רמב"ן/חולין/סב/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רמב"ן חולין סב א

בב' סי' טהור ובלבד שיכיר עורב. פי' ב' סי' מכל הד' השנויין במשנתינו, כגון שיש לו אצבע יתירה וזפק והג' שבו לטומאה הוא ואין לחוש שמא דורס הוא וטמא שא"כ יהיו לו ב' סי' של טומאה וב' של טהרה ואין כן אלא בעורב והוא מכיר שאינו ממין עורב אלא ודאי אינו דורס ואינו ממין כ' עופות שהרי דורסין הן לפיכך טהור ומכאן (יש) [שכל] כ' עופות דורסין הם.

והלכתא עוף הבא בסי' א' טהור. פי' וב' סי' לטומאה טהור והוא דלא חזינן ליה דדריס שאי אפשר לחוש לו אלא שהוא פרס והוא דורס ולא שכיח בישוב ואין חוששין שמא אינו דורס ויש לו ב' סי' של טומאה שעורב וכל מין עורב דורסין הם ומכאן שעורב נמי דורס הוא וכן אם לא היה לו סימן טהרה כלל אלא שאינו דורס מודה שאין לחוש אלא בעזניה ואינו מצוי אלא להתיר בכל סי' א' אמר אמימר ואלו היה דורס חוששין לפרס דאמרי' מעקר עקר ובא לישוב שמסורת היא כל עוף דורס טמא.
וזה הפי' נכון ומחוור בפשט השמועות דמשמע בכל מקום הדריסה הוא סי' מובהק לטומאה ושאינו דורס סי' גדול לטהרה וכן התנאים נותנים סי' לדריס' בקולט מן האויר וחולק את רגליו.
אבל אני תמיה אם יכול הכתוב ללמד בקצרה כל עוף הדורס טמא וכל שאינו דורס טהור חוץ מפרס ועזניה כמו שפירש בחזיר ואינה קושיא שהכתוב מונה והולך הוא במועטין שהרי בבהמה נמי מנה בטהורין וכאן מנה בטמאים שהם מועטין ולפי שענין הדריסה אינו סימן בגופן ואין אדם יכול לעמוד על העוף שלא יהא דורס אלא בבקיאות גדולה בו ובכל מיניו וכבר תפס לו שמותיהן ואין בטמאין אלא הן שוב לא הוצרך הכתוב בדריסה כלום וכן מצינו שלא פי' דין כנפי העוקץ בבהמה וגמ' גמירי לה בתורה שבע"פ וכן יש לנו לומר לפי השיטה הזאת שכל העופות הטמאין דורסין הם ופרס ועזניה עמהם ואין לך בטהורין דורס ותעלה לך השמועה גם בזה ע"ד שפירשתי.
אלא שהלשון הזה דחוק קצת כמו שאמרו לפנינו ואידך סימנא או בפרס איתיה או בעזניה איתיה ועוד שא"כ למה ג' סימנים נמנים בסימני טהרה יש לך שכולן בו וטמא כגון שדורס ושאינן בו וטהורה כגון שאינו דורס.
ושמענו שהגאונים ז"ל אמרו שמסורת בידיהם שלא התיר אמימר אלא שקרקבנו נקלף וכ"כ ר"א ז"ל בקבלה מרבותיו ומסתייעי מפשטה של שמועה במה שאמרו טמאים אין קרקבנן נקלף וגו'.
[וכן כ'] הרב אחאי משבחא (לא נמצא בשאלתות שלפנינו) כולהו קורקבני דעופות נקלףוכשרים ועופות טמאים אינו נקלף ולפי זה נמי כל הדורס טמא וך' עופות דאית בהו ג' ג' היינו אצבע יתירה וזפק ושאינן דורסין ובעורב אצבע יתיר' ואינו דורס וכן נראה ממה שאמרו לר"ש והלא אנשי תמרתא ואנשי גליל אוכלין אותה מפני שיש להן זפק או קורקבן ש"מ שאין כך בעורב.
והא דא"ר נחמן עוף הבא בסי' א' טמא פי' בכל סי' א' שבעולם ואפי' כשבא וקורקבנו נקלף מפני שיש לחוש לפרס או לעזני' ודוקא בבא בסי' א' בלבד כלומר שאין בו אלא זה והשאר לטומאה [ועוף הבא] בב' סי' בלבד והשאר לטומאה טהור בכל ב' סי' כגון שיש לו זפק ואינו דורס או אצבע יתירה ואינו דורס וכ"ש כשקורקבנו נקלף אלא שאינו מותר (כשאר) [בשאר] ב' סי' אלה ובלבד שיכיר עורב אבל אם בא בב' סי' ואין אנו יודעים אם יש יותר ודאי טמא אף ע"פ שמכיר עורב שיש לחוש שמא יש לו סי' ג' והוא מכ"ד עופות טמאים.
ודברי אמימר כך פירושן: עוף הבא בסי' א' (וקורקבנו) [שהוא קורקבונו] נקלף טהור שאין סי' זה אלא בפרס ולא שכיח בישוב והוא דלא חזינן הדריסה אבל בסימן (א') [אחר] אסור שאם דורס טמא ואם אינו דורס יש לו ב' סי' של טהרה והוא ממין עורב.
ותמהני אם בא בזפק נמי יהא מותר שהרי עורב אין לו זפק ויש תמיה אחרת היאך נחלקו אבות העולם בזרזיר ובסנונית אם הם מין עורב אם לאו והרי עורב מצוי ובכולן יכולין לבדוק מה ב' סי' יש לו.
ונ"ל שר"א סובר שב' מיני עורב הם, והעורב הידוע שהוא השחור יש לו אצבע יתירה ואינו דורס והמין האחר שנתרבה מלמינו שוכן עמו ודומה לו בסי' שיש לו ב' סי' של טהרה וא' מהן הוא סי' שיש בעורב עצמו והוא שאינו דורס ויש לו סי' א' של טהרה שאילו בעורב והוא זפק והוא מחלוקתן של ר"א וחכמים אליבא דת"ק ור' סבר לא נחלקו בזה אלא בסנונית לבנה נחלקו שיש לו אצבע יתירה כעורב השוכן עמו וקרקבנו נקלף בסכין בשמש דר"א סבר אין קרקבנו נקלף ומין עורב הוא ואינו דורס ויש לו ב' סי' כעורב וחכ"א קרקבן נקלף הוא וכל שקרקבנו נקלף אין לחוש לו אלא בשאין לו אלא סי' א' שיש לחוש לפרס ועזניה ומאחר שנחלקו ר"א ורבנן בקרקבן נקלף בסכין ולא נפסקה הלכה כאחד מהן מעתה כל שקרקבנו נקלף בסכין ספק הוא בין כשאין לו סי' אלא זה בין כשיש לו סי' אחר והיינו ח' ספקות, כנ"ל לתרץ מסורת הגאונים ז"ל.
נמצא עכשיו שאין להתיר עוף הבא בסי' א' למי שאינו בקי בהן ובשמותיהן אלא שאותו סי' הוא שקרקבנו נקלף ביד ולפי מה שפי' אפי' רגליו חתוכות ואין לבודקו בשאר הסי' או שבא בב' סי' ואחד מהן קרקבנו נקלף אעפ"י שאינו מכיר עורב או בג' טהור לעולם ולא א"ר נחמן ובלבד שיכיר עורב אלא משום שבא להתיר בכל ב' סי' אבל בא בקרקבן נקלף לעולם מותר ואין לחוש.
ואין דבר שמתקשה עלי לפי סברא זו, אלא מה שאמרו סתם בסי' א' ולא פירשו. ויש להשיב שכלפי שאמר ר"נ עוף הבא בסי' א' טמא והוא כלל לכל כמו שפי' בא אמימר ואמר שיש סי' אחר שמותר והוא שידוע שאינו בטמאין ועוד מצינו בתלמוד במקצת מקומות שהזכירו אחד סתם והוא מיוחד וידוע כ"כ היתה מדה של אחד מהם ופי' של לוקח ביבמות ביאתה או חליצתה של אחד מהן פוטרת צרתה כיצד חולץ לבעלת וכו'.
ורבינו יעקב ז"ל חלק על פי' משנתינו שפיר' רש"י ז"ל ואמר דה"ק כל עוף הדורס למעלה טמא ויש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף בידוע שאינו דורס וטהור ולפי פי' זה שך' העופות שיש להם ג' סי' הא' מהם הוא שאינו דורס שאלמלא כן היו טהורין שכל שיש בהן ג' השנויין במשנתינו בידוע שהד' בהן וטהור הוא ועורב לדעת הרב ז"ל אינו דורס, והשמועה מוכרחת על כרחנו כמו שאפרש בע"ה.
גם מה שפירש הרב בענין הדריסה יוכיח והיינו דקאמרינן עוף הבא בסי' א' טהור והוא דלא דריס כלומר שאותו סי' הוא שאינו דורס ורואין ומכירין בו שאין אלא סי' זה של טהרה בלבד ובג' הנזכרים של טומאה הן אבל בסי' אחר אין מתירין אותו חוששין שמא אינו דורס ומין עורב הוא ואם דורס עכ"פ טמא ופרס ועזניה הוא דאתו להו לישוב ובב' סי' שא' מהן נמי אינו דורס טהור ובלבד שיכיר עורב ומיהו אבל בב' סי' אחרים אין להתיר שאם ראינוהו שדרס ודאי טמא ואם אינו דורס יש לחוש לך' עופות, זהו תורף פי' של הרב ז"ל.
ואל ישבש עליך דעתך מ"ש בספר הישר שלו אסטיר ושלקון מין עורב הן והן שדורסין כמו שנשתבשו בו אחרים שהרב ז"ל סובר שמיני עורב חלוקין בסימניהם כמו שפירשנו למעלה ועל כן אמר שהם מין עורב כמו סנונית לבנה לר"א לפיכך עוף שבא בסי' א' והב' אינו דורס אסור הוא לדעת הרב ז"ל.
וק' שכדבריו בכ' עופות אינן דורסין ושנינו דרוסת הנץ ודרוסת הגס ומה שדחה יש להן ארס וזיהרא אבל אינן דורסין ואוכלין אינו אלא כל שצדין וממיתין דורסין הן וכן מה שאמרו בניזקין ארי בר"ה דרס ואכל פטור היינו נמי שדרס בצפורניו ומיד שניצודו לו אכל בין שמתה בין שהיא חיה דורס מיקרי טרף היינו שהמיתה תחלה והוצי' דריסתו ממנה ואח"כ אכל דלאו היינו אורחי' שכל הצדין מיד שנצודו להן הם אוכלים בדריסתן הן.
וע"ק שמשמעות הגמ' עוף הבא בסי' א' ועוף הבא בב' סי' דר"ן בכל לשון משמע ולאו דוקא כשאינו דורס.
אבל י"ל בזה לפי שסי' א' צריך שלא יהא דורס וכיון שאתה אומר אינו דורס הוא לאו בסי' א' אתה מתירו וכן בשנים הוא הטעם.
והוי יודע שהכל לסומכין על דברי אמימר דפרס ועזניה לא שכיחי בישוב ולאו דוקא באתריה אלא מילתא פסיקתא היא בכל המקומות של ישוב והא דאמר איהו לקמן הא באתרא דשכיחי פרס ועזניה כגון שהוחזקו שם ודאי א"נ כגון ביושבין במדברות.
ושמעי' השתא דהיכ' דאיכ' ד' סי' טהרה ג' בגופו יאינו דורם טהור וא"צ מסורת והיכא דאיכא ג' סימני טומאה ואינו דורס טהור בין לפירושינו בין לפירו' ר"ת ז"ל ואין מסורת הגאונים ז"ל נמי חולק בזה שהרי אין לחוש אלא לפרס ועזניה ולא שכיחי בישוב ולא באו הם אלא לאסור הבא בסי' א' שיש לחוש לעורב וכמו שפירשנו.
והיכ' דקורקבנו נקלף וב' הסי' לטומאה ואינו ידוע שדורס טהור וכן בסי' אחר יחידי לפי הפי' הראשון שהוא הנכון והראוי לסמוך עליו כפי מה שנתבאר אלא שאנו חוששין בסי' אחד חוץ מן הקרקבן נקלף כפי מסורת רבותינו ז"ל ולפי' ר"ח ז"ל גם הוא אסור שיש לחוש בו לעורב וכן נמי מי שיש לו אצבע יתירה וקרקבן נקלף ואינו דורס או זפק וקרקבן ואינו דורס מן המחלוקת הזו שלפי פי' א' טהור הוא ואין לחוש לו.
כללו של דבר אין לחוש לעוף שידוע שאינו דורס בין שבא בלא סי' א' בין שבא בסי' א' בגופו או בבא בג' סימן ולחוש לדברי הגאונים צריך שיהא קרקבנו נקלף.
ועכשיו אני חוזר לסוגי'.

והלא אנשי כפר תמרתא היו אוכלים אותו מפני שיש לו זפק. לפי דברי מי שאמר שהעורב דורס הוא אין לפ' שאלו הב' סי' אינן בעורב שא"כ אין בו אלא סי' א' של טהרה שהוא אצבע יתירה אלא אנשי כפר תמרתא מסורת היה בידם שהן טהורים והיו אוכלים אותם ע"פ מסור' מפני שהיה להם סי' טהרה זה ואע"פ שהיה להם סי' אחר של טהרה זה מסייע למסורת שרוב העופות הטהורים המצויי' באותם המקומות הם מאותם שיש להם זפק או קרקבן נקלף ואין פי' זה כלום.
ויפה אמר רש"י ז"ל שפי' שאין זה מאותם ב' סי' שבעורב אלא שיש להשיב על דבריו מדבריו שהוא אמר שהעורבים הגדלים בבתים דורסים ורבים אמרו שדברי שגגה הם אבל ראיתי שלא פי' הרב ז"ל כן אלא בזפק שהעורב היה בדוק אצלו שאין לו זפק ואלו היה בזרזיר ב' סי' שבעורב ממש היו הכל מודים שהוא מינו דשכן ונדמה הוא אפי' רבנן מודו אלא שאין לעורב זפק אבל על כרחנו קרקבן נקלף יש לו.
וטעם אנשי גליל העליון בסנונית נ"ל שהי' לה אצבע יתירה בודאי ומפני שבדקוה ומצאו בה קרקבנו נקלף ולא זפק אמרו ש"מ שאין לחוש בה אלא במין עורב ונהגו בה התר לפי שאינה דומה לעורב שזו לבנה והוא שחור דסברי לה כרבנן דאמרי שכן ונדמה בעינן ואמר להם ר"א אף הם עתידין ליתן את הדין דשכן עמו מינו הוא שהרי דומה לו בסי' וסיוע לפי' זה מה שהסכימו בגמ' דחוורא כריסי' שרי וירוקה מחלוקת ואוכמ' ודאי אסור' אלמ' אין התר ואיסור שלה אלא לפי מה שהיא מתקרב' לפרצוף העורב ושחרות שלו.
ויש נוסחאות מדוקדקות שכתוב בהן תניא אידך בסנונית לבנה וזרזי' ול"ג פלוגתא דר' כלל.
וכן מוכח לקמן בבריי' למינו להביא את הזרזיר למינו להביא את הסנונית לבנה מרבה להו תרוייהו מלמינו ואע"ג דהאי אית ליה זפק והאי קרקבן נקלף ואי אפשר דלר"א הני ב' סי' דעורב לא לרבנן ואי אפשר נמי שיהא עורב בלא א' מן ב' סי' הללו כיון שהוא דורס אלא ע"כ מיני עורב חלוקין הן בסימנים לר"א וכל דאית ליה ב' סי' ושכן עמו נתרבה מלמינו לדידיה ומיהו לרבנן נדמה לו בסי' בעי' לפי משמעות הגמ'. והא דמקשי' מהך בריית' לר"ן לאו מדר"א אלא דמודו רבנן בלמינו דמרבינן ביה ולא פליגי אלא בהני א"נ משום דקי"ל בירוק' כריס' אסור.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.