אבני נזר/אבן העזר/קפ
|
< הקודם · הבא > |
סימן קפ
ב"ה יום ג' יוד לטב"י תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. שלוכ"ט לכבוד אהובי ש"ב מחו' הרב המאוה"ג חריף ובקי שלשלת היוחסין מו"ה שבתי הכהן נ"י אבדק"ק פינטשוב. דבר העגונה שנתחדש בה ע"א שיודע שהי' שמו הירש ואח"כ קראוהו העשקא שם געגועים:
תשובה א) הנה לכאורה גם זה יחשב נשתקע כיון שאין העשקא מבורר ששמו הי' הירש וכמ"ש בתשו' הקודמת, גם מה שנתחדש שנמצא כתובה מאחיו וכתוב בה בן ארי' צבי הירש, ומדמה כת"ר להא שמסופק בתשו' הרי"ם אם מחמת שכתוב במענטריקעם לא יחשב נשתקע, ולא תהא כתובה כמענטריקעם וזה אינו, כי בשאלה כתוב מענטריקעס ובתשובה כתוב מחמת הפאסין ולמה דילג ממענטריקעס לפאסין, אך דמענטריקעס לאו מידי הוא, אך משום שאם בא ליקח פאס יכתבו בפאס כמו שכתוב במענטריקעס, וזה חשוב שקוראין אותו כך:
ב) ולכאורה הי' נראה כדמיון הוכחה מהא דב"ב (למד:) פרשב"ם ד"ה והני מילי אכלה שית אין לך מחאה גדולה מזו והי' לו לזה ליזהר בשטרו לעולם עד שיוציא השטר מיד השני ויקרענו, נראה שבא ליישב הקושיא דצריך למחות בסוף כל שלוש ושלוש (דף ל"ט:] ומשני לה כיון שהשטר קיים ביד הלוקח הרי המחאה ראשונה קיימת, ה"נ כיון שהכתובה שכתוב בה בן הירש קיים כאילו הקריאה הראשונה קיימת, אך כל הראשונים שם לא תירצו כן עיין רמ"ה ועי' רמב"ן ועי' שטמ"ק:
ג) ומ"ש עוד דקרוב הדבר שבחייו לא הי' שמו נשתקע, מבואר בפוסקים דלאחר מיתה אי אפשר לעקור שם אביו עכ"ל, ואני לא ראיתי פוסקים אלו, אדרבא בג"פ ס"ק נ"ב אף למאן דס"ל דמהני חזקה לשם אביו היינו לאחר שמת [אבל אביו בחיים ואביו אינו רוצה לכ"ע לא מהני חזקה] וכשם שמהני חזקה לאחר שמת, כן יועיל נשתקע לאחר שמת, ואם יש אתו פוסקים דלא מהני נשתקע לאחר מיתה יוציאם אלינו את מקומם] ונדעה אותם:
ד) מ"מ בעיקר הדין אם יחשב נשתקע, מ"מ שכתב בטיב גיטין, הביאו כת"ר, בשם אבגיל, אבגלי, ששם אבגלי מסופק מהרי"ט אם הוא שם בפ"ע או נגזר משם אבגיל, מ"מ כתב בטיב גיטין אם ידוע שהי' שמה אבגיל מעריסה כותבין אבגיל דלא חשוב אבגיל נשתקע כיון שאביגילא לגעגועין, ואף דאביגילא אינו מבורר שהי' שמה אביגיל שהרי מהרי"ט מסופק אולי הוא שם בפ"ע, מ"מ כיון שהכוונה לגעגועין לא חשוב נשתקע, ה"נ בנ"ד:
ה) באופן שאם הי' ידוע שכדברי העד כן הוא הי' נראה להתיר עגונה זו, אך הלוא הוא רק ע"א, והוא לאחר הגירושין, ועוד דאפי' בשעת מעשה מה שנאמן, כתב הרא"ש, הביאו הב"י סי' ק"כ, הוא משום דעבידא לאגלויי, ובנ"ד שמעיד מה שהי' בערך חמשים שנה, דפשוט דלא עביד לאגלויי כלל ואיך נאמין לו:
ו) תשובת חיים כהן אין אתי, ומה שהעתיק מדבריו אין מובן, שהרי מ"מ הגמ' מקשה דהוי דבר שבערוה ימחול כת"ר להעתיק לי התשובה מלה במלה מתשו' מהר"ח ועוד אעיין בדבר אולי אמצא מקום להתיר:
ז) והי' אפשר לומר לפי דברי נוב"י חלק אהע"ז סי' נ"ד דע"א עם רגלים לדבר נאמן אפי' בדבר שבערוה כמו בסוטה, וה"נ בנידון דידן הכתובה שנמצאת רגלים לדבר שהאמת כדברי העד ונאמן אך דברי נוב"י נסתרים מדברי רבינו ירוחם חלק חוה נתיב כ"ג חלק ב' וז"ל אמר לו ע"א אשתך זנתה ושתק אין העד נאמן, פירוש ואפי' ראה רגלים לדבר כדברי העד, והדמיון שהביא מסוטה נסתר ממ"ש הרמב"ם סוף פרק א' מהלכות סוטה וז"ל שהרי נאסרה בקינוי וסתירה והשתי' שתתירה נמנעה שהרי יש בה עד, עכ"ל, הנה דאין נאמנות העד רק למנוע ממנה השתי' אבל לא לאוסרה או להתירה, הן אמת דקשה למה מפסדת כתובתה, אך באמת קשה בעוף פורח שנטמאת דאף שאינה שותה מ"מ אינה מפסדת כתובתה, אך באמת קשה בעוף הפורח מ"ש ממתו בעליהן עד שלא שתו דקי"ל כב"ה דאינה נוטלת כתובתה כיון שנמנע ממנה השתי', ומצאתי להבית מאיר שנתקשה בזה, ותירץ דבדידי' הוה אינו יודע אם פרעתיך עיי"ש, והנה בסי' ע"ה בחו"מ בטוען ברי ע"י אחר שאינו נוגע בדבר אפי' הוא קרוב והקרוב לפנינו חשוב ברי לחייבו היסת גם לדעת הש"ך עיי"ש, וה"נ העד טומאה שלפנינו מחשב טענת הבעל ברי ופטור מכתובה, ודווקא בעוף הפורח דחוששין שמא מחמת שנאה וחשובה כנוגע, מ"מ דברי הנוב"י מופרכים:
ח) חששתי לתקנת עגונות ושהיתי המכתב אולי אוכל למצוא פתח היתר, ונגד הטענה דכאן לא עביד לאגלויי, אמרתי הע"א עם רגלים לדבר דמועיל באיסורין, ומהא דמהני עביד לאגלויי מוכח דלא חשוב דבר שבערוה, וע"כ מהני ע"א עם רגלים לדבר, ויש לצרף דעת הגהת אשר"י פ"ק דחולין דמוחזק בכשר מהימן באיסורין אף במקום דאתחזק איסורא:
ט) ונגד הטענה דהכא שהעיד לאחר הגירושין הרי עדותו על דבר שבערוה, ולא דמי לאשתמודענא עפ"י קרוב שאומר קודם החליצה ובשעת עדות אינו מתיר כלום (ואף דבש"ע סי' קנ"ז דאף ליבם מהני קרוב אף שמתיר בעדותו תיכף ליבם, י"ל דדומה לאומר קדשתי את בתי ואיני יודע למי ובא אחר ואמר אני קדשתי' דלא חשוב דבר שבערוה כיון שמעמידה בחזקתה ואינו מוציאה מחזקתה עיי"ש בר"ן, וה"נ באומר זה היבם, והא דצריך בחליצה לטעמא דאגלויי מילתא היינו משום דבקידושין אין כאן רק בעל אחד ושפיר נאמן ליתן גט, ולא חשוב שמוציאה מחזקת אשת איש, שלפי דבריו שהוא קידשה לא נעשית א"א לאחר מעולם רק ממנו, וזה ראינו שנותן לה גט ונתגרשה ממנו ומאחר לא היתה א"א מעולם, משא"כ ביבמה דלפעמים יש כמה אחים ובחליצתו מוציאה מחזקת זקוקה לאחים ע"כ פליגי אמוראי אם עפ"י עדים או עפ"י קרוב וקי"ל עפ"י קרוב, והוא דווקא קודם מעשה שעדיין אינו אומר על דבר שבערוה אבל להתירה ליבם שלפי דבריו לא נאסרת לו מעולם דומה ממש להא דקדשתי את בתי]:
י) ואמרתי להביא דמיון מתוס' סנהדרין (פ"ו:) ד"ה גניבה דמבואר בדבריהם שנים אומרים קידש ושנים אומרים בעל אף שכולם נתכוונו להורגו, מ"מ אין עידי קידושין נהרגין אם הוזמו כיון שאין בעדותם צד חיוב מיתה עיי"ש היטב, ה"נ אין העד שאומר שמו הי' הירש מעיד על דבר שבערוה שאין בעדותו צד גירושין, ולא דמי לשליחות קידושין וגירושין דצריך עדים דשליחות אתחלתא דגירושין וכדאמר התם גניבה אתחלתא דמכירה ואפי' לחזקי' גניבה לחודא קיימא, מ"מ שליחות לגרש ודאי אתחלתא דגירושין:
יא) אך יש הוכחה דבמעיד לאחר מעשה אף שעדותו בעצם אינו על קידושין חשוב מעיד בדבר שבערוה בקידושין (י"ב) אמרה לי' אמי' והא ההוא יומא דקדשה הוה בי' שוה פרוטה, אמר לה לאו כמינך דאסרת לה אבתרא לאו היינו יהודית דביתהו דר"ח, אמרה לי אם קיבל בי אביך קידושי כי זוטרת אמר לה לאו כל כמינה דאימך כו', ומה זו ראי' התם אומרת על קידושין דבר שבערוה, משא"כ בהקידושין ידועים רק שחושבין שאין שוה פרוטה ואומרת שוה פרוטה הי' שאין בעדותה צד קידושין, ואם שבחזקת פנוי' דעת רמב"ם ורשב"א וסייעתם, הובא בש"ך סי' קכ"ז, דע"א נאמן באתחזק והלה אומר איני יודע, וכן מפורש שם בפנ"י ובמקנה בהא דהי' בה שוה פרוטה דחשוב דבר שבערוה, ומה נ"מ בין אומרת לאחר קידושין שוה פרוטה הי' בין אומר לאחר גירושין גט טוב הי', והראי' שכתב מהר"ח כהן מריש גיטין מלבד מה שכתבתי] תמוה דהא מהני אמירת בפני נכתב ובפני נחתם קודם נתינה תוך כדי דיבור לנתינה כמ"ש ב"ש סי' קמ"ב סק"ט, ועדיין אינו מעיד על דבר שבערוה. וכן כתב בתורת גיטין שם דאמירתו בפ"נ אינו רק שהגט זה ראוי לגרש בו, לכן כעת שערי היתר נסגרו בפני, ואם יראה דבר חדש במהר"ח כהן ימחול להעתיק לי התשובה, וימחול לכתוב לרב מובהק אולי ימצא לה צד היתר והי' בזה שלום:
דברי ש"ב מחו' הדו"ש הק' אברהם.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |