עריכת הדף "
אבן האזל/מלווה ולווה/כה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ט == '''שנים שלוו בשטר אחד או שלקחו מקח אחד וכן השותפין שלוה אחד מהן או לקח בשותפות הרי הן ערבאין זה לזה אף על פי שלא פירש.''' ''' המ"מ ''' הביא דברי הרמב"ן פ' המפקיד על זה שהביא הרי"ף בפ' שבועת הפקדון הך דינא דהכונה שאין אחד מהן חייב לפרוע הכל אלא הוא חייב החצי ועל החצי הב' הוא ערב, ואם אין להב' נכסים ישלם וכתב על זה ודברי הרמב"ם נראין כן עכ"ל, ודעת הרא"ש והטור בסי' ע"ז דגובה מאיזה מהן שירצה דהו"ל לוה בכולה, והרמב"ן הנ"ל הוכיח דלא הוי אלא ערב בחצי השני מהא דבעי בגמ' בר"פ השואל שותפין ששאלו ונשאל לאחד מהן מהו כולו שואל בעינן וליכא או דילמא לההיא פלגא דשייליה מיהת מיפטר, ואם איתא דכל חד חייב בכוליה אמאי לא הוי כוליה שואל. וכ"ת כיון דאיכא שואל אחרינא בהדיא לאו כולו שואל הוא א"כ בההוא פלגא דשייליה נמי לאו כולו שואל הוא דמאן פלג חד פלגא מאידך פלגא. וכתב שם הקצוה"ח ליישב הסוגיא לדעת הרא"ש והטור ע"פ מה שכתב הרמב"ם פ"א משכירות עבר השומר ומסר לשומר השני אם יש עדים ששמרה וכו' ואם אין שם עדים חייב השומר הראשון לשלם לבעלים וכו' אע"פ ששאל או שכר בבעלים הרי הוא הוציא הדבר השמור מידו ליד שומר אחר. וכתב ע"ז המ"מ דאף שהשואל בבעלים פשע בו פטור דוקא כשמתה הבהמה או נאבדה בפשיעתו ברשותו. אבל כשמסרה לשני הראשון מתחייב באותה שעה שמתה הבהמה ברשות השני, ואין שאלה בבעלים פוטרת אלא לשומר ששאל בבעלים, אבל לא לשומר שני שלא שאל בבעלים, והראשון מתחייב על רשות השני עכ"ל המ"מ, ולפי"ז כיון דלשיטה זו דנעשה לוה בכוליה ע"כ דנעשה נמי כל אחד מלוה במחציתו לשני. וכן בשותפין ששאלו נעשה כל אחד שואל בכולו ומשאיל במחציתו לחבירו וחבירו לא שאל הבעלים הרי הראשון מתחייב על רשות השני ע"כ תורף ד' הקצוה"ח ע"ש שהאריך. ודבריו אינם ברורים דהמ"מ כתב שהראשון מתחייב על רשות השני על דברי הרמב"ם שהם בעבר הראשון ומסר לשומר שני. אבל הכא בשותפין לפי דבריו דהוי כמו שכל אחד שאל כולו ומשאיל מחציתו לחבירו הרי זהו כמו שנתנו לו הבעלים רשות להשאיל. וליכא בזה דינא דשומר שמסר לשומר, ולפי דבריו שוב אינו חייב כל אחד אלא על חצי ולא כמו שבא לפרש בזה ד' הגמ' דאמר או דילמא מההיא פלגא דידיה מיהת מיפטר דעל חצי של חבירו הוא חייב כיון שלהשני לא הי' המשאיל בבעלים והוא חייב על רשות השני, דהא לפי דבריו צריך להיות פטור על חלקו של השני. ''' ונראה ''' דאף שהרמב"ן הוכיח מסוגיא זו דגם בשנים שלוו כל אחד אינו חייב אלא חצי. ועל חצי השני אינו חייב אלא מדין ערב אם אין לחבירו נכסים. מ"מ יש לומר לדעת הרא"ש דיש לחלק בין הלואה לשאלה דבהלואה אמרינן דכל אחד לוה הכל והוא הלוה לחבירו מחלקו. אבל בשאלה כיון שחיובו של שואל בשביל שכל הנאה שלו וא"א שיהיו שניהם שואלים על הדבר השאול ומצד שומר שמסר לשומר הא אין לחייבם כמש"כ, וכיון דבסתמא שנים ששאלו או שקבלו פקדון דעתם שיתחייב כל אחד בחיוב השאלה או הפקדון, לכן בזה נימא דכל אחד הוא ערב קבלן על חצי השני שיתחייב בכל חיובי השני. ולכן שפיר מה דאמר הגמ' או דילמא מההיא פלגא דידיה מיהת מיפטר. משום דעל חצי השני של חבירו לא הי' המשאיל בבעלים חייב הוא מדין ערב קבלן שנתחייב בחיובי השני. ואף שלא אמר תן לו ואני נותן לך מ"מ כיון דדיינינן בשותפין שכל אחד מתחייב ברצון בכולו. אמרינן שמונח בלשון השאלה שכל אחד מתחייב בכולו אף שהחצי שואל חבירו וזהו תן לו ואני נותן לך. ''' והנה ''' יש לדון בזה להשיטות דשואל מתחייב משעת אונסין א"כ הוי זה התחייבות אם יהי' אונס, וזה הוי אסמכתא כמו שכתב הרמב"ם בהל' ח' דהערב או הקבלן שחייבו עצמם על תנאי אע"פ שקנו מידו לא נשתעבד מפני שהוא אסמכתא אלא דא"כ קשה ג"כ לדעת הרמב"ן דסובר דלא הוי אלא ערב בחצי השני, וע"כ צריך לומר דגבי שואל כשערב לו על השאלה הוא ערב לו על עיקר הדבר השאול שיחזיר לו השואל. דהא גם אם לא יחזיר לו בלא טענת אונס ג"כ מחויב הערב א"כ הוא התחייבות מהערב או הקבלן בסתם בלא גדר תנאי אם יהי' אונס אלא שהוא ערב על הדבר השאול שאם לא יחזיר לו השואל משלם דמיו. ולכן שפיר מתחייבים ולא הוי אסמכתא. ''' אכן ''' כל זה כתבנו לפי גירסתנו בהשואל דגרסינן או דילמא מההיא פלגא דשייליה מיהת מיפטר דמוכח דבחצי השני ודאי חייב. וכמו שכתב הרמב"ן אבל הרמב"ם בפ' ב' מהל' שאלה ופקדון הל' ח' כתב שאל מן השותפין ונשאל לו אחד מהן. וכן השותפין ששאלו ונשאל לאחד מהן הרי זה ספק אם היא שאלה בבעלים אם אינה לפיכך אם מתה אינו משלם, וכן כתב המחבר בסי' שמ"ו, וכבר עמד בזה הנמוק"י ורוצה לפרש דמה שכתב הרמב"ם ואם מתה אינו משלם קאי על מה דסליק מיניה והיינו השותפין ששאלו ונשאל לאחד מהן דזה האחד אינו משלם כלום אבל בהך דשאל מן השותפין אינו פטור אלא מפלגא. ומלבד שדוחק לפרש כן בלשון הרמב"ם הנה לפי"מ שכתב הרמב"ן דהך דינא תליא בדין שנים שלוו. ואם בשנים שלוו חייב כל אחד רק החצי ועל החצי השני הוא ערב אפי' השותף שנשאל לו הבעלים לא נפטר אלא מחצי. אבל חייב בחצי השני מדין ערב והרמב"ם הא סובר דעל החצי הוא מדין ערב. ''' והנה ''' על דברי המחבר בסי' שמ"ו שכתב כלשון הרמב"ם כתב הגר"א וז"ל לפיכך כו' מ' אף כולה, וכ"מ בדברי הטור והרא"ש שסתמו אבל לפי גי' שלנו בגמ' דוקא אפלגא וענ"י שם עכ"ל. ולפי"ד הגר"א דבזה שוין הרמב"ם והרא"ש והטור דבהך אבעיא דשותפין ששאלו או שאל מן השותפין פטור מכולה, א"כ אין אנו צריכים ליישב דעת הרא"ש והטור דאדרבא הם מכוונים עם שיטתם דשנים שלוו חייב כל אחד בכולו, רק עלינו ליישב דעת הרמב"ם דכיון דסובר דשנים שלוו לא הוי כל א' לוה אלא בחצי ועל החצי הב' לא הוי אלא ערב. ולפי"ז בהא דשותפין ששאלו לא צריך להיות נפטר משום בבעלים אלא מחצי, וקשה להיפוך על שיטת הרמב"ם דמלשון אינו משלם משמע דנפטר מכולה ואף שנאמר שכן היתה גירסתם בגמ' וכדמשמע מד' הגר"א אבל על הרמב"ם לשיטתו קשה. ''' ונראה ''' דיש לומר דהרמב"ם מחלק בין מלוה לשאלה דאף דבשנים שלוו סובר דלא הוי אלא ערב על החצי הב' גבי שאלה נעשה שואל על כולו כיון שמשתמש בכולו ולא כמש"כ הקצוה"ח דהוי כמו ששאל כולו והשאיל חצי לחבירו, דבזה הא כתבנו שהי' פטור מחלק חבירו, אלא דזה שייך אם משאיל ממש לחבירו ואין הדבר השאול ברשותו, אבל גבי שותפין כיון שהדבר השאול הוא ברשות שניהם והוא משתמש בכולו חייב בכולו. ודוקא גבי מלוה סובר הרמב"ם דאינו לוה אלא על החצי כיון דמלוה להוצאה ניתנה ומשהלוה נעשו המעות תיכף של השותפין. וכל אחד אין לו זכות אלא בחצי, לכן אינו חייב אלא בחצי ועל החצי הב' מדין ערב. ''' איברא ''' דבזה יתיישב רק בשותפין ששאלו ונשאל לאחד מהם, אבל בשאל מן השותפין ונשאל לו אחד מהם כיון שכתבנו דמדברי הרמב"ם שכתב לפיכך אם מתה אינו משלם מוכח דגם בזה אינו משלם כלל, וקשה למה לא ישלם חלק השני שלא נשאל לו. וצריך לומר דכל שותף הוי בעלים על כל הדבר השאול אלא דלא הוי כולו בעליו. ולהך צד דלא בעינן כולו בעליו קרינן בזה אם בעליו עמו ליפטר לגמרי. ועיין בקצוה"ח סי' קנ"ז שהביא פלוגתא דרב ושמואל בירושלמי בכותל השותפין אם חצי לזה וחצי לזה או כולו לזה וכולו לזה. וזהו בכותל שבין שתי חצרות, אבל שותפין ממש בבית מוכח דנקרא כולו לזה וכולו לזה.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף