פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
הר המוריה/מעשה הקרבנות/יד
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יג == '''ברגל ''' ''' שפגע וכו'.''' כ"ה בר"ה מ' ו' א' ועיין בתמורה י"ח ב' וז"ל ולרבא דאמר קדשים כיון שעבר עליהם רגל אחד כל יום ויום עובר עליהם בבל תאחר עכ"ל וודאי דט"ס הוא לענ"ד כיון דבר"ה במקומו מבואר דאינו כן וכן מבואר שם ברש"י ד"ה בכל יום ויום עובר בעשה וכו' יעו"ש (שוב ראיתי בש"ס החדשים דפוס זיטאמיר העיר שם על הגליון מזה) ויש לעיין על רבינו למה לא כתב כאן דבכל יום ויום עובר עליהן בעשה וכמש"כ לקמן בהלכה ט"ו לענין בל תאחר ואולי שלא היה כן בגי' בתמורה רק שהיה גורס ולרבא דאמר קדשים כיון שעבר עליהם רגל אחד עובר בעשה וכ"ה בר"ה שם. וע"ע ספרי ראה פיסקא ס"ג (ועיין בביצה י"ט ב' רש"י בד"ה כי פליגי וכו' דמבואר שם דאף לכתחלה א"צ להביא וצ"ע ועי' בטורי אבן באבני שהם סוף ר"ה ובתשובות חכם צבי ח"צ סי' י"ב יעו"ש היטיב). וכתב המל"מ וז"ל לא מצאתי מקום דין זה שיהיה באלו עשה ופשטיה דקרא לא מיירי אלא במידי דהקרבה ומאי דכתיב ותרומת ידכם היינו בכורים וכמו שפירש"י עכ"ל והנה בספרי שם משמע כן יעו"ש היטיב אולם הרמב"ן שם בפירושו על התורה כתב שם דעל דרך הפשט הזכיר שיביא שם המעשר והתרומה שיתן אותם לכהנים וללוים משרתי המקדש וישמחו גם הם עמהם ועם בתיהם כענין שנאמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי וכו' וכן יסדו בבית שני בתרומה ובתרומת המעשר שיביאום למקדש יעו"ש היטיב ועיין בתוס' ר"ה ד' א' ד"ה הצדקות וכו' וע"ע שם בחי' רשב"א ובחי' ריטב"א יעו"ש היטיב שכתבו כולם כדברי רבינו ותוס' דברגל אחד מיהת עובר בעשה יעו"ש היטיב. ''' והנה''' כאן סתם רבינו ודימה מתנות עניים לקרבנות בכל מילי לענין עשה ולענין לעבור בבל תאחר ועיין לעיל פ"ח מהל' מתנות עניים ה"א שכתב לענין צדקה דחייב ליתנה מיד ואם עבר ה"ז עבר בבל תאחר יעו"ש ולכאורה הייתי אומר דהכא מיירי בדלא קיימי עניים ולכן עד שלש רגלים לא מחוייב לאהדורי עלייהו משא"כ לאחר שלש רגלים כמש"כ התוס' שם בד"ה צדקות וכו' וס"ל להתוס' דלקט שכחה ופאה דמי לצדקה וכמש"כ התוס' שם ע"ב ד"ה לקט וכו' יעו"ש אבל יותר נראה לומר דרבינו מחלק בין צדקה דאי קיימי עניים תיכף עובר עלייהו בבל תאחר ובין לקט שכחה ופאה אף דקיימי עניים מ"מ אין עובר עלייהו בבל תאחר רק דינם כשאר קרבנות וכמש"כ הריטב"א בטעמא דמילתא דיש חילוק בין צדקה דעל פי דבורו נתחייב בה ובין מתנות עניים דממילא נתחייב בזה יעו"ש היטיב. כתב עוד המל"מ וז"ל דע דעובר נמי משום לא יחל דברו עי' לעיל פ"א מהל' ערכין עכ"ל ולענ"ד הך לא יחל אינו עובר כי אם כשעובר ואינו מקיימו כלל ומזה לא מיירי רבינו כאן רק שם בערכין כ' דלא נפיק מכלל נדרים ואם עבר ולא שילם ה"ז עובר בבל יחל. ולענ"ד זה פשוט. (ועיין לאוין סי' קנ"ז מבואר כדעת המל"מ ועי' עשין סי' צ"ה ברמב"ן ובמגילת אסתר יעו"ש היטיב). ''' כתב''' עוד המל"מ וז"ל ומש"כ והחרמים פירש"י חרמי גבוה אך התוס' כתבו בין חרמי גבוה בין חרמי כהנים עכ"ל. ועיין תוס' ד' א' ד"ה והחרמין וכו' וע"ע שם ה' ב' ברש"י ותוס' דאזלי לשיטתייהו. והנה הריטב"א כתב בחי' וז"ל לה' אלהיך אלו הדמים והחרמין והערכין ומדקא מרבי להו הכא משמע דס"ל סתם חרמים לגבוה א"נ בשפי' כן שיהיו לגבוה עכ"ל והיינו כרש"י. והנה התוס' מייתו ראיה למילתייהו מבכורות ל"ב א' וערכין כ"ט א' יעו"ש. והנה לפי מש"כ התוס' בתמורה ל"ב ב' דחרמי כהנים לא שייך רק באומר זה החפץ הוי חרם לכהנים אבל באומר הרי עלי להביא חרמי כהנים אינו כלום יעו"ש והובא במל"מ פ"ו מהל' ערכין וחרמין ה"ד יעו"ש והנה לפי מאי דמסיק הש"ס בר"ה ו' א' חד דאפריש ולא אקריב וחד דאמר ולא אפריש יעו"ש וכמו דהובא לקמן בהלכה ט"ז יעו"ש א"כ הוכרח לפרש רש"י ז"ל דמיירי הכא בחרמי גבוה דחרמי כהנים לא שייך בהו אמר ולא אפריש. אמנם התוס' לשיטתייהו דפי' שם בד"ה והמעשרות וכו' דמעשרות נמי לא משכחת רק בחד גוונא באפריש ולא אקריב יעו"ש. אבל רש"י מיאן בזה וס"ל כאינך תירוצי דתוס' יעו"ש היטיב וכן מוכח מהריטב"א שם שכתב וז"ל וא"ת דהא מעשרות בשנה שלישית תלינהו רחמנא בהדיא כדכתיב כי תכלה וכו' מכלל דעד ההוא שעתא לא מחייב וי"ל דההיא היכא דמטיא שנת שלישית מקמי רגלים כגון שלא היה ממורח ברגלים ועבר בין הרגלים בלא שלישית או שלישית בלי רגלים ופעמים שעובר בשתיהן עכ"ל והנה נמצא שלא כתב לתירוץ הזה דמיירי הכא בהפריש ולא הקריב וק"ל עוד י"ל דאף לדברי חכמים דס"ל בערכין כ"ח ב' דסתם חרמין לכהנים מ"מ דרשי הך קרא דכל חרם קדש קדשים לה' קאי על חרמי גבוה דאילו חרמי כהנים אינו חל אקדשים כמש"כ התוס' בתמורה ל"ב א' ד"ה כל חרם וכו' יעו"ש היטיב לר"ה שם ועולא דס"ל דחל חרמי כהנים אקדשים היינו מדרבנן וכמש"כ שם רש"י ע"ב יעו"ש היטיב. אך יש לעיין דהא מ"מ לענין מעילה איתרבי חרמי כהנים כמו דאיתא שם בתמורה ושם בערכין ובבכורות א"כ חזינן דהאי לה' קאי נמי אחרמי כהנים וצ"ע לשיטת רש"י לפ"ז לכן נ"ל העיקר כמש"כ מתחלה דבאמת לדינא מודה רש"י רק כיון דלא אפשר להיות באמר ולא אפריש. וצ"ע בזה. ושוב ראיתי בטורי אבן בר"ה שם שהאריך בזה. ודע דמש"כ שם בשם רבינו דס"ל סתם חרמים לבדק הבית יעו"ש היטיב תמוה דאמאי לא הביא דברי רבינו עצמו שכתב בפ"ו מהל' ערכין וחרמין ה"א דסתם חרמין לכהנים יעו"ש היטיב וזה שלא כדברי הטורי אבן. ותמוה איך נעלם ממנו זה. גם מש"כ דהך ברייתא דבכורות אתי כמ"ד דסתם חרמים לכהנים ולית הלכתא כוותיה יעו"ש צ"ע איך יביא רבא ראיה מברייתא דלית הלכתא כוותה יעו"ש היטיב וצ"ע בזה ולא רציתי להאריך עוד בזה. ''' שלש''' ''' רגלים וכו'.''' משמע דכל שעברו עליו שלשה רגלים אף שלא כסדרן מ"מ עבר בבל תאחר ועי' במרן מש"כ בזה ובריטב"א מפורש דהלכה כר"ש וכ"מ ברי"ף וברא"ש סי' א' עיי"ש בקיצור פסקי הרא"ש ובס' המצות לרבינו לאוין סי' קנ"ה כ' דבעינן שלשה רגלים כסדרן יעו"ש והיינו כר"ש. ''' קרבנותיו''' ''' שנדר וכו'.''' כן מבואר שם בר"ה ה' ב' ו' א' ובספרי תצא פיסקא רס"ד רס"ה וצ"ע על רש"י שכתב בנדרים ט' ב' ד"ה דילמא אתי וכו' דבנדבה ליכא בל תאחר משום דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתא יעו"ש וכן משמע שם מלשון הרא"ש יעו"ש היטיב אבל הר"ן כתב שם שפיר דחיישינן דאתי לידי בל תאחר ולכן נ"ל דגם רש"י והרא"ש מודו דבל תאחר ישנו ג"כ בנדבה ורק דכוונתם דלא חיישינן שיבא לידי כך דבשלמא בנדר דאמר ולא אפריש שפיר חיישינן דאתי לאחורי לאפרושי כי היכי דלא ליתסר בגיזה ועבודה אבל בנדבה כל זמן שלא הפרישו לא נתחייב בה וכי אפרשיה ואמר הרי זו כבר חל קדושה עליו ואסור בגיזה ועבודה לכן לא אתי לשהויה כיון דלא מתהני ולא מידי דבלא"ה אסור בגיזה ועבודה מעידן דאפרשיה כנ"ל ברור ונכון. עוד י"ל על פי מש"כ בשיירי קרבן בירושלמי פ"ק דר"ה ה"א ד"ה אם באומר וכו' דבנדר שאומר הרי עלי ה"ז עובר בבל תאחר מיד והא דבעי שלשה רגלים היינו דווקא באומר הרי עלי שלא אתחיב באחריותה יעו"ש היטיב א"כ שפיר י"ל דנפק"מ בין נדר ונדבה למיעבר בבל תאחר מיד והבן. ''' רגלי''' ''' השנה וכו'.''' עיין מל"מ מה שהביא בשם תוס' דבעינן כל הרגל ואם הקדיש באמצע הרגל אינו עובר עד שיעברו עליו שלשה רגלים אחרים וסוף רגל אחד מצטרף עם תחלת רגל שלישית ועובר יעו"ש היטיב אבל לענין לעבור עליו בעשה ברגל אחד נ"ל דגם מקצת הרגל סגי ומנא אמינא לה מהא דאיתא בספרי ראה פיסקא ס"ג ושם בפינחס פיסקא קנ"ב דקרבנות שמקדיש ברגל יביא ברגל ועי' בירושלמי ר"ה פ"א ה"א יעו"ש היטיב. ''' ואין''' ''' לוקין וכו'.''' כן מבואר בתוספתא פ"ד דמכות יעו"ש ועי' תוס' ר"ה ד' א' ד"ה והמעשרות וכו' שתירצו דנפק"מ לעבור בשני לאוין יעו"ש וא"כ כיון שאין לוקין על לאו זה א"כ אין שייך לעבור עליו בשני לאוין עיין תוס' ב"מ ס"א א' ד"ה לעבור וכו' יעו"ש היטיב וצ"ע.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם