בנין ציון/ב/קעח
|
< הקודם · הבא > |
על הקושיא בקדושין (ד' ב' ע"ב) דאיך ס"ד אי הוי תני האיש קונה דאפילו בע"כ דא"כ מנינא ל"ל דלא שייך למעוטי חופה ולא למעוטי חליפין:
דהנה לשיטת ר"ת דמה דממעטינן חליפין אינו משום דגנאי הוא לה אלא משום דאין קנין פחות משוה פרוטה בפשיטות לא קשה דאין זה תלוי בקנין בע"כ. אכן גם לשיטת רש"י דהטעם משום דגנאי הוא לה ג"כ לק"מ לפי מה שפירש הפני יהושע במה דקאמר הוי אמינא בע"כ שאין הפירוש דבאמת תקדש בעל כרחה דאין סברא שתהיינה בנות ישראל הפקר אלא דהפירוש הוא דהתנא לא רצה למינקט לשון דמשמע בעל כרחה אבל לענין דינא ליכא למטעי וא"כ שפיר י"ל דמנינא ממעט או חופה או חליפין וכן לפי' העצמות יוסף דבעל כרחה היינו בתלוה ונתקדשה ג"כ ל"ק דהשתא אין זה דומה לבעל כרחה דהצד השוה דשם הוא בע"כ ממש אפילו לא רצה כלל ולענין קדושין עכ"פ בעינן רצונה ע"י כפייה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |