גליוני הש"ס/בבא מציעא/צ/א
שהכרשינין יפות לה מן הכל. נ"ב כזה ב"ק י"ט ב' רש"י ד"ה וחמור דכרשינין מאכל פרה וע"ע יבמות ס"ו ב' ישראל ששכר פרה מכהן ה"ז יאכילנה כרשיני תרומה וברכות ל"ב א' משל לאדם שהית' לו פרה כחושה ובעלת איברים האכילה כרשינין כו':
מהו שיאמר אדם כו'. נ"ב עיין שו"ת רדב"ז ח"א סי' רמ"ג דבאיסור שהוא רק ממנהג שרי אמירה לעכו"ם ועיין ט"ז יו"ד סי' רצ"ז סק"א דאיסור שאינו חובת הגוף רק חובת קרקע דא"י שרי ביה אמירה לעכו"ם לרמב"ם ע"ש:
מעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא. נ"ב כזה חולין ק"ט ב':
תוד"ה חסום כ' כמו שפשיטא שמותר לומר לעכו"ם אכול נבילה. נ"ב בס' יראים סי' ק"ב במלאכת מכבה כ' דאפי' עכו"ם שמזונותיו על הישראל מותר לומר לו אכול נבילה אעפ"י שנשכר הישראל באכילתו והטעם דאכילה כיון שהעכו"ם נהנה באכילה והנאת אכילתו נראית לעינים נראה הדבר שלדעת עצמו הוא עושה ולא לדעת ישראל הילכך לא גזור רבנן עכ"ל ולענ"ד י"ל דכיון דכתי' בנבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי ומשמע דדומי' דתתננה ואכלה ה"ה מכור לנכרי היינו לאכילה א"כ הרי התיר' תורה להדיא לומר לעכו"ם אכול נבילה ואין כח לחכמים לאסור וכסברת הט"ז הנודעת אולם יוקשה עדיין משאר איסורי אכילה ויש ליישב ואין להאריך:
תוד"ה אבל כ' התם משום דשבת ויו"ט חדא מילתא הוא כו'. נ"ב עיין ספר יראים סי' ק"ב במלאכת מכבה במ"ש ויש לתמוה אמאי לא פשטינן כו' וצע"ק ומאי דמוכח מתוס' דכאן דחוה"מ הוא בכלל יו"ט וקרוי יו"ט יל"ע מכ"ד ועיין רי"ף מגלה פ' הקורא עומד בשם הירושלמי משה תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים ובחוש"מ כו' ומשמע דאין חוה"מ בכלל יו"ט וכן בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' רס"ב בשם הירושלמי תענית בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחוש"מ כו' ומשמע ג"כ כנ"ל ועיין שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' כ"ה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |