בבלי מפוסק/ביצה/ח/א
בעפר תיחוח. והא קא עביד גומא, כדר' אבא, דאמר ר' אבא החופר גומא בשבת ואינו צריך אלא לעפרה, פטור עליה:
שאפר כירה מוכן הוא: אפר כירה מאן דכר שמיה, אמר רבה הכי קאמר ואפר כירה מוכן הוא.
אמר רב יהודה אמר רב, לא שנו אלא שהוסק מערב יו"ט, אבל הוסק ביום טוב אסור. ואם ראוי לצלות בו ביצה, מותר.
תניא נמי הכי, כשאמרו אפר כירה מוכן הוא, לא אמרו אלא שהוסק מערב יו"ט, אבל הוסק ביום טוב אסור. ואם ראוי לצלות בו ביצה, מותר.
הכניס עפר לגנתו ולחורבתו, מותר לכסות בו.
ואמר רב יהודה, מכניס אדם מלא קופתו עפר, ועושה בה כל צרכו.
דרש מר זוטרא משמיה דמר זוטרא רבה, והוא שייחד לו קרן זוית.
מיתיבי, כוי אין שוחטין אותו ביו"ט, ואם שחטו אין מכסין את דמו. ואי איתא, לכסייה כדרב יהודה.
ולטעמיך, לכסייה באפר כירה או בדקר נעוץ. אלא דלית ליה, הכא נמי דלית ליה.
אי הכי, מאי איריא ספק אפילו ודאי נמי לא. לא מבעיא קאמר, לא מבעיא ודאי דלא לשחוט, אבל ספק אימא משום שמחת יו"ט לשחוט ולא לכסייה, קמ"ל.