עריכת הדף "
אלשיך/אסתר/ה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == הנה אומר ויהי הוא יתור ומהראוי יאמר וכראות המלך וע"ד רז"ל שמתחלה בערה בו חמתו ואח"כ הוא יתברך היפך לבו וישניה לטוב יאמר ויהי כראות כלומר כי וי וצרה היה כראות וכו' שהוא בתחלת הראיה כי עדין לא הביט בה בעצם וז"א כראות בכ"ף הדמיון אך מיד בהביטו נשא' חן וכו' כי בתחלת ההבטה לא כן היה ואף גם זאת על כי ראה פניה בעצמו טרם יוגד לו ע"פ מגיד כאמור בסמוך. עוד אפשר שאמר ויהי וכו' כי הנה בראות המלך האשה הבאה אל ביתו מעצמה הלא ירע בעיניו מאד ומה גם למה שאמרו רז"ל שזכר את ושתי ואמר חבל על דאבדין אך זאת השיב אל לבו כי ראה אותה עומדת ונצבת בחצר אז אמר אם היה לבה לבקש אהבה בהעדר צניעות למה זה עמדה בחצר ולא באה עדי או לא נתעכבה טרס שת רגליה בחצר הפנימית שאחת דתה להמית והערה למות נפשה אך אין זה כי אם כאומרת הנני אמות אם טוב בעיניך כי כבר הגעתי במקום שאחת דתו להמית אשר לא יקרא ויבא ולא עלתה על לבי לבא אל המלך פנימה עד אראה מה יעשה כי אם ימיתני על בואי כי ע"כ יאמר המלך הלא דבר הוא באופן שאשר עמדה בחצר היה סבה שנשאה חן בעיניו וזהו ויהי כראות המלך את אסתר עומדת בחצר נשאה חן וכו' כי לא הספיק ראות פניה כי אם עמידתה בחצר ג"כ הועיל למצא חן כאמור ואומרו נשאה חן ולא אמר מצאה חן הוא כי הנה היתה הדעת שופטת כי יגדל חסדו עמה לבלתי המיתה ותנתן לה נפשה כי באה אשר לא כדת אך חסד כפול שהוא לתת את שאלתה על ישראל הוא פלא כי היה אפשר יאמר לה הנה נשאתי פניך אך הפעם לבלתי המיתך ואת כל ונוכחת מעשות עוד כדבר הזה אשר לא תקראי ותבאי וכלך מדברותיך מלשאול על עמך ע"כ לא נאמר מצאה חן בעיניו כ"א נשאה חן כי היתה בעיניו כנושאת משא של חן עליה מספיק לדברים רבים כאומר מה שאלתך וכו'. ובגמרא ויהי כראות המלך את אסתר המלכה אמר רבי יוחנן ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה א' שהגביה את צוארה ואחד שמשך חוט של חסד עליה וא' שמתח את השרביט וכמה א"ר ירמיה שתי' אמות היה והעמידו על י"ב ואמרי לה על י"ו ואמרי לה על כ"ד במתניתא תנא על ס' וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה וכו' רבה בר עופרן אמר משום ר' אליעזר ששמע מרבו ורבו מרבו מאתי' ע"כ: וראוי לשית לב מה ראו על ככה לומר שג' מלאכים נזדמנו לה ואין רמז מזה בכתוב אפי' לאחד והנה בהגר שפחת שרי וביוסף ארז"ל שמלאכים נזדמנו לכל אחד מהם והיה על כי בכל אחד נאמר ויאמר כמה פעמים ע"כ אמרו כי בכל אמירה היה מלא' מש"כ בזה ועוד אומרו שהאחד הגביה צוארה מה צורך בהגבהת הצואר. ועוד באומרו ואחד שמשך חוט של חסד כי הלא גם מאז היה לה חוט של חסד ומי הוציאו שיבא. ועוד כי אין בכתיב אלא חן ומאן דכר שמיה דחסד פה. ועוד באומרו ואחד שמתח את השרביט מי הגיד לו שנמתח וגם שהיה ע"י מלאך. וגם למה זה נמתח ולא הספיק שתי אמות אורכו: ועוד צריך לתת טעם אל השיעורים הנאמרים באמת ובמאי קמפלגי ומה יתן ומה יוסף דעת השיעור ודי לנו כי נדע שנמתח עד מקום עמידתה שקרבה ותגע בראשו. אמנם הנה הוקשה להם בכתוב אחד אומר ויהי כראות כי מלת ויהי מיותרת והיה ראוי יאמר ותראנה המלך. ועוד אומרו נשאה חן ולא אמר מצאה חן. ועוד אומר ויושט המלך לאסתר כי היל"ל ויושט לה המלך כי הנה על אסתר ידבר. ועוד אומר ותקרב ותגע וגו' שהם דברי בלתי צריכים. ועוד כי הלא המלך היה יושב בבית המלכות נוכח פתח הבית ואין ספק כי לא היתה כסאו באמצע הבית כ"א סמוכה אל הקיר אשר כנגד פתח הבית נמצא כי חלל הבית היה בין המלך ובין הפתח וכן היא היתה עומדת בתחלת כניסתה לחצר שלפני הבית והנה ל' אומר ותקרב אין משמעה אלא קריבה מה שע"כ לא אמר ותבא וא"כ איפה איך בקריבה בעלמא נגעה בראש השרביט כי על הרוב אין דרך שרביטו של מלך להיות רק כאמתי' ושלש ואיך בהיות בין המלך ובינה כל רוחב חלל הבית ורוחב כל אויר החצר בקריבה מה נגעה בראש השרביט ע"כ הם אמרו ג' דברים אחד על הקושיא האחד מאומ' ויהי כראות שהוא כי הויה חדשה נתחדשה והיא כי אך רחוק היה בין מושב המלך אל מקום עמידתה ולא תמשיל הבטת עיניו בעצם ממקומו והיה צריך יראנה ויביט המלך טרם ידע הדבר ע"פ מגיד פן ישפטנה משפט מות ולא יניחנה ליכנס מש"כ בראותו אותה כי תהיה נושאת חן כאשר בעיני כל רואיה וע"כ קודם שיקדימנה אחר ע"כ הוגבה צוארה למען תשלוט בה ראיית עיניו טרם ידע ע"פ מגיד פן תשנה לבו כמדובר. ועל אומר נושאת חן שהיא הקושיא הב' אמר כי חוט של חסד שהוא נוסף על חינה שהיה לה מעצמה נמשך בה עתה להפליג החן וז"א נשאת חן שהיה כמשא חן עליה והתוספת על הקודם הוא חסד והוא כי לא בלבד היתה צריכה חן להציל את נפשה ממות כ"א גם שיראנה המלך בעין טובה להצילה מהצרה אשר באה להסתכן במר נפשה כי אין ספק כי יאמר המלך בלבו אימת מות נפלה עליה ובאה לינצל ונתחייבה מיתה אחרת ואם החן מספיק על האחד צריך חסד עליה וש"ת הלא גם זה היה לה מאז כאומר ותשא חן וחסד לפניו וכו' עכ"א שמשך חוט של חסד עליה לומר כי הן אמת כי גם ערכה היה לה בחינת חסד אך לא משך ממדת חסד אל מלמעלה עליה ממש בלי הפסק שהוא למצא חסד רב מהקודם והוא כי בתחלה היה לה גדר חסד גדול מכל הנשים זולתה להשיאה אך לא להביאה ממות אל החיים כאשר עתה שחייבה את ראשה למלך ומה גם למה שאז"ל שבתחלה אמר חבל על דאבדין כי ושתי לרוב צניעותה לא רצתה לבא וכו' וע"כ עד כה נשיאת חסד היה מספיק לה אך עתה היה להמשיך חסד עליון עליה ממדת חסדו יתברך. ועל הקושיות האחרות על אומר לאסתר וגם אומר ותקרב ותגע וגו' לבלי צורך וגם איך נגעה ממקום כבודה בקריבה בעלמה בראש השרביט שהושיט לה המלך ממכון שבתו עכ"א כי נמתח וכו' וע"כ נאמר לאסתר כי ממקומו הושיט עד אסתר עד גדר שותקרב ותגע בראש השרביט ע"י קריבה בעלמא ואין זה רק כי נמתח כאמור. והיות כל דבר ע"י מלאך אחד כי אין מלאך א' עושה ב' שליחות כנודע: וענין ג' הדברים הנעשים ע"י המלאכים האלה הוא כי הנה ג' דברים היתה צריכה א' הינצל ממות נפשה על בואה אשר לא כדת. ב' להנצל מגזרות המן כי בכלל המכירה היתה גם היא. ג' להציל גם את עמה אחר שנכתב ונחתם בשם המלך להשמיד וגו' שאין להשיב ע"כ תחת ג' אלה היה צריך ג' דברים לעומתם לבא הענין אל נכון. אחד בל יודע למלך כי באה המלכה אל החצר ע"י מגיד טרם יראנה המלך והוא כי הלא באה אשר לא כדת תחייב את ראשה וע"כ בהביטו בפניה והיא נושאת חן בעיני כל רואי' נכמרו רחמיו עליה מש"כ אם יוגד לו ע"פ מגיד כי חמתו תבער בו ולא יניחנה ראות פניו על כי באור פני מלך חיים על כן הוצרך להגביה צוארה למען ממכון שבתו ישגיח ויביט בה. שנית היה צריך תהיה מציאות החן מספיק להחיות את נפשה שיביט בה בערך הציל אותה מהמות שעליה באה במר נפשה לימלט ממנה שהוא יותר מהחן הקודם כמדובר ע"כ הוצרך מלאך להמשיך חוט של חסד ממקום כבוד חסדו יתברך מלמעלה למען תנצל גם ממיתה השנית ועדין אין זה מספיק לעשות שאלתה גם על עמה כי היה יכול לאמר לה די ליך תהא נפשך לשלל ודומי מלשאול על עמך ומה גם כי כתב אשר נכתב וגו' אין להשיב ואיך אשיבנו עתה ע"כ עשה האלהים עיניו יחזו מתוח השרביט למען ישקיף וירא כי אין זה כ"א אצבע אלהים להורו' כ"א אשר יושיט לו המלך לאשר לא יקרא ויבא את שרביט הזהב כמות שהוא מספיק להחיות נפשו זו שמלכו של עולם יתברך נוסף על מה שהושיטו המלך מתחו והמשיכו אז יותר כמה אמות ראוי ימשיך לה המלך חן המשכת שאלותיה ג"כ להנתן לה נוסף על חיותה. ועם היות שאין מדרכנו לחזר אחר חשבונות עכ"ז לא אמיש מהזכיר אשר ה' אנה לידינו בזה והוא כי ר"ת של ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עומדת בחצר עולה מאה ועשרה כמספר מלא"ך האחד עם הכללות ור"ת של נשאה חן בעיניו עולה במספר קטן ט"ו כמספר ר"ת של מלאך חסד שני ור"ת של ויושט המלך לאסתר עולה י"ד כר"ת של זה מלאך שלישי ושאל וכמה כלומר איזה זכות נזדמן לישראל באריכות השרביט למצא חן בבקשתה עליהם כיון שעל הנוגע אליהם היה המתוח כי אין ספק נרמז בשיעור ההמתחה ואמר ר' ירמיה ב' אמות היו והעמידו על י"ב והוא כי מתחלה היה רק זכות מרדכי ואסתר ולא היה מספיק רק לעצמן אך עתה ע"י ביאת אסתר נמתח ונתרבה בשביל ישראל עד י"ב שהוא זכות י"ב שבטים ואמרי לה על י"ו לומר כי גם הוצרך זכות אבות שהם ג' עם י"ג שבטים כי יוסף נחלק לב' כי אפרים ומנשה כראובן ושמעון ואמרי לה על כ"ד לומר שלא עמדה להם רק זכות תורה שהיא כ"ד ספרים ואמרי לה ס' והוא על התורה שבע"פ שהם ס' מסכתות והוא כי אז נתקיימה תורה שבע"פ על תלה כמז"ל בגמרא על ויתייצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וכו' ומקשו בגמרא מכאן מודעא רבה לתורה ותרצו חזרו וקבלו בימי אחשורוש שנאמר קיימו וקבלו היהודים וגו' קיימו מה שכבר קבלו ופי' ז"ל בתנחומא מאמר זה פרשת נח כי מה שכפה עליהם ההר כגיגית לא היה רק על תורה שבע"פ כי אותה בלבד היה מאנים לקבל והיא אשר קיימו בימי אחשורוש אחר ענין ימי הפורים עליהם ועל זרעם שהם מד"ס ודעת רבה בר עופרן כו' הוא כי לא היה רק בזכות שכינה שהיתה עמהם וה' עשה למען כבודה וע"כ נמתח מאתים אמה כי הלא היא תקרא אלהים שעולה מספר השם ההוא ר' כמספר מרובע אל"ף א' וא"ל הרי ל"ב ועד"ז עולה כל השם ר' וידוע ליודעי חן כי המספר עד"ז הוא הוראה על גלות וצער. ובמה שכתבנו מרז"ל שנמתח השרביט יתכן אומר ותגע בראש השרביט שהוא כי למשז"ל מהכרח הכתוב כמו שאמר שמלאך בא וימתח השרביט ומה גם למ"ד ס' אמה או מאתים והנה היה אפשר שהיה כן למראה עינים אך לא שנתארך יותר משעורו בפועל ע"כ בראותו כך ותקרב לראות אם היה ממשות בראש השרביט שבסוף האורך ההוא ומצאה בו ממשות וזהו ותקרב ותגע כי בקריבה בעלמא שקרבה נגעה בראש השרביט ממש כי ראשו הגיע עד המקום ההוא ולא היה האריכות למראה עינים כי מעשה שמים היה וז"א ותגע כי אין נגיעה צודקת למה שאין בו ממש ובזה גמרה בלבה כי ה' עמה לעוזרה:.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף