עריכת הדף "
אלשיך/שיר השירים/ד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יב == '''גן נעול כו'.''' הנה להשקיט דאגתינו על אורך גלותינו ותשוקת הטוב המקוו' אחר גאולתנו באומרנו מי יתננו כימי צאתנו מארץ מצרים כי מיהרת להוציאנו ותנשקינו מנשיקות פיך קל מהרה אחר שבע' שבועות במעמד הר סיני כן תשוב תעשה עמנו ע"כ בא האלהים יתברך ויתעלה שמו ויספר לנו מגודל שלמיותינו אשר היו בנו בצאתנו ממצרים כי ע"כ באה אלינו כל הטובה ההיא משא"כ עתה כאשר סיפר עד כה כמדובר והנה נוכל לענות אותו יתברך ולומר הלא במצרים לא נראו בם השלמיות האלה ואדרבא את אלהי נכר היו עובדים ועכ"ז הפלית חסדך עמהם ומה גם עתה אתה אבינו שבשמים תפליא לעשות כי טובים אנו מהם טרם התעוררות גאולתם כי הלא את אלהי הגוים היו עובדים ואם הטיבו מעלליהם בדם פסח ומילה מן השמים השפעת עליהם רוח קדוש' להחזיק בידם לגאל' ע"כ אומר הוא יתברך אם ראית הטבתי חסד עמהם אל תתמה על החפץ כי גדלה הכנתם ושלמיותיהם בכח נעולים בתוכם בקרבם כי הנה כגן נעול בלתי נראים אילנותיו ופרחיו ובשמיו הטובים היתה אחותי כלה כי כן היו למו השלמיות האלה בכח נעולים בתוכם ובקרבם בלתי נראים חוצה לעיני הכל ואשר לא הופיע עליהם רוח ממרום לעוזרם לעבוד את ה' בזכות שלמיותיהם אשר אתם בקרבם כדרכו יתברך כמז"ל על פסוק צופה רשע לצדיק כו' אלהים לא יעזבנו בידו הלא הוא מפאת היות הגל נעול והוא משמעות גל כד"א גולות מים כדברי המפרשים ויהי' כי הגל ומקום השפע העליון המשפיע רוח קדוש' על אנשים לבלתי יחטאו להראות פעולות מתייחסות לקדושת נפשותם אם צדיקים הם בלבותם כישראל בימים ההם ששלימותם היה כמוס אתם כי הכל תלוי בסיוע אלהי היה אז סתום לסבת היות חלאת טומאה מפסקת בינם לאביהם שבשמים שהוא מפאת הערלה אמנם אחרי היות המעין חתום הוא ראש הגויה שהוא מעין שמשם יצאו כל זרע ישראל באשר אז הי' חתום באות ברית קודש אזי נגלו היותם מטעת ה' להתפאר והיו שלחיך פרדס כו' והוא כי הנה כל ישראל יש להסתלק לעה"ב כי כלם צדיקים והנה ארז"ל כי למה הצדיק דומה בעה"ז לאילן הנטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה כו' והענין כי הלא שורש הנשמו' כלם למעלה הוא במקום הקודש וישתלחו פארותיו לעה"ז שהוא מקום טומאה וידוע מספר הזוהר כי כל נפש ונפש שבעה"ז כל אחת משלשה חלקים הנקראים נפש רוח נשמה נשאר שורש כל א' למעלה ואותן השרשי' משלחין פארותיהן למטה והמשולל עבירות והולך תמים אין הדבקות נפסק באופן שעי"כ הם דבקים בה' וחייהם קרויים חיים כי נפשם בחיי' חלקם שבארץ דבקה אל השורש והשורש דבק בשכינה הפך הרשעים שעונותיהם מבדילים ומפסיקים ובחייהם קרויים מתים כלל הדברים כי שורש נשמת אדם משלחת יונקותי' עד למטה להארץ לעשות פרי מגדים למעלה בתור' ומע"ט ועל אלה אמר שלחיך הם יונקותיך שנעשו משרשי נשמותיכם שלמעלה עשו פה פירות חשובים כי היו פרדס רמונים מלאי' שלמיות ומצות כרמון שנגלו פה מאשר היה כמוס עמהם במצרים ארבע מדות ודם פסח ודם מילה כאשר נגלה בהכנסם תוך הים טרם יקרע כי האמינו בה' ובאומרם נעשה ונשמע טרם יום מתן תורה הם והטף שהיו נבחרים וזהו עם פרי מגדים הם התינוקות הם שאמרו על הים זה אלי ואנוהו כמאמרם ז"ל על מפי עוללים ויונקים יסדת עוז וכו' וגם הזקני' עם נערים בעלי תשחורת וזהו כפרים עם נרדים שהם הזקנים קרים בטבעם ככפור כמאמרם ז"ל על אברהם בהולדו את יצחק משנצרר דמו משביטל יצרו כו' או קראם כפרים על לובן זקנם ככפור ולתשחורת שחורי הזקן קרא נרדים הוא על השבולת נרד שיש להם זקן שחור ממש כנראה בחוש וזהו כפרים עם נרדים לומר שהעם עם הטף שהוא שלחיך עם פרי מגדים היו שלמים פרדס רמונים וגם זקנים עם נערים ומה היתה שלמותם ובאיזה בחינ' הלא הוא נרד וכרכום והוא כי בעבודת שמים לא המעש' הוא העיקר כ"א השמח' ששמח בה ונעשה בה כמאמרו יתברך תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמח' וכו' והנה ידענו מרז"ל כי הריח טוב משל אל המע"ט כמאמר' ז"ל על פסוק ולקחתם לכם כו' כי ארבע' מינים שבלולב משל אל מיני אנשים אתרוג יש בו טעם וריח לעומת אשר בם תורה ומע"ט כפות תמרים יש בהם טעם ולא ריח משל אל בעלי תורה ואין להם מע"ט הדס יש בו ריח ולא טעם משל אל בעלי מע"ט בלי תורה כו' ונבא אל הענין אמר כי הדור ההוא אשר קרבם הוא יתברך לסיני היו נרד וכרכם שהיו בעלי ריח טוב שהוא מע"ט כנרד ובשמחה ככרכם שאין דבר משמח ככרכם כנודע עד שמרוב השמח' מרדים החושים כי ע"כ מאכילים אותו להרוגי מלכיות בל ירגישו המותה מרוב שמחה תפיל תרדמה וקדשו גופם ושלשה חלקי נפשותם נפש רוח ונשמה וזהו קנה וקנמון כו' והוא כי הנה על ידי המצות מתקדשים החושים וגם האיברים כי ע"כ נתן לנו ה' רמ"ח מצות כנגד רמ"ח איברי' כענין אשר קדשנו במצותיו ומאמרם ז"ל על כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך כו' כי גם ידוע כי אין הגוף הוא האדם רק מלבוש אליו כד"א על בשר אדם לא יסך כו'. הנה כי לא הבשר הוא האדם רק הנפש אך החומר הוא כמלבוש או קליפה אליו ע"כ באמור שקדשו ונתנו ריח טוב בחומרם המשילם לקנה המריח שהוא מלבוש אל תוכיות האילן וקליפתו ולהיות שלא כל הגופים שוים באיכות עם שהצד השוה שבהם שכולם קליפות ולבושים יש זכים מזולתם כענין משמת חגי זכריה ומלאכי בטלה זכוכית לבנה שהוא בעלי גשם זך לקבל שפע נבואיי ע"כ על בעלי גשם זך אמר וקנמון שהם לפי ערכם העלו ריח יותר יפה במעשיהם הטובים כיתרון ריח הקנמון על הקנה עם ששניהם קליפות אילן הם וזככו חומריות' עם כל עצי לבונה הם נפשותם שהן אילנות מהמקור העליון הנקרא לבנה וזה בכל שלשת חלקים נפש רוח ונשמה וז"א מור שפי' רבינו יעקב ז"ל שהוא דם שנצרר לחיה בערפה וייבשו וע"כ לנפש קרא מור כי הדם הוא הנפש ואהלות על הרוח המאהיל לנפש כי גבוה שורשה ממנה עם כל ראשי בשמים הם הנשמות שהן ראשים עליהם מלמעלה:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף