כנסת יחזקאל/יז
|
< הקודם · הבא > |
שאלת אשכנזי שדר בבית ספרדי ורוצה להיות מוסיף והולך בהדלקת נר חנוכה לכל א' וא' כמנהגו והספרדי מוחה בידו ורוצה שידליק רק נר איש וביתו ומוסיף והולך כמנהג ספרדי אם יוצא האשכנזי במנהג ספרדים
נשאלתי באשר הספרדים נוהגין שרק הבעל הבית מדליק נר חנוכה ולא זולתו ומוסיף והולך כדעת המחבר ואנחנו האשכנזים נוהגין כבעל המפה שכל בני בית מוסיפין והולכין, והנה אשכנזי אחד דר בבית ספרדי והספרדי מוחה באשכנזי מלהדליק בביתו כי רוצה לעמוד כמנהגו, אם יש בידו למחות ואם יוצא האשכנזי עכ"ל:
טרם אוחילה לדבר בנ"ד אמרתי נחזי אנן איזה מן הנהגות יותר נכון ואף שלשניהם יש על מי לסמוך הן עמודי הוראה מחבר ובעל המפה ואם שניהם כאחד טובים נהרא נהרא ופשטיה ובאיזה מקומן יש לפסוק כמחבר בדין זה.
ומהיכן יצא הוראה שלהם גמרא שבת דף ך"א ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל א' וא' והמהדרין מן המהדרין בש"א פוחת והולך ובה"א מוסיף והולך פליגי תרי אמוראי במערבא ר"י בר אבין ור' יוסי בר זבידא חד אמר טעמיה דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין וטעמיה דבית הלל כנגד ימים היוצאין וחד אמר טעמיה דבית שמאי כנגד פרי החג וטעמיה דבית הלל דמעלין בקדש ולא מורידין אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ב' זקנים היו בצידון אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל זה נתן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן טעם לדבריו מעלין בקדש וכתבו התוס' ד"ה והמהדרין מן המהדרין נראה לר"י דבית שמאי ובית הלל לא קיימי אלא אנר איש וביתו שכן יותר הידור דאיכא היכרא שמוסיף או מחסר נגד ימים הנכנסים או היוצאין אבל אם עושה נר לכל אחד אפילו יוסיף ליכא היכרא שי"ל שכך בני אדם בבית עכ"ל. ועפ"ז פסק המחבר.
אמנם הרמב"ם (פ"ד דמגילה וחנוכה) כתב והמהדר אחר שועשה מצוה מן המובחר מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל א' וא' והמהדר יותר ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל א' בלילה הא' ומוסיף בכל לילה ולילה נר אחד היו י' בבית לילה ראשונה י' נרות ליל ב' ך' ליל ג' שלשים וכו' מנהג עירנו ספרד כל אנשי בית רק נר א' לילה ראשונה אח"ז מוסיפין וכו' עד שבליל שמיני ח' נראות בין שאנשי בית מרובין בין אדם אחד. וכדעת הרמב"ם פסק בעל המפה.
תירוץ על קושית לחם משנה שמקשה לשיטת הרמב"ם ספרדים אין נוהגין לא כמהדרין ולא כמהדרין מן המהדרין
והנה בעל לחם משנה מתמיה הלא לפי פירוש רבינו מהדרין רק נר כל א'
ומהדרין מן המהדרין כל אחד מוסיף א"כ מנהג ספרדים לא כמהדרין
ולא כמהדרין מן המהדרין ומנהג טעות ולמה מביא
הרמב"ם עכ"ל. והטורי זהב מתמיה שבני ספרד
פוסקים כתוס' ומנהג שלנו כהרמב"ם מה שלא נמצא כן
בשום מקום עכ"ל:
תי' על תמיהת ט"ז שבכל מקום אנו נוהגין כתוס' וספרדים כהרמב"ם ובנר חנוכה להיפך
ולענ"ד הכל ניחא בס"ד הנה הקושיא מפורסמת
בדברי התוספות הנ"ל אף עתה אין
היכר איך נדע דאחד הדליק והוא מן המהדרין מן המהדרין דלמא
כך בני אדם בבית והוא מן המהדרין:
פי' מספק בדברי תוס' מהדרין מן המהדרין אשר כבר צווחו קמאי
לענ"ד דבר פשוט
אם נאמר דמהדרין מן המהדרין עושין הידור הראשון ג"כ ואם
יראה ליל שני ד' נרות ונאמרו דכאן יש שני בני אדם ועושים כמהדרין
וכמהדרין מן המהדרין שפיר יש לומר מנ"ל דתרווייהו איתנהו בהו
דלמא רק מהדרין לחוד דע"כ צ"ל דהמה מהדרין דאל"כ למה
ד' נרות משא"כ אם רק אחד מדליק אם יראה ליל שני ב' נרות
מהיכא תיתא לומר שבא בליל ב' עוד אחד וכן בליל ג' עוד
אחד כיון שטפי י"ל אחד מדליק והוא מן המהדרין מן המהדרין
כיון דשני סברות שוין בודאי מה שנראה טפי אנו אומרין
משא"כ שנאמר שהוא מן המהדרין ומן המהדרין מן המהדרין שפיר
י"ל מנ"ל דתרווייהו ביה דלמא רק מן המהדרין דהא
המהדרין ע"כ הוא:
קושיא איך זקן אחד בימי רבי יוחנן עבד כבית שמאי ולא כבית הלל
אמנם הרמב"ם שיטה אחרת וכאשר נדקדק גם
דעת התוספות כן דהנה יש להקשות
דא"ר יוחנן ב' זקינים היו בצידון דלפי הלשון משמע שהיה
בימי רבי יוחנן מעשה דשקינים ואיך פסק זקן אחד כב"ש
אחר שיצא בת קול הלכה כבית הלל ולכאורה צריך עיון:
ואם נאמר שסיפר מה שנעשה קודם ימי בית שמאי ובית הלל זה דוחק. עוד נדקדק בלשון דקאמר אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל למה לא אמר כדברי בית שמאי בזקן ראשון כמ"ש כדברי בית הלל. ונראה דרבי יוסי בר אבין ור"י בר זבידא פליגי אם טעם ב"ש וב"ה מכח ימים הנכנסין ויוצאין או פרי החג ומעלין בקודש ופירש ימים הנכנסין ויוצאין לפרסם הנס לידע כמה ימי חנוכה. לפ"ז שפיר פירשו התוספות דאם כל א' יעשה כמהדרין וכמהדרין מן המהדרין לא יכירו וזה שדקדקו דאיכא היכירא כשמוסיף או מחסר כנגד ימים הנכנסין או היוצאין אמנם אם פליגי בית שמאי ובית הלל אם בפרי החג ולב"ה להוסיף משום מעלין, א"כ יותר טוב לעשות כמהדרין וכמהדרין מן המהדרין ודבריהם למ"ד טעמא משום ימים הנכנסין או יוצאין ומדוקדק בלשונו דאמרו נראה דבית שמאי ובית הלל כו' ולא כתבו איך הדין למהדרין מן המהדרין אלא ודאי לפום קושטא מזקנים אתבונן דפלוגתא דבית שמאי ובית הלל מכח פרי החג או מעלין כמו שנתנו טעמי' לדבריהם א"כ לפום קושטא גם התוספות מסכימין דצריך נר לכל אחד ולהוסיף כמ"ש התוספות אמנם במקום שאי אפשר שאין שאר בני בית רוצין לצאת בנר שלו ואז א"א לעשות היכא ואז הטוב שכל אחד ידליק ויפחת והולך כפרי החג וס"ל דב"ה ג"כ מודה דיפחת כפרי החג מאחר שאי אפשר לעשות היכר נגד ימים היוצאין אמנם אם אפשר לקיים כדבריהם שידליק רק אחד היה מוסיף והולך כבית הלל נגד ימים היוצאים ואולי אצל אותו זקן אירע כן שלא רצו בני ביתו לצאת בנרות שלו וז"ש כבית שמאי ולא כדברי בית שמאי דבאמת בית שמאי סבירא להו לעולם לפחות אמנם זקן שני ס"ל טעם פלוגתא אם פרי החג או מעלין וז"ש כדברי בית הלל ונתן טעם לדבריו מעלין ודוק.
והנה טעם בית הלל משום מעלין כאשר העיד הזקן וכמו כן מצינו סברא זו בכמה דוכתין מטעם מעלין ע"כ פסק הרמב"ם שכל אחד יוסיף נר כל לילה כי ליתא טעמא דימים הנכנסין והיוצאין ואם מטעם שיכירו הלא אנחנו דולקין מבפנים ואין שייך היכר כמו שכתבו התוספות בשם ר"י וכ"כ הב"י ורמ"א ע"כ מוטב לעשות ב' הידורין כמהדרין וכמהדרין מן המהדרין מטעם מעלין בקדש וק"ל:
וידוע מ"ש בשלשלת הקבלה ובצמח דוד מישראל שבאו לספרד היה מנהון דוכסין ושרי' לפ"ז היה לאל ידם להדליק בחוץ ואז בהכרח לעשות היכר כמ"ש התוספות גגל כן מנהגם היה שרק בעל הבית דולק ומוסיף והולך אף שאח"ז בעו"ה תקפו עליהם הצרות מנהג אבותיהם בידם כפי שנהגו בהיותן על אדמתם אדמת קודש בירושלים משא"כ אנחנו צעירי הצאן שבאו לצרפת ואשכנז תחילת ביאתנו היה בגלות וטלטול ולא היה לאל ידינו מעולם בארצות האלו להדליק מבחוץ ואז יש לעשות כסברת הרמב"ם לעשות כמהדרין וכמהדרין מן המהדרין שכל אחד דולק ומוסיף והולך מטעם מעלין בקדש. והרמב"ם כתב ג"כ הדין לפי שעתו שהיה בטילטולו דגברא מגירש ספרד כנודע גלל כן מסיק ג"כ מנהג עירו בספרד ודוק:
טעם למה הרי"ף והרמב"ם לא כתבו פירוש של מהדרין מן המהדרין
ומה"ט נ"ל הרי"ף ורמב"ם שהעתיקו הגמ' ולא שמו לבם לפרש פירוש של מהדרין מן
המהדרין אם כפירוש התוס' או כפי' הרמב"ם וביותר תמוה
על הרא"ש כי דרכו תמיד להביא דעת התוס' ודעת
הרמב"ם ולחות דעתו איך מכריע וכאן שתק. לדידן
ניחא כי פן יש לאל יד להדליק בחוץ אז יש לנהוג כתוס'
וא"ל לנהוג כהרמב"ם. והטור שפסק כפירוש התוספות
דבימיו היו מדליקין על פתח הבית מבחוץ כמ"ש הטו"ר
ועיין במג"ד.
אמנם אנחנו אלה פה בין אשכנזים בין ספרדים שמימינו לא הדלקנו בחוץ ודאי משה אמת ותורתו אמת דעת הרמב"ם ורמ"א כמונו כמוהם לנהוג כן ואם אמנם הספרדים לא ישמעו לנו לבטל מנהגם אמנם אין ביד הספרדי לכפות לאשכנזי שיבטל מן מנהג שלנו אשר הוכחנו שהוא ליושבי ארצות אלה דין אמת והכל מתוקן בלי נפתול:
ומה שטען הספרדי מטעם לא תתגודדו גם זה הבל. הא' אף אנו נאמר לו לדעתך למה שניתם מן מנהג אשכנזים אשר ישבו בארצות אלה קודם ביאתם ואף שבקהלתינו ק"ק המבורג נתיישבו הספרדים קודם לאשכנזים אמנם דבר ה' היה יקר ולא הדליקו שום נרות חנוכה כמפורסם עד אשר הקרה ה' שנתיישבו ק"ק אלטונא אז גם המה התחילו להתאמץ לבבם ביראת ה'.
אמנם לפי האמת בזה אין שייך לא תתגודדו כדאמרינן בגמרא יבמות (דף י"ג) דמקשה על מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בע"פ ומשני התם הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה. אף אנו נאמר הרואה אומר כי אין לו רק מעט שמן. ועיין ריש מגילה בהרא"ש דפריך איך קורין לבני כפרים בי"א בי"ב הא הוי לא תתגודדו ומתרץ דהוי כשני בתי דינים בעיר אחת בני כרכים עם בני כפרים. ובפסקי תוס' כתב דבר שתלוי במנהג אפי' נתקבצו בני ב' המקומות במקום א' ועשה כל א' כמנהג מקומו לית לן בה:
הנה בבואי הנה ק"ק אלטונא המבורג ראיתי שמהדרין נרות חנוכה בין צפון לדרום אך בבתי הכנסת הקטנים בהאמבורג שהם ג' קהלות השם ישמרהם מכל צוקה וצרה ראיתי בקצת בתי הכנסת מסדרין כנ"ל ובקצת מזרח למערב. ונהורא נפלה עלי משום חששא לא תתגודדו אף דבדבר מנהג ל"ש ל"ת ומכ"ש בג' קהלות שהמה ב' בתי דינים בעיר אחת כמ"ש במג"א (סי' תצ"ג) אעפ"כ אמרתי מוטב שיהיה כל הבה"כ שוים לטובה וביותר שיש לפקפק על מג"א הנ"ל וגמרתי בדעתי לגזור אומר שיהיה כולם נמשכין אחר הפתיל"ה לסדר כמו בבית הכנסת הגדולה באלטונא כי היא ראשונה במנין ובנין וראשונה נתייסדה.
אמנם חרד לבי באשר שיש להם על מה שיסמכו בש"ע פסק לסדרם בין מזרח למערב ומהרש"ל ג"כ סיים לבל להשגיח במנהג המדליקין בין צפון לדרום וכן מסקי הט"ז א"כ יאמרו המסדרין בין מזרח למערב מנהג שלנו ע"פ הדין ואנחנו כד"ת ונתתי עיוני אף שידענא בנפשאי שאין לי דעת מכרעת אפי' א' מך"ד הכרע ליטרא אעפ"כ אמרה לבי כתר תורה הפקר וכל הרוצה ליטל וכו' ואחר העיון כן תמצא פלוגתא בין ר' ור' שמעון בן אלעזר לרשב"א בין צפון לדרום היה עומדת מנורת המקדש לרבי מורא ומערב והרמב"ם בהל' בית הבחירה פסק כרשב"א והראב"ד השיג עליו ופסק כרבי וה"ה מתמיה על הרמב"ם שפסק כרשב"א ולא כרבי דהלכתא כרבי מחבירו ומטעם זה קבע בש"ע ומהרש"ל לסדר בין מזרח למערב כרבי.
תירוץ מופלא על קושית הרב המגיד על הרמב"ם שפסק במנורה כרבי שמעון בן אלעזר ולא כרבי
ולענ"ד השפלה דברי הרמב"ם
נכונים דהלכתא כרשב"א דקאמר התם לרשב"א מאי
אל מול פני המנורה יאירו שבעה נרות ומשני דאצדד
מצדדי כל הנרות פונים לאמצע וכו' כדרבי נתן דאמר
מכאן שבאמצע משובח רש"י לגבי ג' העולין לתורה הראשון
והאחרון קוראים ג' ג' והאמצעי ד', לפ"ז מ"ד דיליף
דאמצעי משובח מן מול פני וגו' ס"ל כרשב"א ובגמרא
דמגילה (דף ך"א) אמר רבא אמצעי שקרא ד' משובח וכן אמר
רבי יוחנן לפ"ז רבא ורבי יוחנן סבירא להו כרבי שמעון בן אלעזר ודאי הלכה
כרשב"א כסוגית התלמוד במקום שאמורא פסק כחד תנא
כן הלכה אף נגד הכלל ומכ"ש רבי יוחנן ורבא דהלכתא בכולי' ש"ס כוותיה.
ובתשובת הריב"ש (סי' ת"י) כתב העיקר בין צפון ודרום היה מסודרים ולא כתב שום טעם ךדבריו ולפי מ"ש ניחא. והנה מהרא"ם (פ' בהעלותך) דוחק עצמו בין למ"ד בין מזרח למערב היה אמצעי' כלפי שכינה שלא יהיה דברי רבי נגד הספרי אל מול פני המנורה וכל אמצעי נקרא מול וכו' וכ"כ רש"י בחומש לפ"ז מוכח כרשב"א גלל כן נכנס בדחוקים וכתב למ"ד מזרח ומערב פי' נר מערבי שני' מן מזרח וכ"כ רש"י בפרק במה מדליקין (דף ך"ב בד"ה נר מערבי). אמנם הרמב"ם בפי' המשנה דתמיד מפרש נר מערבי הקצה אחרון אשר ממשיך מן ק"ק לפ"ז ודאי רבי דלא כספרי עכ"ל ע"ש לפ"ז תיקן לומר דרש"י לשיטתו ולשיטת' אפשר לדחוק דהספקי כרבי אמנם עובי תמיה לי על הריב"ש שנעלם ממנו שרש"י בעצמו חזר במנחות ומפרש נר מערבי כהרמב"ם דהקצה שאצל ק"ק נר מערבי. ולרבי נר מערבי כפשוטה שהקצה אצל כותל מערבי ושם פי' אליבא דרבי ע"ש. ואף להתוס' במנחות דכתבו אמצעי משובח לא לענין קורין בתורה כי אם לג' מהלכים בדרך הגדול באמצע אף גם שם מסיק וז"ל ובמגילה מייתי לה דכיון דמשובח לשאר דברים טוב שיקרא ד' פסוקים עכ"ל התוספות לפ"ז גם המה מסכימים דתלוי זה בזה לפ"ז ודאי הלכה כרבא ורבי יוחנן בלי פקפק ודינא קאמר הרמב"ם גלל כן מוטל על כל בתי הכנסת קטנים להעמיד הנרות חנוכה בין צפון לדרום כמו בית הכנסת דאלטונא.
אנכי עפר ואפר נמשל לבן כפר הקטן יחזקאל בית קצניאלפויגין: