טורי אבן/חגיגה/יד/ב
מהו לסרוסי כלבא א"ל בארציכם וכו'. בפי"ד דשבת (דף קי) פי' התוס' בשם השאלתות דנ"ל מבארצכם דהא חובת הגוף הוא מ"ל בח"ל אלא האי בארץ לכל אשר בארץ אתי' וק"ל הא דשאלו על סירוס כלב דוקא משום דאיסו' סירוס אצל מומי קרבן כתיב וכלב אפי' מחירו אינו ראוי' לקרבן מש"ה שאלו עליו יותר משאר בעני חיי' טהורי' וטמאים שאינן ראוין לקרבן כדפי' רש"י ותוס'. והשתא מנ"ל מבארץ דלרבות אפי' כלב אתא דלמא אינו מרבה אלא שאר ב"ת דמחירן ראוי לקרבן והן עצמן לא דהא הואיל והן עצמן אין ראוין אין איסו' סירו' נוהג בהן קמ"ל בארץ דנוהג אבל כלב דאף מחירו א"ר לא שמעת מיני' ודוחק לומר דבארציכ' כל שבארץ במשמע דהא ודאי לא דפשטא דקרא א"אי קאי אלא דקשי' לן הא ח"ה הוא מש"ה עקרינן לקרא מפשטי' ודי לך שתרבה לאותן ב"ח שמחירן ראוין לקרבן ואכתי כלב מנלן ועוד אם איתי' דמשמעות בארציכם בכל שבארץ הא אמר ההם מנין לסירוס באדם שהוא אסור ת"ל בארצכם לא תעשה בכם נא תעשה ומבארץ בארציכם נ"ל הא דאדם כדפי' התוס' התם ואי משמעות דארץ כל שבארץ במשמע ת"ל סירוס אדם נמי מבארץ. א"ו האי בארץ אינו אלא קרא יתירא בעלמא. ועק"ל דאפ"ת דבארץ הכל בכלל הא הני דשאלו דלא ידעו מהא דרשא דבארץ מ"ט שאלו על סירוס כלב דאפי' מחירו אינו ראוי' לקרבן ה"ל להו למשאל אף על שאר ב"ח שהן עצמן א"ר אע"פ שמחירן ראוין מהו לסרוסי. וי"ל משום דאמ' התם הכל, מודים במסרס אחר מסרס שהוא חיי' שנא' ונתוק וכרות אם על כרות חיי' על הנתוק לא כ"ש אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב וכיון דנ"ל למסרס אחר מסרס שהוא חייב אע"ג דמסירוס ראשון כבר נעשה בעל מום ומעתה א"ר לקרבן. ממילא ש"מ כל ב"ח אף שא"ר לקרבן אפ"ה אסורין בסירוס ול"ל קרא בארציכם אלא לסירוס כלב לחוד אף שמחירו א"ר לקרבן אפ"ה אסור בסירוס:
שוב ראיתי להרא"ש שכתב שם בשם השאלתות בזה"ל מהו לסרוס כלב וכל דבר טמא מי אמרי' בבהמה טהורה דוקא איירי קרא דראוי לקרבן וכו' משמע דמבעי' להו כל ב"ח שא"ר לקרבן ול"ד כלב מיהו הלישנא דתלמודא משמע דכ"ד שא"ר לקרבן פשיטא להו לבד מכלב מטעמא דפי' רש"י ותוס' מדנקט דוקא מהו לסרוסי כלבא מ"מ בהא מסייע לי' דאיצטריך קרא לכ"ד שא"ר לקרבן וג' חלוקים בדבר הראוי' גופא למזבח ושא"ר גופא אלא מחירו ושא"ר לא גופא ולא מחירו ואין בכלל זה אלא כלב בלבד והכל נ"ל מקראי כדפי':
בתולה שעיברה מהו לכה"ג. כתבו התוס' פי' רש"י שהיא אומרת בתולה אני אי שכיחא דשמואל מהימנא וק' לר"י הא בפ"ק דכתובות (דף יג) תנן היתה מעוברת מה טיבו של עובר זה מאיש פ' וכהן הוא כו' רי"א לא מפי' אנן חיין והכא משמע דקבעי אליבא דכ"ע. וא"י מנ"ל דאליבא דכ"ע בעי דילמא כר"ג ס"ל דאמר התם נאמנת והתוס' שי' ושמא בכאן שאף היא בכלל האיסור כדכתיב כי אם בתולה מעמו יקח קרי' בי' יקיח נאמנת. וק"ל הא התם ברישא גבי היתה מדברת עם א' אר"ג נמי דנאמנת ופליג ר"י ואמר א"נ לומר לכשר נבעלתי להכשירה לכהונה ולכל אמוראי התם בגמ' הא דאמר ר"ג נאמנת היינו להכשיר בה שתנשא לכהן והא זונה לכהן האשה נמי מוזהרת כדא' בפ"ט דיבמות (דף פד) לא יקחו דגבי פסולי כהונה לא יקיחו מלמד שהאשה מוזהרת ע"י איש ואפ"ה פליג ר"י ואמר א"נ להכשיר א"ע לכהונה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |