אבני נזר/אבן העזר/נה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר נה

סימן נה

ב"ה אור ליום ב' תשא תרס"ד לפ"ק פה סאכטשאב.

שלום לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה קויפמאן נ"י האבד"ק גאסטנין.

דבר היתומה שהרתה לזנונים ואמרה על משרת אחד ותחילה כיחש ואחר ימים ושבועות הודה שהי' אצלה ומצאה בתולה ואח"כ הי' אצלה עוד איזה פעמים, אך מחמת שהי' ירא לנפשו בכל פעם שמא תתעבר לא גמר ביאתו, והיא הכחישתו בפניו כי רק ממנו נתעברה ולא פירש ממנה, וגם אנשים אמרו לו שגם לפי דבריו אפשר שממנו נתעברה כי יכול להיות שאינו בקי כ"כ, ואולי הטיל בה כו', ולזה השיב אם ב"ד יתירו לו ישאנה ברצון משפחתה ומה שכיחש מקודם הי' מחמת בושה ואח"כ ילדה בת, והבחור אומר כי רוצה לישא אותה וחושב הילדה לזרעו וכן יעלה בערכאותיהם:

תשובה

א

א) הנה לפום רהיטא שערי היתר נסגרים כי שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא, ולומר בזה שאינו בקי אין שום סברא, דמה בקיאות יש בזה להבחין בין בחוץ בין בפנים, ולאחר העיון יש מקום להתיר, והנה מקור הדברים ר"ש הזקן, ורשב"א דמתיר בגרושה שגירשה בעלה טרם שהכירה, כיון שאינה משועבדת להניק, וכשם שמותרת לשמוט דד מפיו כך מותרת להנשא, וטעם האוסרין כתב הנוב"י וחת"ס דמ"מ על הבעל רמיא איסורא שאם לא ישאנה ממילא תניקנו אמו ובחת"ס דימה לנכנס למערופיא של חבירו:

ב

ב) ולכאורה יש לדון, שהרי הנושא יוכל לומר ברי לי שאחזיקנו כבני ואם תתעבר אמו ויצטרך מסמוס אמסמסנו, וכל איסור מינקת עלי' שמכניסתו בסכנה שמא לא ימסמסנו, אבל הוא הא טוען ברי, וכמו בתרי ותרי דמהני ברי, וא"כ בגרושה אין איסור לא עלי' ולא עליו, עלי' לא, שהרי מותרת לשמוט דד מפיו, ועליו לא, שיאמר ברי לי שאמסמס:

ג

ג) אך הא ליתא דברי לא מהני אלא באיסור, שהוא משום לתא דידי' אבל לא באיסור שהוא משום שמזיק לתינוק, וראי', היזק ראי', שהצריכו חכמים כותל ד' אמות, ואף שגופו של אדם אינו אלא ג' אמות עד הראש, וראשו לא הוי אמה, פעמים שמגביה עקיבו ועומד על אצבעות רגליו [כן הוא בתוס' עירובין (מ"ח.) ובתוי"ט שם עיי"ש] ולא יוכל לטעון ברי שלא אעמוד על אצבעות רגלי, אלא נגד היזק אחר לא מהני ברי דידי' שהאחר לא יאמינו, והכא נמי ב"ד אפטרופסין של התינוק ואין מאמינים לו:

ד

ד) אך בנ"ד שהיא אומרת שממנו וקי"ל כר"ג היא נאמנת, וגם הוא מודה שבא עלי' [ונותן אמתלא על מה שכיחש תחילה], ומה שאמר שלא גמר ביאתו הוא נגד החזקה שבשעת גמר ביאה תאוותו מרובה [כמו גבי שמשון] ובודאי לא פירש קודם גמר ביאה, אך דשויא אנפשי' חתיכה דאיסורא, והוא משום לתא דידי', שפיר מהני ברי שלו מה שמחזיק אותו כבנו ואם יצטרך מסמוס ימסמסנו:

ה

ה) ויש לדמותו למ"ש בפסקי מהרא"י סי' רכ"ב באשה שהי' רגלים לדבר שזינתה [שהדין שאם אומרת טמאה אני לך נאמנת] וגברא דמהימן לבעל כבי תרי אומר לו שאשתו הודית לפניו שזנתה עם הנחשד והיא כופרת, וכתב מהרא"י שמותרת, שאף שרגלים לדבר שזינתה נאמנת, רק משום דשוייא אנפשה חתיכה דאיסורא, והיא הא כופרת, והבעל אף שמאמין שהודית, הוא אינו מחוייב להאמין להודאתה, [וגם משום לפני עור ליכא, שאם באמת שקר אמרה, היא יודעת ששקר ואין איסור גם לדידה] הכי נמי בנ"ד הוא אומר ברי שאמסמסנו, וב"ד אפטרופסין של תינוק אין מאמינין כלל לדבריו, ומחזיקין הוולד שממנו הוא, ואין היזק לתינוק:

ו

ו) וא"ת אף שהאיסור משום התינוק, מ"מ לאחר התקנה נעשה איסור גם לדידי', אף אם ברי לו שימסמסנו, שעובר על תקנת חכמים, גם הא לא תברא, ואפשר שאם הוא ביַער, מקום שאין ב"ד, והוא יודע בעצמו שהוא אצלו כבנו ואם יצטרך מסמוס ימסמסנו, אין איסור אליו, רק במקום שב"ד מזהירין והוא ממרה על דבריהם, ודאי איסורא עביד בהמראה, אבל בנ"ד שב"ד מחזיקין אותו כבנו ואין מזהירין אותו, אין איסור לדידי' אף אם יודע שאינו בנו, רק שמ"מ ימסמסנו:

ז

ז) ועוד דאי משום תק"ח לבד ודאי סומכין על ר"ש הזקן ורשב"א שמתיר בגרושה שלא הכירה קודם גירושין, וכ"ש במזנה שלא נשתעבדה מעולם, רק משום היזק התינוק דזה כדיני ממונות ודיני נפשות ולא שייך בזה ספיקא דרבנן כמ"ש בחת"ס, אבל בנידון דידן שאין חשש רק משום התקנה, שפיר סמכינן על ר"ש הזקן ורשב"א, דלרשב"א שמתיר באינו מכירה ע"כ אין הטעם משום דאיכא אב, דא"כ אפי' מכירה נמי כמו בדידי', ועל כורחין ההיתר משום שאינה מחוייבת, וא"כ במזנה נמי מותרת, ומה שדימה החת"ס למערופיא אינו מוכרח, שגם במערופיא אין איסור רק במערופיא אצל נכרי, אבל בשיש לו אצל ישראל אין אוסרין, דא"כ יהי' הפסד לישראל, וה"נ במה שתאסור לבעל לישא אותה יהי' הפסד לדידה שלא תוכל להנשא והיא מותרת להנשא:

ח

ח) ואף את"ל שמה שמחזיקו עכשיו כבנו לא נחשב ברי גמור שימסמסנו, מ"מ כיון שאם יאמר ברי גמור שימסמסנו יהי' מותר, שוב דומה לדברי הש"ך יור"ד סי' ב' ס"ק י"א בשם מהרי"ק באחד שאמר על שוחט שהוא רשע לא שייך בזה שוייא אנפשי' חד"א כיון דאף לפי דבריו יש לו היתר אם ילבש שחורים כו' עיי"ש, ה"נ אף לפי דבריו שאינו בנו יש היתר אם יאמר ברי שימסמסנו ויהי' מותר כיון שב"ד אין מאמינים לו שאינו בנו והוא אומר ברי כנ"ל, וכיון שאין איסור ברור לא שייך שוייא אנפשי' חתיכה דאיסורא:

ט

ט) אך עדיין יש לחוש שהרי הוא נאמן במיגו שהי' נשאר בהכחשתו שלא בא עלי' כלל, וכשהוא מכחיש הא אינה נאמנת, דלא אמר ר"ג נאמנת רק בהיא אומרת ברי והוא שמא ד וכיון שיש לו מיגו גם הב"ד מאמינים שאינו בנו, ואף דחזקה שלא פירש, הא במיגו במקום חזקה, אין אדם פורע תוך זמנו מבעיא פ"ק דב"ב ולא איפשטא, ובאיסורין אלו אזלינן לחומרא כמ"ש בחת"ס, מיהו יש לומר דשוב הוי ספק ספיקא, שמא כר"ש הזקן, ושמא מיגו במקום חזקה לא מהני, ועוד אף את"ל מיגו במקום חזקה אין אדם פורע תוך זמנו מהני, לכאורה קשה בזה דאיך אפשר מיגו יהי' עדיף מחזקה אין אדם פורע תוך זמנו, הא בחזקה אין אדם פורע תוך זמנו מוציאין ממון, ומיגו להוציא לא אמרינן, וע"כ. הפירוש דמיגו וחזקת ממון יחד עדיפי מחזקה אין אדם פורע תוך זמנו, אבל נידון דידן מיגו לחוד אינו מועיל במקום חזקה שלא פירש:

י

י) אך יש לעיין ביסוד ההיתר משום דקי"ל כר"ג היא נאמנת לדעת התוס' כתובות (י"ג:) בד"ה השבתני, (י"ד:) בד"ה כמאן, דהא דנאמנת אפי' ברוב פסולין ולא דמיא לשבוי' היינו או באית לה מיגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי, או משום דס"ל אשה מזנה בודקת ומזנה עם כשר דווקא, אך זה לאו ראי' שממנו נתעברה, ובארוסה שהכל פסולין אצלה חוץ מן הארוס הוא ראי' שממנו הוא, אבל בפנוי' אין ראי' כלל שממנו, ואיך תהי' נאמנת נגד הרוב, ואף שהוא מודה שבא עלי', ומה שאומר שלא גמר ביאתו חזקה להיפוך, הלא תחילה כיחש, ואף שנותן אמתלא על דבריו הראשונים, מ"מ כיון שתחילה כיחש שוב אין לו נאמנות לדעת מהרש"א יבמות (קי"ח.) בד"ה סד"א הא מיית באשה שאמרה על בעלה שלא מת ואח"כ אומרת מת ונתנה אמתלא על דברי' הראשונים אינה נאמנת בדברי' האחרונים כיון שאמרה תחילה להיפוך, ודברי' אחרונים אינם כלום ולא עדיפא משתיקה עיי"ש, ועולה בזכרוני שגם בס' חמדת שלמה פשיטא לי' שכן כוונת מהרש"א [מיהו מתוס' אין ראי' לדבריו, דיש לומר משום שאמרה בב"ד הוי תורת עדות להכחיש את האומרת מת, ובעדות הא לא מהני אמתלא דהוי חוזר ומגיד, אך לשון מהרש"א דלא עדיפא משתיקה משמע שדברי' ראשונים מועיל עליהם אמתלא, אך מ"מ שוב אינה נאמנת בדברי' האחרונים]:

יא

יא) עוד יש לעיין לדעת הה"מ דאינה נאמנת לומר מממזר נתעברתי לשויי ממזר ודאי, ודווקא להכשיר נאמנת משום דמן התורה ספק ממזר מותר לבוא בקהל [אבל קהל ספק בממזר אסור מה"ת כדעת ריטב"א, כן פירש הבית מאיר] וכן פסק בש"ע סי' ד' סעיף כ"ו, ומה שקשה על הרב המגיד תינח להכשיר וולדה אבל להכשיר היא עצמה לכהונה דהוא איסור תורה דספיקא דאורייתא לחומרא למה תהי' נאמנת, תירץ בשב שמעתתא ב' פי"ד דלגבי עצמה מהני ברי אבל לגבי הוולד לא מהני ברי דידה רק להכשיר משום ספק ממזר מותר מה"ת, וא"כ לענין מינקת דהחמירו בה חכמים משום סכנה מהיכי תיתי שתהי' נאמנת ואף שהוא מודה לא מהני כיון שכבר כיחש כנ"ל:

יב

יב) ועוד יש לשדות נרגא בהודאתו, דדווקא במודה שהוא בנו האמינתו תורה מדכתיב יכיר, אבל זה שאינו מודה שבנו רק שאומר שבא עלי' על זה לא האמינתו תורה, וכשם שלא נסמוך עלי' כן לא נסמוך על הודאתו שבא עלי', וגם אינה נאמנת משום ע"א נאמן באיסורין כמ"ש החח"ס דאין זה מילתא דאיסורא לבד רק כמו מידי דממונא שהוא נגד התינוק:

יג

יג) אך יש מקום להתיר מהא דקדשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתי' ובא אחד ואמר אני קדשתי' נאמן, ובגמ' אמר רב נאמן ליתן גט חזקה אין אדם חוטא ולא לו ואינו נאמן לכנוס שמא עיניו נתן בה, רב אסי אמר אף נאמן לכנוס דמירתת שיכירנו האב ויאמר ידענא דלאו את וקי"ל כרב אסי, וכתב הר"ן ז"ל דאף שאין דבר שבערוה פחות משנים זה כשבא להוציאה מחזקתה, אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשה לו נאמן, ובר"ן פרק גיד הנשה באבידה דצורבא מרבנן נאמן בטביעת עין שהיא שלו, דה"ה אחר אפי' אינש דעלמא נאמן לומר אלו כליו של פלוני, והנה מבואר דכשהאשה או הממון של אחד ואינו ידוע למי נאמן ע"א לומר של מי הוא, וה"נ כיון שהוולד של אחד והוא מותר לישאנה, אך שאינו ידוע מי הוא, נאמנת האשה לומר של זה הוא, והוא מותר לישאנה, דוודאי מירתתא שיכחישנה:

יד

יד) אך גם בזה יש מקום עיון, דהנה הא דר"ן פרק גיד הנשה לא הובא בפוסקים, והריטב"א פרק כל הגט (כ"ז.) חולק עליו וזה לשונו ומיהו לצורבא מדרבנן כי מהדרינן לי' אבידתא בטב"ע אומר רבינו נ"י דווקא בדבר שהוא שלו, אבל שמעי' שאמר דבר זה מפלוני הוא ואית לי' בגוה טב"ע לא, דהא ודאי עדות שמעיד לאחרים ובעדות לא מהימן צורבא מרבנן טפי מע"ה, והנה שסובר להיפוך מהר"ן, דלהר"ן אפי' אינש דעלמא מהימן לומר אלו כליו של פלוני ועדיף מדידי' דלא מהימן אלא צורבא מרבנן, ולריטב"א לאחרים גרוע מדידי' דאפי' צורבא מרבנן לא מהימן לאחרים:

טו

טו) והנה בנ"ד שהאשה אומרת שממנו, אם תחשוב הגדתה נגד הוולד הוא כמעיד לאחרים כנ"ל דברי הרב המגיד וביאור הש"ש, ואם תדין בענין הנשואין אפשר שחשוב כמעיד לאחרים, דהא איסורא לאו אדידה רמיא במזנה דאי בעי תשמיט דד מפיו רק עליו והיא מעידה עליו מ"מ י"ל דמשום שמעידה על עצמה שמותרת אליו חשוב על עצמה ומהני ברי דידה, אך אם דנין נגד הוולד שמפקיע ממנו החלב אם תנשא ותיעכר חלבה חשוב כמעיד לאחרים, והנה כיון שגם במעיד לאחרים מחלוקת הר"ן עם ריטב"א, ונ"ד יש לומר שחשוב על עצמה שגם לריטב"א נאמנת, הי' נראה להתיר:

טז

טז) אך בהעמיק על מחלוקת הר"ן וריטב"א יש מקום עיון, והנה לכאורה קשה על הר"ן מהא דסימנים וסימנים וע"א ע"א כמאן דליתא ויניח, אך התירוץ דהתם שאחר נותן ג"כ סימנים וטוען שלו חשוב יש לו דררא דממונא בהאבידה והע"א בא להוציא, משא"כ באבידה שאין שום אדם טוען ברי שהוא שלו ואין לשום אדם בה דררא דממונא ע"כ לא חשוב מוציא ונאמן, זה טעם הר"ן, והריטב"א לטעמי' ריש פ"ב דר"ה שאין ע"א נאמן להחזיק האדם בחזקת נאמן כגון לענין דמאי ולענין קידוש החודש לאחר שתקנו שלא יהי' מקבלין אלא מן המכירין לחד לישנא] עיי"ש, הנה דלאו דווקא לפסול האדם בעינן שנים, אך גם להכשירו, וכמו כן בממון לאו דווקא להוציא ממון מאחר בעינן שנים, אך אף להעמיד ממון שאינו בחזקת שלו והעד בא להעמידו בידו אינו נאמן, ועל כן בע"א מעיד על אבידה שהוא של זה אין העד נאמן להעמידו בידו, ואי אפשר לומר דכיון שאין לשום אדם דררא דממונא לא חשוב להוציא מאחר, דמה בכך מ"מ אינו נאמן להעמידה ביד זה, וכ"ש הוא, דהא גם לזה שאומר עליו שהאבידה שלו אין לו אפי' דררא דממונא והוא בא להעמידו ברשותו לגמרי:

יז

יז) והנה בקידשתי את בתי ואחד אמר אני קידשתי' דנאמן לכנוס ונאמן להעמידו בידו היינו משום שהוא לעצמו, ואף דאינש דעלמא אינו נאמן באבידה הכא דמירתת נאמן כמו צורבא מרבנן באבידה, ואף לרב דאינו נאמן לכנוס רק ליתן גט והוא לאחרים, מ"מ הטענה אני בעלה חשוב כמו לעצמו ומהני ברי דידי', ויש לומר עוד דבאומר אני קידשתי' דנאמן לכנוס א"צ להתיר כניסה להעמיד האשה בחזקת שלו דאפי' פנוי' הא יכול לכונסה רק שנאמן שאינה של אחרים, ולאחרים אין להם בה שום דררא דאישות, והוא אומר שלא נתקדשה להם מעולם, והיא מותרת אליו כמו קודם שקידשה אבי', וכן נאמן ליתן גט להתירה לאחרים ולא חשוב מוציאה מחזקת אשת איש, שהרי הוא נותן לה גט לפנינו ולאחרים הא אומר שלא נתקדשה להם מעולם ומעולם לא נעשית אשת איש מחמתם ודו"ק:

יח

יח) ונבוא לנ"ד, והנה לר"ן אין חילוק בין לדידי' ולאחרים ואדרבה לאחרים נאמן יותר] רק הכל תלוי באינו מוציא מחזקת שום אדם, ובנ"ד אם הי' איסור מחמת שהיא מעוברת חבירו וכמו שעלה על דעת הנוב"י שאם נתעברה מגוי מותר לישאנה, והרי היא אומרת שלא נתעברה משום אדם רק מזה שבא לישאנה היתה נאמנת, אבל כבר חלקו עליו שהאיסור מצד הוולד אין חילוק של מי הוא, רק בדידי' מותר משום דממסמס לי' בבצים וחלב, וא"כ אמירתה להתיר צריך להחזיק הוולד בחזקת של זה, אשר לולי אמירתה לא הי' שום דררא דבנו, והיא באה להחזיקו בבנו, וגם הא כשנשאה מפקיע החלב מהוולד, וההיתר אם הוא אביו ימסמס לי' אינה נאמנת בטענתה להפקיע החלב מהתינוק בטענה שהוא אביו, שבמקום להפקיע ממון הא אין [ע"א וכ"ש] אשה נאמנת:

יט

יט) אך לריטב"א לפירוש הראשון דמשום דמירתת נאמן לעצמו כמו צורבא מרבנן באבידה, הכא נמי בנ"ד לפי מה שצדדנו דחשוב לעצמה נאמנת, ואף שבאה להתירה להנשא להפקיע החלב מהתינוק הא להריטב"א להחזיק הממון בידו חשוב כמו להוציא ואעפי"כ צורבא מרבנן נאמן וה"ה במירתת, אך לפירוש השני אין ראי' דמירתת חשוב כמו צורבא מרבנן ואינה נאמנת ועיין בזה היטב:

כ

כ) והנה ברמ"א סוף סי' רכ"ב יש מי שכתב האומר שדה מכרתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר אני הלוקח נאמן עיי"ש,, והנה דין זה עולה לדעת הר"ן דנאמן אדם באבידה לומר אלו כליו של פלוני ומשום שאין לשום אדם בה דררא דממונא ולא חשוב מוציא והחזקת האבידה ביד זה לא חשוב ממון להצריך עדים, ומ"מ הוא עצמו אינו נאמן [רק אם הוא צורבא מרבנן] א"כ מה דנאמן לכנוס בקידשתי את בתי כו' אי משום דלא חשוב דבר שבערוה, הא באבידה נמי לא חשוב ממון ומ"מ הוא עצמו אינו נאמן, צ"ל דמירתת נאמן כמו צורבא מרבנן, ה"נ בשדה דמירתת שמא יכירנו המוכר שאינו הלוקח ונאמן, וכן לדעת הריטב"א אם נאמר כפירוש הא' דמירתת כמו צורבא מרבנן וכיון שלעצמו הוא נאמן משום ברי, אך לפירוש הב' דווקא בקידשתי את בתי נאמן לכנוס משום שא"צ לנאמנות החזקת האשה ברשותו, דבמה שאינה של אחרים הוא יכול לכונסה כמו פנוי', אבל זה שבא להחזיק השדה בידו, ולריטב"א פ"ב דר"ה החזקת הממון בידו בעי שנים או בצורבא מרבנן משום ברי, ומירתת לא חשוב כמו צורבא מרבנן לא יהי' נאמן, אלא ודאי מדברי רמ"א אלו מוכת דהיכי דאיכא טעמא דמירתת נאמן כמו צורבא מרבנן:

כא

כא) א"כ נידון דידן תלוי במחלוקת ר"ן עם ריטב"א, דלהר"ן דנאמן לומר אלו כליו של פלוני, ע"כ החזקת הממון בידו לא חשוב ממון להצריך שנים. ע"כ מהני צורבא מרבנן או טעמא דמירתת, אבל נ"ד דחשוב מוציא החלב מן התינוק לא תהי' נאמנת, אך להריטב"א החזקת הממון בידו חשוב ממון להצריך שנים ומ"מ מהני לעצמו בצורבא מרבנן או טעמא דמירתת בשאומר לעצמו משום ברי כשמברר מי הוא, ה"נ בנ"ד אף שמוציא החלב מהתינוק כיון שאחד מותר לנושאה והאשה מבררת זה היא נאמנת משום ברי ואיכא טעמא דמירתת:

כב

כב) ולהלכה נראה ודאי דלא קי"ל כהר"ן במה שאמר דנאמן לומר אלו כליו של פלוני, דא"כ הי' הפוסקים מביאים דין זה, וגם פשטא דשמעתא פרק אלו מציאות בעדים דגופה, משמע אבל אחד אינו מועיל, ואף דהרא"ש פ"ק דמציעא בענין עד המסייע פוטר משבועה שהקשה רבינו יונה מהא דשבועות אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע א"צ לישבע, והקשה ר"י למה לי עדים בע"א סגי, ותירץ הרא"ש בעדות המועיל, לא דמי, דעד המסייע דפוטר משבועה בעי עד כשר דווקא שייך לומר בעדות המועיל שע"א ג"כ נאמן משום עדות, אבל באבידה אינו משום עדות, ואפי' קו"פ נאמן בזה להר"ן כמו צורבא מרבנן דנאמן לעצמו ואינו עד, ה"ה באינש דעלמא לאחרים ג"כ אינו משום עדות יע"ש בר"ן, א"כ אין בזה משום עדות וכמו בקידשתי את בתי לרב נאמן ליתן גט חזקה אין אדם חוטא ולא לו קרי לי' חזקה ולא עדות, א"כ למה קרי לי' עדים, אלא ודאי משמע כריטב"א דלאחרים בעינן עדים דווקא, וא"כ בנ"ד נמי נאמנת כנ"ל באריכות:

כג

כג) וכל זה לרמ"א סי' רכ"ב בשם יש מי שכתב, אך הש"ך חולק על דין זה שם, וכתב שבהג"א מאו"ז פרק המפקיד גבי מרי בר איסק חולק על דין זה לגמרי, וא"כ מפורש דבמידי דממונא אף לעצמו ואיכא טעמא דמירחת דשמא המוכר יכירנו שאינו הוא והוא מברר של מי הוא אינו נאמן, וא"כ בנ"ד שהוא כמו דיני ממונות הפקעת החלב מתינוק כמ"ש בחת"ס ג"כ אינה נאמנת, אך בזמנינו נתגלה ספר או"ז שם הקשה לעצמו מהא דהכותב (פ"ה:) ההוא דאמר נכסיי לטובי' ואתא טובי' הרי בא טובי' ולא חיישינן לטובי' אחר, ותירץ דכיון שאמר לטובי' סתם כוונתו הי' איזה שיבוא בראשונה, ובשטמ"ק שם כתב ואחד מחכמי הצרפתים אמר דאפי' יתבעם אחר קודם שנפסק הדין כיון שלא פירש הנותן למי נתנו סתמא דמילתא כיון שלא פירש לתובע ראשון נתכוין והוא כדברי או"ז [ואולי אחד מצרפתים הוא האו"ז בעצמו] אך הרא"ש והטור והרמ"א כתבו אין ממתינין שמא יבא טובי' אחר, משמע שאם בא אח"כ טובי' אחר דינם כאלו באו יחד, וכן כתב בסמ"ע שם להדיא, הנה דלית להו סברת האו"ז שהטעם משום שכוונת הנותן ליתן למי שבא ראשון, וכן כתב בשטמ"ק בשם הרב ר' ישעי' דטראני וזה לשונו שהי' בעיר הרבה טובי' ובא אחד ואמר לי נדר בחייו ליתן לי נכסיו כו' עיי"ש, הנה דמשום נאמנות אתינן עלה ולא משום דעת הנותן ליתן למי שיבוא ראשון:

כד

כד) והנה האו"ז הוא יחיד לגבי הרא"ש וטור ור' ישעי', ורמ"א פסק כמותם, ולדידהו מוכח מהא דנכסיי לטובי דמאמינים לו משום שטוען ברי ומברר וגם מירתת כמ"ש בסמ"ע ס"ק ס"ג שמירתת שמא יבא אחר ויברר שדעתו היתה קרובה אליו יותר, וה"ה בשדה שאחד בא ואמר שהוא הלוקח דמירתת שיכיר המוכר שלא זה הוא, ומה שכתב הש"ך שכן משמע קצת סי' קמ"ו סעיף ט' עיי"ש, לאו ראי' דשם לא מירתת כלל כיון שהיושב בה אינו מכיר כלל מי הוא הבעלים. ואם יבואו בעלים האמיתים לא יבוש מהם כי מה עשה להם, גם קודם שבא הוא ואמר שהוא שלו ישב שם אחר וליכא טעמא דמירתת וכיון דלעצמו אינו נאמן:

כה

כה) סוף דבר נראה להלכה כיש מי שכתב שברמ"א סי' רכ"ב באומר מכרתי שדה ואיני יודע למי מכרתי ובא אחד ואמר אני הלוקח נאמן ובאומר אלו כליו של פלוני אינו נאמן כריטב"א, והטעם משום דהחזקת הממון בידו צריך עדים ומ"מ באומר אני הלוקח נאמן וע"כ משום דלעצמו וטוען ברי ואיכא טעמא דמירתת נאמן לברר של מי הוא, וה"נ באומרת של פלוני הוא כיון שאומרת על עצמה ואיכא טעמא דמירתת נאמנת לברר:

כו

כו) במה שכתבתי דנחשב טענתה ממנו מעוברת לעצמה יש להביא ראי' מהא דנאמן צורבא מרבנן שליח הגט להחזיר לו הגט שנפל ממנו בטב"ע יחשוב לעצמו אף שנותן הגט לאשה ונשאת בו כיון שתחילת המעשה חזרת הגט לידו חשוב לעצמו, ה"נ כיון שתחילת המעשה מה שהיא נשאת אף שמזה נצמח הפקעת החלב מתינוק חשוב לעצמו, וכ"ש הוא, שהרי בגט תכלית נתינת הגט אליו הוא רק ליתנו לאשה לינשא בו מ"מ חשוב לעצמו, כ"ש בנ"ד שנשואין ענין לעצמו דחשוב לעצמה, ולפמ"ש אזיל החשש שכתבתי שלא תהי' נאמנת מחמת הה"מ כיון דחשוב לעצמה, ולא הוצרכנו להדמיון מקידשתי את בתי רק משום סברת התוס' דהא דר"ג מכשיר אפי' ברוב פסולין הוא משום אשה מזנה בודקת ומזנה:

כז

כז) עוד יש טעם בנ"ד שנאמנת לומר של פלוני, ואין לומר בזה שאינה נאמנת להפקיע החלב מן התינוק כיון דאי בעיא שומטת דד מפיו ואינה מניקתו דמזנה אינה משועבדת:

כח

כח) מהני טעמים אני מסכים להתיר כי מצוה גדולה להתיר בזה שלא תכשיל אנשים. וכתבנו טעמים נכונים להתיר, אך באופן שמה שאפשר לעשות נעשה, היינו שתשליש סך מסויים שיהי' על בצים וחלב אם תצטרך כמו שהורה הרב מלאמזא [תשובת הרב מלאמזא נקרעה טרם שקריתי אותה] ומטינא שיבא מכשורא:

הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף