אבני נזר/אבן העזר/נג
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
א) ראיתי לבאר מחלוקת בעל אמונת שמואל סי' ב' עם הב"ש סי' י"ג ס"ק ל"ז באלמנה שאינה מחוייבת להניק כגון עשירה וכיוצא, אם מותרת להנשא כמו גרושה [לדעת ר"ש הזקן] שבעל אמונת שמואל משוה אותם, והב"ש מחלק ביניהם ואלמנה אף שאינה מחוייבת להניק אסורה לינשא:
ב[עריכה]
ב) ותחילה נעיין בעיקר מחלוקת ר"ש הזקן עם ר"ת בגרושה, והנה ר"ת השיב דלמה דס"ד טעם איסור מעוברת משום דחסה גם גרושה מעוברת אסורה, ולמסקנא משום דמעוברת למניקה קיימא לא חזר מהדין, ומוכח שגם מינקת גרושה אסורה, ולדעת ר"ש הזקן נראה דאף למסקנא מעוברת גרושה אסורה משום לא פלוג בין מעוברת למעוברת, כמו תוך שלשה חדשים בנשים שאין ראויות לילד, אך גרושה מינקת הואיל ואינה מחוייבת להניק לאו שמה מינקת כמ"ש בתשו' אמונת שמואל ולא שייך בזה לא פלוג, אבל מעוברת גרושה הואיל ואסרו מעוברת חבירו, וזו נמי מעוברת היא אמרינן לא פלוג, והרא"ש כתב דר"ש הזקן מתיר גרושה מעוברת, ובודאי הרא"ש למד זאת מקושיית ר"ת הזו, דלמה דס"ד משום דתסה וכו', כי בתוס' בשם הר"ש לא נזכר רק מינקת, וכן בספר הישר לר"ת סי' תקמ"א לא נזכר רק מינקת לא מעוברת, ולדעת הר"ש כדי להצילו מקושיות ר"ת נראה כמ"ש:
ג[עריכה]
ג) וברש"י סוטה (כ"ד.) מעוברת חבירו ומניקת חבירו פירש"י שמת והניח אשתו מעוברת ומניקה או שגירשה והיא מעוברת „או” מניקה, ומפורש בדבריו גרושה מעוברת אסורה, אך גרושה מינקת יש להעמיד במכירה, ואם, נדקדק בדבריו, דבמת כתב מעוברת ומניקה, ובגירשה כתב או מניקה, נראה דבמת יש לומר שאשה אחת היא הניחה מעוברת ואח"כ ילדה ונעשית מניקה וזה שכתב מעוברת ומניקה ובא זה ונשאה או בזמן עיברה, או בזמן הנקתה, אך בגרושה אי אפשר לומר כן, דא"כ גירשה קודם שהכירה מותרת, ע"כ פירש או מניקה שגירשה בזמן שמניקה, ובאמת הכירתו קודם גירושין, ונשמע דעת רש"י גירשה מעוברת אף דהטעם משום למניקה קיימא ומינקת גופה בגרושה שלא הכירה מותרת, אך דמעוברת אסורה משום לא פלוג כמ"ש:
ד[עריכה]
ד) שוב ראיתי ביש"ש פרק החולץ סי' למד דאף באשה שיש לה צימוק דדים ומותרת להנשא מיד אחר לידתה מ"מ כשהיא מעוברת אסורה אף דטעם דחסה אדחי ואין איסור במעוברת רק משום דלמניקה קיימא, וזו איסור מינקת אין בה, מ"מ מעוברת חבירו נקראת, ואין להתיר, שלא חילקו חכמים באיסור כמו שלא חלקו משום הבחנה ואסרו עקרה וזקינה עכ"ל והוא כמ"ש:
ה[עריכה]
ה) עוד השיב ר"ת דאלמנה נמי אי אמרה איני נזונית ואיני עושה לא משעבדא, והנה מה דפשיטא לר"ת דאלמנה נמי יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה כמו שיכולה לומר אשה לבעלה, לכאורה יש לחלק, דבשלמא אשה שיש לה בעל כיון שביד הבעל לגרשה ולפטור ממזונות הא לא חל חיוב מזונות רק כל שעה בשעתה ועל כן יכולה לומר איני ניזונית שלא יחול החיוב, משא"כ אלמנה שניזונית מנכסי בעלה ע"כ החיוב קודם שמת ולא מצי לאפקועי החיוב שנתחייב לה כבר:
ו[עריכה]
ו) אך הא ליתא, ושיבוש הוא, דע"כ אשה שבעלה קיים חל נמי החיוב משעת נשואין על תמיד כל זמן שלא יגרשנה, דאל"כ מה מקשה הש"ס ריש המדיר וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה כיון שחל השיעבוד כל שעה בשעתה הרי הנדר קדום לשעבוד ואינו מותרת מזונות רק סעודה אחת, אלא ודאי השיעבוד חל מתחילה:
ז[עריכה]
ז) מ"מ יש לחלק באלמנה דמפורש כתובות (צ"ו:) דנכסים בחזקת אלמנה קיימי, ומפורש שם בתוס' הטעם משום שמוכרת שלא בב"ד וחיוב מזונות על תמיד חשובים הנכסים בחזקתה, ויש לדמותו להא דריש הכותב בכותב לה ועודה ארוסה דומה לאומרת איני ניזונית כו' ומקשה אי הכי נשואה נמי ומשני נשואה ידו כידה, והכא נמי כיון שהנכסים בחזקתה וכבר זכתה בהם כשיעור מזונות ולא מצית להפקיע רק בלשון מתנה ולא יופקע חיוב מעשה ידי', ודווקא בעלה קיים שעדיין אין הנכסים בחזקתה דאי בעי מגרש לה ואין החיוב על תמיד רק כל זמן שאינה מגרשה יכולה לבטל התקנה, ממילא נפקע חיוב מעשה ידי' ג"כ, משא"כ אלמנה במה שנתנה ליורשין מתנה לא נפקע חיוב מעשה ידי' וזה פשוט:
ח[עריכה]
ח) האומנם כי בירושלמי ריש אלמנה ניזונית אלמנה שאמרה יצאו מעשה ידי למזונות שומעין לה, מ"מ אינו דומה לאומרת איני ניזונית שמפקיע חיוב מזונות ונפקע חיוב מעשה ידי' ג"כ ואינה מחוייבת להניק את בנה, אבל זו אינה מפקעת רק שאומרת שתקח דמי מעשה ידי' למזונותי' ותוכל להוציא כל הדמים למזונותי' מרווחים מאד, וכיון שלא נפקע חיוב מזונותי' ממילא מחוייבת להניק אלא שתוכל לתבוע שכר ההנקה ליקח ג"כ למזונותי', אבל גוף הנקה [שאינו שייך ליקח ההנקה למזונותי'] אינה יכולה להפקיע, וכן משמע בש"ע סי' צ"ה סעיף ב' אם היתה מניקה יכולה לומר אינה מניקה אלא בשכר והיינו באיני ניזונית עיי"ש במפורשים, ולא נקט רבותא יותר שבידה שלא להניק לגמרי באינה מכירה, אלא ודאי גוף ההנקה אינה יכולה להפקיע וע"כ אסורה להנשא:
ט[עריכה]
ט) עוד השיב ר"ת מתובעת כתובתה בב"ד דאין לה מזונות ולא משעבדא, ולכאורה הוא קושיא אלימתא, דא"כ כל אלמנה שתרצה להנשא תיכף תעשה כן, ואי משום שלא תרצה להפסיד מזונותי' הלוא כשתתארס בלא זה תפסיד מזונותי' מיורשים, והגם שיש לומר שתתיירא לתבוע כתובתה קודם שתתארס שמא יחזור בו ותשאר קרח מכאן ומכאן מ"מ דוחק הוא:
י[עריכה]
י) ונראה ליישב עפ"י הסוגיא ערכין (כ"ב.) אין נזקקים לנכסי יתומים קטנים אלא לבע"ח נכרי דרבית אוכלת בהם או לכתובת אשה משום מזוני, ומוקי מתני' דשום היתומים שלשים יום בכתובת אשה, ומקשה מי שבקינן מזוני דודאי מפסדי ונקטינן הכרזה, ומשני כיון שתבעה כתובתה בב"ד שוב אין לה מזונות, ומקשה אי הכי למה נזקקין ומשני כיון דמזדקקינן לה מתחילת לתביעתה כדי שתפסיד מזוני מזדקקינן לה לבסוף לגבייחת עיי"ש, והנה קי"ל כתובות (צ"ה) ובש"ע סי' צ"ג דאפי' גבתה כל כתובתה חוץ מדינר אחד לא הפסידה מזונותי', מעתה כיון שיש להילד היונק חלק בנכסים. לא מזדקקינן לה בתחילה לתביעת חלק כתובתה המגיע לה מחלק הילד היונק דיתום קטן ואי משום מזוני הא רעה היא לו שע"י שתפסיד תפטור מלהניקו ואין אנו נעשין לה ב"ד לתביעת חלק כתובתה המגיע מחלק הילד, ואין נעשין ב"ד בעל כרחם כמ"ש בתשו' מהריב"ל ח"ד סי' א' והובא בס' ישועות ישראל סי' ג', וכן לשון הש"ס הנ"ל כיון דמזדקקינן לה מעיקרא, משמע שאם לא היינו רוצים להזדקק אם באה ותבעה בדיניהם היתה חשובה תובעת שלא בב"ד:
יא[עריכה]
יא) ויש לומר עוד דכיון שיודעת שלא יתנו לה חלק כתובה שמחלק הילד הא אין כוונתה לתבוע כלל חלק הזה והוא ערמה בעלמא כדי שתפטור מלהניקו ולא חשיב תביעה כלל, ואף אם הילוד נקיבה הא יש לה חלק מזוני עד שתבגר ופרנסה, ויש לומר עוד דילדה עדיפא דהא בנכסים מועטים אין לבנים במקום הבת כלום, ואולי כל הנכסים יצטרכו למזונותי' ולא מגבינן לכתובת אשה כל זמן שהיא קטנה, [ואין לה תועלת בהפסדת מזונותי' כנ"ל] כלום:
יב[עריכה]
יב) ואחר שהצלנו את מהר"ש הזקן מקושיית ר"ת עוד נהדר פני זקן ונביא ראיות לדבריו מלשון הברייתא כתובות (ס'.) מינקת שמת בעלה הרי זו לא תתארס ולא תנשא, ותמוה שאם אסורה להתארס כ"ש להנשא, והנשואין עיקר האיסור שמא תתעבר והאירוסין משום נשואין, ואיך הקדים הטפל וכבר נתקשו בזה תוס' יבמות (ל"ו:), אך לדברי מהר"ש הזקן דהיכי דאינה משועבדת מותרת לה לינשא, אתי שפיר, שהרי משנתארסה הפסידה מזונותי' כמבואר בש"ע סי' צ"ג סעיף ז', וא"כ הוה אמינא דכיון שנתארסה והפסידה מזוני שוב נפטרה מלהניקו ומותרת לינשא ואין איסור רק האירוסין דמתחילה היתה מחוייבת להניקו והמארס אותה יורד לחיות התינוק, אבל משאירס אותה איסורא דעבדי עבדי, והנשואין מותר, קמ"ל דאף הנשואין לאחר שאירס אותה אסורין, והטעם בזה ברור שלא יהי' חוטא נשכר:
יג[עריכה]
יג) עוד ראי' לדברי מהר"ש הזקן מברייתא זו דכתובות שם דתני הרי זו לא תתארס ולא תנשא עד כ"ד חודש ר' יהודה אומר עד י"ח חודש, ומדלא פליג ר' יהודה רק בזמן משמע דבאיסור אירוסין מודה, וקשה דהא בש"ס שם מדמה איסור מינקת לאיסור תוך ג' חדשים משום הבחנה, דכי היכי דלר' מאיר לא פלוג ואף אינם ראויות לילד אסורין ה"נ במינקת לא פלוג ואף נתנה בנה למניקה אסורה, וא"כ הכי נמי נאמר דכי היכי דלר' יהודה ור' יוסי יבמות (מ"א.) הנשואות מותרות ליארס ה"נ מינקת תהי' מותרת ליארס ולמה לא פליג ר' יהודה באירוסין, ואם איסורין אלו אינם דומים זה לזה איך מייתי הש"ס ראי' מאיסור הבחנה לאיסור מינקת, ודוחק לומר דווקא להחמיר יליף ולא להקל דמינקת סכנתא חמירא, דאדרבה מינקת תקנתא דרבנן ואיסור הבחנה יליף שם (מב.) מקרא, אך לפי דברי ר"ש הזקן דהיכי דלא משעבדא אין איסור ע"כ אסרי גם האירוסין, שאם האירוסין יהי' מותרין, ע"כ גם הנשואין יהי' מותרין, דמשנתארסה נפקע שיעבוד ההנקה ותנשא ויסתכן התינוק, ע"כ אסרי האירוסין, ואם יתירו האירוסין לא יהי' לאסור הנשואין, ועיקר איסור האירוסין שמפקיע שיעבוד התינוק והמארס יורד לחיות התינוק:
יד[עריכה]
יד) וניחא עוד ליישב סוגיא דיבמות (מ"ב.) דבטעם איסור ג' חדשים שמואל אמר משום הבחנה מקרא, רבא אמר משום גזירה שמא ישא אחותו מאביו, היכי דקים לן דמעוברת תנשא, ומשני סתם מעוברת למניקה קיימא ודילמא מיעכר חלבא, וקשה למה הוצרכו טעם אחר בתוך ג' חדשים תיפוק לי' שמא מעוברת היא ולמניקה קיימא כו', וכבר נתקשו בזה הרמב"ן ורשב"א ותירצו דכולי האי לא אחמור רבנן באיסור מינקת לאסור בספק שמא מעוברת, ועדיין יש לשאול שהרי שיעורא דכ"ד חודש שיעור גדול, וכתב בחת"ס דרוב תינוקות די להם בפחות ולפי דעת הרופאים די בשנה רק חכז"ל החמירו בסכנת נפשות לחוש למיעוטא, וא"כ למה לא ניחוש לספק מעוברת, וצריך לומר דווקא מינקת ודאי שהוצרכו לגזור שוב הגדילו הזמן לחוש גם למיעוט, אבל בתחילה לא הי' גוזרין משום ספק, וזה סברא הוא, אבל אינה מוכרחת שיצטרך הש"ס להמציא טעמים חדשים בתוך ג' חדשים., אך לר"ש הזקן אתי שפיר, דאי אמרת דתוך ג' חדשים האיסור משום ספק מינקת איך נוכל לכלכל לר' יהודה ור' יוסי שהתירו האירוסין ואסרו הנשואין הא משנתארסה נפקע שיעבוד ההנקה ולמה יאסרו הנשואין, ואם תבא לאסור משום מינקת על כורחין גם האירוסין יהי' אסורין, וכן ס"ל לר' יהודה באמת במינקת בכתובות כנ"ל, וע"כ שלא גזרו במינקת בספק:
טו[עריכה]
טו) והנה בכל זאת אין דעתינו דעת הדיוטות מכרעת בין רבותינו גדולי הראשונים, אך עכ"פ נשמע דלדעת ר"ש הזקן לאו דווקא גרושה רק גם אלמנה שאינה מחוייבת להניק מותרת להנשא, [והא דאלמנה שאמרה איני ניזונית ותבעה כתובתה כבר ישבנו לדעת הר"ש] וכדעת בעל אמונת שמואל, האומנם כי הנושא שעליו דן בעל אמונת שמואל היינו באלמנה עשירה, יפה השיג עליו הב"ש מהני דבי ריש גלותא דמסתמא הי' עשירות, אך אין הטעם כמ"ש הב"ש דשניא אלמנה מגרושה:
טז[עריכה]
טז) אך הטעם בזה נראה, דהנה הרא"ה אוסר אף בגרושה שאינה מכירה משום דאם אינו מוצא מינקת אחרת מחוייבת להניקו, דכשם שמשונה דין אמו גרושה מאשה דעלמא, דאפי' מכירה אינה מחוייבת להניקו, ה"נ שניא בהא שאם אינו מוצא אחרת מחוייבת להניקו, וכיון דחיישינן שמא תחזור המינקת ע"כ אף בגרושה לא מהני נתנה בנה למינקת עכ"ד, אך המקילין בגרושה, י"ל דס"ל כדעת הריא"ז שברמ"א סי' פ"ב שגם אשה דעלמא מינקת שאינה אמו אם מכירה כופין אותה להניק, וא"כ אין אמו גרושה חלוק מאשה דעלמא, ואפי' אינו מוצא מינקת אחרת אינה מחוייבת להניקו, אבל אלמנה עשירה אם לא ימצא מינקת פשיטא שמחוייבת להניקו, דכל הטעם דהכניסה שתי שפחות כתב הרמב"ם וש"ע שתניקנו השפחה, וכן אם הכניסה לו הון שראוי לקנות שתי שפחות, מ"מ אם לא ימצא מינקת מה תועלת ברוב שפחות, וגם מה שמשפחתו או משפחתה אין דרכם להניק בעצמם לא יועילו אם לא ימצא מינקת אחרת, דאפי' עשירה שבעשירות אם לא תמצא מינקת תניק את בנה ולא תמיתנו, ולעולם במקום שאין האלמנה מחוייבת הוה לי' אלמנה כגרושה, שלדעת מהר"ש וסיעתו ולדעת הרשב"א שמתיר באינו מכירה עכ"פ מותרת להנשא:
יז[עריכה]
יז) והב"י סי' י"ג בהא דתוך ג' חדשים אסורה ליארס כתב דלעשות שידוכין שרי, והביא כן מתשו' הרא"ש, ובהרא"ש שם הדין במינקת, אך הב"י הוכיח מזה לתוך ג' חדשים, דבגמ' מדמי להו לענין לא פלוג, וה"ה שנדמהו לענין שידוכין, אך יפלא מדוע לא הביא הב"י הדין לענין מינקת עצמה מקור הדין בתשו' הרא"ש, וכן הרמ"א הביא דברי הב"י בתוך ג' חדשים, ולא הביא הדין במינקת, אך לפי האמור אתי שפיר, דהנה בסי' צ"ג כתב הב"י דאפי' עשתה שידוך לבד הפסידה מזונתי' ממילא אם תהי' מותרת בשידוכין, שוב תהי' מותרת ליארס ולינשא כיון שהפסידה מזונותי' ונפטרה ממלאכות, וע"כ גם השידוכין אסורין, והוא דומה לאירס לר' יהודה, דאף דלא גזר אירוסין אטו נשואין בהבחנה מ"מ במינקת אסור, שאם תתיר האירוסין ע"כ גם הנשואין אח"כ יהי' מותרין, ה"נ להב"י בשידוכין. והרא"ש דמתיר לשדך במינקת לטעמי' דאוסר בגרושה אף שאינה מחוייבת להניקו ואיסור נשואין לאו בחיוב הנקה תליא, [ולשיטתו צריך לדחוק באירוסין במינקת לר' יהודה דאיסור מינקת סכנתא חמיר מאיסור תוך ג' חדשים, והש"ס למד מינקת מתוך ג' חדשים רק להחמיר ולא להקל] אבל הב"י שהביא בש"ע שני דיעות בגרושה שאינה מכירה, ע"כ שתק במינקת לשדך, כי תלוי בדיעות הנ"ל, וכן הרמ"א שתק, והב"ש שכתב להתיר לשדך במינקת לטעמי' שחולק על תשו' אמונת שמואל, ואלמנה שאינה מחוייבת להניק לא דמיא לגרושה ואסורה להנשא, אבל כבר הבאנו סמוכים דאלמנה שאינה מחוייבת להניק וגרושה שוים, וזה דעת הב"י והרמ"א:
יח[עריכה]
יח) ובדין תובעת כתובתה בתה שכתבנו לדעת מהר"ש אינה יכולה לתבוע חלק כתובתה המגיע מחלק הילוד, ובסי' צ"ה סעיף ב' פסק בש"ע שיכולה לתבוע כתובתה לאלתר אעפ"י שאינה יכולה לינשא עד כ"ד חודש, ומשמע אף מחלק הילוד, אף דבש"ע סי' י"ג לא הכריע נגד המתירים בגרושה שלא הכירה, היינו דהטעם שאינה יכולה לגבות מחלק הילוד משום שאין נזקקין לנכסי קטן, ואי משום מזוני הא רעה לתינוק שעל ידי זה תפטור מלהניקו, ולדידן דמספקא לן אם הלכה כהרשב"א או כהרא"ש ואסורה לינשא מספק [ואף אם נשאת מפרישין אותם רק שלא יצטרך להוציאה בגט] שוב לאו רעה היא לתינוק זה שתפטור ממזונות, אבל אין להתיר משום זה השידוכים, דסוף סוף לדעת המתירים על כורחין היתה הגזירה גם בשידוכים:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |