316
עריכות
אין תקציר עריכה
להועיל לאחריני (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
להועיל לאחריני (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 49: | שורה 49: | ||
ומ״מ לדברי הש"ך לקמן סי׳ שנ"ח [סק"א] דהיכי דנותן ברצון לא שייך יאוש של״מ, ודווקא בדבר שאין בו סימן אמרינן הכי דהיאוש על כרחו ע״ש. וא״כ י״ל דהכא משום שקצים מוחל להאדם ברצון, וכ״ה להדיא לשון הרמב״ם שהבעלים מוחלים כו׳, וא"כ שפיר י״ל דבתמרים ג״כ אינן ניכרים, והא דפריך היכי אכלינן הוא לעולם משום דלא ידעי דנתרי, ומשום הכי ליכא היתר דיאוש דהוה יאוש של"מ, והוצרך להיתר דשקצים דהוה מחילה ברצון דמהני אפי׳ לא ידעי וכנ"ל. | ומ״מ לדברי הש"ך לקמן סי׳ שנ"ח [סק"א] דהיכי דנותן ברצון לא שייך יאוש של״מ, ודווקא בדבר שאין בו סימן אמרינן הכי דהיאוש על כרחו ע״ש. וא״כ י״ל דהכא משום שקצים מוחל להאדם ברצון, וכ״ה להדיא לשון הרמב״ם שהבעלים מוחלים כו׳, וא"כ שפיר י״ל דבתמרים ג״כ אינן ניכרים, והא דפריך היכי אכלינן הוא לעולם משום דלא ידעי דנתרי, ומשום הכי ליכא היתר דיאוש דהוה יאוש של"מ, והוצרך להיתר דשקצים דהוה מחילה ברצון דמהני אפי׳ לא ידעי וכנ"ל. | ||
ועכ"פ צ"ע, למה לא מהני לדידן עכ״פ היתר דשקצים גם בתאנים, ולמה הוצרכו לטעם דנמאסת, וגם למה אסור בזיתים ובחרובין, והרב המגיד [פט"ו מגזו"א הט"?] כתב דלא עבידי דאכלי להו , וצ״ע בחרובין דהא אמרינן בכמה דוכתי דהם מאכל לעיזים | ועכ"פ צ"ע, למה לא מהני לדידן עכ״פ היתר דשקצים גם בתאנים, ולמה הוצרכו לטעם דנמאסת, וגם למה אסור בזיתים ובחרובין, והרב המגיד [פט"ו מגזו"א הט"?] כתב דלא עבידי דאכלי להו{{הערה|ומקורו מחידושי הרשב"א שם.}}, וצ״ע בחרובין דהא אמרינן בכמה דוכתי דהם מאכל לעיזים{{הערה|עי' שבת קנה, א אין מרסקין וכו' ולא את החרובין לפני בהמה לא דקה ולא גסה, ועי"ש שראויים לאכילה גם בלא ריסוק, אמנם לרבי יהודה שם אינו ראוי לדקה בלא ריסוק?. וע"ע בירושלמי רפ"ג ממעשרות שחרובין מאכל בהמה, וע"ע בתוספתא שביעית פ"ה הי"ג 'תחת חרוב ואוכלת'. וצ"ע.}} וכ"ש בתאנים. ואולי דהך טעמא דנמאסת מהני אפי׳ לא שייך שקצים{{הערה|עי' ברשב"א ובריטב"א שם שכתבו לאוקמי במקום דליכא שקצים ובהמות.}}, ועי' סמ"ע ס"ק כ"ו וצ״ע. | ||
שם ואם היה של יתומים שאינן בני מחילה אסורים. עיין נתיה"מ [ביאורים ס"ק י"א] דה"ה דבכל דבר שאין בו סימן דלא מהני ביה יאוש של"מ, אסור אבידה דקטנים אפי׳ ידוע שכבר נודע להם, דלאו בני מחילה נינהו כדאמרינן הכא. | שם ואם היה של יתומים שאינן בני מחילה אסורים. עיין נתיה"מ [ביאורים ס"ק י"א] דה"ה דבכל דבר שאין בו סימן דלא מהני ביה יאוש של"מ, אסור אבידה דקטנים אפי׳ ידוע שכבר נודע להם, דלאו בני מחילה נינהו כדאמרינן הכא. | ||
ובודאי כן הוא לפי שיטת התוס׳ והפוסקים. אבל לכאו' יש לעיין, כיון דיאוש אינו ברצון אלא על כרחו תיכף כשנודע לו נעשה יאוש, א״כ הא קיי"ל | ובודאי כן הוא לפי שיטת התוס׳ והפוסקים. אבל לכאו' יש לעיין, כיון דיאוש אינו ברצון אלא על כרחו תיכף כשנודע לו נעשה יאוש, א״כ הא קיי"ל{{הערה|ראה רש"י גיטין נה, א ד"ה שהשיאה, ושם עא, א.}} גבי גט כיון דלא בעי רצונה מתגרשת אפי׳ קטנה, ועיין יבמות (דף קיב, ב) דקטנה עדיפא (מסוטה) [משוטה] עי״ש, וה"נ כל שנודע לו שנאבד מידו תו א״צ רצונו, והול"ל דמהני גם בקטן. | ||
ולפי מש״כ בסמוך [לעיל] לפי שיטת הש"ך דהכא לא ידעי דנתרי ול"מ מתורת יאוש אלא מתורת מחילה ברצון, א״כ י״ל דע״ז דוקא אמרו דל"מ בקטן, אבל יאוש דהוא בע״כ שפיר מהני אפי׳ בקטן, אבל בטלו דברי נגד כל הראשונים, וצ"ע . | ולפי מש״כ בסמוך [לעיל] לפי שיטת הש"ך דהכא לא ידעי דנתרי ול"מ מתורת יאוש אלא מתורת מחילה ברצון, א״כ י״ל דע״ז דוקא אמרו דל"מ בקטן, אבל יאוש דהוא בע״כ שפיר מהני אפי׳ בקטן, אבל בטלו דברי נגד כל הראשונים, וצ"ע{{הערה|עי' בספר אגודת איזוב יאוש שלא מדעת אות ד שכתב ג"כ בדעת הרמב"ם דמהני יאוש גם בקטנים עי"ש.}}. | ||
===סעיף ז=== | ===סעיף ז=== | ||
'''היה כמו חצי קב בב' אמות וכו' לא יטול ואם נטל אינו חייב להחזיר'''. כבר הרגיש בבאור הגר"א [ס"ק כ"ד] | '''היה כמו חצי קב בב' אמות וכו' לא יטול ואם נטל אינו חייב להחזיר'''. כבר הרגיש בבאור הגר"א [ס"ק כ"ד]{{הערה|אולי כוונתו לבאר הגולה כאן אות ע.}} דזה לפי שיטתו [להלן סעי' י'] דפסק בספק הינוח דאם נטל לא יחזיר וזכה בו, והפוסקים החולקין שם חולקין גם כאן. | ||
והנ״ל דאזלי לשיטתם, דכבר כתבנו בריש סי' זה דהא דספק הינוח לא הוה ככל ספק ממונא דעלמא היינו לפי דמוקמינן לה אחזקת מרא קמא, וכן בכל ספק דבעיא דא״מ. | והנ״ל דאזלי לשיטתם, דכבר כתבנו בריש סי' זה דהא דספק הינוח לא הוה ככל ספק ממונא דעלמא היינו לפי דמוקמינן לה אחזקת מרא קמא, וכן בכל ספק דבעיא דא״מ. | ||