קשות מיושב/שבת/כב/ב
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
דף כב: למ"ד משום אכחושי מצוה קשיא, קשיא. וז"ל תוס' ד"ה מאי הוי עלה תימה מאי קמיבעי' ליה וכו' דהא מאן דמפרש טעמא דרב משום אכחושי מצוה איתותב וכו'. והנה לאותן הגדולים דבמקום דאמר קשיא לא נדחה מהלכה והכא דהקושיא הוא ממשנה דתמיד דממנה היה מדליק וכו' [ובחדושי כתבתי אהא דמותיב רב ששת מחוץ לפרוכת וכו', והאריך כ"כ ולא הקשה בקיצור מן המשנה דתמיד ואין כאן מקומו] ואפ"ה מסיק רק בק(ו)שיא ולא אמר תיובתא, נראה לומר דגם הרשב"ם מודה דאית ליה פירוקא ולא נדחה כלל מההלכה כמ"ש מבואר לעיל אות ח', וא"כ יתיישב קושיית התוס' בפשיטות: