מעשה רקח/נדרים/ה
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים לחם משנה מפרשי הרמב"ם
|
א
ראובן שאמר לשמעון וכו'. ואם עבר ונהנה אינו לוקה שהרי לא אמר שמעון כלום. מכאן יש לתמוה על מרן ז"ל שכתב בסוף פ"י לדעת רבינו דמלתא דפשיטא היא במדיר את אשתו וכו' ועברה על הנדר שהיא לוקה ע"ש דהרי כתב רבינו כאן להדיא דאם עבר ונהנה אינו לוקה שהרי לא אמר שמעון כלום וכן הקשה הרב לח"מ והרב קול הרמ"ז ז"ל ולא תירצו כלום ועם כי קושיא עצומה היא כדי להליץ בעד מרן ז"ל נראה לומר דהתם מסתמא האשה הסכימה לדברי בעלה והו"ל כענתה אמן דהו"ל כמוציא שבועה מפיו כמ"ש רבינו פ"ב דהלכות שבועות וגם היא כפופה תחתיו בעל כרחה להכי חל עליה המלקות אם נהנית משא"כ הכא דאין שמעון כפוף תחת ראובן וגם לא הסכימה דעתו לדבריו ולכך הוא פטור והכי מסתברא ודאי דאיך יצוייר שילקה בן אדם על לא דבר היוצא מפיו וכמ"ש רבינו לפטור המלקות שהרי לא אמר שמעון כלום וגם בדין הבא כתב ואם נהנה לוקה שהרי חלל דברו הרי שהמלקות תלוי בדבור דוקא ולענין דברי הר"ן ז"ל לכשנגיע שם נזכירם אי"ה:
ב
אמר הריני עליך חרם ואתה עלי וכו'. הך חלוקא לא הוה אצטריכא ליה כלל דכבר היא נלמדה מהשתים הראשונות וגם המשנה לא תני לה אלא אגב דבעי למתני דשניהם מותרים בדבר של עולי בבל כמ"ש הרא"ש ז"ל אבל רבינו שלא הזכיר כאן דבר זה קשה מכ"ש שעיקר הדין כבר הזכירו בריש פ"ז עיי"ש וי"ל:
ו
האומר לבנו וכו'. מצאתי בכת"י קדמון שכתב וז"ל משנה בהגוזל קמא ומייתי לה בפרק השותפין האומר לבנו קונם שאתה נהנה לי ומת יירשנו בחייו ובמותו לא יירשנו ויתן לבניו או לאחיו ואם אין לו לוה ובע"ח באים ונפרעים ע"כ. וקשה הא כיון דאסרינהו עליה בקונם שוינהו עליה עפרא בעלמא כשאר איסורי הנאה והיכי מצי יהיב ליה לבניו או לאחיו וכיצד בע"ח דידיה נפרעים ממנו כלומר וקרעינן ליה לשטרא דבע"ח אדרבה הוא אסור ליתנו כשאר איסורי הנאה ואם הוציא מעל כדאמרינן בריש פרק אין בין המודר באומר לחבירו ככרי עליך ונתנה לו מקבל שהוא הנודר מעל עיי"ש ובע"ח שזכה בנכסים מן ההפקר הוא זוכה והו"ל חמץ בפסח. ועוד קשה אי נותן הוא לבניו או לאחיו היאך קתני לא יירשנו ודאי יורש הוא שהרי יכול הוא ליתנם לבניו או לאחיו ופורע בהם חובו ואין לך ירושה גדולה מזו ואי משום שהוא בעצמו אינו נהנה מהם ממש באכילה ושתיה הו"ל לומר לא יהנה מנכסיו ועוד דכשהוא פורע בהם חובו ה"ז נהנה בכך אע"פ ששנינו המודר הנאה מחבירו פורע לו חובו ה"מ בפורע מדעת עצמו אבל אמר פרע לי חובי אסור דשליחותיה קעביד כי ההיא דתורם לו את תרומותיו וכדמפרש בגמ'. ועוד קשה איך אפשר שיירשנו והלא כיון שאסור בהנאתו אין לו בהם כלום דאפילו נתנם לו האב אינו זוכה בהם ואם קידש בהם את האשה אינה מקודשת וכדמשמע בפ' השותפין דאבעיא להו אסר פירות אלו על פלוני מהו בחילופיהן ואתינא למפשטא מדתנן המקדש בערלה וכו' אלמא אוסר פירותיו על חבירו כערלה וכלאי הכרם דמו ליה וכ"כ הראב"ד ז"ל דאפילו מקדש בגידולין צריך לחזור ולקדש. ועוד קשה כיון דכשמת האב זכה הוא בנכסיו ויכול ליתנם לבנו או לאחיו כההוא דשמיט כיפי דפ' השותפין דאמרו ליה אי הואי בר ברך צורבא מרבנן מאי ואמר להו ליקנינהו הדין ולכי הוי צורבא מרבנן ליקנינהו ניהליה מאי אמרו לו והלא אפילו שתיק מניה זוכה היה בדין בריה בחלק ירושתו ויכול ליתנה לבנו בין הוי צורבא מרבנן בין לא הוי.
והראב"ד ז"ל פירש דאמדיר קאי כלומר שהאב המדיר יכול הוא ליתן לבנו של הנידר וכן פורע לו חובו והא דקתני ונותן לאחיו שיטפא הוא ומשום דקתני במתני' הכי בהגוזל את אביו דלעיל מינה תנא נמי הכי בהאי מתני'. אבל ראיתי להרמב"ם ז"ל שפי' אנידר וכתב וצריך שיאמר להם אלו הנכסים שאסר אבא עלי ופירשה על דרך דהגוזל את אביו ונשבע לו ומת דלעיל מינה דאמרינן עלה דההיא בגמ' וצריך שיאמר זה גזל אבא ומפני שהוקשה לו הענין כמו שכתבתי מצא לו הרב ז"ל טענה לסמוך עליה ואמר שגם (שגם) זו דוקא באומר אלו הנכסים שאסר עלי אבא כלומר דכיון דאמר להם כך אין זה אלא מודיעו שהוא מגביה לו מציאה וכן בפירעון חובו כיון שגילה כן לבעל חובו וקבלם הלה ה"ז כמלוה שאמר ללוה הגבה מציאה זו ותנה לי והפטר אבל בנותן סתם או פורע סתם אסור ואלו עשה כן מעל כך נ"ל לישב דברי הרב ז"ל מחידושי נדרים להרשב"א ז"ל ואפשר דלהכי צריך לתנאו בההוא דשמיט כיפי כי היכי דלא ליצטריך להודיעו אלא נותן לו סתם.
וזה לשון ה"ר מנחם המאירי ז"ל בחידושיו לקמא פרק הגוזל בקיצור אם מת ירשנו בהיתר הנאת נכסים שאם יורשו בלא היתר הנאת נכסים מאי למימרא כל שלא חלק נכסיו על פיו לאחרים ירשוהו מאליו בחיי ובמותי אם מת לא ירשנו כלומר לא ירשנו לענין שיהא מותר בהנאתם שאע"פ שממילא יורש הוא אחר שלא חלק נכסיו ע"פ מ"מ הרי הוא כיורש באיסורי הנאה וזוכה הוא בה מן הדין אלא שנאסר בהנאתה ואם רצה לצאת ידי חובתו בנקיות גמור יפקיע עצמו מן הירושה ויניחנה לבניו של אביו שהם אחיו או לאחי אביו אם אין לאביו בן אלא הוא ואם אינו רוצה בכך או שאין לו בכדי לוותר כ"כ במה שזכה מן הדין הקילו שיהיה לוה כנגד ירושתו ומלוה בא ונפרע מירושתו בע"כ ומ"מ רוב המפרשים מסכימים שאין הוא בעצמו פורעו שא"כ הוא נהנה מן הנכסים כדאמרינן במודר הנאה מחבירו וכו' ומתוך כך הם גורסים בכאן והם באים ונפרעים כלומר בע"כ ואף למי שגורס ממנו ר"ל מאותם הנכסים ולא על ידו דוקא ומ"מ לדעתי אף הוא פורע חובו מהם שמאחר שבידם לבא ולהפרע הרי הם כנפרעים מאליהם ולא דמי למודר הנאה מחבירו שבזו אפשר שאין לו וכשהוא פורע בעבורו הוא נהנה אבל כאן הואיל ונפרעים בע"כ אין הנאה מתוספת כשהוא פורעם ומ"מ אינו נותנם שהמתנה טובת הנאה היא וכשאמרו יתן לבניו או לאחיו אין כאן מתנה של טובת הנאה אלא שהוא מפקיע עצמו מן הירושה וממילא נשארו הם יורשין. והעירני בזה שראיתי להרשב"א ז"ל שהקשה עליו מההיא דנדרים בההוא דהו"ל ברא דשמיט כיפי וכו' שהוא ז"ל הקשה מה צורך לומר כן אף אם היו שותקים זוכה היה הבן בחלק ירושתו ליתנה לבנו ואני אומר שאילו שתקו היה אסור שמ"מ מוטל עליו לזונו אם מתורת הדין בקטנים ואם מתורת מנהג בגדולים ואף אם יפקיע ירושתו ונשארת לבן הבן מאליה מ"מ באמצעות הבן היא באה לו ולזה הוצרך לפרש שאם יהיה תלמיד יהיה זוכה בהם או שמא חששו שמרוב כעסו יחלקם לאחרים מעתה פורע הוא חובו מנכסים אלו אלא שאף בזה כתבו גדולי המחברים והוא הרמב"ם ז"ל שצריך להודיע ולומר לו אלו הנכסים שנאסרו עלי אלא שזכיתי בהם מן הדין עכ"ל וע"ע למרן והרב לח"מ ז"ל שמתוך האמור יתיישבו כל דברי רבינו:
י
כיצד נאסר בבשר וביין מותר לאכול מרק וירקות וכו'. ולא הזכיר קיפה דשנינו במשנה דהיינו התבלין מפני שהוסיף ירקות דהיינו הך ועוד שכתב אע"פ שיש בהם טעם הבשר וכיון שכן זיל בתר טעמא וכבר נלמד ג"כ ממ"ש לקמן ה"ז אסור בו ובמרק שבו ובתבלין שבו ע"כ דמשמע דתבלין ומרק הכל ענין אחד:
יב
מפני שיש לו לישאל על נדרו וכו'. עיין להר"ן ז"ל בפרטי דין זה:
טז
האוסר פירותיו וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו ומרן ז"ל הליץ עליו והרב לח"מ ז"ל הוסיף להקשות על רבינו ומרן ז"ל. אך מתוך דברי הרב לח"מ גופיה יש ליישב כמבואר ועיין עוד להמל"מ וס' צרור החיים ז"ל אך זה שסיים מרן ז"ל ובתרומה אפשר דהוי משום דהוי דבר שיש לו מתירים ע"כ הקושי מבואר שהרי מבואר בגמ' ובדברי רבינו פט"ו דמאכלות אסורות הל' י"א דתרומה הוי דבר שאין לו מתירים גם הרב לח"מ ז"ל הקשה כן ולא תירץ עיין עליו. ומה שאני תמיה עוד דמאן דכר שמיה דתרומה בהך ענינא דהרי מרן ז"ל לא בא אלא להליץ לקושית הראב"ד ז"ל דלמה נאסור הגידולין הא קי"ל זה וזה גורם מותר ואם נטע אגוז של ערלה מותר בפירותיה ע"כ ומרן ז"ל בא לתרץ דנדרים הוי טעמא משום דקונמות חמירי דמפקיעין מדי שעבוד מעתה מה ענין תרומה לזה וכלפי לייא סוף דבר לא נחה דעתי בדברים אלו כלל וצריכים לי עיון:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |