אבני נזר/אבן העזר/יד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר יד

סימן יד

ב"ה יום ב' נצבים תרנ"ט לפ"ק פה סאכטשאב.

שלום לכבוד הרב המאה"ג חו"ב מו"ה אברהם חיים נ"י אבדק"ק טשעכיוו.

בבואי לביתי מערינסדארף מצאתי במכתבים שהביאו לי עכשיו מהבי דואר שהי' צרורים ומונחים שם ובתוכם מכתב כת"ר.

בדבר אשה אשר בעלה הי' בעבודת הצבא ולאחר שנה בא לביתו ושמע שאשתו הרה לזנונים ובא הבעל לב"ד ושלחו אחרי' לגבות העדות בפני' ולא באה, והעידו שני עדים שלא בפני' אך בפני הבעל שרואים אותה בכל יום וכפי דעתם היא בחודש השביעי או השמיני כאשר רואים אותה בגידול בטן, גם אמרו שראו מאתה דברים מכוערים וכן ה' קלא דלא פסיק בכל העיר, למחרת באה האשה, וכל הנשים שהי' עמה אז בבית שפטו שהיא בחודש הח' והיא כמעט שלא הכחישה אותם אך שאמרה אם יתן לה בעלה איזה מאות רו"כ תקבל גט פטורין, אח"כ נסעה האשה ליאליסיוועט וכפי הנשמע ילדה שם וגם שם עשתה דברים מכוערים, אח"כ הרחיקה האשה נדוד ועקבותי' לא נודעו זה יותר משלש שנים, ועתה נסתפק כבודו אם נוכל להתירה בלא מאה רבנים והאריך:

תשובה

א

א) הנה אף אם הי' עדים גמורים על זנות, ראיתי בתשו' תפארת צבי סי' מ"ו שכתב לדעת הח"מ והב"ש סי' קי"ט דצריך היתר מאה רבנים, עיינתי שם וראיתי שהם כתבו בשמצוה לגרשה ואינה רוצית לקבל גט, והיינו בעוברת על דת או אפי בעדי כיעור, אבל לא בזנתה ממש, והנה במומרת מבואר סי' א' דמנהג אויסטרייך לזכות לה גט ובני ריינוס לא קפדי, ובמקום שאין מנהג אין להחמיר והנה לדידן צריך עיון אם המנהג כבני אוסטרייך אי כבני ריינוס, ואת"ל כבני ריינוס אם צריך מאה רבנים:

ב

ב) והנה בפסקי מהרא"י סי' רנ"ו ז"ל אבל בריינוס לא קפודי ונושאין אשה אחרת בלי גירושין דס"ל אהכי לא תיקן הגאון. מבואר דלא פליגי אזיכוי לומר דלא תקנתא היא רק שאין מצריכין כנ"ל הטעם, וכן משמע בתה"ד סי' רלז שמביא ראי' ממנהג אוסטרייך, ולא מותיב ממנהג ריינוס, ש"מ בזיכוי לא פליגי, ואם איתא דלריינוס בעי מאה רבנים טורח זה למה, הא אפשר בזיכוי, ועוד דלא שייך כלל לומר היתר מאה רבנים במקום דאיכא תקנתא בזיכוי למה יתירו איסור בחנם, אלא וודאי ס"ל שאין זה בכלל החרם כלל, וכ"כ מהרי"ק שורש קמ"א וז"ל במקום דאיכא מנהג נהרא נהרא כו' אבל וכו' ועוד דפשיטא דלא מקרי נושא שתי נשים אלא כשהראשונה מותרת לו אבל וכו' פשיטא דאין זה אשתו לענין זה, ממילא פשיטא דאין צריך שם התרה:

ג

ג) ולענין אם אנחנו שאין אנו ולא מריינוס אם המנהג במדינתינו לזכות, הב"ח סי' ע"ח ז"ל אם שני עדים מעידים ששבאי לקחה לו לאשה והבינו מדברי האשה שאינה חפיצה שיפדוה, ודאי נבעלת ברצון ואינו חייב לפדותה ומותר לו לישא אחרת וא"צ לזכות לה גט ע"י אחר הנה שבמדינתינו א"צ לזכות כי אין פה מנהג כאוסטרייך, וכבר מתבאר דבמקום שאין מנהג כאוסטרייך א"צ מאה רבנים ומזה מבואר דכשזינתה ודאי א"צ היתר מאה רבנים ולא זיכוי:

ד

ד) ויש לומר עוד דאפי' למנהג אוסטרייך דמצריכין לזכות, דווקא במומרת דמבואר ברמ"א סי' ז' בהמירה וחזרה ויש לה ע"א שלא נטמאת מותרת כשבוי' מבואר דאין איסורה אלא מדרבנן כשבוי', ואם הי אסורה מה"ת לא הי' ע"א נאמן בה, ובכתובות (כ"ד:) במשנה פירש"י דבשבוי' הקילו להאמין בה ע"א, ש"מ איסור מומרת שחזרה אין מה"ת, וא"כ מקרי מה"ת שיש לו שתי נשים. ודעת הש"ך חרם דאוריתא, ואף דבזמה"ז אינו אלא מנהג, מ"מ המנהג כמו שהי' האיסור תחילה אף במומרת שלא לישא אחרת עלי' רק בהיתר מאה רבנים. אבל ביש לה עידי זנות נראה כ"ע מודים:

ה

ה) אך בנ"ד שלא קיבלו העדות בפני' רק ששלחו אחרי' ולא באה, יש מקום עיון, והנה דעת הרא"ש ב"ק (קי"ב:) דאף במקום אונס אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד רק בשלחו אליו ולא בא דאז הוא פושע. אבל הרשב"א שם דעתו כהראב"ד דבמקום אונס שהי' הוא או עדים חולים מקבלים עדות שלא בפני בע"ד, והוקשה לו התורה אמרה והועד בבעליו ותירץ דעיקר קרא גבי שור דהוא כדיני נפשות דכמיתת הבעלים כך מיתת השור, ובדיני ממונות אסמכתא בעלמא מדרבנן ובמקום אונס לא תקנו, אבל הרא"ש בתשו' הובא בב"י סי' ל"ח ז"ל אבל אם הי' חולה כו' ושלחו לו ולא בא כיון דאיכא הפסד לתובע והתרו בו ולא בא הפקיעו ממונו עכ"ל, ומשמע דהני תרתי פלוגתא חדא נינהו, דמשום דס"ל לרא"ש דרק מטעם הפקר ב"ד, והתינח בפשע הנתבע, אבל לא פשע למה יפקיעו ממונו. אבל הרשב"א ס"ל דרק מדרבנן ולא תקנו אלא באפשר לקבל בפני בע"ד:

ו

ו) והנה בדבר איסור כמו נידון דידן להרשב"א בשלחו לו לא תקנו ומקבלין, אך להרא"ש לא מצינו שתקנו רק בממון משום הפקר ב"ד אבל לא באיסור, אך הנה הרמ"א בחו"מ סי' כ"ח פסק דבאונס לבד אף שלא שלחו אחריו מקבלין, משמע דס"ל כהרשב"א דמדרבנן ובמקום אונס לא תקנו, וא"כ גם באיסור מקבלין:

ז

ז) אך הב"ש סי' י"א ס"ק ט"ז שגם באיסור אף בדיעבד לא מהני, וע"כ דהא דאין מקבלין מדאורייתא, דאי מדרבנן האיך יכולים חכמים להפקיע איסור תורה בקום ועשה, ולכאורה י"ל משום דקבלת עדות צריך ב"ד ואפי' בהודאות והלוואות דסגי ביחיד מומחה לא מהני הקבלת עדות רק בג' כמ"ש הרמב"ם והמחבר סי' ג', ממילא מדאורייתא צריך סמוכין, וה"ה בדבר שבערוה דאף דהוא הוראה כשאר הוראות, מ"מ הקבלת עדות צריך מה"ת סמוכין ואנן הדיוטות אנן רק מדרבנן שלייחותייהו עבדינן, והם אמרו דשלא בפני בע"ד לא מהני, א"כ מותרת ממנ"פ מדאורייתא משום דהדיוטות אנן ומדרבנן שלא בפני בע"ד:

ח

ח) ובהכי ניחא שהרמ"א סי י"א העתיק מתשו' הרא"ש דאין לקבל עדות שלא בפני' ושלא בפני בעלה, ומ"ש הרא"ש שאפי' בדיעבד אין לדון עפ"י אותה עדות לא העתיק, משום דהרמ"א לטעמי' בחו"מ ס' ג' פסק כהרא"ש שיחיד מומחה מקבל העדות, וה"ה בדבר שבערוה כיון שיכול להורות בה מקבל העדות ולא בעי סמוכין אפי' מה"ת, ובסי' כ"ח פסק כרשב"א דבאונס מקבלין, משמע שאינו רק מדרבנן, וא"כ אי אפשר לבטל העדות בדיעבד להתירה לבעלה, והרא"ש בתשובה דמשמע דס"ל שמה"ת, מדהוצרך לומר דבפשע הפקירו ממונו ע"כ פסק דאפי' בדיעבד לא מהני, וב"ש אפשר פסק כש"ך בחו"מ סי' ג' דפוסק כרמב"ם ומחבר דקבלת עדות צריך ב"ד, ממילא מה"ת בעינן סמוכין ומדרבנן הא אמרינן דשלא בפני בע"ד לא מהני, אך הרמ"א לשיטתו ע"כ לא ס"ל כלל לבטל העדות דיעבד ע"כ לא העתיק דברי רא"ש רק לענין לכתחילה, ואף שבתשו' רמ"א סי' י"ב כתב לבטל העדות אף דיעבד, היינו משום דשם הי' רק עידי כיעור וכתבו טור ורי"ו דאף לדעת הר"מ ביש לה בנים לא נאסרת בכיעור, וכן פסק הרמ"א סי' י"א, ע"כ דהאיסור רק מדרבנן, דמדאורייתא לא שייך לחלק בבנים, וכיון דמדרבנן שוב לא מהני שלא בפני בע"ד ובאמת לשון רמ"א בתשו' משמע שפוסק לגמרי כרא"ש, מ"מ דעת רמ"א בפסקיו נ"ל כמ"ש:

ט

ט) והנה לפמ"ש דעת רמ"א שאנו נגררין אחריו דהא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד בממון וה"ה לאסור אשה על בעלה [דלהני מילי שיש חילוק בין דיני ממונות לדיני נפשות מן התורה עדות אשה כדיני ממונות דמיא כמ"ש רמ"א בתשו' סי' י"ב] מדרבנן, וא"כ מהני שלחו אחרי' ולא באה כמו בממון, שוב ראיתי בתשו' רעק"א סי' צ"ט כ"כ דלדעת הרא"ש שאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד דאורייתא, לא מהני באיסורא שלחו אחריו ולא בא:

י

י) ולענין אם קי"ל כהרא"ש דמה"ת או כהרשב"א דמדרבנן, נחלקו בזה הגאונים שדעת הגאון מו"ה צבי מגלוגא שם סי' ק"ד, דלדידן דקי"ל דבאונס לבד מקבלין ע"כ דמדרבנן והוא כמ"ש. והגאון רעק"א סי' ק"ה חולק עליו, די"ל דמדאורייתא ואעפ"כ תקנו חכמים לקבל באונס, ולפענ"ד כמ"ש שהרי מפורש כן ברשב"א שהוקשה לו איך מקבלין באונס, [ותירץ דמדרבנן] ובהרא"ש לא מצינו בזה מחלוקת, דאף שסובר דמה"ת הא סובר דאין מקבלין אלא אם כן שלחו אחריו ולא בא דפשע, וא"כ מהני שלחו ולא באה כדעת הנוב"י:

יא

יא) גם מה שהעיר כת"ר מהרשב"א ח"ד סי' כ' דלענין להתיר לו שתי נשים מקבלין עדות שלא בפני' נכון כמו שאבאר, אך אשר תמה על הנוב"י מדוע לא העיר מדברי הרשב"א, אין זה תימה כי קודם שנדפס זה איזה שנים לא הי' בנמצא אף אחד בעיר ואפשר כי בזמן נוב"י לא הי' עוד נדפס כלל, אך מלבד זה חילוק גדול בין הא דהרשב"א לנ"ד, דהתם במעידים בפני' שנתגרשה דלהתירה לעלמא ודאי נאמנים שאין זה לחייבה רק שלענין היתר לישא אחרת תרצה לומר שאין נאמנים ושמא לא נתגרשה והיא יודעת שלא נתגרשה ואסורה להנשא לאחר והרי יש לו אשה ואסור לישא אחרת, ע"ז אמר הרשב"א דאין זה לדון בינו ובין האשה אלא להעיד לעצמו, אבל במעידין על האשה שזינתה להתיר לו לישא אחרת מחמת שאסורה לו, וכיון שלאוסרה אין נאמנים ממילא אסור לישא אחרת:

יב

יב) אך יש להביא ראי' מדברי הנמק"י פ"ב דכתובות בעדים שבאו לפסול עידי השטר שלא בפניהם, נהי דלפסול עידי שטר אין נאמנים מ"מ לא מגבינין בי' כבשטרא מעליא שמ"מ מעידים על השטר שהוא פסול והוי תרי ותרי, וכן כתב בתשו' רמ"א סי' י"ב, הנה דאף שפסול השטר נצמת מכח פסול העדים ולגבי העדים אין נאמנים לגבי השטר חשובים עדים, ה"נ אף שהיתר לישא נצמת מחמת איסור שלה ולגבי האיסור אין נאמנים לגבי היתר דידי' חשובים עדים ונאמנים, ובמק"א הארכתי בפרט זה, ובאיסור שתי נשים בזמה"ז יש לסמוך על הנמק"י והרמ"א בזה:

יג

יג) אך גוף העדות שראו גידול בטן וכבודו כתב בשם הנוב"י שזה נחשב רק כיעור, ובאמת בנ"ד עוד גרוע מנידון הנוב"י דשם הי' המעשה שאחר שני ימים ראו בטנה כשאר בנ"א וזה לאות שתחילה היתה מעוברת ואח"כ ילדה, אבל לולי זאת אין גידול בטן ראי' שכמה אנשים ונשים שמחמת חולי בטנם גדול, ועובדא ידענא באשה אחת שהי' בטנה גדול מחמת חולי, ונשים שלא ידעו מזה שאלו אותה באיזה חודש מחדשי עיבור עומדת:

יד

יד) ומ"ש מעלתו שדומה לשלח ואחוי מאחר שאמרו כן בעוד בטנה גדול, אינו דמיון כלל, דהתם הטעם משום שעוד בידו לברר מחויב לברר, אבל אם אחר כך אי אפשר לברר חזר הדין שאחד אינו נאמן אי משום דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי, ע"כ העד שאומר שיודע שבע"מ הוא ודאי אומר אמת כיון שאם ישלח את בגדיו אם אינו בע"מ יתפס בשקרו, משא"כ בנ"ד שהעדים עצמם אינם יודעים, רק מחמת גידול בטן, אך בצירוף הקלא דלא פסיק ועוד כמה דברים מכוערים [לא נפרטו מה המה] ובריחתה יש לדונה כמו כיעור, אך בלא מאה רבנים לפענ"ד אין להתירה כנ"ל, בכל זאת אם אין לה בנים יפרטו הדברים מכוערים מה המה ואתיישב בה עוד:

הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף