גליוני הש"ס/קידושין/ה/ב
תנא מילתא דכתיבה בהדיא קתני מילתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני. נ"ב כזה ב"מ צ"ה א' תנא מילתא דכתיבא בהדיא קתני מילתא דאתיא מדרשא לא קתני:
הרי את מקודשת לי. נ"ב עיין שו"ת תשב"ץ ח"א סי' כ"ג דאם אמר את מקודשת לי אינה מקודשת דבעי' לשון המוכיח על להבא כמו בביטול הגט ריש השולח דאם אמר חרם הוא לא מיבטל דאינו ל' להבא אבל אמר הרי הוא חרס מהני דמ"ש מהרי הוא הקדש ע"ש וע"כ גם כאן בעי' שיאמר תיבת הרי דרק על ידו משמעות הלשון להבא עש"ה ועיין שו"ת חוט המשולש טור ב' סי' ד' בטעם הד' שם ע"ש:
ואיב"ע כו'. נ"ב הכוונה דאין כוונת הדיוק הא נתן הוא ואמרה היא אינה מקודשת רק הדיוק נתן הוא ואמר הוא מקודשת וודאי הא נתן הוא ואמרה היא מקודשת רק מספק וכן בסיפא ומעתה לא סתרי תו דיוקי דרישא לסיפא ע' ריטב"א ועיין כזה לקמן מ"ח א' אם יש בו ש"פ מקודשת פי' וודאי ואם אין בו ש"פ אינה מקודשת פי' אינה מקודשת וודאי אלא מספק עש"ה ברש"י ותוס' וראשונים וע"ע כזה בירושלמי דמאי פ"ה בסופו דקמפרש מתני' עציץ נקוב מקדש, וודאי ושאינו נקוב אינו מקדש וודאי רק מספק עש"ה ועיין שו"ת חיים שאל [ח"א] סי' ל"ח דן מזה דלשון הנכתב בגט אנת אנתתי דמתקריא אבגלי אינו מחייב דיש לה שם אחר רק ה"ק דמתקריא אבגלי וודאי הא שם אחר מספקא לי עש"ה ויש לדון מזה לכמה דוכתי ועיין לקמן ע"ג א' ממזר וודאי א"ר ולא ממזר ספק וכהנה רבות והוא מעין הנ"ל דתיבת ממזר אינו ממעט לבד אינו ממזר רק גם ספק ממזר ועיין חו"ד סי' ק"י ודבריו נודעים ועיין שו"ת חכם צבי סי' ס"א מש"ש ולענ"ד דכל שכ' אם ישאר לא יחזיר ה"ל כמתנה בהדיא דאם יהי' ספק יחזיר כו' עש"ה כל הדיבור בארוכה דכ' שם ממש סברת החות דעת סי' ק"י הנ"ל אלא דהוא ז"ל כתבה לעניין ל' בני אדם אבל הוא אותה הסברא ממש וחידוש על החו"ד ז"ל שלא הביא דברי הח"צ הנ"ל ובזכרוני מס' אחד דכ' בהך דריש ברכות אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרות ולא אמר להיפוך אם עלה פטורים אתם דהוי ל' קצר טפי היינו משום דיש נ"מ לספק דאם לא עלה בעי' וודאי לא עלה אבל בספק פטורים ומשא"כ אילו אמר להיפוך היו חייבים בספק ע"כ בזכרוני ואולם אינו נ' דא"כ ימצא דבא לפוטרם באמת בספק ואמאי הא הוי סד"א וגם הם בחזקת חיוב וא"ל דל"א בכה"ג סד"א לחומרא כיון דאפי' יקראו יצאו רק מספק ולא דמי לספק קרא ספק לא קרא דחוזר וקורא דאם יקרא שנית יצא ודאי ידי ק"ש דז"א דגם בכה"ג אמרי' ספיקא דאורייתא לחומרא כדמוכח להדיא בר"ן סוכה פ' לולב וערבה דף רנ"ד ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה א"ר יוחנן אתרוג בשביעי כו' עש"ה ובגוף הך דכאן דלשינויא קמא אמרי' נעשה כו' ולאיב"ע אמרי' דספיקא הוא יל"ע מה יש לנו לומר להלכה בעלמא היכא דסתרי דיוקי דרישא לסיפא ועיין תוס' ב"מ ל"ד א' ד"ה אלא ועיין חידושי רמב"ן שבת קכ"ט א' ד"ה שלשים אפי' אמרה צריכה מש"ש והא דאמרי נהרדעי כו' ועיין ט"ז יו"ד סי' צ"ב סק"ו ועיין שו"ת הרא"ש כלל כ' אות ט"ז ואות י"ח ועיין ברכות נ"ג א' הא גופא קשיא כו' עש"ה ועיין פסחים י"ט ב' אלא רישא דווקא כו' ע"ש ועיין עירובין ע"ו א' הא קמ"ל טעמא דכוליה למעלה מי' כו' ע"ש ברש"י דמשמע שם דאזלינן בתר סיפא ואולי הטעם שם משום דכל בעירובין להקל כדאמרי' שם פ' א' ובכמה דוכתי ועיין גם בזה בשו"ת ח"צ שם סי' ס"א דיש לדקדק בכמו זה מרישא ולא מסיפא והביא ראי' מפסחים ח' ב' רב דייק חיצוניות עש"ה:
למימרא דסבר כו'. נ"ב עיין אריכות בשו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ה':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |