גליוני הש"ס/יומא/עח/ב

גליוני הש"ס יומא עח ב

דף ע"ח ע"ב

עמד ר' יצחק בר נחמני על רגליו. נ"ב כלשון זה במועד קטן י"ז א' עמד ר' שמואל בר נחמני על רגליו ובקידושין ע"ב א' עמד ר' יצחק נפחא על רגליו ובזבחים קי"ג א' עמד ר' יהושע על רגליו:

דאמר' אינשי עבדו ליה. נ"ב ל' התוספתא פרק ד' קטנים מותרין בכולן ואסורין בנעילת הסנדל מפני מראית העין והוא כהך דכאן שיאמרו שאביו ואמו עשאו לו ולדיעות הסוברים דשאר עינוים רק דרבנן א"כ מכאן קושי' על הרמ"א ביו"ד סי' פ"ז דבדרבנן אין חוששין למראית העין:

הנך דלאו רביתיהו כו'. נ"ב בשו"ת מהרי"ו סי' קצ"ב אין למנוע מן התינוקות שום דבר רק נעילת הסנדל דלית ליה נפקותא כולי האי ועוד כשישן חולצין כדאמרי' ביומא מאן דבעי למיטעם טעמא דמותא לסיים מסאני' ונינם עכ"ל ומ"ש ועוד כשישן חולצין אין עולה יפה לפי סוגי' דכאן:

אם מחמת סכנת עקרב מותר. נ"ב ל' השאלתות פ' וזאת הברכה מאן דקבעי למיזל לדוכתא דאיכא עקרבא וקא בעי לאפוקי ספרא דאוריתא א"נ למיתן ריפתא לינוקא מי שרי ליה למיסם מסאני משום סכנת עקרב מי אמור טעמא דסנדל משום עינוגא הוא והא לא עניג [ר"ל דאין כוונתו לתענוג רק משום סכנה] א"ד סנדל סתמא אסר רחמנא וכל דהוא אסור ת"ש דאמר שמואל כל מחמת סכנת עקרב מותר עכ"ל ונ' מדבריו דרק בהליכה דמצוה הותר סנדל משום סכנת עקרב משא"כ בהליכה דרשות לא ילך ולא יצטרך לנעול ועוד נ' מדבריו לכאורה דדין זה דמחמת סכנת עקרב מותר תלוי אי דרשי' טעמא דקרא ודו"ק אולם בלא"ה מ"ש א"ד סנדל סתמא אסר רחמנא צריך ביאור דאטו סנדל כתי' באוריתא הרי רק עינוי כתי' וע"כ כוונתו לקרא דישעי' ונעלך תחלוץ וגו', עיין לעיל ע"ז א' דנלמד משם דהוא עינוי ע"ש וקמיבעי' ליה אם עצם החליצה ומה שהוא עומד יחף הוא העינוי וממילא עצם הנעילה הוא הסרת העינוי א"ד רק כוונתו לתענוג הוא המסיר העינוי ומ"מ עדיין לשונו דחוק וצריך ביאור:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף