גליוני הש"ס/שבת/קיג/ב
גליוני הש"ס 
שבת קיג ב
דבור אסור כו'. נ"ב גי' הב"ח דבר דיבור אסור הרהור מותר ולפי"ז הך דלעיל ודבר דבר שלא יהא כו' צריך למחוק תיבת דבר וכ"ה בבה"ג ה' שבת פט"ו ודבר שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול דבר דיבור אסור הרהור מותר וצע"ק דמוכח לפי"ז דדיבור בעצמותו כולל גם הרהור דאל"כ תיבת דבר ל"ל הא מודבר נפקא ודו"ק וע"כ דדיבור כולל גם הרהור ורק מיתורא דתיבת דבר דרשי' דאתי לאפוקי הרהור וצע"ק מסוגי' דלקמן ק"נ א' דמוכח דגוף תיבת דבר גם ממעט הרהור ע"ש ושוב מצאתי בשו"ת מהרי"ל סי' ר"א דכ' דהרהור דת"ת כדיבור דמי לעניין שאסור לאבל ללמוד בהרהור וכן אסור להרהר בביה"כ ובבית המרחץ כו' דאע"ג דבעלמא הרהור לאו כדיבור דמי מ"מ ת"ת שאני דעיקר עניינו ההרהור וההבנה בלב מה שלומד וכ' ע"ז ובשבת פרק הי' שואל מחלק בין הרהור בשבת להרהור בת"ת דביה"כ דבשבת כתי' דיבור כו' ובשבת נמי היא גופה תימא כיון דטעמא משום טורח ותענוג הוא מה לי דיבור מה לי הרהור (פי' דכשמהרהר בעסקיו נמי הוא טורח ומבטל עונג שבת) אלא נראה לי דוודאי מקרא יתירא התם אפקי' כדדרשי' מודבר דבר דאי מודבר לחוד הי' הרהור בכלל אע"ג דכתב ודבר וגם בעלמא הרהור לאו כדיבור דמי היינו משום כיון דטעמא דמילתא משום טורח ותענוג אין לחלק והאי דקרא אפקי' היינו משום דלא הקפידה תורה אלא על הדיבור דמפורסם ואוושא מילתא ואין זה כבוד שבת מידי דהוי אדברים שבצינעא דשרי בשבת ולא אסרינן אלא שבפרהסיא משום כבוד שבת עכ"ל ז"ל ולמדנו חידוש מדבריו דאיסור הדיבור בשבת בעסקיו הוא משום כבוד שבת וכבוד הוא רק לפני חבירו וע"כ ההרהור דאין חבירו יודע בו שפיר שרי וצ"ע לפי"ז אם יהי' מותר לדבר בעסקיו בינו לבין עצמו בשבת כדרך קצת אנשים שטבעם להוציא מחשבותם לדיבור גם בינם לבין עצמם ומדברים אל עצמם ואולי שייך לדמותו לכל שאסרוהו משום מראית העין דאפי' בחדרי חדרים אסור וה"מ בדבר שיש מציאות שיראה משא"כ ההרהור דא"א שידענו חבירו שפיר שרי:
בלבי'. נ"ב גי' הריף ללבי':
עתידה מלכות בית דוד כו' עד כי הבאתני עד הלום. נ"ב כזה זבחים ק"ב א' אין הלום אלא מלכות שנא' מי אנכי וגו' כי הבאתני עד הלום:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |