עריכת הדף "
בני אהובה/אישות/ה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יז == '''היה ''' ''' לו חוב ביד אחרים וכו' במעמד שלשתן הרי זו מקודשת.''' עיין במ"מ שהוכיח מזה דס"ל להרמב"ם דבמעמד שלשתן אינו יכול למחול דאל"כ לא סמכה דעתה כמו במוכר שט"ח עיי"ש והש"ך בחו"מ סימן ס"ו ס"ק צ"ז כתב דנראים דברי הרמב"ם כסותרים אהדדי דכתב בהלכות מכירה סתם המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ולא חילק בין מכירה בכתיבה ומסירה ובין קניין דמעמד שלשתן ש"מ דס"ל דכל עניין יכול למחול עיי"ש ונראה לי לומר דס"ל להרמב"ם דבכל עניין יכול למחול כראיות הרמב"ן מכמה דוכתי רק דקשיא ליה קושיית התוס' בקידושין דף מ"ח ע"א ד"ה כי קאמר וכו' דא"כ לוקמי דקמפלגי במלוה על פה ג"כ בדשמואל ותירוצם דחוק כמו שכתב הש"ך וס"ל להרמב"ם הכי דודאי סברת הגמרא דאף דיכול למחול מ"מ סמכה דעתה משום דאמרה לא שביק לדידי ומחול לאחריני והוא סברא טובה וגם רבנן סברו כן רק הא דאמרינן לרבנן אשה נמי לא סמכה דעתה הוא מטעם אחר היינו משום דחששה אולי פרע מקודם וכתב שובר או דיפרע לו השתא ויאמר דנפרע מקדם ובשלמא אי ליתא דשמואל אינו נאמן לומר דפרע משא"כ כיון דאיתא דשמואל א"כ נאמן במגו דמחל כמבואר בחו"מ סימן הנ"ל ועיי"ש בש"ך ס"ק ל"ה ולכך לא סמכה דעתה דבזה לא שייך לא שביק לדידי דודאי במתנה לא יתן אבל יעשה קנוניא ויקח המעות לעצמו ולפי זה במעמד שלשתן אי אפשר לומר דפרע דהא עמד שם במעמד כשממחה ואין אומר ואין דבר ומהיכי תיתי יוכל לטעון דפרע וא"כ אין כאן חשש רק טענת מחילה ובזה סמכה דעתה לא שביק לדידי ומחל לאחריני ואתי שפיר. ''' עוד''' שם במ"מ משמע דוקא משכון אבל שטר לא וכן הן הדברים בשו"ע סימן כ"ח סעיף י"ג והנה אם הנייר שוה פרוטה אם מקודשת דבר זה תליא באשלי רברבי עיין בש"ך בחו"מ סימן ס"ו ס"ק ע"ו מש"כ שם ויש לעיין בר"ן דכתב בפרק ב' דקידושין דצריך הלוקח להחזיר הנייר אם ימחול המלוה החוב כיון דהנייר משל לוה הוא ובקידשה בשט"ח דידה כתב דאם יש בנייר שוה פרוטה מקודשת דהוי כאלו הלוה לה על משכון והחזיר לה משכון הרי דס"ל דאף דגוף הנייר שלה הוא מ"מ תורת משכון איכא עליו ולפי זה יקשה האיך יכול למחול ללוה מה שנגד דמי הנייר הלא נגד דמי הנייר הוי כמלוה על משכון ובמלוה על משכון אינו יכול למחול דאל"כ אינה מקודשת דלא סמכה דעתה וכמבואר בחו"מ דבמלוה על המשכון אינו יכול למחול ונלמוד מהך דקידשה במשכון וצ"ל לדעת הר"ן דלעניין דיהיה כמלוה על המשכון ולא יהיה יכול למחול בזו לא הוי גוף השטר תורת משכון כיון דלא נחית בידו בתורת משכון כי אם בתורת ראיה והוי דומיא דאומן בכלי דלא הוי משכון כמו שכתב הר"ן שם להדיא משא"כ בקידשה בשט"ח דידה דלכך אינה מקודשת במלוה שלה דאין כאן נתינה וכמ"ש הרמב"ם ואין כאן שום דבר קיים שתהנה בו ולפי"ז בהחזיר לה השטר אף דאין עליו תורת משכון מ"מ הרי יש דבר קיים שמקבלת הנאה בנתינתו. ''' אך''' הרשב"א והביאו הר"ן גופיה בפרק הכותב חולק וס"ל דגם החזרת הנייר הוי כמו משכון גם במלוה שיש לו ביד אחרים ושמין הנייר אם יש בו שוה פרוטה מקודשת וראייתו מדאמרינן בהך דתניא קידשה בשט"ח ר' מאיר אומר אינה מקודשת ור' אלעזר אומר מקודשת וחכמים אומרים שמין את הנייר האי שט"ח הכי דמי אילימא שט"ח דאחרים קשיא דר"מ אדר"מ וקשה הא דרבנן נמי קשיין אהדדי דס"ל בברייתא דלעיל אינה מקודשת משום דקי"ל כשמואל דיכול למחול ולא סמכה דעתה וכאן אמרו שמין את הנייר ועל כרחך צ"ל דלעניין חזרת הנייר לא מהני מחילה זהו ראייתו. ''' והש"ך ''' בחו"מ סימן ס"ו ס"ק ע"ו דחה ראייתו דלכך לא רמי דרבנן אדרבנן דנוכל לומר כאידך אוקימתא דפליגי במסר ולא כתב או בדרב פפא ולכו"ע אינו יכול למחול וסמכה דעתה וכו' ולכך רמו רק דר' מאיר אדר' מאיר עיי"ש ובאמת לפי דברי הרשב"א בחידושיו לקידושין דהקשה מה מקשה דר"מ אדר"מ דילמא לעיל פליגי בדשמואל או בסמכה דעתה לא שביק לדידי וכו' וברייתא שנייה מיירי במסר ולא כתב ור"מ כחכמים ור' אלעזר כרבי ותירץ דניחא ליה לאוקמיה אליביה דכולי פירוקי דלעיל ולפי זה קושיית הרשב"א בממה נפשך אם לכך לא הקשה דרבנן אדרבנן משום דלחד אוקימתא ניחא כדברי הש"ך א"כ אמאי מקשה דוקא דר"מ אדר"מ הא יש לומר כאידך אוקימתא כקושיית הרשב"א ולא תקשי אר"מ ואי דניחא ליה לאוקמי אליבא דכולא אוקימתא כתירוץ הרשב"א א"כ תקשי ליה רבנן אדרבנן לאידך אוקימתיה דסברי כשמואל דיכול למחול וליכא למימר דלמא חדא מתורץ מכח חברתה דרבנן אדרבנן לא מצי לאקשויי די"ל כתירץ הש"ך דכו"ע דסמכה דעתה רק פליגי במסר ולא כתב ולכך פריך קשיא דר"מ אדר"מ ומה תאמר כתירץ הרשב"א דלעיל מיירי בכתב ומסר ופליגי אליבא דשמואל או בסמכה דעתה וברייתא שנייה מיירי במסר ולא כתב א"כ קשיא דרבנן אדרבנן דמלבד דזה דוחק דא"כ למה נקט בלישניה קשיא דר"מ אדר"מ יותר מן קשיא דרבנן אדרבנן אך גם דעדיין יש מקום לומר דכו"ע ס"ל דסמכה דעתה רק לעיל פליגי בכתב ומסר רק לא כתב קני לך איהו וכל שעבודיה ופליגי בדרב פפא כהנ"ל ור"מ לא ס"ל כרב פפא ולכך מקודשת וברייתא שנייה איירי דלא כתב לה כלל ולכך לר"מ אינה מקודשת ולר"א מקודשת דס"ל כרבי ודברי הרשב"א לשיטתו מוכרחים. אמנם הש"ך נמשך אחר דברי התוס' קידושין דף מ"ח ע"א דתירצו על קושיית הרשב"א על מה דמקשה בגמרא דר"מ אדר"מ דס"ל להגמרא דמסתמא הני תרי ברייתות בחדא גוונא מתוקמי עיי"ש ולפי זה קושיית הש"ך על הרשב"א לכאורה נכונה. ''' אמנם''' בתר העיון לא הבנתי דברי הש"ך כלל דמאחר דבאנו למדה זו במוכר שט"ח בכתיבה ומסירה ומחל החוב דחייב הלוקח להחזיר השטר א"כ איך אפשר לומר דרבנן אדרבנן לא קשיא משום דאיכא למימר דכו"ע סברי סמכה דעתה רק בברייתא דלעיל פליגי במסר ולא כתב או בדרב פפא דממה נפשך הברייתא דקתני בה שמין את הנייר במה מתוקמת אי מיירי דכתב ומסר כדינו ולא תקשי דרבנן אדרבנן א"כ אמאי מקשי דוקא דר' מאיר אדר' מאיר הא לר"מ י"ל איפכא דלעיל מיירי בכתב ומסר וברייתא שנייה מיירי בלא כתב ולא נעשה כדין מכירת שטרות ועל כרחך צ"ל כתירץ התוס' הנ"ל דניחא ליה לאוקמי שני הברייתות בחד גוונא א"כ על כרחך מיירי דמסר ולא כתב או לא כתב קני לך וכו' כדרב פפא ולפי זה כיון דחכמים ס"ל דלא קנה שט"ח איך יהיו שמין הנייר הא לא סמכה דעתה דהלוה מוכרח ע"כ לשלם לבעל ולא לאשה דהא לא קנתה השטר וכשישלם הלוה לבעל אף היא שלא בטובתה תצטרך להחזיר ללוה ובמה תסמוך דעתה וכי עדיף מסירה בלא כתיבה דלא קנתה כלל מכתיבה ומסירה והתם הקניין הוא עכ"פ קניין מעליא וי"ל דסמכה דעתה לא שבק לדידי ומחל לאחריני משא"כ בלא כתיבה דלא קנתה החוב א"כ הלוה יפרע לבעל והוא יוציא שטרו מתחת ידה ומה סמיכת דעת יש כאן בשום אופן. והנה הש"ך נסמך בזה על דברי הריטב"א והב"ח דכתבו דבמסר לחוד נקנה הנייר ואשה מתקדשת בו ובאמת הם סברו כהרשב"א וס"ל דלעניין גוף הנייר אין חילוק בין מסר וכתב או לא כתב משא"כ אי אמרינן דאף בכתיבה ומסירה אי פרע או מחל מהדר גוף השטר כדעת הש"ך מכ"ש במסר לחוד וא"כ מה סמיכות דעת יש כאן כיון דהלוה יפרע לבעל והיא תחזור שטרו. ''' והנה''' הש"ך כתב שם בחו"מ דלדעת הרשב"א וסייעתו אף שאין הנייר שוה פרוטה היא מקודשת בספק דשמא שוה פרוטה במדי כמו שכתבו הפוסקים בשטר דידה ולא כשו"ע סעיף י"ג עיי"ש ולפענ"ד נראה דדברי השו"ע נכונים דכאן לא שייך שמא שוה פרוטה במדי דהא גוף הנייר של לוה הוא וא"כ אם ימחול צריכה להחזיר גוף הנייר ללוה רק דפסקינן דיכולה לתפוס עד כדי דמי נייר וא"כ אם הנייר שוה במקומו רק חצי פרוטה כשיחזור לה הלוה חצי פרוטה מחוייבת להחזיר לו שטרו וכי תוכל לומר שמא שוה פרוטה במדי ולא אחזיר לך עד שתתן לי פרוטה נשתקע הדבר ולא נאמר דלגבי מלוה ולוה אין לך אלא מקומו ושעתו ופשיטא דכי יתן לה הלוה דמי הנייר כפי שומת בי"ד דצריכה להחזיר לו וא"כ אין לה אלא חצי פרוטה על הנייר ומה נפק"מ לה במה דשוה פרוטה במדי כיון דתפיסתה אינו רק על חצי פרוטה. ולא מבעיא לדעת השו"ע בחו"מ סימן ע"ב סעיף כ' דאם המלוה אומר לדידי שוה המשכון יותר מכדי שומת בי"ד דאין טענתו טענה ומחזיר לו המשכון והוא נותן לו כפי שומא פשיטא כאן דתחזור לו הנייר אלא אפילו לדעת החולקים שם מודים כאן דבשלמא התם נחית ליה בתורת משכון ויכול לומר אדעתיה דהכי לויתי כי לדידי שוה יותר וגם התם נשאר הלוה חייב יותר משא"כ כאן דלא נחתא בתורת משכון וגם כיון דהמלוה מחל החוב סתם א"כ פקע שעבודו ולא נשאר חייב כי אם כפי הנייר דתפס למשכון פשיטא דלא חייב הלוה יותר רק כפי שומת בי"ד במקומו דאין לך בדיני ממונות אלא מקומו ושעתו ואין לאשה בו רק חצי פרוטה. ''' ולכך ''' לא כתבו הטור והפוסקים דין זה רק בשט"ח דידה דהא באמת חייב לה כל החוב רק דמחוסר נתינה אמנם נגד דמי הנייר הוי נתינה מעליא וחוששין שמא שוה פרוטה במדי דלא מצי הבעל למימר אני אתן לך דמי הנייר מה ששוה כאן כיון שהוא חייב לה יותר ויותר וכי יכול הלוה לומר למלוה החייב על השטר ולא נמחל לו החוב אני אתן לך דמי הנייר והחזיר לי שטרי דבר זה אינו עולה על הדעת ולכך שפיר חוששין שמא שוה פרוטה במדי והוי נתינה דכאן עיקר תליא בנתינה בשעת קידושין וכמו שכתבתי לעיל בשם הר"ן ודוק. וכן מוכח ברשב"א שכתב דלכך לא רמינן דרבנן אדרבנן משום דאף דיכול למחול מ"מ הנייר שלו הוא והא דלא אמרו חכמים בברייתא דלעיל שמין את הנייר דמיירי שאינו שוה פרוטה ועדיין קשה הא מ"מ אמאי אמרו אינה מקודשת משמע אפילו ספיקא נמי לא הוי הא יש לחוש שמא שוה פרוטה במדי ואינה מקודשת משמע לגמרי כמ"ש התוס' אלא ודאי כמ"ש ופשוט הוא. ''' ועדיין''' צריך ישוב בהא דמסקינן דפליגי בברייתא ר' מאיר ור' אלעזר וחכמים בקדשה בשטר אירוסין בלי עדים ואמרי שם דחכמים ספוקי מספקא להו אי כר"מ ואי כר"א ועיין בתוס' ובמהרש"א שפירשו דלכך אמרינן ספוקי מספקא להו ולא אמרינן דס"ל כר"מ דעידי חתימה כרתי משום דא"כ הוי להו למימר ואם לאו אינה מקודשת ש"מ דס"ל דאם יש בו שוה פרוטה מקודשת ודאי ואם לאו עדיין היא ספק מקודשת דשמא עידי מסירה כרתי כר"א וקשה מנא ליה להגמרא דספיקא דרבנן הוי הטעם שמא כר"א דלמא ס"ל כר"מ ואין להם ספק בזה רק דהספק הוי שמא שוה פרוטה במדי על כרחך אם הוא שוה פרוטה מקודשת ודאי ואם לאו עדיין היא מקודשת בספק שמא שוה פרוטה במדי דהא הנייר שלו הוא. וצ"ל דודאי בקדשה בתורת כסף בזה שפיר יש לומר אם הנייר שוה פרוטה כאן מקודשת ודאי ואם לאו בספק שמא שוה פרוטה במדי משא"כ בקדשה בתורת שטר מהיכי תיתי נימא דדעתו לקדשה בכסף שהרי הוא קידשה בשטר רק באם שוה פרוטה אמרינן מסתמא גם אדעתא דכסף קידשה כדאמרינן בירושלמי בשטר שאינו שוה פרוטה דאי שוה פרוטה לית כאן שטר איכא כאן כסף. וצ"ל דאף דאמר דמקדשה בשטר מ"מ אי איכא כאן שוה פרוטה גם דעתו אכסף משא"כ באינו שוה פרוטה משום דשוה פרוטה במדי ודאי אין דעתו אכסף דהא שטר אינו שוה מידי וכי יהיה דעתו אמדי אנן הוא דמחמרינן אבל דעתו של מקדש ודאי לא לכך היה וא"כ דכל כונתו ברור שהיה רק לקדושי שטר ולא לקדושי כסף אינה מקודשת דאף דשוה פרוטה במדי דעתו אינו כי אם לפי שעתו ומקומו וזמנו ואין כאן קידושין כלל ומכ"ש לפי דעת התוס' דאנן לא אמרינן אם הוא שוה פרוטה במדי דיהיה לו דין כסף רק משום מראית עין וזה לא שייך כאן זהו הנראה לענ"ד ברור זולת כי הרב בבית שמואל סימן ל"ב ס"ק ה' לא כתב כן ולפענ"ד כמו שכתבתי כי לדבריו צ"ל הא אמר בגמ' דמספקא להו לרבנן אי כר"מ ואי כר"א ולא קאמר דלמא שוה פרוטה במדי משום דביקש לתרץ אף אליבא דהנך אמוראי דפליגי אשמואל וס"ל דלא חיישינן שמא שוה פרוטה במדי וזה דוחק דסתמא דתלמודא דקאמר הכי ודאי אליבא דהלכתא נקט. ''' ולעניין ''' מעמד שלשתן אי הוי קידושין דאורייתא או דרבנן נחלקו הפוסקים עיין בבית שמואל ס"ק ו' וס"ק ל"ה ונראה דתליא בפלוגתא אי מכירות שטרות דאורייתא או דרבנן דהא בברייתא בחדא קתני קידשה בשטר או שהיה לו מלוה והרשה והיינו במעמד שלשתן וע"ז קאמר ר' מאיר דמקודשת וכי נחלק בעניין לומר דהך הוי קידושין דאורייתא והך הוי רק קידושי דרבנן לא הוי ליה לר"מ לכלול אותו בחד עניין כי אין זיווגם עולה יפה דבהך אם בא אחר וקידשה אין חוששין לקידושיו ובהך חוששין וצ"ל או דגם מכירות שטרות דרבנן וא"כ אם נתן לה השטר בכתיבה ומסירה עדיין מקודשת רק מדרבנן או אם מכירות שטרות דאורייתא ומקודשת מן התורה אף דמעמד שלשתן הוא רק קניין דרבנן מ"מ הוי קידושין דאורייתא כמ"ש הב"י ועיין בש"ך בחו"מ סימן ס"ו בתחילתו שכתב דדעת המחבר דמכירות שטרות דאורייתא ולזה נוטה דעת הר"ן בכמה דוכתי ודעת רבינו ירוחם דס"ל דהיכא דהקניין מדרבנן מקודשת רק מדרבנן אף דבמשרים נתיב י"ד העתיק דברי רי"ף או ר"ת דמכירות שטרות דאורייתא מ"מ אין ספק דס"ל כרבו הרא"ש דס"ל בדוכתי טובא דמכירות שטרות דרבנן וא"כ אזלי כל אחד לשיטתו.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף