שו"ת רדב"ז/ז/לח

שו"ת רדב"ז ‏ ז לח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת   חלק ז - סימן לח   רדב"ז

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שאמר לשמעון הא לך כלי זה והחליף לי בתך בו ואז נטל שמעון הכלי ולא החזירו או שאמר לאשה עצמה הרי את מוחלפת לי בכלי זה ועיקר השאלה היא אם מה שאמרו אין אשה נקנית בחליפין הוא דוקא בקנין סודר שמחזיר את הסודר אבל אי תפיס את הסודר ואינו מחזירו מקודשת דמה לי שאמר הרי את קנויה לי בכלי זה דודאי הויא מקודשת ומה לי שיאמר הרי את מוחלפת לי או דילמא בכל גוונא אין אשה נקנית בחליפין:

תשובה לכאורה היה נראה לומר שהם קידושין גמורים דכיון דאין חוזר מה שנתן שפיר מקניא נפשה וכן נראין דברי הר"ן ז"ל בנדרים פרק השותפין וז"ל ולענין הלכה לגבי סודר קי"ל כרב דסודרא קני ע"מ לקנות הוא וכו' ואי ס"ר דאי תפיס מתפיס מאי גזרה דאפ"ה נקנית היא בחליפין דאין לך כסף גדול מזה אלא ודאי דר"א גופיה ס"ל דסודרא איתפיס ליה מקנא לא מתפיס והכא דחיה בעלמא הוא דדחי להן עכ' הרי כתב בהדיא דנקנית היא בחליפין דלא הדרי דאין לך כסף גדול מזה ולא קפיד אלישנא דחליפין וק"ל עלה אי מתנה ע"מ להחזיר אע"ג דאית בה ש"פ גזר אטו חליפין כ"ש חליפין דלא הדרי דאית לן למיגזר אטו חליפין דהדרי שזה חליפין וזה חליפין ותו דבכולי תלמודא משמע לשון חליפין דלא הדרי כדתנן המחליף פרה בחמור ואדרבה הנך לא נקראו אלא קנין סודר אלא שקונה מדין חליפין וגבי קדושין הא אמרינן דמנינא דרישא למעיטי חליפין סתם ואמרינן נמי גבי הנותן מתנה לחבירו ע"מ שתחזירהו בכלהו קאי לבד מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין או לספרים דגרסי גזרה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין וסתם אמרינן ומשמע שאין אשה נקנית בכל דרכי חליפין וכן משמע מדברי רש"י ז"ל שכתב בריש קדושין וז"ל לא מקניא אפשר דגנאי הוא לה הילכך בטיל להו לתורת חליפין בקידושין ואפי' בכלי שיש בו ש"פ אי יהיב לה בלשון חליפין עד דיהיב לה בתורת לשון קנין או קיחה או קידושין עכ"ל הרי אתה רואה שתלה הדבר בלשון שאמר לה בתורת חליפין ומ"ש הרב ז"ל חליפין קנין סודר היינו דהכי הוי ארחא טפי אי נמי משום דק"ס הוי עיקר טעם הגזרה משום דקונין בכלי אעפ"י שאין בו ש"פ ואתתא בפחות מש"פ לא מקניא נפשה אי נמי משום דמתנה ע"מ להחזיר לחליפי סודר דמאי שזה חוזר וזה חוזר וכן משמע נמי מדברי הרא"ש ז"ל שכתב וז"ל לפי שאין אשה נקנית בחליפין לפי שדרך הוא להחזיר הסודר שמקנין בו הילכך אי אמרת דקני אתי למימר אשה נקנית בחליפין עכ"ל משמע דס"ל דאתפיס מתפיס אלא שאין דרך לתופסו ואפ"ה נקראו חליפין ואין אשה נקנית בהם וכן משמע מדברי התוס' בריש קדושין וע"ש וכן דקדקתי ג"כ מלשון הריטב"א ז"ל שכתב וז"ל אלא ודאי אין ביטול קנין חליפין באשה אלא לפי שאינם בכלל כסף כמו שאמרנו ולפיכך אפילו היא רוצה ואפילו הם שוים ממון גדול לא מקניא בהו עכ"ל ומה לי שוין ממון גדול וחוזרים ומה לי אינם חוזרים ואע"ג דיש לדחות משום דלאו בתורת ממון יהבינהו ניהלה כיון דהדרי אבל היכא דלא הדרי בתורת ממון יהבינהו ניהלה דמי לא עסקינן שנתן לה ממון רב ע"מ שתתראה בהם ותחזירם ונמצא יש בהם הנאת ממון ואפ"ה כעין חליפין ואינה מקודשת וכלשון הזה כתב הרשב"א ז"ל אלא קניה חדשה הוא זו שחדשה תורה שאינה בכלל כסף ואשה לא אמרה תורה קניה אלא כסף הילכך אין חליפין קונין בה עכ"ל וכיון שהם בתורת חליפין מה לי חוזרין ומ"ל אין חוזרין אין אשה נקנית בחליפין. עוד יש ראיה דלשון חליפין כולל חליפי סודר וחליפין דעלמא ואם איתא דאשה נקנית בחליפין דעלמא הכי הו"ל למימר לפי שאין אשה נקנית בקנין סודר אלא ודאי בכל גוונא אין אשה נקנית בחליפין אפי' דלא הדרי ומ"מ אם אמר לה קני כלי זה ותקני לי בו עצמך שהוא לשון הרגיל בקנין סודר כיון שלא החזירה את הכלי הרי היא מקודשת ואם נתן לה כלי ע"מ להחזיר ולא החזירתו אינה מקודשת דכל מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה אם החזירה ואם לא החזירה אין כאן מתנה וע"כ לא פליגי אלא בקנין סודר אי תפסו מתפיס או לא מתפיס משום דיהיב ליה סתם ומ"מ רוב הפוסקים אשר אנו סומכים עליהם פסקו דאי תפיס לא מתפיס והדר סודרא למאריה דאי אמרת אי תפס לסודר מתפיס כיון דאמר לה בלשון קנין הרגיל בקנין סודר אין כסף גדול מזה ואשה נקנית בו אלא ודאי לא מתפיס וכיון דהדר במאי מקניא נפשה אפילו דאמר לה בלשון קנין דאפילו יש באותה מתנה ש"פ לאו בתורת הכי יהבית לה וכדכתיבנא לעיל. והשתא דאתינא להכי גם הר"ן ז"ל להכי נתכוון דכתב ואי ס"ד דאי תפיס מתפיס מאי גזרה דאי הכי נקנית היא בחליפין כלומר בקנין סודר ולא בלשון חליפין אלא בלשון הרגיל בקנין סודר וא"כ אין לך כסף גדול מזה כיון שהלשון הוא לשון קנין ואי תפיס לזה מתפיס אלא ודאי אי תפיס ליה לא מתפיס. כללא דמילתא דאין אשה נקנית בחליפין כלל לא בחליפין דלא הדרי כיון דאמר לה בלשון חליפין או משום יאמרו אשה נקנית בחליפין דהדרי או משום פחות מש"פ ואשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה או משום דגנאי הוא שתקנה עצמה בחליפין ולא בחליפין דהדרי אע"ג דאמר לה בלשון קנין אבל נקנית בחליפין דלא הדרי אם א"ל בלשון קנין דהני לאו חליפין נינהו אלא קנין גמור. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף