גליוני הש"ס/נדרים/ל/א
תיפשוט כו'. נ"ב עיין שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף מ':
ר"ן ד"ה ואשה נמי כפדאוה אחרים כו' כ' אלא מכיון שהיא מסכמת לקידושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו כו'. נ"ב וודאי אין הכוונה דנעשית הפקר ממש דא"כ הי' גם אחר יכול לקדשה רק הכוונה דנעשית הפקר לגבי המקדש והוא זוכה בה וזה האמצעיות הוא שיש בקידושין שהיא נעשית תחלה כעניין הפקר לגבי דידי' לבד ואח"כ הוא זוכה בה ונעשית שלו ויש מעין דוגמא לזה בחידושי הר"ן ב"מ י"א א' ד"ה אלא הא קמ"ל כו' ע"ש שכ' י"ל דכל שלא היה כאן שכחה כלל לא שכחת ב"ה ולא שכחת פועליו א"א שתזכה לו שדהו כו' דהא ממונו הוא ורחמנא אפקרי' לכשישכחנו אבל הכא כיון ששכחוהו פועלים כבר נכנס בכלל שכחה דלעולם אינה שכחה עד שישכחנו בעה"ב ופועלים כדאיתא במס' פאה רפ"ו וכיון שנכנס לכלל שכחה הרי הוא כאילו יצא מרשותו של בעה"ב ועניים לא זכו לפי שעדיין לא נגמרה שכחה אז עד שישכח בעה"ב ולפיכך כשעומד בצד שדהו זכתה לו שדהו כזוכה מן הפקר עכ"ל וגם שם הרי אין נעשה ע"י שכחת אחד הפקר לכל דהא אין יכולים לזכות רק העניים ורק העניין ג"כ דע"י שכחת אחד דפועל או דבעה"ב הדבר יוצא מרשות בעלים ונעשה הפקר לגבי העניים וע"י שכחת הב' הס זוכים בה ונעשית שלהם והוא דוגמת האמצעיות דכאן דהאשה נעשית הפקר לגבי האיש והאיש זוכה בה ונעשית שלו ויש לדון בר"ן ב"מ הנ"ל, דמניין לנו דכיון דצריך ב' השכחות דפועלים ודבעה"ב לכן אחת מהן פועלת פעולה קצתית מיהת להוציא מרשות בעה"ב הא יש פלוגתא בכמו זה ביבמות ק"ד ב' ובכ"ד בב' דברים המתירין אי כל חד מינייהו פועל פעולה קצתית עכ"פ א"ד כ"ז שאין גם שניהם אין אחד מהם פועל כלום עש"ה ויש להאריך בזה מכ"ד ואכ"מ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |