אילת השחר/קידושין/נה/ב
תוד"ה דמייתי נמי תודה. ואי משום דלא שוו באכילתן וכו' ע"כ האי תנא קסבר דמביאין מדקתני בסמוך פסח שלא בזמנו שלמים ואע"ג דפסח [פי' מותר הפסח כמש"כ המהרש"א] אינו נאכל אלא ליום ולילה ושלמים נאכלים לשני ימים ולילה. יש לעיין הא במותר פסח שם הקרבן הוא שלמים אלא דיש בו דין שאינו נאכל אלא ליום ולילה, אבל כשפודהו במומו ומקריב אחר במקומו למה צריך שיהא הקרבן שמקריב כדין מותר הפסח, דהא העיקר צריך להקריב שלמים, אבל למה צריך יהא כל פרטי דינים שהי' בו גופי', ובשלמא תודה ושלמים הם ב' קרבנות שונים, דהא המקריב שלמים לשם תודה מקרי שינוי קודש כמבואר בזבחים דף ו', אבל מותר הפסח ושלמים הם קרבן א' ממש, וכשפודהו אחרי שהומם א"צ אלא לקנות שלמים ויהא נאכל לשני ימים ולילה אחד.
עוד יש לעיין דלכאורה לא שייך להקדיש מותר הפסח דיכולים לנדב רק שלמים ולא מותר פסח, וא"כ כשפודה הקרבן ע"כ מה שיביא בדמיו יהי' שלמים, ויהי' נאכל לשני ימים ולילה אחד, וצ"ע.
תוד"ה ודילמא אשם הוא. עי' רש"ש דכתב ביאור דבריהם כיון דבין כך בכל אופן לא יוכל לעשות סמיכה, ולשון התוס' שכתבו דסמיכה אינה מעכבא אינו מדוייק לפי"ד, דעיקר הטעם כיון דבין כך לא יעשו סמיכה, והי' אפשר לחלק דסמיכה אינו דין על הקרבן אלא מצוה על הבעלים, וכאן דאין ידוע הבעלים שפיר מותר לעשות בלי סמיכה כיון דיתקן הקרבן, משא"כ במתן א' דזהו דין על הקרבן ולא על הבעלים, כל שא"א לקיים בו מצוה כהלכתו לא מקריבין קרבן במתן א' כיון שאפשר שחייב שתי מתנות. עוד אפשר לחלק דמתנה א' יש איסור לאו דלא תגרע, אמנם במש"כ דלא יוכל להביא נסכים אע"ג דאינו מעכב הקרבן, משמע דגם אם לא יקיים מצות עשה ג"כ לא מביאין, ולכאורה נסכים חיובא אגברא רמי ויקשה מ"ש מסמיכה, ואפשר דנסכים אקרבן רמי, דהא מבואר דגם עכו"ם ששלח קרבנותיו מביאין עליהם נסכים כמבואר בתמורה דף ג' הרי דהוא דין על הקרבן.
תוד"ה ודלמא אשם נזיר ואשם מצורע הוא. ויהי' אותו שיביא חולין בעזרה משום דהוי אשם שנתכפרו בעליו באחר. יש לעיין דהא מבואר במנחות (דף ה') דאשם מצורע שלא נתנו מדמו על בהונות כשר וצריך אשם אחר להכשירו לאכול בקדשים, ואיך כתבו דאסור להביא קרבן אחר דהו"ל נתכפרו בעליו והוי חולין בעזרה, הא כיון דלא נתנו מדמו על הבהונות צריך להביא קרבן אחר.
בא"ד. אבל בעולה ליכא למיחש להא אם יביא עולה אחרת שהרי עולה בא נדבה. בברכות דף כ"א אמרינן דאם התחיל להתפלל ונזכר שכבר התפלל מפסיק אפילו באמצע ברכה, וכתב הרי"ף שם הסברא דהוי כמקריב שני תמידין דעובר בבל תוסיף, והנה קרבן תמיד הא הוא עולה ואפשר להקריב קרבן עולה נדבה אפילו בציבור, דהא מקריבין קיץ המזבח, מ"מ כיון דהתכוין לשם קרבן תמיד עובר בבל תוסיף, א"כ לכאורה ה"נ נזיר אם יקריב שתי עולות לחובתו יעבור בבל תוסיף, ואם נאמר כן יקשה דהא אולי זה עולת חובה ונמצא דכשיביא עולה אחרת לשם חובה הרי נקרב שתי עולות חובה.
אמנם מש"כ הרי"ף דבמקריב קרבן תמיד אחרי שכבר הקריב קרבן תמיד עובר בבל תוסיף, בתוס' בר"ה (דף ט"ז ב' ד"ה תוקעין) משמע דפליגי עליו, דכתבו שם דבעושה מצוה אחת ב' פעמים אין בל תוסיף כגון שנוטל לולב וחוזר ונוטל וכן במתנות בכור אם נותן בקרן אחד ב' פעמים, א"כ למה יעבור אם מקריב קרבן תמיד אחרי שכבר הקריב קרבן תמיד, ואם התוס' פליגי על הרי"ף וס"ל דשני תמידים אינו עובר בבל תוסיף, בודאי דלא יעבור על בל תוסיף אם יביא שתי עולות לחובתו.
תוד"ה אין לוקחין. ויש לומר כיון דבההיא דלולב הגזול יש תקנה לומר יחזרו דמים למקומן כדקאמר הכא וכו'. יש לעיין דכאן דהוי מקח טעות שייך שפיר לומר יחזרו דמים למקומן, אבל התם כיון דמן התורה זה מחולל הא א"א לחלל, דהא משמע במע"ש (פ"ג משנה י') דרק בלקוח טמא פליגי ר' יהודה ורבנן אם נפדה ברחוק מקום, אבל בלקוח טהור אינו נפדה לכו"ע ברחוק מקום, וא"כ איך יש תקנה לומר דיחזרו דמים למקומם. וצ"ע לקמן דף נ"ו א' בתוד"ה אבל, דמשמע דרק לר' יהודה אינו נפדה טהור ברחוק מקום.