עריכת הדף "
דברי שאול - עדות ביוסף/עדות/ה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ג == '''שאין מחייבין שבועה אלא בעדות כשר הראויה להצטרף וכו'.''' עיין כ"מ שנדחק ולא ידע מהיכן מצא זאת. ואני כתבתי בגליון הרמב"ם שיצא לו מהא דאמרו בשבועות דף ל' דשבועת העדות אינה נוהגת בפסולים ואי נימא דגם פסול מחייב שבועה יקשה דמשכחת לה שבועת העדות בנסכא דר' אבא כדאמרו בדף ל"ב הכל מודים בעד אחד בנסכא דר"א ועל כרחך דאינו נוהג שבועת ע"א רק בכשרים. אמנם בטעם הדבר דאינו נוהג בפסולים הוא פשוט דהנה בטעם דע"א מחייב שבועה אמר שאר בשרי תלמידי מוהר"א נ"י משום דבאמת מאן דחשוד אממונא חשוד אשבועתא רק משום ספק מלוה ישנה ופריש איניש מספק שבועה דליתא בחזרה וא"כ זה שייך לענין הבעל דין אבל העד עובר משום לא תענה א"כ בודאי לא ישקר כיון דפרשי אינשי מספק שבועה דליתא בחזרה מכל שכן שהעד שאינו נוגע בדבר יפרוש מלאו דלא תענה ולכך משביעין את שכנגדו דליתא ג"כ בחזרה ונאמן בהכחשתו ובזה אמר דלכך עד המסייע פוטר משבועה משום דבזה בודאי שייך לומר אם אתה חושדו למשקר והעד יעבור על לא תענה גם הוא לא יפרוש משבועה עכ"ד. ומעתה לכך אינו יכול לחייב שבועה בפסולים דבפסולים דלא יגיד לא קאי עליהם דלכך אינו נוהג בהם שבועת העדות וכמ"ש הר"ן וא"כ אינו בגדר עדות וממילא לא עברו על לא תעשה ולכן אין להשביע בהכחשתם: ''' ובטלה העדות בין בדיני ממונות ובין בדיני נפשות.''' במשנה מכות דף ו' נחלקו אמר ר' יוסי בד"א בד"נ אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר רבי אומר אחד ד"מ ואחד ד"נ והנה רש"י ותוס' נדחקו בטעם של ר"י דמחלק בין ד"מ לד"נ וראיתי בתומים בסי' צ' ס"ק י"ד שהקשה למה לא חילקו בפשיטות בשלמא בד"מ דלא אברי סהדי אלא לשקרא א"כ כיון דיש כאן שנים כשרים מה בכך שנצטרף הפסול עכ"פ לא גרע מאומדנא דסגי בד"מ משא"כ בד"נ עיי"ש. אמנם נראה דהרי נודע דעת המהרי"ק שורש קכ"ט דעד כאן לא מהני אומדנא בד"מ אלא שנודע שהמעשה הוא אמת רק שנסתפק לנו מה כוון בעת הקנאתו כעין דאמרו לא כתב לה אלא על מנת לכונסה אבל כשאנו מסופקים על גוף המעשה לא מועיל אומדנא עיי"ש ולפ"ז כיון דמקשינן שלשה לשנים ובשנים כי נמצא אחד מהם קרוב אין כאן רק ע"א וכיון דאינו נאמן לענין ממון אין כאן אומדנא דיש לנו ספק על גוף המעשה א"כ ממילא גם שלשה אף שיש לנו אומדנא התורה הקישו לשנים. ובזה יש לומר מ"ש התוס' הסברא דר"י דבד"נ בשנים נתבטל העדות לגמרי כשיש ע"א קרוב משא"כ בד"מ דעכ"פ לשבועה מועיל לכך בשלשה מועיל לממון והדבר צ"ב דמה ענין שבועה לממון דלענין ממון הא אין ע"א מועיל ולפי מ"ש אתי שפיר דבאמת נחלקו הקדמונים בטעם דאין ע"א נאמן אי נימא משום דחיישינן למשקר לענין ממון או דגזירת הכתוב הוא ועיין בשו"ת המיוחסות לרמב"ן בסי' ק' ובשו"ת תשב"ץ ח"א סי' ע"ז עד סי' פ"ה ומעתה בזה נחלקו ר"י ורבי דלר"י אמרינן דבאמת ע"א אינו משקר והרי לענין שבועה התורה האמינתו כשנים ורק לממון גזירת הכתוב הוא וא"כ גם שם יש אומדנא. ''' איברא ''' דאכתי קשה למה באמת מקשינן שלשה לשנים הא בשנים לא שייך אומדנא משא"כ בשלשה. אמנם יש לומר דלכך סובר ר' יוסי דההיקש שלשה לשנים אינו רק בדיני נפשות ולא בדיני ממונות וכקושית התומים אבל רבי סבר דההיקש שלשה לשנים הוא בין בד"מ בין בד"נ וא"כ גזירת הכתוב היא דאף דאיכא אומדנא לא מהימן. ויש להמתיק הדברים דהנה הא דאינו נאמן ע"א רק לשבועה ולא לממון כפי הנראה מהקדמונים ובשטמ"ק ב"מ ג' משום דחיישינן למשקר ובשבועה אינו רק מברר הספק אבל בשו"ת המיוחסות לרמב"ן בסי' ק' ובתשב"ץ ח"א מסי' ע"ז והנמשך נראה דגם ע"א לא חיישינן למשקר והרי בשבועה נאמן כשנים רק דלענין ממון גזירת הכתוב הוא ולפ"ז יש לומר דבזה נחלקו ר"י ורבי דר"י סבר דהא דאין ע"א נאמן הוא משום דחיישינן למשקר ולכך א"א להקיש שלשה לשנים וכמ"ש דבשנים ליכא אומדנא אבל רבי ס"ל דע"א אינו משקר ורק גזירת הכתוב היא וא"כ מקיש שלשה לשנים: ''' והנה''' הרב הגאון מפשווארסק ז"ל הקשה דנימא דבדיני ממונות תתקיים העדות בשאר דהרי בהך דאמרו בשבועות דאי אמר לא לוה ואתו עדים שלוה ופרע אמר רבא כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי וא"כ גם כאן כיון דהוא מכחיש גוף ההלואה הרי אומר דלא היה כאן עדים וממילא לא נצטרף קרוב או פסול וא"כ לגבי דידיה לא נצטרף קרוב או פסול ולענין הדין מהמנינן לעדים הכשרים ובתשובה כתבתי בזה. ולפענ"ד נראה כעת דלק"מ דכבר כתבתי דבד"מ סגי באומדנא והרי יש כאן אומדנא גדולה רק דגזירת הכתוב הוא דכל שנצטרף קרוב או פסול אף שהאמת הוא כן מ"מ הרי נצטרף קא"פ ועדותן בטילה ולפ"ז מה יועיל הודאת בע"ד נגד זה דנאמין לו שלא היו עדים דממ"נ אם נאמין לו שלא היה כאן הלואה כלל הרי פטור ועל כרחך דנאמין לעדים שהיה הלואה וא"כ הרי היה כאן צירוף ואטו הודאת בע"ד יפריד הצירוף והרי גם אנחנו מאמינים שהיה הלואה ורק דגזירת הכתוב הוא דכל שנצטרפו קרוב או פסול תתבטל העדות ולא שייך בזה הודאת בע"ד ושאני התם דעל ההלואה אנו מקבלין עדות העדים ועל הפריעה מקבלין עדותו וזה ברור. ובפשיטות אמר שאר בשרי תלמידי מוהר"א נ"י דשאני התם דהם שני ענינים נפרדים הלואה ופרעון ועל הלואה אנו מקבלין עדותם ועל הפרעון עדותו אבל כאן הוא אומר שהעדים משקרים ומכחיש ההלואה וגם אנחנו אומרים שמשקר וא"כ לא שייך כאן הודאת בע"ד:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף