ספר הערוך/אב
|
< הקודם · הבא > |
אָב[עריכה]
אָב [פאטר, הויפט].
(בשבת נז:) ולא בטטפת פי' רב יוסף טטפת חומרתא דקטיפתא יש מי שאומר כי הוא ממיני מרגליות שתולות הנשים בצואריהן משום עין רעה ונדחו דבריו ואיתוקמ' מאי טטפת אבזייני כלומר אב שיש בו מינין הרבה כי מינין תרגומו זני כדכתיב וכל זני זמרא פירושו מיני זמר והיא נקראת טטפת מפני שנתנה למעלה מן המצח במקום הטטפת כדתניא יוצאה אשה בסבכה המוזהב' ובטטפת ובסרבוטין ואוקמה רבי אבהו טטפת המקפת מאזן לאזן סרבוטין המגיעין לה עד לחזה ויש מפרשין חומרתא דקטיפתא קשר שתולה בצוארה לקטף את העין שלא תשלוט בה וכיון דמשום הצלה היא תיהוי כקמיע מומח' ותשתרי. (א"ב פי' קשר של מיני שרף חלבנה וחלתית ויוצאות בו כדי שלא תכפינה מחולאי הרחם כמו שיוצאות מי שריחן רע בחומרתא דפילון ועיין ערך אפזייני) אבזייני שניתן על המצח באותן הקבועין היא יוצאה משום דלא שלפא ומחויא אבל בשאינן תפורין אינה יוצאה הואיל ונאין הן דלמא שלפא ומחויא.
האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף ובשטר ובביאה (בכתובות מו:) פי' אע"פ שמקדש אותה השטר ובביאה לא יתן אביה אותה לו עד שיקח ממנו הכסף ולמדנו שהן לאביה מדכתיב והיתה[1].
אבוהון דכולהו דם (בשבת כב.) פירוש כל המצות מדם לומדות שלא יהי בזויות.
אב הטומאה מד"ס ספקו טמא (בפ"ד דטהרות קו) אב הטומאה דרבנן הוא דתניא בספרא (ובנדה לד.) בני ישראל מטמאין בזיבה ואין הגוים מטמאין בזיבה אבל גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהם (ובנדה טו.) מעת לעת דרבנן וכתמי' מדרבנן ודם תבוסה מדרבנן ואותן (דכלי' טו) כולהו אבות הטומאה דאורייתא ומפר' טומאתן (מקוואות קלד) פי' אבות הטומאה עיקר הטומאות כגון שנא' אבי כל תופש כנור וסדר טהרות היה לו לקרותו סדר טמאות או דין הטמאות אלא כינה סדר טהרות.
אבות מלאכות ארבעים חסר אחת (ירושלמי שבת פ"ז ה"ב) מנין לאבות מלאכות מן התורה כנגד מ' חסר אחת מלאכה שכתוב בתורה ר' יוסי בר בון בשם רב שמואל ב"ר נחמני אמר כנגד מ' חסר אחת עבודה ומלאכה שכתוב במשכן ר' יוסי ב"ר חנינא אמר זה הדבר אין כתוב כאן אלא אלה הדברים דבר דברי דברים מכאן לאבות ותולדות רב חנינא דציפורי בשם ר' אבהו אמר אלה א' חד ל' תלתין ה' חמשה דבא חד דברים תרי מכאן לארבעים אבות מלאכות חסר אחת שכתוב בתורה רבנן דקיסרי אמרי מן אתרם לא חסר' כלום א' אחד ל' תלתין ח' שמונה היינו ל"ש ארי לא מתמנעין רבנן דרשי בין ה' לח' ושם מפורש באותה ההלכה אב הטומאה לטמא הכל וכו':
אֵב[עריכה]
אֵב [פרוכט].
קישות שהתליעה באיביה (בגמרא דנשתברו רגליה (בחולין בפ' אלו טריפות (נח.) ובסוף גמרא דפרק כל הכלים) שקשורה באיביה פי' בקרקע מקום שמתגדלת:
- ↑ עי' הפלאה שבערכין.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |