גליוני הש"ס/בבא קמא/קיג/ב

גליוני הש"ס בבא קמא קיג ב

דף קי"ג ע"ב

וכאן בהפקעת הלואתו. נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' נ"א:

בר מתא אבר מתא מיעביט. נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ט' אות ב':

האי בר ישראל דידע סהדותא לעכו"ם. נ"ב ע' מה שדנתי מזה בגליון שבועות ל"ב א' וע"ע שם ל' ב' וכן עד שיודע בחבירו שהוא גזלן מניין שלא יצטרף עמו ת"ל מדבר שקר תרחק ונ' גם מזה דע"א רק לשבועה אתי דאי לממון אתי רק שהנתבע יכול לפטור עצמו בשבועה א"כ זה העד שיודע האמת שזה חייב א"כ אדרבה אם יעיד הוא לבדו הא אפשר שישבע הנתבע לשקר וא"כ אדרבה עדיף שיצטרף אפי' עם פסול כדי לחייבו כמו שהוא חייב באמת וגם מצילו משבועת שקר שאפשר שהי' נשבע וממ"נ אם הי' נשבע אדרבה מצוה עביד דמצילו מזה ואם לא הי' נשבע הרי בלא"ה הי' משלם ונמצא שאין מפסידו כלום וזה רק אי ע"א לממון אתי ונמצא שגם בעצמו הי' בא לממון רק שהי' אפשר לנתבע להפטר בשבועה ומשא"כ אי רק לשבועה אתי שפיר הוי דבר שקר שהרי עניינו רק לחייב שבועה ואילו עם אחר הרי הוא בא לחייב ממון וא"כ הרי הוא בא על שקר שהרי אין לו כח לבא על ממון רק על שבועה ואילו עתה בא על ממון ומשא"כ אי גם ע"א לממון אתי וא"כ גם בעצמו הרי הי' בא על ממון ורק שהי' אפשר לנתבע להפטר בשבועה וא"כ בהא וודאי אדרבה הרי יפה עושה שמונע ממנו אפשריות השבועה כיון דהוא שבועת שקר ודו"ק היטיב מאוד כי עמוק הוא וע"ע שלטי הגבורים שבועות פרק ד' דף רצ"ט ע"א מדפי הרי"ף וז"ל וששאלת אשה שנתחייבה שבועה בשביל שט"ח שיצא עלי' כו' והיא מסרבת מה דינה, תשובה אשה שוה לאיש בכל עונשים שבתורה כו' וכן יש תשובה לגאון וששאלתם לעניין הזמנת אשת איש לדין שיש אומרים שאין מזמינין אותה דמאי נ"מ בהזמנתה כשם שאם מודה אינה משלמת כך אם כופרת אינה נשבעת כי השבועה במקום התשלומין לכך ימתין בעל דינה עד שתתאלמן או תתגרש וי"א שמזמנים אותה לדין כו' ואנו רואין דברי האומר מזמנין אותה כי השוה הכתיב אשה לאיש לכל דינים שבתורה ומה שאמרו כי השבועה הוא במקום ממון אינו כן אלא משביעין את הנתבע אולי יודה כו' עכ"ל ונ' דספק זה אי ע"א לממון אתי או לשבועה תלוי בב' הדיעות שבשלטי גבורים הנ"ל אם עניין ההשבעה שבאה השבועה תחת הממון או כוונת ההשבעה להפסידו שמפני אימת השבועה יודה דאם השבועה במקום ממון היא באה שפיר י"ל דע"א לממון אתי ונתנה לו תורה ג"כ לנתבע זכות לישבע תחת הממון ומשא"כ אם עניין השבועה רק כדי שיודע מאימתה א"כ ע"כ דע"א לאו לממון אתי דאי לממון אתי א"כ למה חייבתו תורה לנתבע שבועה הרי אין אנו צריכין להודאתו דבלאו הודאתו ג"כ הרי כבר מחויב הממון עפ"י הע"א וע"כ דהע"א רק לשבועה הוא דאתי והיינו דעדותו מספקת רק לזה להטיל שבועה על הנתבע לשמא יודה מאימת השבועה ותחייבהו הודאתו ודו"ק היטיב מאוד וע"ע תוס' ב"מ ד' א' ד"ה עד אחד מש"ש בהסברת פלוגתא דר' חייא ורבנן איפרכי' תורת הזמה עש"ה וי"ל ג"כ דפליגי בהנ"ל אי ע"א לממון אתי כו' דאי לממון אתי הא שפיר שייך שישלם כשהוזם דהא בא לחייב ממון וע"כ דגזה"כ בעלמא הוא דאין דין הזמה רק בב' עדים וא"כ זהו שפיר כח ועדיפות בע"א שלא חייבתו תורה לשלם כשתוזם ומשא"כ אי ע"א לשבועה אתי שפיר נכון סברת התוס' דאינו עדיפות בע"א מה שאין משלם כשהוזם דאדרבה גריעותו הוא דפטורו מפאת שלא בא כלל על ממון דאין בכחו לבא על ממון וא"כ ר' חייא ורבנן בזה הוא דפליגי אי ע"א לשביעה אתי או לממון אתי ודו"ק היטיב וע"ע בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ק' וסי' ק"א עש"ה בכל ב' התשובות:

ולא תבעו מיני'. נ"ב ע' שאילת יעב"ץ שם:

תוד"ה הכי כ' נראה לר"י שכן הי' דעתו מתחלה כו'. נ"ב ע' שו"ת רד"ך סי' כ"ו חדר ד' דדן דגם משל ישראל מותר ליקח כה"ג כשידוע שלוקח מעות ומה דהשיב ישראל לא שקיל דמי האמת השיב דהיכא דשקיל שרי באמת ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף