ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פרשה/סג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג פרשה סג

ושמן זך למאור דבורי. כבר ביארנו לעיל (פרשה נ"ד) דכוונת רבינו הגאון ז"ל כאן למנות מעשה השמן והמנורה והדלקתה והטבתה. שכולל כולן במצוה אחת. משום שעיקר מעשה המנורה והשמן אינם אלא לצורך ההדלקה. והיא עיקר המצוה הנמנית בחשבון. וכן הוא דרכו בכל כיו"ב. ובאזהרותיו שע"פ עשה"ד מנה פרשת עשיית המנורה לבד. וכולל בה גם עשיית השמן וההדלקה. וכאן ראה יותר למנות פרשת שמן המאור. וכולל בה המנורה והדלקתה. משום שהשמן הוא העיקר בהדלקה. וגם השם של עיקר המצוה נקרא עליו. דהיינו ההדלקה. שנקרא שמן המאור. וזו היא ג"כ דרכו של הרמב"ם ז"ל. כמו שביאר בשרשיו (שורש עשירי) עיי"ש ובמש"כ עליו האחרונים ז"ל בזה. אלא דלשון רבינו הגאון ז"ל כאן צ"ע. שכתב שמן סתם והרי כתיב בקרא שמן זית זך. ואין כשר למנורה אלא שמן זית דוקא. מיהו הא לק"מ דגם שמן סתם הכתוב בכל התורה אינו אלא שמן זית. ומהאי טעמא לא הוכשר גם למנחות אלא שמן זית דוקא. כמבואר בכל דוכתי. אע"ג דבשום דוכתא לא אשכחן בקרא במנחות אלא שמן סתם. וגם בדברי רז"ל לא אשכחן בזה שום ילפותא להצריך במנחות שמן זית דוקא. ואעפ"כ פשוט ומבואר בכל דוכתי דבעינן בהו שמן זית דוקא. וע"כ היינו משום דסתם שמן אינו אלא שמן זית. ומאי דכתיב במנורה שמן זית. מידריש בברייתא (פ"ט דמנחות פ"ו ע"א) שמן זית מזיתו עיי"ש. והיינו משום דזית הוא מיותר. דגם שמן סתם אינו אלא שמן זית. ולא איצטריך זית אלא לדרשא. איברא דבספרא (פרשת אמור פי"ז) לא משמע הכי. דקתני התם שמן זית ולא שמן שומשמין ולא שמן אגוזים ולא שמן צנונות עיי"ש. ומשמע מזה דבסתם שמן גם כל השמנים הללו בכלל. ומאי דדריש התם גם דרשא דשמן זית מזיתו עיי"ש. משמע דתרתי משמע ליה לתנא ממשמעותא דהך קרא. ומשום דאם לאפוקי שאר שמנים לחוד הוא דאתי. הו"ל למיכתב שמן זיתים. וכמו שפי' הר"ב ק"א שם עיי"ש בדבריו. ובפסיקתא זוטרתא שם לא הביא הך דרשא דדריש שמן זית מזיתו כלל. אלא דרשא קמא למעוטי שאר כל השמנים בלבד עיי"ש. וא"כ ודאי משמע דס"ל דשמן סתם כל מיני שמנים במשמע. ובפירש"י נוסחת כת"י (שנדפס בש"ס וילנא) פירש ההיא דשמן זית מזיתו דהיינו לענין שאם אמר הרי עלי שמן זית חייב להביא שמן שנתבשל בעודו בזית. דדריש מדכתיב שמן זית זך שיהא זך בעודו בזית עיי"ש. ומשמע מדבריו דדרשינן זית דקרא למעלה ולמטה. ודריש שמן זית למעוטי שמנים אחרים שאינם של זית. וגם דריש זית זך שיהא זך בעודו בזית. וא"כ גם לפ"ז משמע דשמן סתם כל מיני שמנים במשמע. ותמיהני למה פירש"י בנוסחא זו דנפק"מ לנודר. ואמאי לא פירש כפשוטו לענין שמן המנורה גופי' דבעינן שיתבשל בעודו בזית. והכי משמע בהדיא מברייתא שם דקתני שמן זית מזיתו. מכאן אמרו זית ראשון מגלגלו בראש הזית וכו'. הראשון למנורה והשני למנחות עיי"ש. הרי דלענין מנורה גופא דריש לה. ואולי אפשר דמשמע ליה הכי מדקאמר עלה מכאן אמרו זית ראשון וכו'. ומאי מכאן אמרו. והרי היינו הך דקאמר מזיתו. ולא הו"ל לומר אלא כיצד. זית ראשון וכו'. שמפרש כיצד הוא מזיתו. אלא ודאי רישא דקתני זית מזיתו. לא לענין מנורה מיירי. אלא הוא דין כולל גם לעלמא. דהיינו לנודר הרי עלי שמן זית. ועלה שפיר קאמר מכאן אמרו גם לענין מנורה גופא. וכדמפרש ואזיל. ועכ"פ מבואר דהך דרשא דריש לה מדסמיך זך לזית. דמשמע ליה שבעודו בזית בעינן שיהא זך. וכן משמע גם מפירש"י שלפנינו שכתב וז"ל שמן זית דכתיב בקרא שמן זית זך כתית. מזיתו שיהיו הזיתים באילן עד שיהיה בהם שמן עכ"ל עיי"ש. משמע דבעי למימר דהכי דריש לה לא מדכתיב שמן זית. אלא מדכתיב זית זך כתית וכמו שביארנו. וא"כ שפיר משמע דגם מאי דממעט שאר כל השמנים שאינן של זית לא נפק"ל אלא מדכתיב שמן זית בהדיא. וכן כתב רבינו בחיי (פרשת תצוה) עיי"ש. וכדמשמע בהדיא מלשון הברייתא דספרא שם. ובמדרש רבה ויקרא (פרשת אמור סו"פ ל"א) עיי"ש. והכי נמי משמע מדהמתין בספרא בהך דרשא ולא דריש לה עד הכא (בפרשת אמור). ואם איתא דלא מדכתיב שמן זית דריש לה אלא מדכתיב שמן סתם. הו"ל לאקדומי הך דרשא מיד לעיל (בפרשת ויקרא). לענין מנחות מדכתיב במנחה ויצק עליה שמן. ולמעוטי שמן אגוזים ושמן שומשמים ושמן צנונות ושאר שמנים שאינם של זית. אלא ודאי לא משמע למעוטי שמנים שאינם של זית אלא מדכתיב בהדיא הכא במנורה שמן זית. אבל שמן סתמא שאר שמנים נמי בכלל אע"פ שאינם של זית:

וכן מתבאר בהדיא ממה שאמרו במדרש תנחומא הנדפס מכת"י (פרשת בהעלותך) ילמדנו רבינו מהו להדליק וכו' וחכמים מתירין בכל השמנים בשמן שומשמין בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות וכו'. רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין. ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים וכו'. א"ל ר"ט הרי מצינו שחיבב הקב"ה שמן זית מכל השמנים בנר ויותר מכל המנחות הנקרבות תדע שהרי כל המנחות הנקרבות לא נאמר בהן אלא ונתת עליה שמן. ובהדלקת הנר כתיב שמן זית זך. לכך אמר ר"ט אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. ואנו מוצאין כי בכמה מקומות הזהיר הקב"ה על הנרות להדליק בשמן זית זך. וכן הוא אומר ויקחו אליך שמן זית זך וכו' עיי"ש. הרי מבואר דאינו ממעט שאר כל השמנים שאינם של זית אלא מדכתיב בהדיא בקרא שמן זית. אלא דלפ"ז ודאי הדבר תמוה מנ"ל במנחות דצריך שמן זית. כיון דבמנחות לא אשכחן בקרא בשום דוכתא אלא שמן סתמא. ולכאורה היה אפשר לומר בזה ע"פ מאי דתנן במתניתין דמנחות שם (פ"ו ע"א). אף כל המנחות היו בדין שיטענו שמן זית זך. מה מנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך. מנחות שהן לאכילה אינו דין שיטענו שמן זית זך. ת"ל זך כתית למאור ואין זך כתית למנחות עיי"ש. הרי דאי לאו מיעוטא דלמאור. הוה ילפינן בק"ו למנחות ממנורה שיהיו צריכין אפי' זך וכתית כמנורה. אלא דלענין זה מיעטינהו הכתוב מדכתיב למאור. וא"כ היינו דוקא לענין זך וכתית דוקא דגלי קרא. אבל לענין דניבעי שמן זית דוקא. ולאפוקי שאר כל השמנים שאינם של זית. שפיר שמעינן מהך ק"ו. כיון דלזה ליכא מיעוטא בקרא. ואין לומר דמיעוטא דלמאור קאי אכולה מילתא. דאפילו שמן זית לא בעינן במנחות. וסגי להו בכל שאר שמנים אע"פ שאינם של זית. דזה ליתא דמהיכא תיתי לן לבטל הך ק"ו לגמרי. כיון שאפשר לאוקמי מיעוטא דקרא דלמאור רק לענין זך וכתית בלבד. אבל לענין שמן זית שפיר דרשינן ק"ו למיפסל גם למנחות כל שאר השמנים שאינם של זית. אבל זה ליתא. דכיון דעכ"פ אימעיטו מנחות לענין זך וכתית ממיעוטא דלמאור. ממילא בטל ליה הך ק"ו לגמרי. ולא מצינן למילף מיניה לענין מנחות אפי' לשמן זית. משום דהשתא איכא למיפרך מה למנורה הקפיד הכתוב על שמן זית שכן הקפיד בה ג"כ על זך וכתית. תאמר למנחות שכמו שלא הקפיד בהן על שמן זך וכתית איכא למימר דהכי נמי לא הקפיד בהן על שמן זית. ובכל שאר השמנים סגי להו אע"פ שאינם של זית. וא"כ הדבר תמוה מנ"ל דשמן של מנחות אינו אלא שמן זית דוקא:

איברא דלא אשכחן בשום דוכתא בהדיא דלא הוכשר למנחות אלא שמן זית בלבד. ואדרבה מדברי המדרש תנחומא שהבאתי משמע דלמנחות לא בעינן שמן זית דוקא. אלא גם כל שאר השמנים ראוים למנחות דהא בהדיא אמרו שם. אמר להם רבי טרפון הרי מצינו שחיבב הקב"ה שמן זית מכל השמנים בנר. ויותר מכל המנחות הנקרבות תדע שהרי כל המנחות לא נאמר בהן אלא ונתת עלי' שמן ובהדלקת הנר כתיב שמן זית זך וכו'. עיי"ש. הרי בהדיא דדוקא למנורה בעינן שמן זית כדכתיב בהדיא בקרא. משא"כ במנחות דלא כתיב בהו אלא שמן סתם. לא בעינן בהו שמן זית. וכן הוא ביותר ביאור בתנחומא שנדפס מכבר. דאיתא שם תדע שהרי כל המנחות לא נאמר בהן אלא ונתת עליה שמן. ובנר הדלקת (צ"ל ובהדלקת הנר) כתיב שמן זית ולא שאר שמנים עיי"ש. אלא שבאו שם הוספת דברים מהמדפיס במנטובא כידוע. והדברים שם מגומגמים עייש"ה. והעיקר כגירסת תנחומא כת"י שהבאתי. ועכ"פ מתבאר משם דשמן המנחות לא בעינן של זית. וכן מתבאר מדברי התנחומא (פ' תצוה) שאמרו שם. שמן זית זך כתית למאור. ולמה לא שמן אגוזים ולא שמן צנונות ולא שמן דגים ולא שאר שמנים. אלא שמן של זית. לפי שהזית סימן אור לעולם עיי"ש. ובתנחומא הנדפס מכת"י יש שם קצת שינוים. אבל הענין אחד עיי"ש. ופי' בזית רענן על הילקוט שם מפני שאורו צלול. ולא כן שאר השמנים שאין אורן צלול כדאי' פ"ב דשבת עיי"ש. וא"כ מתבאר מזה דהיינו דוקא להדלקת המנורה. אבל למנחות שאינן לאורה הוכשרו גם כל שאר השמנים. וכן נראה מדאמרינן (בפ"ה דמנחות נ"ד ע"א) אמר רבי אילא אין לך הקשה לקמיצה יותר ממנחת חוטא. רב יצחק בר אבדימי אמר מנחת חוטא מגבלה במים וכשירה. ומסקינן התם דבהא קמיפלגי דמר סבר מאי חריבה חריבה משמן. ומר סבר חריבה מכל דבר עיי"ש. ואם איתא דסתם שמן האמור בתורה אינו אלא שמן זית דוקא. ומהאי טעמא שמן האמור לענין מנחות לא הוכשר בהן אלא שמן זית בלבד. וא"כ גם מה שאמרה תורה במנחת חוטא ובמנחת קנאות לא ישים עליה שמן. היינו דוקא שמן זית. אבל שאר כל השמנים מותרין בהן. א"כ לרב יצחק בר אבדימי כיון דס"ל דמאי חריבה חריבה משמן. א"כ ודאי היינו רק לומר שחריבה משמן של מנחות בלבד. דכיון דשמן של מנחות אינו אלא שמן זית בלבד. ע"כ גם אזהרה דלא ישים עליה שמן לא הזהיר הכתוב אלא על שמן זית בלבד. וא"כ אמאי קאמר דמגבלה במים וכשירה. ותיפוק ליה דאפי' בשמן שפיר דמי. ובלבד שלא בשמן זית. אלא בכל שאר השמנים שאינם מזית. אלא ודאי מוכח מזה דשמן שכתוב אצל מנחות כיון דלא כתיב בהן אלא שמן סתם. אין חילוק בין שמן זית לשאר כל השמנים שאינם של זית. בין לענין יציקה ובלילה דשאר המנחות. ובין לענין אזהרת לא ישים עליה שמן דמנחת חוטא ומנחת קנאות. ובירושלמי (פ"ק דערלה ה"א) מיבעיא ליה זית שנטעו להדליק בו את המנורה אם חייב בערלה עיי"ש וברמב"ם (פ"י מהלכות מע"ש ה"ז). ומדלא נקט אלא למנורה ולא נקט למנחות משמע דלמנחות לא בעינן זית. ודברי הרמב"ם ז"ל בזה סתומין (פי"ב ופי"ג מהל' מעה"ק). ולא הזכיר אלא שמן סתם. ומה שהביא (סוף הלכות איסורי מזבח) ההיא דפ"ט דמנחות שם (פ"ו ע"א). אין מזה שום משמעות לפסול שאר השמנים. דהתם לקולא מיירי. להכשיר אף ע"פ שאינו זך וכתית עיי"ש. אבל דניבעי דוקא של זית לא מיירי התם כלל. אלא שבהקדמתו לפיה"מ דמנחות כתב בהדיא דלמנחות בעינן שמן זית עיי"ש. וצ"ע בזה ואכמ"ל בזה יותר:

ועכ"פ מדברי רבינו הגאון ז"ל כאן ע"כ מתבאר לכאורה דס"ל דסתם שמן אינו אלא של זית. ולכן לא כתב כאן בשמן דמנורה אלא שמן סתם. ולא כתב שמן זית כלישנא דקרא. אלא דבלא"ה דבריו צ"ע במה שלא הזכיר ג"כ כתית. ובפרט לפי מאי דקיי"ל התם כרבי יהודה דאמר (במנחות שם) אין כתית אלא כתוש במכתשת. דסתם לן תנא כוותי' התם. דאף ע"ג דגם בטחינה הוא זך. מ"מ לר"י גזה"כ הוא דלא הוכשר אלא בכתישה. וכמש"כ בק"א שם עיי"ש. וכן כתב הרמב"ם (סוף הלכות איסורי מזבח) אין כשר למנורה אלא היוצא מן הכתוש עיי"ש. ועכצ"ל דבמצוה זו וכיו"ב המפורשת בתורה קיצר רבינו הגאון ז"ל ביותר. ואין דבריו אלא כרמז למש"כ בתורה. דבלא"ה הרי לא הזכיר כאן לא מנורה ולא עיקר המצוה. שהיא ההדלקה. וכמו שביארנו לעיל. וא"כ גם ממה שלא כתב שמן זית אין שום הכרח כלל. דאפשר שסמך בזה על לשון הכתוב שמפורש בו שמן זית. וא"כ מדבריו אלו אין לעמוד על דעתו ז"ל בזה:

ואמנם מש"כ למאור דבורי. צריך ביאור. ולכאורה היה נראה שהוא ע"פ לשון הכתוב (מלכים א' ז'). דכתיב ואת המנורות חמש מימין וחמש משמאל לפני הדביר וגו'. וכן כתיב (דבה"י ב' ד') ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר. וא"כ היה נראה עפ"ז דט"ס יש כאן. וצ"ל למאור דבירי. אבל זה לא יתכן. דהא הדביר היינו קדשי הקדשים. ושם מקום הארון. והמנורה לא היתה אלא בהיכל מחוץ לפרוכת. ובהנך קראי כתיב לפני הדביר. ולא בתוכו. וא"כ לא שייך בזה לשון למאור דבירי. ועי' מש"כ הרד"ק והרלב"ג ז"ל (מלכים א'. ו' כ'). ועכ"פ כאן ודאי פשיטא דמה שכתוב לפני הדביר. דוקא הוא. ולא בתוכו וכמשמעו. שהרי בהדיא מפורש בתורה דמקום המנורה אינו אלא מחוץ לפרוכת. כדכתיב (פ' תרומה) ושמת את השולחן מחוץ לפרוכת. ואת המנורה נוכח השולחן. וקצת היה מקום לומר בזה ע"פ מה שאמרו בפסיקתא רבתי (ריש פ"ח) אריב"ח מן המנורה שהיתה בבית קדשי הקדשים למדו וכו'. מה אם המנורה שהיתה לפני ולפנים. אם מצאו נר שכבה וכו'. אמר הקב"ה כשם שבעה"ז היו הנרות דולקות בבית קדשי הקדשים. כך אני עתיד וכו' עיי"ש. הרי שאמרו ג"כ בהדיא שהמנורה היתה דולקת לפני ולפנים בבית קדשי הקדשים. ועכצ"ל שלכל ההיכל קראו כן. על שם בית קדשי הקדשים שהיה שם וכדי להגדיל מעלת קדושת ההיכל לנגד מקומות שבחול. וכעין זה כתבו קצת מפרשים שם עיי"ש. והכי נמי עכצ"ל בההיא דתניא (פרק תפלת השחר ל' ע"א) היו. עומד בבית קדה"ק יכוון את לבו וכו' עיי"ש. והרי לא משכחת לה אלא לכהן גדול ביוה"כ. והא בהדיא מבואר במשנה דיומא (פרק הוציאו לו נ"ב ע"ב) דאותה תפלה קצרה שהתפלל כה"ג ביוה"כ לא היה מתפלל אלא בבית החיצון. דהיינו בהיכל מחוץ לפרוכת עיי"ש. והיכי קרי ליה בהך ברייתא קדשי הקדשים. וכזה ראיתי בסדר רב עמרם גאון ז"ל (דף י"ב ע"א) שכתב ג"כ בהדיא דתפלת כה"ג ביוה"כ היתה בבית קדשי הקדשים עיי"ש. וכן הוא ג"כ במחזור ויטרי (סי' ק'). ובספר חסידים השלם (סי' תצ"ה). וגם בטור (או"ח סי' קל"א) הביא דברי רב עמרם גאון ז"ל שם. וכל זה תמוה טובא ונגד משנה ערוכה ביומא שם. והפרישה שם הלך לתומו ופירש דברי הטור בשם רב עמרם גאון ז"ל כהווייתן. ולא הרגיש כלום עיי"ש בדבריו. וכן כתב ג"כ בתשב"ץ (ח"ג סי' ל"ג) עיי"ש:

איברא דההיא דפרק תפלת השחר שם בגירסת רוב הראשונים ז"ל ליתא הך בבא דהיה עומד בבית קדה"ק. כמבואר ברי"ף שם וברמב"ם (פ"ה מהלכות תפלה). ובטור (או"ח סי' צ"ד) ובשאר ראשונים. וגם בעיקר הך ברייתא שהיא בתוספתא (פ"ג דברכות). וגם בירושלמי (ברכות שם) ליתא עיי"ש. ומ"מ לגירסא שלפנינו ודברי הראשונים ז"ל קשה טובא. ועכצ"ל כדכתיבנא דלגבי חול קרי להיכל לפני ולפנים ובית קדשי הקדשים. על שם בית קדשי הקדשים שהיה שם. וא"כ יש מקום לומר דעל דרך זה מתפרש ג"כ לשון רבינו הגאון ז"ל כאן. וגם היה אפשר לומר קצת ע"פ פירש"י (בקרא דמלכים שם) דעיקר הדביר אינו אלא מחיצת אמה טרקסין שהבדילה בין היכל לבית קדשי הקדשים. ולכן נקרא בית קדשי הקדשים לפני הדביר. וכן ההיכל נקרא מה"ט לפני הדביר עיי"ש. וזה שלא כדברי הרד"ק והרלב"ג ז"ל שם. וכן פירש"י (פ"ק דמגילה י' ע"ב. ד"ה לפני הדביר) עיי"ש. וכן מבואר ביומא (פרק הוציאו לו נ"ב ע"א) עיי"ש. ולפ"ז מה שקראו לבית קדה"ק דביר. היינו רק על שם הכותל שבינו ובין ההיכל. ועל דרך השאלה בלבד. ואין זה שמו באמת. וא"כ היה אפשר לומר עפ"ז בכוונת רבינו הגאון ז"ל ע"פ מאי דאמרינן (בפרק שתי הלחם צ"ח ע"ב) אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. מלמד שהיו מצדדין כלפי נר אמצעי. ונר אמצעי נטוי כלפי מערב לצד בית קדה"ק. דהיינו הדביר. מדכתיב יערוך אותו לפני ה' עיי"ש. והיינו כמ"ד דמנורה צפון ודרום קיימא. וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פ"ג מהלכות בית הבחירה ה"א) עיי"ש ובכ"מ שם. ועפ"ז אפשר לומר דזהו שכתב רבינו הגאון ז"ל למאור דבירי. כלומר שהיה אור גופה של מנורה. דהיינו נר האמצעי. נטוי כלפי הדביר. שנראה כאילו דולקת כדי להאיר את הדביר. אלא דמלבד דכל זה הוא דחוק. ובפ"ב דע"ז (כ"ד ע"ב) משמע דעיקר שם דביר אינו אלא לבית קדה"ק עייש"ה. וההיא דיומא שם אפשר ליישב. ועי' מש"כ הריטב"א ז"ל שם ובפסיקתא זוטרתא (פ' ויקהל). גם צריך לשבש ולהגיה בלשון רבינו הגאון ז"ל:

ויותר נראה לומר בכוונתו בזה ע"פ מה שאמרו (פ"ב דשבת כ"ב ע"ב) מחוץ לפרוכת העדות יערוך. וכי לאורה הוא צריך וכו'. אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל וכו' עיי"ש. והנה אע"פ שכבר הבטיח המקום ב"ה לישראל ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. מ"מ רצה הקב"ה להראות בחוש לכל באי עולם שמקיים הבטחתו. ואמרינן ביומא (סו"פ בא לו ע"ג ע"ב) למה נקרא שמם אורים שמאירין את דבריהם עיי"ש. וזהו שכתב שמן זך למאור דבורי. כלומר לברר ולאמת את דבורי. שאמרתי ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. וגם יתכן לומר דכוונתו בזה ע"פ מה שאמרו (במדרש רבה תצוה פל"ו) כיון שבאו לעשות משכן. קרא למשה ואמר לו ויקחו אליך שמן זית זך. אמרו ישראל כי אתה נרי. ואתה אומר שנאיר לפניך וכו'. ראה איך דברי תורה מאירים לאדם בשעה שעוסק בהן וכו' שנאמר נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי וכו'. אמר הקב"ה יהי נרי בידך ונרך בידי. ואיזו נרו של הקב"ה. זו תורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור וכו' עיי"ש. וזהו שכתב שמן זך למאור דבורי. והדברים מבוארים. גם אפשר ע"פ מה שאמרו בתנחומא (פ' תצוה) באהל מועד מחוץ לפרוכת שלא יטעה אותך יצרך לומר צריך הוא אורה. ראה מה כתיב מחוץ לפרוכת וגו'. לא היתה המנורה צריכה להנתן אלא לפנים מן הפרוכת אצל הארון. והיא נתונה מחוץ לפרוכת. להודיעך שאינו צריך אורה. למה אמר לך בשביל לזכותך למאור עיי"ש. וזהו שכתב שמן זך למאור דבורי. שעיקר מקום המנורה ראוי להיות אצל הארון לפני ולפנים. להאיר על ארון העדות שבו התורה ולוחות העדות. ונראה דזהו מה שאמרו (פרק הרואה נ"ז ע"א) הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה שנאמר ויקחו אליך שמן זית זך עיי"ש. שהמנורה היא מאור תורה. ושפיר כתב רבינו הגאון ז"ל למאור דבורי :

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.