דבר אברהם/א/ח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דבר אברהם א ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סימן ח

ב"ה. ה' כ"ו ניסן תרס"ג סמאלעוויטש.

לתורני אחד.

א

[א] במאי דבדיק לן מר בב"ק (דף צ"ו ע"א) א"ר פפא האי מאן דגזל דיקלא מחבריה וקטליה אע"ג דשדייה מארעא לארעא דידיה לא קני מ"ט מעיקרא דיקלא מיקרי והשתא נמי דיקלא מיקרי, והקשה ע"ז מע"כ דמשמע דאי לא הוה מיקרי דיקנא בתר קציצה היה קונה בשינוי ואמאי והרי מילתא דפשיטא היא שאין הגזלן קונה בשינוי אלא כשנעשה השינוי אחר הגזילה אבל שינוי דקודם גזילה לא מעלה ולא מוריד כמובן, וא"כ האי דיקלא קודם קציצתו כשהיה מחובר לקרקע א"א לגוזלו דקרקע אינה נגזלת ואימת נעשית הגזילה כשקוצצו שנעשה תלוש מן הקרקע א"כ לא נעשה השינוי אחר הגזילה והיאך יקנה. והרי קציצת הדקל ושינוי שמו קדמו לגזילה. והיא באמת קושיא חמורה מאד. ואחרי החיפוש מצאתי שכבר עמד בה הגאון בעל עמודי אור (סו"ס ק"ד) ורמז לתרץ עפי"ד המג"א (סי' תרל"ז ס"ק ז') והיינו ע"פ דברי התוס' סוכה (דף ל"א ע"א ד"ה אבל) שכתבו בראובן שבנה סוכה בחצרו של שמעון מדעתו ובא שמעון ותקף את ראובן והוציאו מסוכתו דאין עליה תורת שאולה כיון דלא קיימא ברשותו של ראובן ולא דמיא לקרקע דבחזקת הבעלים עומדת ולכך אין קרקע נגזלת עכ"ל, וה"נ נוקים לה כגון שהיה הדקל נטוע ברשות הגזלן ולא הוי ברשותו של נגזל ולכן ישנו בגזלה ואינו נידון כקרקע שאינה נגזלת ולפי"ז כבר קדמה גזילה לשינוי:

ועפיד"ז הייתי מתרץ לי מכבר מה שהוקשה לי בסוטה (דף מ"ג ע"א) גבי חוזרי מעורכי המלחמה ולא חנכו פרט לגזלן ופירש"י פרט לגוזל בית. והנה הא לא קשיא לי דדבר שחינוכו באיסור צריך קרא למעוטי ואל"ה הו"א שחוזר בשבילו, דה"נ אשכחן התם (דף מ"ד ע"א) באלמנה לכ"ג דאצטריך קרא לקח ולקחה למעוטי ואל"ה הו"א דחוזר בשביל לקיחתה אעפ"י שיש בה איסור. אבל הא מיהא ודאי קשה, דזו מילתא דפשיטא היא דאינו חוזר אלא לחנך בית שלו ולא ביתו של חבירו, ואמאי איצטריך קרא למעוטי גזלן והרי אין הבית שלו כלל. איברא דבגזלן דעלמא היה אפשר לדחוקי ולומר דצריך קרא למעוטי, דאע"פ שהוא של אחרים מ"ט מיקרי נמי כשל גזלן קצת משום שקנהו לאונסין ויש לו בו תפיסת יד לענין קנין בשינוי ובכה"ג הו"א דחוזר עליו מעורכי המלחמה, אבל כ"ז הן לא שייך אלא בדברים שיש בהם דין גזילה דקנאם לאונסין ולשינוי משא"כ בית דמבואר בחו"מ (ס' צ"ה ס"א) דתלוש ולבסוף חיברו פלוגתא דרבוותא היא אי חשיב כקרקע או לא והש"ך שם (ס"ק ח') העלה דבבתים כו"ע מודו דהוו כקרקע, וא"כ אין בית נגזל וכיון שאינו נגזל אין הגזלן חייב באונסין ואינו קינה בשינוי ולא יצא מעולם מרשות הבעלים והרי הוא כבית של אחר ממש ולמ"ל קרא למעוטי שאינו חוזר עליו וכי תעלה על דעתך לומר שהוא חוזר לחנך בית אחרים. ולפי הנ"ל ניחא דאצטריך קרא כגון שבנה אחד בית בקרקע של אחרים ובא במל הקרקע וגזלו דבכה"ג קרקע נגזלת והו"א דחוזר וממעטינן לה מחנכו פרט לגזלן:

אך קשא לי מדאמרינן בירושלמי סוטה (פ"ח הלכה ד') יכול הבונה בית בחו"ל יהא חוזר ת"ל לא חנכו את שמצוה לחנכו יצא זה שאינו מצוה לחנכו וכ"פ הרמב"ם (פ"ז מהלכות מלכים הי"ד), וכן אמרינן התם בנושא איילונית הואיל ואין מצוה לישב עמה אינו חוזר, וא"כ למ"ל קרא בגוזל בית שאינו חוזר תיפוק ליה שאין מצוה בחינוכו ואדרבא בעמוד והשב קאי וכן קשה למ"ל קרא דלקת ולקחה לאלמנה לכה"ג תיפוק ליה דאין מצוה לישב עמה ובעמוד והוצא קאי. מיהו לריה"ג דאמר הירא ורך הלבב זה המתירא מן העבירות שבידו לפיכך תלתה לו התורה כל אלו שיחזור בגללן ניחא כל הנ"ל, דאיצטריך קרא למעוטי דמסברא לא הוה ידעינן להו שהרי לא חששה תורה באמת לחינוכו ולקיחתו אלא תלתה כו', ואפשר דפליג אההיא דירושלמי. אך מדאמרינן בסוגיין דפרט לגזלן וכן בההיא דאלמנה לכה"ג לימא דלא כריה"ג משמע דלכו"ע מיהא אתיא שפיר וקשה כנ"ל. וכן קשה על הרמב"ם דפסק כר"ע וכההיא דירושלמי ומ"מ מביא להלכה דאינו חוזר על בית גזול. ולפי מש"כ הקרבן עדה שם (הלכה ו') דהא דאר"י הנושא את האיילונית אינו חוזר נלמד הוא ממתניתין שאינו חוזר על האלמנה לכה"ג איכא למימר דהא גופא הוא דידעינן מקרא דלקח ולקחה שבתלמודין ומינה ילפינן גם בית וכרם שאין מצוה בחינוכן וחילולן וניחא כבר בפשיטות קושייתנו מאלמנה. ולענין הקושיא מבית פרט לגזלן דאצטריך קרא ואמאי לא ילפינן מאלמנה כדירושלמי כנ"ל, ר"ל דלההו"א דהתם דמיירי בגזלן ממש שלא נתן דמי אה"נ היה מוכרח לומר דש"ס דילן פליג בזה אירושלמי ולא ילפינן בית מאשה מכח הך ברייתא דאצטריך לה קרא דבית, אבל לבתר דמסקינן לריה"ג כגון דעשה תשובה ויהב דמי כיון דמעיקרא בתורת גזלה אתי לידיה לא שוב נימא דלרע"ק נמי בהכי הוא דמיירי ברייתא דאפילו יהב דמי אינו חוזר ולהכי אצטריך קרא דבית דליכא למילף מאלמנה לכה"ג שאין חינוכו באיסור, אבל ללא יהב דמי דאיכא איסורא בחינוכו אה"נ דלא איצטריך קרא כלל דילפינן מאשה וכהירושלמי, ודחוק הוא:

אולם מדלא הביא הרמב"ם לאוקימתא דש"ס אליבא דריה"ג דאפילו יהיב דמי אינו חוזר משמע דמפרש דאף למסקנא זהו רק אליבא דריה"ג אבל לר"ע בכה"ג חוזר כיון דהשתא שלו הוא וכיון שפסק כר"ע לא הביא להך אוקימתא. ובזה מיושב אצלי מה שהוקשה לי בסוטה שם (דף מ"ג ע"ב) לא חילל ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב והא אנן תנן אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב כו' אלימא ילדה בילדה תיפוק ליה דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה כו' ולוקמא בכרם של שני שותפין כו' אר"פ זאת אומרת כרם של שני שותפין אין חוזרין עליו. ולכאורה קשה לוקמא כגון שהיתה ילדה התחתונה גזולה שאין חוזרין על כרם גזול כמו בבית כמבואר ברמב"ם (פ"ז ממלכים) וחוזר משום עליונה. ולמ"ש ניחא דלא אוקים בהכי דלא אתי כר"ע, דאי יהיב דמי תחתונה חוזר בשבילה לחוד דר"ע לא ס"ל כריה"ג בהא. ואי לא יהיב דמי הרי נשארה תחתונה של נגזל וא"כ בשביל עליונה נמי לא יחזור לא מיבעי לא נתן לו בעל התחתונה רשות להרכיב דודאי אינו חוזר אף בשביל עליונה שהרי בגזילה היא נטועה, אלא אפילו נתן לו רשות להרכיב נמי לא יחזור דכיון דתחתונה נשארה של נגזל לא עדיפא מכרם של שני שותפין שאין חוזרין עליו דלא קרינן ביה כרמו. אבל לריה"ג דס"ל דאפילו יהיב דמי נמי אינו חוזר משום דמעיקרא בתורת גזילה אתי לידיה שפיר אפשר לאוקמי כשגזל את התחתונה ושלם דמיה דהויא מעכשיו שלו ומ"מ אינו חוזר בשבילה דמעיקרא בגזילה אתיא ובשביל עליונה חוזר שנטעה בהיתר וקרינן ביה נמי כרמו. ומדלא אוקים בהכי ש"מ דר"ע פליג אריה"ג ולא ניחא ליה לש"ס לאוקמי דלא כר"ע דהלכתא כוותיה:

ב

[ב] הדרן לדידן לתירוצו של הגאון בעל עמודי אור שלענ"ד אינו עולה יפה. דהנה בהא דסוכה הבנויה ברשות גזלן נגזלת כתב המג"א שם דבהג"א פ"ב דסוכה מבואר דזהו רק כשבנה ראובן את סוכתו בחצרו של שמעון שלא מדעתו אבל אם בנה הסוכה מדעת שמעון אינה נגזלת מפני שהקרקע שאולה להבונה לסוכתו. ואע"פ שבתוס' סוכה שם כתבו שבנה ראובן סוכה בחצרו של שמעון מדעתו כבר הגיה הב"ח דצ"ל שלא מדעתו, ומוכרח הוא ממקומו דאל"ה למ"ל להתוס' להזכיר כלל מדעתו כיון דכש"כ הוא דשלא מדעתו נגזלת, ואי לאשמועינן רבותא דמדעתו נמי נגזלת ולא חיישינן למה שהקרקע שאולה לסוכה הכי הו"ל למימר אפילו מדעתו, ע"כ המחוור כהב"ח דצ"ל שלא מדעתו כיון שכן מפורש באור זרוע וילמד הסתום ממנו. ומש"כ המג"א דמלשון הרמ"א שדילג תיבות שלא מדעתו וכתב סתמא משמע דס"ל דה"ה אם עשאה מדעת שמעון, הנה בדרכי משה הביא דברי הג"א בלשונם שלא מדעתו ומסיק שכ"כ התוס' בסוכה, ומזה נראה דגם לפניו היתה הגירסא בתוס' שלא מדעתו כהב"ח. ומעתה נוכח דתירוץ הנ"ל דחוק הוא. שהרי צריכין אנו לאוקמי שנטע נגזל את הדקל ברשות הגזלן שלא מדעתו ואמרינן בב"מ (דף ק"א) היורד לתוך חורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשותו ואמר לו עצי ואבני אני נוטל ר"נ אמר שומעין לו ור"ש אמר אין שומעין לו ומסקינן בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו, ופירש"י בשדה היורד לחוך שדה ונטעה שלא ברשות כו', איכא דאמרי משום ישוב א"י איכא דאמרי משום כחשא דארעא מאי בינייהו א"ב ח"ל, ופסק הרמב"ם (פ"י מהלכות גזילה ה"ט) כלישנא בתרא, וא"כ נוטע דקל שלא מדעת אין הנוטע יכול לתבוע גוף הדקל משום כחשא דארעא אלא ממונא הוא דקא תבע מיניה, וא"כ כשגזל בעל הקרקע את הדקל לא הוי גזלן כלל ומאי נ"מ אי קני בשינוי או לא והרי אפילו אם קנה בשינוי דמים מיהא בעי למיהדר ובלא"ה נמי אינו חייב אלא דמי הוצאותיו וידו על התחתונה או שאומדין כו' עיי' בב"מ ק"א שם. ומ"מ בסוכה שבנה שלא מדעתו שפיר כתבו דהוי סוכה גזולה משום דבבית שומעין לו לומר עצי ואבני אני נוטל. ולפי"ז נדחה גם תירוצנו בהא דפרט לגזלן דא"א לאוקמי שבנה ונטע שלא מדעת הגזלן, דנהי דבבית ניחא כנ"ל אבל הרמב"ם ז"ל הרי כתב לדין זה גם בגוזל כרם שאינו חוזר כמש"ל ובכרם הרי אין שומעין לו ולא הוי גזלן כלל. ויש לקיים שם דברינו בדרך רחוקה ואכ"מ:

ג

[ג] ואין לדחות ולומר דמיירי כגון שהיו הוצאותיו או האומד מרובות ובשעת גזילה היה הדקל עצמו שוויו פחות וקנה הלה בתורת גזילה ואם קונה בשינוי כל הגזלנין משלמים כשעת הגזילה אע"פ שחזר והוקר, ולפי"ז שפיר נפקא מינה ממאי דקני בשינוי, דאלו מצד תשלומין של יורד לתוך שדה חבירו היה משלם יותר משעת הגזילה כהוצאותיו או באומד ועכשיו אינו משלם אלא שוויו של דקל בשעת גזילה, דז"א דנחזי אנן איזה קנין עשה הגזלן בדקל המחובר בשעת גזילתו. והנה אפשר להיות בו רק שני קנינים אי בחצר אי בחזקה. ונראה דבקנין חצר א"א לקנות כגזלן עפימש"כ הקצוה"ח (סי' שמ"ח סק"ב) שאם נכנסה בהמה מעצמה ברשותו של גזלן ונתכוון לקנותה לגזלה דלא מיחייב במחשבה גרידתא ואפילו היתה חצר המשתמרת משום דבמחשבה אינו נעשה גזלן עד שיעשה מעשה כמו נעל בפניה ומטו לה משם המהרי"ט (ח"מ סי' פ"ח) והביאו ראיות לדבריהם עיי"ש, וא"כ אינו נעשה גזלן מצד קנין חצר במה שהאילן עומד בחצרו דדמי כבהמה שנכנסה מעצמה ולא עשה מעשה ומחשבה בלבד יש כאן. מיהו אנן בעניותין הארכנו במק"א בסתירת דברי הקצוה"ח וראיותיו והבאנו לדברי הרשב"א בשמ"ק כתובות (דף ל"ד) שמדבריו משמע להיפוך דכה"ג נמי נעשה גזלן. אבל מ"מ נראה דלא נעשה הכא גזלן משום קנין חצר דאין קרקע נקנית בחצר כדמשמע בגיטין (דף כ"ב ע"א) ובתוס' (ד"ה עציץ) דאין בעל העציץ קונה את הזרעים משום כליו. ועיי' בתוס' ב"ק (דף י"ב ע"א ד"ה למה לי עומדין) דעבדים נקנים בחצר, וצ"ל קרקע דניידי שאני. וכן ראיתי לאחד ממחברי דורנו שדרך במסלה זו. וע"כ צ"ל שעשה בו הגזלן קנין חזקה דהיינו שעשה מעשה המועיל לאילן כדאמרינן בב"ב (דף נ"ג) נתן צרור והועיל וכ"כ הרמב"ם (פ"א מהלכות מכירה ה"ח) כיצד בחזקה כו' והוא שיועיל במעשיו. וכיון שכן א"א שוב לומר שאם היו הוצאותיו או האומד יתרות משיווי הדקל עצמו בשעת הגזילה שאינו משלם אלא כשעת הגזילה, דאמרינן התם בב"מ ההוא דאתא לקמיה דרב א"ל זיל שום לה כו' לסוף חזייה דגדרה וקא מנטר לה א"ל גלית אדעתך דניחא לך זיל שום ליה וידו על העליונה, וא"כ ה"נ כיון שעשה בדקל דבר המועיל לו הרי גילה דעתו דניחא לו ושוב מחויב לשלם לו וידו על העליונה, להרא"ש כדאית ליה ולהרמ"ה כדאית ליה, עיי' בב"י חו"מ (סי' שע"ה).

ומ"מ עדיין איכא לדחוקי ע"פ מש"כ הנמוק"י בב"מ שם דכשאמר ליה בעל הקרקע עקור אילנך שוב א"י לחזור בו לעקרן, דהו"ל כההיא דב"ב (דף קכ"ח) באומר לחבירו בב"ד רצונך השבע וטול שאינו יכול לחזור בו וכ"פ הרמ"א (בסי' שע"ה ס"ג), וא"כ איכא לאוקמי בשא"ל הגזלן מתחלה בב"ד עקור אילנך וטול ואח"כ גזלו. אבל כ"ז שינויי דחיקי נינהו ואין להאריך עוד בזה:

ד

[ד] ע"כ לחומר הנושא נ"ל לתרץ אף כי לא בדרך מרווחת אבל קרובה לענ"ד למסלת האמת. דהנה לשון הש"ס אינו מדוקדק במה שאמרו ואע"ג דשדיא מארעא לארעא דידיה מאי בעו בזה, מאי נפקא מינה במעשה זו אי שדיא מארעא לארעא או לא, ואי למימר דזה היה הקנין של הגזילה במאי דשדיא מארעא לארעא דידיה דקני בחצרו הרי מיותר הוא לגמרי, דאטו עד השתא לא ידעינן שאין גזלן אלא בעושה קנין ולמה הזכיר רק כאן מעשה קנין הגזילה ולא בשאר דוכתי טובא כמו במאן דגזל לוליבא כו' דבתר הכי וכן בכל הש"ס, ותו למ"ל לצייר דוקא דשדיא לארעא דידיה ומשום חצר וכי סניא לן משיכה. לכן נ"ל דבשביל חומר זה גופיה שעמדנו בו ובכדי לאשכוחי שנעשית הגזילה כשהוא דקל ושינוי דקציצה לאחריה איצטריך ר"פ למימר ואע"ג דשדיא כו' וזוהי כוונתו, דע"כ צ"ל שקנאו לפני קציצה דאל"ה לא באה הגזילה קודם השינוי כקושיית מע"כ, ולקנותו במחובר לקרקע א"א שאינו נגזל, ובעקרו עם שרשיו וקנאו במשיכה ואח"כ קצצו [כלומר שקצץ שרשיו ממנו] נמי לא משכחת לה דכיון שנעשית הגזילה בשעה שהיה עקור מן הקרקע בודאי אין שינוי אח"כ בקציצת השרשים דודאי שמו שוה קודם קציצת השרשים כמו אחר קציצתן. ולכן קאמר אע"ג דשדיא מארעא לארעא דידיה, ר"ל שקודם הקציצה עקר את הדקל מארעא של נגזל ולא קנאו עדיין במשיכה אלא דשדייה לארעא דידיה ר"ל שנטעו בחצרו שקנאו מטעם חצר ועדיין שם דקל נטוע עליו אע"פ שלא השריש ונקנה בחצר כמטלטלין ואח"כ קצצו דהו"א דבקציצה נשתנה שמו שבשעת הגזילה היה דקל נטוע ועכשיו הוא קורה קצוצה קמ"ל דהשתא נמי דיקלא מיקרי ולא הוי שינוי השם. ואמנם גם זו דרך דחוקה היא אבל לחומר הנושא נלע"ד שהיא קרובה לאמת לפי שדקדוק לשון הש"ס נוטה כלפי זה:

ה

[ה] ולכאורה יש להעיר בין על תירוצנו ובין על תי' הגאון עמודי אור ז"ל מהא דב"ק (דף קי"ג ע"ב) אמר שמואל דד"מ דינא אמר רבא תדע דקטלי דיקלי וגשרי גישרי ועברינן עלייהו אדל אביי ודלמא משום דאייאוש להו מינייהו מרייהו א"ל אי לא דדינא דמלכותא דינא היכי מייאשי, ופירש"י ז"ל וז"ל היכי מייאשי כלומר מי הוי יאוש הא יאוש כדי הוי ואין כאן שינוי רשות שברה"ר הן ושינוי מעשה נמי ליכא דהשתא נמי גובא דדיקלא מקרי עכ"ל, וכוונתו למימרא דר"פ דעסקינן בה, עיי' בתוס' ובהגהות הב"ח, ור"ל שלא נשתנה שמו משעת חיבורו לקציצתו משום דבתר קציצתו נמי גובא דדיקלא מקרי, ובזה יקשה אמאי איצטריך להכי תיפוק ליה שהגזלה נעשית רק אחר הקציצה ואין כאן שינוי השם כקושייתו הנ"ל, והכא ליכא למימר כב' התירוצים הנ"ל דהא קטלי דיקלי בכ"מ שהן כמבואר למעיין. איברא דדברי רש"י ז"ל יכולנו לתרץ ולומר דאין כוונתו על השינוי שנעשה ממחובר לקצוץ ע"י קטילה דזה אינו כנ"ל, אלא כוונתו לשינוי שנעשה אחר קציצתו שבשעת הגזילה היה דקל קצוץ ועכשיו עשאו גשרא, וע"ז קאמר דמ"מ הא נמי לאו שינוי הוא דהשתא נמי גובא דדיקלא מקרי ושמו עליו, וא"כ תו לא קשה מידי דהשתא ודאי משינוי שאחר גזילה איירינן. [והכי מוכח קצת, דאל"כ אלא דכוונתו לשינוי שבין מחובר לקציצתו הרי מימרא דר"פ חמש היא והו"ל לסיים כדאמרינן לעיל בהגוזל עצים אך בתוס' באמת סיימו הכי על דברי רש"י]. אבל עדיין יקשה לן בדברי הראב"ד בשמ"ק שם וז"ל ודילמא משום דאיאוש כו' פי' הראב"ד ז"ל ואעפ"י שאין היאוש קונה ושינוי גמור נמי אין כאן דמחובר לתלוש לא שמיה שינוי הואיל ושמו עליו יאוש עם השינוי הזה מיהת יקנה עכ"ל, הרי דחשיב לשינוי מה שנעשה ממחובר לתלוש והיינו ממש כמימרא דר"פ ויקשה כנ"ל, אולם הא נמי לק"מ דט"ס נפל בשמ"ק, דמקור הדברים הוא בחי' הרשב"א ושם מובאים דברי הראב"ד בסגניו אחר וז"ל הא דדחי' שאני התם דאיאוש כו' פי' הראב"ד ז"ל ואעפ"י שאין היאוש קונה ושינוי גמור נמי אין כאן דמחובר שיכול לתלוש לא שמיה שינוי הואיל ושמו עליו יאוש עם השינוי הזה מיהא נקנה. ואינו מחוור בעיני.

אלא נראה דיאוש ושינוי רשות איכא שהרי המלך מוסר הגשרים לרבים עכ"ל, הרי להדיא דכוונתו כמ"ש בביאור דברי רש"י ז"ל שהשינוי בא כאן אחר הקציצה מה שעשאו לגשר מחובר וגם בזה שמו עליו. מיהו בפירוש הדברים דשמו עליו דהכא מסתפקנא אם דברי רש"י והראב"ד ז"ל עולים לכוונה אחת ואם לדינא אין פלוגתא בינייהו, וזה תלוי בהא אם הראב"ד מפרש לה להא דא"ל רבא אי לא דד"מ דינא היכי מייאשי כפירש"י דרבא חולק על אביי בעיקר הדין דאפילו אי מייאשי מרייהו לא מהני, או דמפרש לה כפי' התוס' דרבא לא פליג אאביי בעיקר הדין ואי הוו מייאשי אה"נ דהוה מהני אלא דלא מייאשי כלל, כמו שיבואר. דרש"י דקאמר השתא נמי גובא מקרי ס"ל דאף בזמן שהוא מחובר לגשר נמי שם גובא עליו. וכדאמר רב יוסף לעיל (דף ס"ז ע"א) מריש שמו עליו אפילו כשהוא מחובר לבירה, כדמשמע לשון רש"י דהשתא נמי גובא דדיקלא מקרי. ונראה דהוכרח לזה ולא מצי לפרש דהשתא באמת אין שמו עליו אלא שהוא חוזר לברייתו דאפשר לפרקו מן הגשר ויחזור לשמו הראשון. משום דבכה"ג הוה קני מצד שינוי השם דשינוי השם החוזר לברייתו עם יאוש קונה כמ"ש התוס' סוכה (דף ל' ע"ב ד"ה ולקנייה בשינוי השם) וכ"ה ברא"ש פ' מרובה (ס' ב') ובטוש"ע חו"מ (סי שנ"ג). וזהו רק לרבא אבל אביי ס"ל דקני הכא ביאוש אי משום יאוש גרידא אי בהדי שינוי וסבר דאין שתו עליו או דשמו עליו נמי מהני בכה"ג אי משום יאוש ושינוי רשות אי לטעם אחר. אולם בדברי הראב"ד והרשב"א אפשר וקרוב יותר לשמוע דלאו לפרושי לאביי בלחוד קאתו ודרבא פליג ע"ז כפירש"י אלא דלרבא נמי הוה קני מה"ט אלו הוו מייאשי מרייהו מינייהו, ומפרשי לה כפי' התוס' דהא דאמר רבא היכי מייאשי היינו שיכולין לתבוע ולא מייאשי כלל, דהכי משמע ממה שלא פירשו דין השינוי דפסקו בי' אליבא דרבא דהלכתא כותיה לגבי אביי וממ"ש הרשב"א דאינו מחוור, ועיי' לעיל כי' א' אות י"ח]. ולפי"ז מ"ש הראב"ד דשמו עליו בע"כ אין כוונתו כפירש"י דהשתא נמי כשהוא גשרא שמו עליו, דא"כ אמאי קני מצד שינוי מעשה והרי חוזר לברייתו הוא ושינוי מעשה החוזר לברייתו אפילו עם יאוש נמי לא קני, כמבואר התם בסוכה דפרכינן ולקנייה בשינוי מעשה ומשנינן שינוי החוזר לברייתו הוא והתם בתר יאוש מיירי, ועיי' עוד בתוס' ב"ק (דף צ"ג ע"ב ד"ה עצים ועשאן כלים) וברא"ש שם ובטוש"ע חו"מ (סי' ש"ס ס"ו) לענין שינוי מעשה שלא נשתנה שמו, אלא דכוונת הראב"ד היא דלעולם כשהוא גשרא אין שם גובא עליו אלא דשמו חוזר לברייתו כשיפרקוהו ולא קני ורק עם היאוש הוא דקני אי משום שינוי השם החוזר וכשי' התוס' הנ"ל אי משום שינוי מעשה [שכן נוטין דבריו יותר] ועם יאוש מהני שינוי מעשה כזה שנשתנה שמו לשעה ואפי' חוזר לשמו הראשון לכי יפרקוהו, והא דקאמר שמו עליו ר"ל דבתר תלישתו חוזר שמו. וכך היא מסקנתו לדינא אף אליבא דרבא. ולפי"ז במ"ש הרשב"א שאינו מחוור בעיניו צ"ל דפליג אתוס' סוכה וס"ל דשינוי השם החוזר אפילו עם יאוש נמי לא קני שכ"כ גם הריטב"א סוכה שם, והא דמשני התם הש"ס דהשתא נמי אסא מקרי ולא משני שחוזר לברייתו כדמשני מקמי הכי על שינוי מעשה (דמזה הכריחו התוס' דשינוי השם החוזר קונה עם יאוש) כבר כתב הריטב"א דאה"נ דהוה מצי לשנויי הכי אלא דקושטא דמילתא משני ליה דאין כאן שינוי השם כלל דהשתא נמי אסא מקרי וכ"נ דס"ל גם להתוס' ב"ק (דף ס"ז ע"א ד"ה מעיקרא טיבלא) שהקשו על גנב וגזלן שהקדישו ותרמו דשינוי שחוזר לברייתו הוא בשאלה, ומאי קושיא היא הרי גם שינוי כזה קונה עם יאוש והתם אחר יאוש מיירי כמבואר, ומצאתי שעמדו בזה המהרש"א והפנ"י והניח בצ"ע ואולם באמת מוכח דהתוס' דהכא פליגי אתוס' סוכה הנ"ל וס"ל כהריטב"א דשינוי השם החוזר אפי' עם יאוש נמי לא קני. וא"כ הרשב"א נמי שבחי' לב"ק שם הקשה ג"כ כקושיית התוס' בע"כ ה"נ ס"ל כהריטב"א שאינו קונה ומשו"ה לא נתחוורו לי' דברי הראב"ד. [מיהו איכא למידחי פורתא דשינוי השם החוזר פ"י שאלה גרע ספי דנעקר הדבר למפרע ונמצא שלא היה כאן שינוי שם מעולם, והיא מילתא דמסתברא, ואין ראי' שהתוס' והרשב"א חולקין על התוס' סוכה. וממאי דהתוס' גופייהו קרו ליה התם שינוי חוזר לברייתו אין סתירה לדברינו, משום דהשתא עדיין לא נשאל ושם תרומה עלה ואנו באים רק מכח מאי דמצי לאיתשולי ודמי לשינוי החוזר לברייתו שאפשר לחזור ועדיין לא חזר. אבל מ"מ דחוק הוא דמנא ספי'א להו הא מילתא כ"כ פד כדי להקשות]. וכן מוכח לשי' הסוברים דשינוי השם גמור נמי לא קני אלא עם יאוש יעוי' בשמ"ק (דף ס"ו) משם רבוותא ודלא כהתוס' (דף ס"ז ע"א ד"ה הא) וא"כ הא דמשני התם ר' זירא שינוי החוזר לברייתו בשינוי השם לא הוי שינוי היינו אפי' לאחר יאוש דאי לפני יאוש שינוי השם גמור נמי לא קני. אך אם הראב"ד רק לפרושי לאביי בלחוד קאתי ובמאי דאמר רבא היכי מייאשי יפרש כרש"י אין פלוגתא בינייהו כלל, וגם אפשר לפרש דהשתא נמי כשהוא גשרא שמו עליו ומ"מ מהני לאביי עם יאוש ולמסקנא אינו כן:

ואגב גררא אעיר בדברי רש"י אלו במה שכתב דשינוי מעשה נמי ליכא הא אי לאו הכי היה קונה בשינוי, ואמאי אליבא דמאן קיימינן אליבא דרבא ורבא הרי ס"ל לחד לישנא ברש"י תמורה (דף ו' ע"ב) דשינוי אינו קונה כלל, ויש להאריך הרבה בכל הנ"ל ואכ"מ:

אבל עדיין קשה מתוס' סוכה שם (ד"ה שינוי החוזר) שכתבו לענין אוונכרי דמה שנקצץ מן המחובר לא חשיב שינוי מעשה כיון דלא נשתנה שמו בכך דמעיקרא אסא והשתא אסא, וע"ז תיהדר קושייתנו שלא נעשה שינוי זה אחר הגזילה ולא שייך בזה התירוצים הנ"ל. ויקבל ברכת החוה"ש מאת מוקירו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף