שו"ת רדב"ז/ז/נו

שו"ת רדב"ז ‏ ז נו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת   חלק ז - סימן נו   רדב"ז

שאלת ממני אודיעך דעתי בביאור סוגית סבלונות כפי הגרסאות:

תשובה אתמר רב הונא אמר חוששין לסבלונות פירש"י ז"ל מי ששדך אשה ונתרצה וקדם ושלח סבלונות בעדים חוששין שמא קדושין הן ואם נתקדשה לאחר צריך גט מראשון עכ"ל וקשה עליו וכי שדיך מאי הוי והא קי"ל שאם נעתקו לענין אחר ונתן לה סתם לא הוו קדושין ותירץ דלפי שיטתו כיון דשדיך הוי כאלו מדבר עמה על עסקי קידושין ואין זה נוח לי דאם עברו כמה שנים בין זמן השדוכין לסבלונות מה ידעה מאי קאמר. ותו קשה היכי סתים למימרא כיון דאיירי בדשדיך ותו כיון דשלח להו לסבלונות ע"י עדים כי היכי דליהוו קידושין העיקר חסר מן הספר. ויש ליישב לפי שיטת רש"י ז"ל דמימרא דרב הונא אמתני' אתמרא דקתני המקדש ב' נשים בפרוטה וכו' אעפ"י ששלח סבלונות וכו' וכי היכי דמתני' איכא מילתא דקדים לסבלונות דהיינו קידושין דפחות מש"פ הכא נמי איכא מילתא דקדים לסבלונות והיינו שדוכין וכי היכי דבמתני' איירי כששלח את הסבלונות ע"י עדים דאלת"ה פשיטא דאין חוששין להם הכא נמי איירי כששלח אותם ע"י עדים או שליח ונתנם לה ע"י עדים כגוונא דמתני' דעלה קאי וה"ק אע"ג דבמתני' לא חיישינן לסבלונות משום דקדמו להם קידושין כל דהו וטעו ואמרו קדושין הוו ומש"ה לא שלח להו לשם קדושין ולא חיישינן להו אבל היכא דקדמו שידוכין חיישינן דמידע ידעי דשידוכין לא הוו קידושין ומה שהקשה על רש"י ז"ל דאם היה מדבר עמה על עסקי קדושין ונעתק לענין אחר וכו' ל"ק כלל דמודה הר"ן ז"ל דאינה מקודשת כלל אלא חששא בעלמא והתם כיון שנעתקו לענין אחר ונתן בשתיקה לא חיישינן לה כלל אבל הכא דשדיך ושלח בשתיקה כיון דאגידא ביה קצת נהי דלא הוו קידושין גמורים מ"מ יש לחוש וכן אמר רבא חוששין לסבלונות וכתב רש"י ז"ל הכי וכן אמר רבה גרסי' איכא למידק לפי גירסא זאת דמאן פליג עליה דרב הונא דבעי תלמודא מאי הוי עלה וכי תימא דלפום לישנא קמא משום תיובתא דרבה ולאיכא דאמרי משום דחיה דאביי ליתא דהא לאו ארחיה דתלמודא למבעי מאי הוי עלה אלא היכא דאיכא בעיא ושקיל וטרי בה תלמודא אבל הכא מותיב בה רבה אשמעתין ושפיר דחי ליה אביי ולאיכא דאמרי אמר רבה מנא אמינא לה ודאי לא תסייע ליה מהכא דלא מבעיא קאמר אבל אביי לא פליג בהדיא ומשום האי קושיא הוה גרסינן ורבה אמר אין חוששין לסבלונות כשאר פלוגתא דאמוראי בכל דוכתא והיינו דתלמודא בעי מאי הוה עלה דאיכא סברא למר ואיכא סברא למר והא דקאמר רבה ומותבינן אשמעתין לאו אמימרא דיליה קאמר אלא אשמעתא דקיימי עלה קאמר דהיינו שמעתתא דסבלונות והיינו דקאמר רש"י ז"ל וכן אמר רבה גרסי' ומותבינן אשמעתין יש לי להשיב על דברי ודו"ק והאי דבעי תלמודא מאי הוי עלה אע"ג דליכא מאן דפליג בהדיא משום דלא מסתבר ליה דלהוי האי דינא בכל דוכתא אפי' באתרא דמסבני והדר מקדשי והיינו דבעי מאי הוי עלה כלו' הוי דינא הכי בכל דוכתא או לא א"ל אביי התם כדקתני טעמא וכו' ורבה דקא מותיב מינה סבר דלא מבעיא קאמר כדדחי אביי לאידך לישנא ולאידך לישנא סבר אביי כדהוה סבר רבה ללישנא קמא וק"ל הכא הוא דטעו הא בעלמא הוו קידושין מכאן סייעתא לרש"י ז"ל דאמר דסבלונות גופייהו הוו קידושין והריטב"א ז"ל כתב לפי שיטת הגאונים ואפשר שהגאונים ז"ל היו גורסין הא בעלמא מקודשת אי נמי הא בעלמא חיישינן עכ"ל והא דכתב ז"ל מקודשת לאו מקודשת גמורה קאמר דהא אם בא אחר וקדשה תפסי בה קדושין אלא מקודשת מספק קאמר ומ"מ קשה עלי להגיה הספרים. והרשב"א ז"ל תירץ דכשהוא משלח סבלונות אותם הסבלונות מעידים שכבר קדש קדושין גמורים לפי שאין אדם שולח את הסבלונות אלא אחר שקדש בפני עדים ומפני שאין לנו לא עדים ולא ראיה על הקידושין אלא סבלונות אלו עשינו אותם כאילו הם עצמם קידושין עכ"ל ולי הדיוט נראה דה"ק הא בעלמא הוו קידושין כלומר קודם הסבלונות הוו קידושין בינייהו ולא על הסבלונות עצמן קאמר אלא אפילו היכא דנחית לתורת קידושין אימא הוו קידושין קמ"ל גם זה הלשון מסייע לרש"י ז"ל וצריך לתרץ לדעת הגאונים ז"ל כדתריצנא לעיל אמר רב פפא באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן ק"ל אמאי חיישינן והרי לא עשה כמנהג מקומות דמקדשי והדר מסבלי והוא רוצה לעשות הכל ביחד דהני סבלונות ליהוו לקידושין וסבלונות ולא די זה אלא דתלמודא פריך עלה פשיטא וי"ל דאנן מתורת חששא אתינא עלה ולא מתורת קידושין גמורים ואיכא למיחש דאע"ג דאנשי מקומו מקדשי והדר מסבלי דילמא קמצנא הוא וזכרון אחד יעלה לו לכאן ולכאן ומש"ה פריך פשיטא דחיישינן דכיון דאית ליה הנאה בהכי איכא למיחש דלשם קידושין שלח ולשיטת הגאונים ניחא והאי קושיא דחיישינן דילמא עשה כאנשי מקומו שקדש תחילה בעדים והלכו להם ועתה שולח הסבלונות מהו דתימא ניחוש למיעוטא קמ"ל הקשו על רש"י דהוי ניחוש לקולא ולאו ארחיה דתלמודא לומר ניחוש אלא היכא דהוי להחמיר ודחקו דאיכא כמה דוכתי דאמר תלמודא ניחוש והוי להקל ואפשר דהכא הוי טעמא הכי משום דאי אמרת דקידושין הוו קי"ל קדושין לטבועין נתנו ולא הדרי ואי אמרת סבלונות הוו הדרי והיינו דקאמר ניחוש להחמיר עלה דלא להוו קידושין אלא סבלונות והדרי קמ"נ דחיישינן לקידושין נתנם לה ולא הדרי והוי ניחוש להחמיר לגבי דידה ולענין ממון ותו קשיא על רש"י ז"ל כיון דמיעוטא מסבלי והדר מקדשי היכא תסק אדעתיה למשדיה בתר מיעוטא ולקולא אדרבא נשדיה בתר רובא ולחומרא וראיתי מי שכתב בזה דכיון דיהיב לה סבונות סתם ולא פי' לשם קידושין סד"א לא זה הוא לשם קידושין קמ"ל דחיישינן אי נמי נסמוך אמיעוטא לחזקה דגופא אי נמי כיון דאמרה איהי לא קבלתי הסבלונות לשם קידושין ואנן שמא וניחוש להקל קמ"ל. ולי נראה דבשלמא היכא דליתיה קמן או דשיילי ליה ולא ידע ניחא אבל היכא דשיילי ליה ואמר אנא למעוטא דמסבלי והדר מקדשי אי נמי כגון דבני משפחתיה הוו ממיעוטא דמסבלי והדר מקדשי סד"א ניזל בתר פי' או בתר בני משפחתו ולא חיישינן להו קמ"ל דאפ"ה חיישינן להו לסבלונות ושדינן ליה בתר רובא ומתוך קושיא זו גורסים הגאונים ז"ל לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוטא מקדשי והדר מסבלי מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא קמ"ל וטעמא דחיישינן למיעוטא היינו משום חומרת א"א ולפי שיטתם ז"ל בכולהו דוכתי חיישינן לסבלונות בר מאתרא דכולהו מסבלי והדר מקדשי. וא"ת הא דאמר רב פפא באתרא דמסבלי והדר מקדשי היינו דכולהו מסבלי והדר מקדשי וא"כ מאי למימרא וי"ל דמשום רישא נקט לה והנכון אצלי דאי משום רישא הו"א דאם איכא מיעוטא דמיעוטא דמקדשי והדר מסבלי לא חיישי' להו להכי קאמר באתרא דכולהו מסבלי והדר מקדשי לא חיישינן אבל אי איכא דמקדשי והדר מסבלי אע"ג דהו' מיעוטא דמיעוטא חיישינן להו דוק ותשכח. וא"ת לפי שיטת הגאונים דאסיקו דלא אזלינן בתר רובא והא קי"ל דהולכים אחר הרוב בין הקל בין להחמיר ועוד דאיכא חזקה דגופא ותירץ דהיינו בדבר של חיוב או של טבע אזלינן בתר רובא אבל במילתא דתלי' במנהגא לא אזלינן בתר רובא דאפשר דזה נהג בתר מיעוטא לקדש תחילה ואח"כ לשלוח הסבלונות שהרי בענין המנהג אדם נוהג כמו שלבו חפץ וזה נכון ובתוס' תרצו דאשכחנא דחשו למיעוטא משום חומרת א"א כגון גוסס ומים שאל"ס וק"ל לפי גירסת הגאונים דפריך תלמודא מקדשי מסבלי פשיטא ומשני לא צריכא דרובא מקדשי והדר מסבלי וכו' ואתיא לתרוצי מילתא דרב פפא ור"פ באתרא דמקדשי והדר מסבלי קאמר וחיישינן. והתוס' הרגישו בקושיא זו והשתא הא דאמר ר"פ באתרא דמקדשי והדר מסבלי היינו שמיעוטן מקדשי והדר מסבלי ואפ"ה חיישינן למעוטא מסבלי והדר מקדשי היינו שכולן מסבלי והדר מקדשי עכ"ל. ואכתי ק"ל דעיקר התירוץ חסר מן הספר והכי הו"ל לתרוצי מי סברת דר"פ באתרא דרובא מקדשי והדר מסבלי קאמר לא ר"פ באתרא דמעוטא מקדשי והדר מסבלי קאמר מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא קמ"ל חיישי' למיעוטא ויש לדחות דלא חש תלמודא לתרוצי מילתא דר"פ אלא לאשמועינן האי רבותא דאע"ג דבעלמא אזלי' בתר רובא הכא לא אזלינן בתר רובא אלא חיישינן למיעוטא מטעמי דאמרן לעיל. הוחזק שטר כתובה בשוק מהו הקשו על רש"י ז"ל דהא לא דמיא להך דלעיל דאין אדם מקדש בכתובה אלא בקידושין שקדמו לה וכן ההיא דלעיל דסבלונות היינו משום קידושין שקדמו לה ולדידי הא ל"ק וכי כלהו בחדא מחתא מחתינהו הא כדאיתא והא כדאיתא ומשום דדמי לה במאי דאמר אביי באתר דמקדשי והדר כתבי כתובה פרכינן עלה פשיטא דפירכא דלעיל מייתינן לה עלה דההיא דלעיל והרמב"ן ז"ל תירץ דרב אחא קאי אדלעיל באתרא דמסבלי והדר מקדשי דלא חיישינן איתחזק שטר כתובה בשוק מאי דאמרי כיון דכתב לה כתובה ש"מ שכבר קדשה באותם סבלונות או לא חיישינן ואסיקנא דבאתרא דמקדשי והדר כתבי כתובה חיישינן משום דאי לא שכבר קדש לא היה כותב לה כתובה ומה שהקל עליך מסבלי והדר מקדשי החמיר עליך מקדשי והדר כתבי כתובה ויש לזה קצת דוחק דאי באתרא דמסבלי והדר מקדשי אע"ג דמקדש והדר כתבי כתובה לא היה פריך תלמודא פשיטא דלא חיישי' דאוקי חדא לבהדי חדא ושפיר איכא חידושא דלא חיישינן ולדעתי עיקר קושיא ליתא וכמה דכתיבנא לעיל הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף