עריכת הדף "
אבן האזל/מלווה ולווה/ז
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ז == '''הממשכן בית או שדה ביד חבירו והיה בעל הקרקע אוכל פירותיה ואמר לו המלוה לכשתמכור קרקע זו לא תמכרנה אלא לי בדמים אלו ה"ז אסור, ואם אמר לו אל תמכרנה אלא לי בשויה ועל מנת כן אני מלוה אותך ה"ז מותר.''' ''' השגת ''' הראב"ד. הממשכן ביתו כו' עד ה"ז מותר. מ"מ קשיא לי והא אסמכתא היא דהא לא ידיע אי מזבין לה או לא, ואימת קני לה, ומסתברא בדאמר לה מעכשיו ואפ"ה בדמים הללו אסור הואיל ולא פסיקא מילתא דזביני עכ"ל. ''' כתב ''' המ"מ וז"ל ורבינו בכאן לא הכניס עצמו אלא באיסור הדבר והיתרו אבל בענין קניה אם קנה אם לאו לא כתב בכאן דבר ומבואר הוא פ"ח מהלכות מכירה דבעינן מעכשיו וקנו מידו והוא שלא ימצא יותר על הדמים שקצב כמבואר שם וכאן כיוצא בזה הוא, וכשפסק דמים ידועים אסור משום רבית דמיחזי דמוזיל גביה מחמת ההלואה וכשאמר בשויה מותר ואיכות הקניה על התנאין שנתבארו שם עכ"ל. ''' והנה ''' אינו מבואר כונת המ"מ אם כונתו דבאמת הרמב"ם מיירי כאן בלא מעכשיו ומשום דלא מיירי בדין קניה אלא מדין איסור והיתר ואף דבאמת לא קנה מ"מ אם התנה וקיים תנאו הוי רבית, או דכונתו דגם כאן כונת הרמב"ם באמר מעכשיו וסמך על מה שכתב בהל' מכירה דצריך מעכשיו ולשני האופנים קשה דאם כונתו באופן א' וכאן מיירי בלא א"ל מעכשיו קשה דאמאי מותר באמר לו אל תמכרנה אלא לי בשויה דאף דאינו מוזיל גביה אבל כיון דהוא הלואה גמורה והתנה עמו שלא ימכרנה אלא לו למה מותר דהא אפי' רבית דברים אסור כ"ש תנאי שמחוייב למכור לו ולא לאחרים, דבשלמא כשאמר לו מעכשיו א"כ כשמוכר לו וקנה לו מעכשיו הרי לא הי' כאן הלואה כלל ושפיר מבואר דמותר ורק היכי דמוזיל גביה אסור וכמש"כ הראב"ד הואיל ולא פסיקא מילתא דזביני, אבל בלא מעכשיו דהוי הלואה גמורה ודאי צריך להיות גם בשויה אסור, ולאופן ב' קשה דאין לומר דהרמב"ם סמך על מה שכתב בהל' מכירה בדין קנין דצריך מעכשיו גם באמר לו בדמים הללו בדין איסור ריבית דבודאי אפי' בלא אמר מעכשיו אסור דאף דלא קנה אבל עכ"פ הבטיח לו להוזיל לו השדה וכן כתב להדיא הרמב"ן בחידושיו, ואם דעתו דאינו אסור אלא אם חל הקנין דהיינו במעכשיו ודלא כהרמב"ן היה לו לבאר וגם הא דמותר בסתם אם הוא דוקא במעכשיו היה לו לפרש. ''' והנה ''' צריך לבאר דברי הרמב"ם במה שכתב והיה המלוה אוכל פירותיה והמ"מ כתב משום דסובר דבמשכנתא דבית אסור אפי' בנכייתא אבל אין זה מבואר כלל דעכ"פ אין כאן מקומו דכבר השמיענו הלכה זו וממילא נבין דאיירי באופן זה ועוד דעיקר טעמו אינו נכון דהא לא אסר הרמב"ם אלא בנכייתא שהוא דבר מועט וכמש"כ הרמב"ם בפ"ו הל' ז' שאמר לו הריני מנכה לך מעה כסף בכל שנה אבל אם אמר לו שידור בחצירו וינכה כפי שוים גם הרמב"ם מודה דמותר וא"כ למה לו לפרש שהי' הלוה אוכל פירות. ''' והנראה ''' בזה דהנה בדף ע"ג ע"ב בהא דרב מרי בר רחל משכן ליה ההוא נכרי ביתא וכו' שקל אגר ביתא וכו' כתבו התוס' משמע דיכול אדם למכור מה שהשכיר ביד אחרים וכן משמע בערכין דכ"א דאם הקדיש המשכיר את הבית אין השוכר רשאי לדור בו וקשה מהא דאמרינן בכתובות בית שמשכנתי לך לכשאפדנו ממך תקדוש קדשה. משמע דכל זמן שהיא ממושכנת אינו יכול להקדישה, וי"ל דמה שיתר על החוב יכול להקדיש ולמכור אבל גובה תחילה חובו ומה שאינו יכול לדור בו לפי שהקדש מעורב וימכור הבית ויקח זה שכר שנתן עכ"ל, והרמב"ם בפ"ו מהל' ערכין הל' י"ט כתב דמוכר בית והקדישו המשכיר הבית קדוש והמכירות נפקע והרמב"ם לטעמיה דסובר דקדושת דמים מפקיע מידי שעבוד וכמו שפסק בפ"ז מהל' מלוה וא"כ קשה בבית שמשכנתי לך למה אינו קדוש קודם שיפדנו ויפקיע השיעבוד, ומוכח דסובר דהגמ' כפשוטה דאינו חל כלל ההקדש קודם שיפדנו וטעמא משום דלא דמי משכנתא לשכירות ובמשכנתא כתב הרמב"ם בפי' דהקנהו הגוף לפירות וכבר כתב בהל' מכירה פ' כ"ב החילוק בין מוכר גוף לפירות ובין משכיר. ''' ולכן ''' יש לומר דאף דהמשכיר יכול להקדיש אבל במשכן אינו יכול להקדישו קודם שיפדה ואף דבמוכר גוף לפירות היא משנה מפורשת בב"ב דף קל"ו דכותב נכסיו לבנו לאחר מותו יכול הבן למכור הגוף וזוכה הלוקח לכשימות האב, יש לומר דזהו דוקא התם דעל זה הקנהו שלכשימות יהי' של הבן וכיון שע"כ ימות ויש להבן בודאי זכות לכן חל המכירה אבל גבי ממשכן שדה כיון שלא יפדה הלוה אין לו כלום ואם לא יפדה לעולם לא יהיו לו פירות לעולם לכן אינו יכול עכשיו למכור, ולענין זה הוי עכשיו בגדר אינו ברשותו ממש אלא דלא הוי דבר שלבל"ע להקדיש לאחר שיפדה כיון שבידו לפדותה. ''' ובטעמא ''' דמילתא דאינו קדוש היה אפשר לכאורה לחלק ממשכנתא לשכירות עפ"מ שכתב הרמב"ם בפכ"ב מהל' מכירה לחלק בין מוכר שדה לפירותיה ובין משכיר שדה, אבל באמת א"א לומר כן דהא משנה מפורשת היא בב"ב דף קל"ו הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו מכר האב מכורים עד שימות מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב, ומפורש דבעל קנין הגוף יכול למכור אף ששייר האב לעצמו קנין הגוף לפירות, ובאמת צ"ע מה שהוצרכו התוס' להוכיח דין זה דמשכיר יכול למכור מדין המשכיר בית לחבירו והקדישו, לכן ע"כ צריך לומר דעיקר החילוק ממשכנתא לשכירות הוא משום דין קנין המשכנתא דמשכנתא קונה גוף הקרקע וכעין זה דמצינו במטלטלין דין בע"ח קונה משכון ואף דזה אינו אלא במטלטלין דתפיס למשכון זהו מעיקר דין משכון דקונה אפי' היכי שנטל המלוה משכון שלא ברשות והוא מקרא דלך תהי' צדקה אבל בקרקע אינו זוכה במשכון אלא כשממשכן לו בשטר או שקונה בחזקה מדעת הלוה שהקנהו למשכון אלא שגם לפ"ז קשה מהא דרב מרי בר רחל דהוא משכנתא ומהני מכירת העכו"ם, אח"כ ראיתי שהתוס' בערכין דף כ"א הקשו קושית התוס' בב"מ ותי' מקודם כתי' התוס' בב"מ ואח"כ כתבו וז"ל ויש מחלקין בין משכיר ללוה דדוקא לוה שלא תחזור אליו עוד בלא פרעון מעות ההיא ודאי לא מצי להקדיש אבל משכיר שלאחר השלמת זמן השכירות תחזור לו בחנם יכול הוא להקדיש מיהו ההיא דאיזהו נשך לא מיתרצא בהכי עכ"ל וכוונתם דהא דרב מרי בר רחל הוא משכנתא. ''' ונראה ''' דבפסחים דף ל"א ע"ב פליגי ת"ק ור"מ בברייתא בדין משכון של עכו"ם דת"ק סבר דדוקא במשכון של ישראל בע"ח קונה משכון דכתיב ולך תהיה צדקה ולא במשכון של עכו"ם והנה לכאורה אין שייכות במשכנתא דקרקע לדין זה דליכא בקרקע דין בע"ח קונה משכון וכמש"כ התוס' כאן בדף ס"ז ע"ב בד"ה ושביעית משמטתה אלא דמ"מ נראה דגם בדין משכנתא דקרקע איכא חילוק בין עכו"ם לישראל דהא צריך ביאור טעמא דת"ק בפסחים דאמר הני מילי ישראל מישראל דקרינא בי' ולך תהי' צדקה אבל ישראל מעכו"ם לא, וקשה דהא מה דילפינן מקרא דולך תהי' צדקה דבע"ח קונה משכון הא לא מסתבר לומר דהקרא חידש שיקנה הבע"ח המשכון כדי שיהיה לו צדקה ובודאי אין הצדקה סיבת הקנין, אלא להיפוך דילפינן מהך קרא דבע"ח קונה משכון ומשום זה כשמחזיר יש לו צדקה, וא"כ מאי נ"מ במשכון של עכו"ם דליכא האי קרא דולך תהיה צדקה ולמה ישתנה דין עכו"ם מדין ישראל, ולכאורה זהו טעמיה דר"מ דאמר ק"ו ישראל מישראל קני ישראל מעכו"ם לכ"ש אבל צריך ביאור טעמיה דת"ק. ''' לכן ''' נראה דטעמיה דת"ק דאף דודאי לא הדין צדקה גורם קנין המשכון אלא דכיון דעיקר דין קנין משכון דבע"ח הוא חידוש דין שנאמר בישראל לא ילפינן עכו"ם מישראל דבעכו"ם לא אשכחן בדינים שלהם אלא קנינים וזהו דין גזל האמור בעכו"ם דע"כ ילפינן מזה דין קנין דכיון שקנה בדיני קנין הרי הוא שלו ואין חבירו רשאי לגזול ממנו, אבל שיהי' דין קנין במשכון זה לא מצינו בעכו"ם וזהו דאמר ר"מ ק"ו ישראל מישראל קני ישראל מעכו"ם לכ"ש ות"ק לא סבר הכי, ולפ"ז נוכל לומר דאף דלא שייך דין קנין משכון מדין בע"ח קונה משכון אלא במטלטלין דתפיס ליה, וכמש"כ התוס' בד' ס"ז, מ"מ עיקר דין קנין משכנתא בקרקע שהוא ע"י שטר וחזקה ג"כ ידעינן מהך דינא דשייך קנין משכון, אלא דבמטלטלין הוא מדין תפיסת המשכון, וגם במשכנו שלא ברשות קונה המשכון ובקרקע ליכא דין זה אלא כשמשכנו מדעתו בשטר או בחזקה, וממילא בעכו"ם דלא נתחדש דין קנין משכון, גם בקרקע ע"י שטר וחזקה ליכא קנין משכנתא דבעכו"ם לא מצינו אלא קנין גמור ולא קנין למשכון. ''' אלא ''' דזה ודאי דאפי' אם נימא דבעכו"ם ליכא דין קנין משכון אבל מה דאיכא במשכנתא הקנאת גוף לפירות וכמש"כ הרמב"ם בפ"ו זה ודאי שייך גם במשכנתא של עכו"ם וממילא מיושב הא דרב מרי בר רחל דאף דהממשכן היה עכו"ם ומשום זה חלה מכירתו לרבא, ומ"מ אמר רב מרי בר רחל דבתוך השנה אינו צריך ליתן שכר לרבא משום דסתם משכנתא שתא ועכו"ם לא הוי מצי לסלוקי ליה והוא כמש"כ דאף דבעכו"ם ליכא דין קנין משכנתא מ"מ קנין הגוף לפירות ודאי איכא אלא דזה אינו מעכב זכות המכירה וכדמוכח מכותב נכסיו לבנו לאחר מותו וכמו שכתבנו. ''' והנה ''' יש להעיר על דברינו מדברי התוס' בדף ס"ז במה דאמר שם דמשכנתא באתרא דמסלקי שביעית משמטתה וכתבו התוס' דלא דמי למלוה על המשכון דאינה משמטתה דשאני מטלטלין דתפיס להו וקנה להו שלא בשעת הלואתו כר' יצחק ולהכי גם בשעת הלואה חשיב של אחיך בידיך אבל קרקע לא, ומוכח דבאתרא דמסלקי ודאי לא קנה המלוה במשכנתא קנין הגוף כמו גדר בע"ח קונה משכון וזה אין לומר דבאמת באתרא דמסלקי ליכא קנין משכנתא ודוקא באתרא דלא מסלקי איכא קנין משכנתא דפשטה דהגמ' דשדה זו שמשכנתי לך דאינו יכול להקדישה אלא אחר שיפדנה משמע דאין חילוק ואדרבא משמע דהיכי שיכול לפדותה ומ"מ אינו יכול להקדישה אלא אחר שיפדנה. ''' אכן ''' יש לומר דדין קנין למשכון לגבי זה שלא יוכל הלוה למכרה או להקדישה ודין שתשמטנה שביעית הם דינים מיוחדים, דלגבי שביעית הא דמלוה על המשכון אין שביעית משמטתה דילפינן מקרא דאשר יהי' לך את אחיך תשמט ידיך דדרשינן ולא של אחיך בידיך זה ודאי גבי משכון מטלטלין דתפיס ליה והוא ברשותו והוי של אחיך בידך, דאפי' אם יביא לו הלוה החוב צריך בהחזרת המשכון שהמלוה יחזיר לו, אבל במשכון קרקע דאף דיש לו בזה קנין משכון אבל אינו בידו וכיון דאם יפרע לו הלוה אפי' שלא ברצונו מתבטל זכות המשכנתא א"כ שפיר משמטת שביעית החוב וממילא פקע זכות המשכנתא ולא דמי למשכון מטלטלין דאם נאמר דשביעית משמטת צריכין להוציא ממנו המשכון וע"ז דרשינן ולא של אחיך בידך. ומבואר מה דבאתרא דלא מסלקי אין שביעית משמטת, דכיון דאפי' אם יביא הלוה מעות החוב להמלוה אינו יכול לסלקו מהמשכנתא עכשיו א"כ א"א להשמיט החוב כיון דקנין המשכנתא הוא ברשות המלוה אפי' לכשיביא לו הלוה החוב, ולכן אינו יכול שביעית להפקיע המשכנתא וממילא לא נפקע החוב, וזה דוקא בדין שביעית אבל בעיקר קנין המשכנתא כל זמן שלא פרע לו הלוה אין חילוק בין אתרא דמסלקי ובין אתרא דלא מסלקי. ''' ועתה ''' נראה לבאר דברי הרמב"ם דודאי אין כונתו באומר מעכשיו כיון שסתם, ומפרש ד' הגמ' ג"כ שלא אמר מעכשיו, ובדין איסור רבית ולא בדין קנין, ומה דקשה דא"כ גם אם אמר בשוייהן אמאי מותר, נבאר זה ע"פ מה שהקשנו עוד למה כתב הרמב"ם והי' בעל הקרקע אוכל פירות והביאור בזה הוא משום דאם המלוה אוכל הפירות ויש לו כל קנין משכנתא א"כ אין הלוה יכול למכרה כלל ולא שייך להתנות זה התנאי ולכן הוצרך הרמב"ם לפרש שהלוה אוכל פירות וא"כ יש לו כבר זכות בהשדה גם עכשיו ויכול למכרה וע"ז תניא דאם אמר לו כשתרצה למכרה לא תמכרנה אלא לי בשוייהן מותר וטעמא דהתנאי הוא מחזק קנין המשכנתא דכיון שהיה אפשר שימשכן הלוה הקרקע ע"מ שיאכל המלוה הפירות אפי' למאן דאסר במשכנתא כבר כתבתי דעכ"פ מותר לנכות הפירות בשווים ואז הרי לא יוכל למכרה א"כ נוכל לפרש דמה שהתנה המלוה שלא ימכרנה אלא לו בשוייה היינו שלא יהי' לו זכות למכרה לאחרים שיהי' לו קנין גמור של משכנתא ומה שהלוה אוכל פירות היינו שהמלוה נותן לו רשות לאכול הפירות אבל בתנאי שאינו מגרע זכות המלוה בקנין המשכנתא, ולכן שפיר מבואר מה דמותר ולא הוי רבית דאינו תנאי בעלמא על נתינת זכות זה מצד הלוה אלא דהוא תנאי מצד המלוה שיהי' לו בהקרקע כל הזכות של משכנתא שממילא לא יוכל למכרה לאחרים ולכן בשוייהן מותר. {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף