גליוני הש"ס/סנהדרין/לד/ב

גליוני הש"ס סנהדרין לד ב

דף ל"ד ע"ב

וכי מה עניין ריבים אצל נגעים. נ"ב בשאלתות פ' מצורע ברם צריך קרוב מהו לראות את הנגעים כיון דזכות וחובה לגבי דההוא דנולד ביה נגעא לטהורי' ולטמויי' כי דינא דמי וקרוב לא מיכשר א"ד כיון דמראות נגעים בכהן חידוש הוא דאילו דינא מיכשיר בין כהן בין ישראל דכתי' לפני הכהנים והשופטים ואילו נגעים לא אכשר רחמנא אלא בכהן ואי לא גמרי כהן חזי ליה מאן דגמיר ואמר ליה לכהן אימא טמא ואומר טמא וכיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו בלבד ישראל אסור אבל קרוב כשר ואשכחן נמי דלעניין דינא בעינן ג' ואילו נגעים יחיד כשר דכתי' אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הילכך כהן בעי' קרוב לית לן בה ת"ש דתני' הי' רמ"א מת"ל ועל פיהם יהי' כל ריב וכל נגע וכי מה עניין ריבים אצל נגעים נגעים בעי' כהנים דינין לא בעי' כהנים אלא להקיש ריבים לנגעים כו' עכ"ל השאלתות ומ"ש ואי לא גמיר כהן חזי ליה מאן דגמיר ואמר ליה לכהן אימא טמא ואומר טמא נ' כוונתו דגם מזה יש ללמוד דאין ראיית נגעים דין דדין שייך רק בדבר הצריך עיון אם להורות זכאי או חייב ומשא"כ כאן שא"צ עיונו ודעתו של כהן רק אמירתו כי העיון אם טמא או טהור יכול להיות אפי' ע"י אחר ויאמר לכהן אמור טמא כו' ע"כ מה שצריך דיבור הכהן לבד זה לא מיחשיב דין וזהו ג"כ כוונת השאלתות פ' ויצא והבאתיו בגליון נדרים ע"ז ב' דרק למ"ד פותחין בחרטה היינו דבעי' פתח וצריך החכם לעיין אם הוא פתח טוב להחשב טעות או לא כמו דאיכא מילי טובא דלא הוי פתח להחשיב טעות כמו נולד ופתח בכבוד אב ואם וכדומה וע"כ כיון שצריך עיון החכם חשוב דין ומשא"כ למ"ד דדי בחרטה א"כ דבר זה הרי אין בו שייכות עיון כלל לידע אם היא חרטה או אינה חרטה כיון שא"צ הנודע לתת שום טעם רק אומר אני מתחרט על מה שנדרתי די כהך דלבך עלך א"ל לא ושריי' עש"ה וא"כ הרי א"צ שום עיון מצד החכם ורק דיבורו הוא שהצריכה תורה משום לשון חכמים מרפא שיאמר מותר לך וע"כ כיון שצריך רק דיבור החכם לא עיונו לא מיחשיב דין עש"ה ותבן כי כן נ' נכון בכוונתו:

תוד"ה יום כ' ואיפכא ליכא למימר כו'. נ"ב עיין חידושי הר"ן ר"ה ריש פרק ראוהו ב"ד ד"ה חק דמתבאר מדבריו דהא דדיני ממונות גומרין בלילה לאו משום דהגמר לא בעי יום דלעולם בעי יום ורק כיון דהי' ההתחלה ביום גמרו נמי בתר תחלתו שדינן ליה וכאילו נגמר ביום דמי עש"ה וא"כ ממילא ליכא למימר כלל איפכא ואולם קצ"ע בדבריו דהא גמר דין דבלילה ילפי' כאן מושפטו את העם בכל עת וא"כ משמע דלא בעי כלל יום ורק בעצם כל עת כשר ודו"ק והנה מסברת חידושי הר"ן הנ"ל יש לדון ג"כ טעם להא דסעודת שבת ויו"ט ור"ח אזלינן בתר ההתחלה ואם הית' ההתחלה ביום אף שהי' גמר סעודה בלילה מזכירין של שבת כו' בביהמ"ז ולהנ"ל נכון הדבר דהגמר בתר התחלה גריר ונחשב שהי' גם הגמר ביום וכנ"ל ועיין שו"ת מהרי"ל סי' נ"ו ד"ה במיימוני כ' ע"ש שכ' וק' דמי שלא התפלל כו' ולהנ"ל לק"מ אולם י"ל דאף דנחשב שהי' ביום היינו רק במקום שצריך רק זמן היום אבל קדושת היום ואיכותו אכתי א"א שיה' לו ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף