עריכת הדף "
אלשיך/ויקרא/ט
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כג == '''ויבא משה וכו'''' חש הקב"ה על כבוד משה שעם שבירך אהרן את העם לא ירדה האש עד שנתחבר לו משה ויברכו שניהם את העם מיד וירא כבוד ה' וכו' ותצא אש וכו'. ואז וירונו על ירידת האש. ויפלו על פניהם על מראה כבוד ה': '''או ''' יהיה הענין עפ"י מה שכתוב אצלנו במשנת שמעון הצדיק שאמר על שלשה דברים העולם עומד על התורה וכו'. והוא כי קיום העולם הלזה השפל. איננו כ"א ע"י בא שפע מעולם העליון והשתלשל על ידי מלאכי אלהים שבעולם המלאכים. ואחריו דרך עולם הגלגלי' עד השפל וכמאמרנו פ' ויחי. וכי על כן ברא אלהים אדם על הארץ בארבע חלוקי כפרה. החומר מעולם השפל. הנפש החיונית שבה יתנועע מעין עולם התנועה הוא עולם הגלגלים. והרוח מעין עולם המלאכים כדכת' (תהלים ק"ג) עושה מלאכיו רוחות. והנשמה מעין עולם העליון. ואין ספק כי האלהים עשה את האדם דוגמת העולמות. למה שהוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה לשלשל על ידו בארבע מדרגותיו שפע העליון מן העולם אשר נשמת אדם משם. וממנה אל עולם המלאכים שרוחו מתיחסת אליו. ומשם אל עולם הגלגלים אשר הנפש תתייחס אליו. ומשם אל הארץ אשר מחומר' קורץ אדמת חומרו. אך אין כל אלה לו אם לא ע"י כשרון המעש'. והנה הן זאת חשבתי כי ע"כ שמעון הצדיק פקח עיניו על שלש אלה. תורה וכו' וישת עליהם תבל. והוא כי הנה ידוע. כי התורה היא מעולם העליון. וע"כ להוריד שפע מלמעל' צריך זכות תורה. ולשלשלו ע"י עולם המלאכים ומה גם ע"י עבודת ב"ה של מעלה כנודע אשר הוא בעולם המלאכים צריך זכות עבוד'. ולשלשלו בעולם הגלגלים צריך זכו' ג"ח מעין העולם ההוא שאין בו רוחניות שכלים ליהנות ע"י עבור בו. כי הלא גשמיי הוא ולא יהנה. נמצא כי ההנא' הבאה לעולם על ידו לגמילות חסד תתיחס. ע"כ צריך זכות ג"ח: '''וזה ''' יהיה ענין הכתוב. כי הנה ביום השמיני ההוא הי' קיום העולם. כי על ידו שפע עליון אז היה בעצם בהתפשטות שכינה לארץ וירידת אש מן השמים שהוא קיום העולם בעצם. על כן הוצרכו שלשתם. והנה תחלה עשה אהרן את העבודה. זריקת דם והקטר החלבים המזבח'. וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם ברכת כהנים שגם היא נקראת עבודה. ולא ירד האש. והוא כי למה שהשפע ההוא הוא מעולם העליון. וגם להורידה עד לארץ. ע"כ הוצרך זכות תורה המתיחסת בעצם למשה. וגם להיות שהוא היה אשר הוריד שכינה מרקיע הראשון הוא וילון לארץ כנודע (ב"ר פ' י"ט) כי שבעה הורידו. אברהם מהשביעי לששי. וע"ד זה יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה. ע"כ לא ירדה שכינה המקיימת העולם עד נצטרף משה עם אהרן. כי להיות השפע ההוא מעולם העליון הוצרך משה שהוא זכות תורה. ולשלשלו דרך עולם הגלגלים עד לארץ הוצרכה עבודה וג"ח. ע"כ בהתחבר עם משה נמצאו מעמד שלשה העמודים. תור' ועבוד' וג"ח. כי לאהרן היה ג"ח שהיה משים שלום. וזכות עבודה. ולמשה זכות תורה. וז"א ז"ל (סוט' ל"ח) כי הברכה שבירך משה עם אהרן. הית' ויהי נועם ה' וכו'. שהוא נועם שפע עליון שבא ע"י שלש אלה כמדובר. והנה בדרך הזה המתבונן בו בינה ישקיף וירא כי בו הותרו כל ההערות שיש להעיר: '''ועוד ''' יתכן דרך אחרת קצרה במשנה זו ויותרו ההערות הראויות. הלא המה. (א) כי אחר שכלל כל אנשי כ"ה כאחת. ולא הזכיר כי אם מה שהי' מאמר כללי אל כללם באומרו הם אמרו ג' דברים. א"כ לא היה לו להביא. רק מאמר מי שקבל מהם. ולא מאמר א' מהם. שאם היה בא להשמיענו פרטות כל א' מהם. היה ראוי יביא מאמר כל א' וא' מכלם. כי לא יאמן ששום א' מכלם לא אמר אפילו דבר אחד שיהיה ראוי ליאמר. ואם הוא כי זה לבדו נשאר אחר כלם. והביאו לשלשל בו סדר הבאים אחריו. כי אנטיגנוס קבל משמעון הצדיק. א"כ לא היה לו לומר משירי אלא שמעון הצדיק היה שיור לכנסת הגדולה. (ב) אומרו הוא היה אומר ולא אמר הוא אמר ג' דברים מעין המשנה הקודמת שנא' הם אמרו ג' דברים: (ג) מניינא למה לי. (ד) הפסיקו במלת על בין כל א' וא'. ולא אמר תורה ועבודה וג"ח. (ה) למה סדר כסדרן הזה. ומה גם למאמר רז"ל כי גמילות חסדים קדמה לשלשתן כאשר נזכיר בס"ד: '''והנה ''' טרם נדבר בענין כונת המשנה. נבאר ארבע תיבות אלו שאמר. היה משירי כנסת הגדולה. ואומרו הוא היה אומר ולא אמר הוא אמר. אך הנה רבינו הקדוש עליו השלום מסדר המשנה. ראה והנה מדברי אנשי כנסת הגדולה יראה. כי דעתם כי למוד גדול לבדו. כי לא שתו לב לתקן עולם על הנוגע אל המעשה כלל כי אם על התורה לבדה. שע"כ כל אזהרתם היתה עליה באומרם הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סיג לתורה. ע"כ אמר אל תלמד מהם כדבר הזה. כי הלא שמעון הצדיק היה משירי כ"ה ולא האחרון שבכולם. אלא מכלל שיוריהם וגם לא אמר דבר זה פעם אחד. כ"א הוא היה אומר. שהיה מרגלא בפומי' לעיני כל הנשארים מהם עמו ולא חלקו עמו ואדרבה הוא הורה כי גם כלם מסכימים בדבר. כי על שלשה דברים העולם עומד. על התורה ועל העבודה ועל ג"ח. הנה כי מלבד התורה שהיא עמוד א'. יש שני עמודים עוד עמה התלויים במעשה. וא"כ אין לומר כי הסכמת אנשי כנסת הגדולה היתה שהתורה לבדה היא העיקר. כי לא כן הוא כי אם גם המעשה. והוא מאמרם ז"ל (ב"ק י"ו) באומרם תלמוד גדול שמביא לידי מעשה הנה כ"א לא הי' מביא לידי מעשה היא בלי מעשה אינה שלמות. וכמאמ' התורה לשמור ולעשות כי שניהם יצטרכו: '''ונבא ''' אל ענין כונת המשנה. והוא בהזכיר מאמרם ז"ל בשמות רבה (פ' ל"ג) וז"ל קודם מתן תורה הי' העולם עומד בג"ח. כשניתנה תורה היו שני דברים והיה העולם רותת עד שהוקם המשכן והיו ג'. ע"כ: '''וראוי ''' לשים לב. אם על שלשה העולם עומד איך הי' זמן שעמד באחד ואח"כ בשנים. ועוד איך על א' לא הי' רותת עד שהיו שנים ונהפוך הוא: '''אמנם ''' יהי' כי קודם מתן מורה עמוד א' מספיק כי לא היו עונות כי עדיין לא נצטוו. כי אם אין תורה אין מצות. ע"כ לא הי' העולם רותת באחד. אך בהנתן התורה הי' רותת על עוברי מצותי'. כי אין התורה מקיימת לעוברים. ע"כ באה עבודה לכפר על החוטאים בה: '''ונבא ''' אל הענין. והוא כי הנה התורה כנשמ' אל העולם לקיימו. וע"כ עליה מתקיים. אך יש עוברים שוגג ויש מזיד ואיך יתקיים העולם. כי אפס כי לא יחדלו עוברי מצותי' ע"כ על השוגג צריך עבודה שהיא באה על השוגג. ולתקן המזיד בל יתבטל עליו העולם הי' הג"ח. כי הלא אין טעם לשיתקיים העולם בהיות עוברים במזיד אם לא בתורת חסד. ע"כ צריך ג"ח מדה כנגד מדה. שבזכותם יעשה חסד הוא ית' ולא יביט אל המזידין. וז"א על ג' דברים וכו'. לומר הלא תראה זמן. עמוד אחד שעמד בו וזמן בשתים. דע לך כי בזמן הזה צריך מעמד שלשתן כא'. וזהו על שלשה דברים העולם עומד. וז"א עומד על ההווה כי עתה צריך שלשתן כמדובר. וגם אין ההתחל' מג"ח כי אם מהתור' שהיא עיקר. כי אין בור ירא חטא. והשנים תקוני העוברים עלי': '''וז"א ''' מניינא. ולהיות שלכל א' ענין בפני עצמו. הטיל מלת על בין כל א' וא' כי התורה היא העיקר אך כל השאר הם כל א' תיקון על דבר א' מעוברי התורה זה על שוגג וזה על מזיד ע"כ לא נתחברו יחד. וזה אחשוב הית' כוונת רז"ל בש"ר (שם) לומר על משנה זו. שקודם מתן תורה הי' בא' וכו'. כי הוקשה למו מה שהקשינו במשנה. ואמרו דע כי קודם התורה היה מספיק א'. אך אח"כ היה העולם רותת על עוברי מצותיה כמדובר. והוצרך אף השלישית. כלומר כי בזה נבין אומרו מניינא. ועשותו עיקר מהתורה להתחיל בה. לומר כי גם שעמד זמן בא' וזמן בשנים. עתה על ג' עומד כי הב' צריך לתקן בל יהיה רותת משא"כ מקודם: '''עוד ''' אפשר במה שכללם ואח"כ מפרידם במלת על. כי בערך כללות העולם צריך ג' דברים אלו ימצאו בו. אך לא יחוייב ימצאו שלשתן בכל איש ואיש. וזהו ועל בכל א': '''או ''' יהי' ענין הכתוב. כי בראות משה שבירך אהרן את ישראל ולא ירד' שכינה. אמר אינו דומה זכות יחיד לזכות רבים. כי אינו דומה מועטים העושים את המצוה למרובים העושים את המצוה ע"כ נתחבר עמו לברך את ישראל שיהיו זכות שניהם יחד וזהו ויברכו את העם. ואז בזכות שניהם מיד וירא כבוד ה' וכו'. ולימד זה לימדנו התנא באומרו. ''' אנטיגנוס ''' איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם: '''והנה ''' ראוי לשית לב אל החילו בלשון שלילה אל תהיו כעבדים וכו'. ומהראוי יאמר היו כעבדים המשמשים שלא על מנת לקבל פרס. (ב) אומרו שני חלוקות כי מכלל לאו היה נשמע הן. (ג) אומרו כעבדים המשמשים ולא אמר כעבדים העובדים שהיה צודק יותר. (ד) אומרו לשון רבים אל תהיו כעבדים המשמשין ולא אמר כעבד המשמש. (ה) אומרו לשון פרס ולא אמר שכר. (ו) אומרו אלא הוו כו' והיה לו לקצר ולומר אלא כמשמשין את הרב שלא כו'. (ז) אומרו לקבל ולא תלה הדבר בנותן לומר ע"מ שיתנו לו פרס. (ח) סמיכות ויהי מורא שמים עליכם אצל הקודם. (ט) אומרו מורא שמים ולא אמר מורא ה' עליכם. כי הלא טוב טוב הוא לעבוד מאהבה. ולמה עשה עיקר מהיראה: '''והנה ''' בדברו דרך כלל בלשון רבים. השרישנו בשורש משורשי העבודה את ה'. והוא האמור בענין הכתוב. הלא הוא כי טוב לגבר ישתוף עצמו עם הרבים בכל מצוה ומצוה אשר יעשה. כי גדול זכות הרבים כמאמרנו על פסוק (ויקרא כ"ג) ועבדתם את ה' אלהיכם וכו'. שהוקשה לנו בו החילו בלשון רבים וצאתו בלשון יחיד באומרו וברך את לחמך וכו': '''אך ''' הוא. כי ילמדנו דעת כי בעבוד את ה' יהי' ברבים. כי אינו דומה יחיד או מועטים העושים את המצו' למרובים העושים את המצוה. אך בשכר לא כן אנכי עמדי. כי לא אתן השכר דרך כלל כי אם לכל א' וא' בפני עצמו. וזהו ובירך את לחמך וכו'. והוא כי אלף יחד העושים את המצו' כא' אין א' מהם יקבל שכר כשיעור חבירו. כי פלס ומאזני משפט לה' לשקול בחינת עבודת כל א' אשר נזדרז בה מחבירו. או אשר שמח בה בלבו מזולתו. או אשר היה פנוי מהשאר וכיוצא. ע"כ גם התנא על זאת פקח עיניו לבלתי אמור אל תהיה כעבד וכו'. אלא היו כעבדים המשמשים את הרב וכו'. כי טוב לגבר יעבוד את ה' בחברה ולא יחידי: '''ונבא ''' אל ענין המשנה. והוא כי הנה הוא ית' קרא את ישראל בנים. כד"א (שמות ד') בני בכורי ישראל. (דברים י"ד) בנים אתם לה'. וגם ייחס אותנו לשכירים כמאמרו יתב' לאברהם (בראשית ט"ו) שכרך הרבה מאד. וגם קראנו עבדים כד"א (ויקרא כ"ה) כי לי בני ישראל עבדים. והנה אין שירות ג' אלה שוים. כי הלא שירות הבן אינו מתמיד. כי הלא כל בן יבטח באב לישמט מעבוד אותו יום יומים או יותר ולא יעציבנו אביו. ולא זו הדרך לעשות איש כן לאביו שבשמים חלילה. וכן אשר יעבוד כשכיר לא טוב. כי הלא אם שכיר הוא בא בשכרו ואם אמור יאמר אי אפשי להשכיר עצמי. כ"א לא איגע במלאכות. מה אפסיד אם לא שלא יותן לי שכר לא הן ולא שכרן. אך אשר היא עבד איש מקנת כסף. לא יעצר כח ליבטל מלעבוד את רבו בלא כסף ובלא מחיר כי כספו הוא. והנה אשר יבחר ותקרב איש היא הבחינה השלישית הזאת. והנה בה בחינות מתחלפות. יש עבדים יעבדו את הרב. לפתח ולשדד אדמתו ולזרוע זריעתו ולקצור קצירו. ויש לרעות את צאנו שורו וחמורו. ויש לחטוב עציו ולשאוב מימיו. ויש לשום את כל משא הבית עליהם. לספק בר ולחם ומזון. לרקד ולברור ולטחון בתבואות וכיוצא בכל עבודת עבודה ועבודת משא. ויש למעלה מכל אלה. והם אשר בחר בהם. לבלתי שום את כל מיני עבודות הנזכר עליהם כי אם לשרת את הרב לבדו. כענין ערוך השלחן לפניו ושום לחם ויין ובשל מבושל. וליצוק מים על ידיו. ולמזוג לו את הכוס ולהושיטו לפניו. או להלבישו וסכו. ולהיות אתו עמו. בבואו ובצאתו ללותו ולשמשו וכיוצא באלה. והנה שתים המה ההפרשים שבין השירות הזה האחרון ובין הראשונים. (א) כי הראשונים כלם יתוארו בתואר עבודה אך הסוג האחרון הלז לא יקרא עבודה רק שימוש. כענין גדולה שימוש' יותר מלימודה. ולמדו הדבר (ברכות ז') מפסוק אשר יצק מים ע"י אליהו. (ב) כי העובד את אדוניו מהסוגים הראשונים הנקראים עבודה. אין מדרך האדון לתת לאחד מהם לא שכר ולא מתת. לא שכר כי כספו הוא. ולא מתת כי לא מסוג המוצאים חן ביותר המה לתת להם מתנות חנם כי אם מזונו וכסותו. אך אשר המה מהסוג האחרון. כי מצאו חן בעיניו לקרבם אליו. ולהיות משמשים לפניו ומאוכלי שלחנו. בכלל מציאות החן יהיה כי יראה בעיניו יתרון זריזות ושימוש בשמחה וטוב לבב. ומה גם יהיו אתו עמו בעת אוכלו ושתותו וטוב לבו. ינשאנו לבו לתת להם פרסהוא מתנת חנם לפי ערך שמוש' אותו. וזהו כי תרגום ערך הוא פורסן. וע"כ פרס יקראו גם בחלוק' זו שהיא במשמשים את הרב בעצמו. יש בבני אדם שתי חלוקות. יש רב בלתי נותן גם לבעלי סוג זה שום פרס. באומרו כי עבדיו המה קנין כספו. ומה לו עוד מתת להם מלחם לאכול ובגד ללבוש. ויש רב נותן פרס לסוג זה המתהלכין לפניו. ובעבדים המשמשין את הרב הנותן פרס יש בהם שתי חלוקות. (א) שגם הוא לא יעבוד רק לחמדת הפרס. (ב) יש אשר כי אף על פי שידע שיש לו פרס מרבו. משמשו בעלות על לבו אהבתו את רבו ואשר הוא חייב לו. וגומר בלבו כי לו יונח שלא ינתן לו פרס. משמש תמיד כעבד החייב מאהבת לבו: '''הנה ''' כי בשבע' המה חלוקות בחינות. שירת איש את הזולת. (א) בחינת הבן את האב. שימנע ימים רבים מלשרתו כי יבטח לבו באביו כי לא יקפיד עמו. (ב) שירות השכיר. כי גם שלא ישמש כ"כ כבן כי יאהב את השכר. (ג) העבד כי לא יוכל לישמט כי מקנת כספו הוא. וגופו קנוי בלא כסף ובלא מחיר. (ד) בעבד עצמו יש עבודת לעבוד עבודה ועבודת משא. ויש עבד שישמש את הרב עצמו כערוך לפניו שלחן וכיוצא. (ה) כי גם בבחינה זאת. שהוא לשמש את האדון במאכל שלחנו והלבישו וסכו וכיוצא. יש בלתי נותן פרס ויש אדון נותן פרס. (ו) כי יש עבד שביודעו כי רבו יתן לו פרס ישמש לאהבת הפרס. ויש חלוק' שביעית. והוא של העבד. שגם כי ידע כי יותן לו פרס לא יכוין בשרותו לכך. כי אם כאלו לא היו נותנים לו כלום: '''והנה ''' כונת התנא ללמדנו דעת איכה נעבוד את ה' ובחר בבחינה השביעית הזאת והמתיק הדבר בלשונו באומר היו כעבדים כו'. לומר אל תהיו מסוג הבן או השכיר כי אם היו כעבדים. הרי דחה השני סוגים הראשונים ובחר בשלישי והנה עדיין היה אפשר נהיה מסוג העבדים העובדים אדמת עפר רבם לחרוש ולזרוע. או לרעות מקנת קניינו אשר רכש. או נהיה כעבדים המשמשים את הרב בעצמו בהאכילו והשקותו וכיוצא. לזה אמר המשמשים את הרב וכו'. כלומר לא כעבדים המשמשים במלאכות הקשות כי כל אחת מהנה עבודה תקרא. כי אם במשמשים את הרב עצמו כי ההוא יקרא שמוש ולא עבודה כמדובר. וזה עיקר גדול באמונה. שהוא כי כל מצוה ומצוה שבישראל עושים הם כמשמשים את הרב עצמו. ככה כביכול באלהים נעשה חיל. וכמאמר הנביא ואנשי מלאתי כח את רוח ה'. ומפליגים בקדושה. כאשר כל ספרי חכמי האמת מלאים מזה על כל גדותם. וזה כיון באומרו כעבדים המשמשין את הרב. הנה כי בזה דחה הסוג הרביעי. ובאומרו שלא על מנת לקבל פרס ולא אמר שלא על מנת שיתנו לו פרס. בזה דחה א' ממציאות הנמצאות בבני אדם. שהוא כי גם במשמשים את הרב עצמו יש בלתי נותן פרס. לז"א שלא על מנת לקבל. כלומר אין ספק שיותן לך פרס. אך בקבלה הוא הספק. אם תכוין על מנת לקבלו אם אין. והוא ענין הסוג החמישי. וגם אודיעך כי גם בסוג הששי תגעל נפשך. שהוא על מנת לקבל. אלא שלא על מנת לקבל. והוא אשר היחל בחלוקה הראשונה באמרו אל תהיו כעבדים וכו' על מנת לקבל פרס שהיא הסוג הששי. רק בשביעי. '''והנה ''' עתה יגדל הכאב בייתור. כי כל החלוקה הראשונה בלתי צריכה כלל. כי כל אשר בחר בחלוקה השביעית ודחה השאר. הכל היה בשנית. אמנם לזה נדקדק אומרו הוא היה אומר. ומהראוי יאמר הוא אמר. מאי היה אומר אך הנה שמעון הצדיק רבו היה אומר כי על ג' דברים העולם עומד. שהוא כי העושים הג' דברים. מקיימים את העולם: '''והנה ''' ידענו מרז"ל כי אסור לאדם לעשות המצו'. כדי לקבל טובה או שכר בלבד כ"א בצדקה בלבד. אמרו (ר"ה ד') שמותר לומר כדי שיחי' בני וכיוצא. באופן כי העוסק בתורה ועבודה וגמילות חסדים שעליהם העולם עומד. אם יכוין בעסק התורה או בעבודה או בג"ח כדי שייטיב לו. או אפילו כדי שיתקיים העולם על ידו. לא יספיקו לקיים עולם רק שיעשו מאהבה. וזה הי' ענין אנטיגנוס. כי כאשר רבו היה אומר מרגלא בפומיה על ג' דברים העולם עומד כו'. בא תלמידו והיה מרגלא בפומיה גם הוא שהוא היה אומר אל תהיו כו'. לומר הן באלה יתקיים העולם. אך בזאת שאל תהיו כעבדים כו' על מנת לקבל פרס שהיא החלוקה הששית שכתבנו. אלא היו כעבדים כו' שהוא החלוקה השביעית. ואם לא היה אומר החלוקה הראשונה היו כעבדים וכו'. היה נראה כמצוה להם להתנהג בחסידו'. אך לא שתנאי היו דבריו. כי אך בזאת יקיים המקיים את העולם בשלשת הדברים. ע"כ היחל ואמר אל תהיו וכו'. לומר אשר שמעתם את שמעון הצדיק שהיה אומר מרגלא בפומיה על ג' דברים כו'. הוא בתנאי שאל תהיו וכו' אלא היו וכו'. ועדיין היה אפשר לומר כי לא היה בזה צריך תנאי כפול. ומכלל אומרו אל תהיו וכו' היתה השנית. אך הנה אם הי' שותק מהחלוקה השנית. הי' אפשר לומר כי לא מיעט באומרו אל תהיו כעבדים וכו' אלא שאם יהיה לאדם בחינת עבד בעבודתו את ה'. שלא יהיה על מנת לקבל פרס אך טוב טוב הוא לעבוד בבתינת בן את אביו. כי תהיה מאהבה יתירה. על כן חזר ואמר אלא היו כעבדים כו'. לומר כי בכלל הציווי הוא יהיו משרתי ה' בבחינת עבדים ולא בבחינת בן או שכיר: '''ועוד ''' כיון לומר שלא יהיה כוונת המקבל לזה. אלא היו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל כו'. כי אם היו כו'. שלא על מנת לקבל כלו' כי לא יבצר. כי יש ויש פרס ודעתו לקבלו. אלא שלא יהי' השימוש על בחינת הפרס. מה שאין כן באו' על מנת שלא לקבל. שיראה כגועל בו חלילה. כי מי אשר לא יחפוץ לדבקה בו יתברך בע"ה. שהוא השכר האמתי: '''והנה ''' בכלל הדבר. היה אפשר לומר כי בא להשיב על קושי הנופל על בלתי משים לב אל משמעות דבריו באמת ובתמים. באומרם כי יראה סותר דברי התורה האומרת אם בחקותי תלכו כו' ונתתי גשמיכם בעתם כו'. והן זאת היתה רשעת צדוק ובייתוס כי המה הרשיעו ולא שתו להשכיל להיטיב. כי הלא דעת שפתיו ברור מללו כי לא ישמשו על מנת לקבל אלא שלא על מנת לקבל. אך לא יבצר כי יותן פרס. אלא שלא יכוונו לכך. וזהו היה אפשר כיון באשר אמר הבבא השנית. כלומר איני אומר על מנת שלא לקבל. שיור' כי איננו כי אם שלא על מנת לקבל. כלומר שלא היה על מנת כך. כי אם שישנו. אך אין אנו צריכים. כי גם מפתח דבריו יובן כמדובר. כי לא יאמר על מנת שיתנו לו פרס. רק על מנת לקבל. כלומר כי הנתינה לא אדבר בה כי אמיתות הוא. רק דברי בו הוא על כונת הקבלה. האם על מנת לקבל או שלא על מנת לקבל. ואחר דברו על גדר. שימוש מצות עשה. בא ולמדו גדר השמר מעבור מצות לא תעשה. ואמר ויהי מורא שמים עליכם והוא תכלית החסידות. והענין הוא אשר ביארנו בספר ביאור משלי על מאמר ריב"ז לתלמידיו (ברכות כ"ח) באומרם אליו שיברכם. וענה ואמר יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. ואמרו לו עד כאן רבינו. ואמר להם אדם עובר עבירה בסתר ואומר שמא יראני שום אדם. ואינו אומר שמא יראני המקום ע"כ: '''והנה ''' שם הערנו. כי גם עתה אחר תשובתו קושיית' במקומה עומדת. וכי מי חשידי בעיניו. שחמשה תלמידים גדולי עולם. כולם יאמרו שמא יראני שום אדם ולא שמא יראני המקום: '''אך ''' כתבנו. כי יובן במז"ל שקרה לרב עמרם חסידא. שפד' שתי ריבות יפיפיות והעל' אותן בעליי' ויסר את הסולם ממקומ'. ויהי היום ויחם לבו. ויטה את הסולם אל העליי'. ויחל לעלות ועודנו באמצע הסולם. ויך לבו אותו כי ירע עליו המעשה ההוא אשר זמם לעשות. ויואל לשוב אחור ולא יכול. כי תקפתו יצרו ויאחז בו להעלותו ולא הניחו לירד. וירא כי לא יכול ליצרו ויקרא בקול גדול נורא בי עמרם נורא בי עמרם. ויאספו אליו כל בני העיר. ויאמרו אליו איה האש והעצים ויאמר אליהם נורא דחטא דהוה דליק בקרבי. א"ל כספתינן. אמר להם מוטב שאתבייש בעה"ז ולא בעולם הבא: '''הנה ''' כי עם היות רב עמרם חסיד. עם כל זה לא עצר כח מפני יראת ה' לשוב אחור מחטוא. עד באו אנשים. וממורא ירד ממעלות אחז אחורנית. והיעל' על לב כי גברא רבא כרב עמרם לא היה עליו מורא שמים שוה למורא בשר ודם. אך היה זה. שקודם בא החטא לידו. יותר ימנע ללכת לעשות את הרע מיראת אלהים. מאשר ממורא בשר ודם. אך כשכבר העבירה באה ונהית' ויאחז צדיק דרכו לעשות'. אז יותר קל לימנע ממורא בשר ודם. והוא מעשה דרב עמרם חסידא. כי אחר היותו במעשה הרעה והיא לעלות בעצת יצרו. כבר החזיק יצרו בו וקשה לחזור בו. כי גם מן השמים ירפו ממנו מלסייעו כי הואיל הלך אחרי צוות יצרו. וע"כ ממורא שמים לבד לא ישוב. אך ישוב אם יראוהו אנשים. כאשר היה לו כי שב בבא כל ישראל לראות אשר יבא באש. וזה מאמר ריב"ז אדם עובר עבירה בסתר. כלומר לא אחרתי טרם בא העבירה לידכ'. כי אם יצר סמוך ויעץ להדיחו ולומר עשה עבירה פלוני. כי ימנוע הצדיק מיראת אלהים. אך אשר אמרתי בהיות כבר העבירה ביד האדם. וזהו אומרו אדם עובר עבירה בסתר. כלומר. שכבר הוא עובר ובה יהי'. כי אז מינה לא יזוז ממורא שמים כי אם ממורא בשר ודם. כעובדא דרב עמרם. ואמר כי כ"כ נכנס בו רוח שטות עד שהיחל בחטא. כי אמר שמא יראני האדם ולא שמא יראני המקום: '''וזה ''' כתבנו שם. שכיון שלמה בחכמתו באמור (משלי ב') אל תהי חכם בעיניך ירא את ה' כו'. לומר אל תהי חכם בעיניך לומר כי מעצמך תדע ליזהר מן היצה"ר מבלי מועצותו. כי הנה בזה אנסה אותך. והוא ירא את ה' וסור מרע. כלומר מחמת יראת ה' בלי בשר ודם סור ופריש מהרע שאתה בו. ואז יוכר אם חכם אתה: '''כלל ''' הדברים כי סור האדם מהרע שבידו ממורא שמים. טרם יראוהו אנשים ממוראו יחת וישוב. היא מדרגה שאין למעלה ממנה וזאת תהיה כונת התנא באומרו ויהי מורא שמים עליכם. כלומר זו לבדה ולא של בשר ודם תמיד. בין במקום רואים בין בסתר במקום שאין אנשים. ולא שתהי' לפעמים קרובה ולפעמים רחוקה. כמו שכתבנו מההפרש שיש בין טרם בא מציאות העבירה לידו לאחר שכבר באה כי אחרי בואה תתרפה מיראת שמים ויצטרך מורא בשר ודם. כי אם שתהיה עליכם ממש בלתי נטל מעליכם כלל: '''או ''' יאמר. הלא אמרתי אליכם היו כעבדים המשמשים שלא על מנת לקבל פרס. והלא תאמרו בעשותכם כן. שתעבדוהו שלא על מנת לקבל טוב ותראו שאין צריך לומר העדר פרס כי אם גם רעה תבא עליכם והלא גם ברך לא יברכנו אך גם קוב לא יקבנו ולמה ירע לנו האם זו תורה וזו שכרה. כי הלא יהי מורא שמים עליכם. והוא כי כאשר השמים לה' ואין בהם חטא. ועם כל זה לא יעדר מהם מורא פן כעשן ימלחו. ויחזיר הוא יתברך העולם לתהו ובהו מחטאת בני אדם. או לפחות פן ימנע שפע עליון מעליהן לאשמת העם. ויתהפך שבמקום שפע טובה שהיה מתגלגל ע"י השמים. יתגלגלו רוגז וירע להם כאשר בזמן החורבן כמאמרם ז"ל (מדרש איכה א') על הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום כו'. נמצא כי לא יבצר מהם מורא שרעה תבא אליהם לאשמת ישראל. כי אותה המורא יהי עליכם. כי אם היותכם חסידי עליון תיראו מבא עליכם צרה בעון הזולת. כי כן דרך הצדיקים לסבול עון הדור עליהם. ובזה תרגזו ואל ואל תחטאו: '''והנה ''' בדרך הזה. כי גם אנטיגנוס על משנת שמעון הצדיק דבר. מה שבעלי שלשת המדות ההם מקיימים העולם. היינו בהיותם כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס והנה על זה יש מקום לאיש אשר לא נתן לי ה' חכמה. לדבר ולומר מה אעשה ואהיה ממקיימי העולם. ואיככה אוכל. ומן השמים באומרם טפה זו מה תהא עליה לא נתנו לי חכמה. לזה אמר יוסי בן יועזר שמע בקולי איעצך יהיה ביתך בית ועד לחכמים. לקבוע מדרש ולזונם בביתך. בזה תהיה לך זכות תורה שילמדו. ועבודה בנחת שולחנך שלפניהם שכל האוכל בשולחן שת"ח מיסב בה כאוכל משלחנו של מקום. ובזה ג"ח כי היא הכנסת אורחים הרי שלשתן. וש"ת הלא אדרבא ע"י התערב דעתי עמהם אבא לזלזל בכבודם. וגם בלמוד מהם תגעל נפשי. לזה אמר הנה אתקנך בעצה טובה מלפני לזה והוא כי הוי מתאבק בעפר רגליהם שתערוך ערכך למטה מעפר שתחת רגליהם. ובזה אין צ"ל שלא תזלזל בהם כי אם גם שתהיה שותה בצמא את דבריהם. והוא בטבע המתאבק בעפר שהוא צחה צמא. כן ע"י התאבקך בעפר רגליהם תהי' לך צמא לשמוע מפיהם. ויערבו לך מרוב חשיבותם שבקרב לבך: '''והנה ''' יוסי בן יוחנן חולק ואומר הלא לפי דבריך הוא שיפתח איש ביתו לת"ח וינעול אותם בפני שאר ההמון. אך לא כן הוא דעתי כי אם יהי ביתך פתוח לרוחה בין לחכמים בין לכל שארית ישראל. כי מצות הצדקה כוללת שבזה תספיק לקיים עולם. אך למען תהיה שלימה איעצך יהי' עניים בני ביתך. המכניסים האורחים ומאכילים ומשקים אותם כי אם יהיו אנשי ממון לא יכירו צרת נפש העני כי לא נסו בעניות. אך בהיותם עניים אשר הגיעו למדה זו ויודעים עד היכן מרירות נפש עני מגעת מרחמים עליהם במזון ופיוס דברים ביותר. ותצא מצוה זו כתקנה. וש"ת הלא טובה היתה עצת יוסי בן יועזר לבלתי פתוח פתח רק לחכמים כי לא יהי' פחד המשך מהמצוה עבירה. אך לדעתך שלכל המון ישראל יפתח פתחו. הלא מי יודע אם בתוכם יהיו בלתי הגונים. ויקנו קירוב דעת עם בעלת הבית ויקראוה עון. לזה אמר התיקון הוא כי אתה הבע"ה אל תרבה שיחה עם האשה. ובזה ממך ילמדו וישאו ק"ו. ומה אם זה שהיא אשתו ממעט שיחה עמה. קל וחומר אנחנו שהוא אשת חבירינו וישמרו מלדבר ולערב דעתם עמה. וזהו באשתו אמרו כי אשר באו לביתך ויראוך ממעט בשיחת אשתך ישאו ק"ו ויאמרו. אם באשתו אמרו חכמים לבלתי הרבות שיחה כי ע"כ האיש הזה נשמר. וא"כ ק"ו באשת חבירו כמונו אצלה כי אשת חבירנו היא: '''ועתה ''' הוקשה לו. כי הלא יאמר איש. היתכן כי לבל יכשל האורח באשתי אמעט שיחה עם אשת נעורי. והלא טוב טוב הוא לבלתי הכניס האורח. ממה שתמעט בעירוב דעת עם אשתי אפי' לבלתי השיח עמה הרבה. ואדרבא גדול מצות השלום ואהבה בין איש לאשתו מכל אהבת החברים. לזה אמר רבינו הקדוש מסדר המשנה מכאן אמרו חכמים כו'. לומר דע לך כי הנה מכאן אמרו חכמים ממה שראו כי יוסי בן יוחנן לא חש אל הקושי הזאת. למדו כי אין ספק כי אין מהרבות שיחה לאדם עם אשתו נמשך לו אהבה ושלום. כי אדרבה רעות רבות נמשך מזה. כי שלשה המה גורש רעה לעצמו. שהוא כי בא להרבות בתשמיש עם שיהיה בהיתר מתיש כחו. וזהו גורם רעה לעצמו. ואפשר ירמוז שקופצת עליו זקנה שהם נקראים ימי הרעה. ובזמן ריבוי השיחה מתבטל מדברי תורה. וסופו אחר הרגיל עצמו ביותר עמה יבא לשמש עמה אפי' כשאיננו טהורה. ויהיה מפושעי ישראל בגופן בהרגיל עצמו בכך ויהי' מהיורדים ואינם עולים. וזה יורש גהינם שיהיה לו גהינם לירושה: '''והנח ''' מאשר כתבנו כי כל התנאים האלו נמשכים אחר מאמר שמעון הצדיק. האומר שעל שלשה דברים העולם עומד. וראש השלש היא התורה כמדובר. אלא שמזה יוצאת קושיא כי מה יעשה אשר איננו תלמיד חכם ואיך יקיים ויעמיד עמוד התורה. לזה הביא דעת יוסי בן יועזר שאומר יהי ביתך בית ועד לחכמים כו'. כי יעלו עליך כאלו חכמת לך ועסקת בתורה. ולהיות כי לא כל אדם יכול לקיים זה. כי אם איש א' יהי ביתו בית ועד לחכמים מספיק לכל חכמי העיר ולבאים מן החוץ. נמצאת עצה לאחד מעיר. ע"כ אמר יוסי בן יוחנן שאדרבא יהיו ביתך פתוח לרוחה לת"ח ולכל העולם. כי הכנסת אורחים כוללות בשלמות כזאת יהיה יסוד עולם גדול מאד. והנה עדיין ימצא בלי תורה. ע"כ הביא התנא משנת רבי יהושע בן פרחיה. שאומר כי גדול זכות התורה. ואם אינך תלמיד חכם. אל תהיה תקנתך היות ביתך בית ועד לחכמים או פתוח לכל. כי אם עשה לך רב כלו' אם בהיותך הולך למקום בית המדרש אשר שם תלמידים רבים אינך מצליח. עשה לך לבדך רב שילמדך לבדך. ולא תמתין עד הרב יבקשך ללמדך לקיים מצות ללמוד וללמד. כי אם אתה בקשהו ולך אליו ואם לא ירצה עשה אותו. כי תלך ותעשה לו כמה פיוסים וכמה תחינות והתנפל לפניו עד ירצה כי מעות אינך יכול לתת לו כי מה אני בחנם אף אתה בחנם. אך עשה כלומר ע"י מעשה שתעשה בהשתדלותך יהי' לך לרב. ואם קשה אתה לקבל ולזכות תלמידך אשר ילמדך הרב. קנה לך חבר וזהו בדמי' יקרים. כי החבר אינו כרב שאסור לקנותו בדמי'. וש"ת טוב לי אעסוק בתורה עם הרב ואחזור תלמודי יחידי מלבקש לי חבר. כי הלא בהיותו יחיד לא יבא זכרון לפני זולתי לדבר על איש אם טוב ואם רע. אך בהיות לי חבר לא יבצר מלדבר בין שנינו מה טיבו של פלוני חכם או טפש צדיק או רשע. וזה יזכור דבר אשר לא טוב עשה ותצא תקלת לשון הרע מבינינו. לז"א הנה אתקנך בעצה טובה מלפני והיא והוי דן את כל האדם לכף זכות. באופן כי אשר תבואו לדון ביניכם אם טוב ואם רע לאיש ואיש מתוך מעשיו. לא יהיה כי אם לטוב כי הלא תדינוהו לכף זכות: '''או ''' יאמר טוב לי בלי חבר. אולי תהיה ההקפדה ביננו במה שידבר לי או יעשה דבר שאחשוד שהוא נגד כבודי ותצא לנו איבה. לז"א והוי דן את כל האדם לכף זכות: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף