עץ הדר/כט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־01:41, 13 במאי 2024 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאת גרסה ראשונית מדיקטה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

עץ הדר TriangleArrow-Left.png כט

והנה יש מקום לומר דסברת "אילו מימלך עלה בר מיהדר היא", דאמרי' בסוגיא דסוטה, שייכא דוקא במין במינו, דאז יש לה דמיון לשחוטה שאינה בטלה בנבילה דסוגיא דמנחות שהשוה לה הר"ן להא דסוטה הנ"ל. לפ"ז נהי' צריכין לסלק מה שתירצנו לעיל (אות ז') אהא דכתב מוהרש"א בסוגיין, דמשו"ה כדמוקים לה ר"נ ב"י במבריך אילן בירק לא מקשה כמעיקרא ולבטול אילן בירק כמו שילדה בטלה בזקנה, משום דכיון דירק הוי בת מינה אחרינא אין סברא דיבטל הירק את האילן. ומזה דן הגאון ב"א דה"ה אילן באילן מין בשאינו מינו ג"כ לא בטל. ובאמת מלשון מוהרש"א ז"ל נראה דלא עלתה על דעתו לומר דכללא הוא שמין בשאינו מינו לא תבטל ילדה בזקנה, כ"א כונתו שריחוק כזה כמו אילן מירק אינו בטל, וראי' שלא אמר כלשון חכמים המורגל דילדה בזקנה כיון דמין במינו הוי בטל, מה שא"כ אילן בירק דהוי מין בשא"מ, כ"א דייק בלשונו לומר דילדה בזקנה כיון דמינה הוא בטל לגבה, משא"כ אילן בירק כיון דלאו בת מינה היא לא בטיל לגבה, ע"כ. דייק ביותר באילן בירק שהטעם מה שאינו בטל הוא משום שאינה בת מינה, כלומר שאינו מסוגה כלל, כמו מינה מחריב בה דזבחים (ג' א'), דהיינו קדשים בקדשים, אע"פ שהם חלוקים במינם רק שהם קרובים בסוג, וה"נ הכונה מין ירק ומין אילן הוא רחוק הרבה כ"כ עד שאין סברא שיבטל הירק את האילן שניכר כח האילן לעצמו, מה שא"כ אילן באילן אינו ניכר כ"כ כ"א בפ"ע אחר שנתאחדו, ע"כ בטל.

והגאון ב"א למד מזה שמין בשא"מ לא בטל, ובדברי לעיל (אות ז) הראיתי פנים די"ל דה"ט דאילן בירק אינו בטל אע"ג דלאו בר מיהדר הוא הירק, היינו מצד מחשבה אינו בר מיהדר, אבל הוא בר מיהדר ע"פ טבע שכשיתחזק ויתקיים משנה לשנה נעשה אילן. אלא שזה אתי שפיר לפי הפוסקים שהבאתי לעיל, דהחילוק שבין ירק לאילן תלוי בקיום משנה לשנה, אבל לפי דברי הרמב"ם (כלאים פ"ה ה"כ) דזה הכלל כל המוציא עלין מעיקרו ה"ז ירק, מענפיו ה"ז אילן, יש לעיין בזה, דמ"מ קשה שישתנה הירק להוציא עלין מענפיו כיון שאין לו ענפים כלל, אלא שבאמת אין זה כלל גדול דנמצאים ירקות כאלה שיש להם ענפים ג"כ, וכמו קלח של כרוב שהיו עולים בו בסולם (כתובות קי"א ב'). אלא שמ"מ קשה כיון שהוא מוצא עליו כבר משרשו לא יבוטל זה ע"י הרכבת האילן. לכאורה אמנם י"ל דאפי' אם זאת הסגולה של יציאת עלין משרשו תשאר בו אם רק יוציא ג"כ עלין מענפיו שוב יהי' דינו כאילן, א"כ היא באמת בר מיהדר להיות אילן, ומשו"ה אין האילן בטל בו. אבל לפי מה שכתבתי דבמין בשאינו מינו לא שייך לומר כלל כל עיקר ענינא דבר מיהדר כמו שאין שייך לומר הך כללא דשחוטה אינה בטלה בנבילה במין בשא"מ, א"כ בהא דאילן בירק לא יועיל לנו מה שנמציא שיהי' בר מיהדר, כיון דסוף כל סוף הוי מין בשא"מ, והדרא קושיא לדוכתא למה אינה בטלה. אלא דיש לומר דעד כאן לא שייך לומר דבמין בשא"מ לא יועיל סברא דבר מיהדר כ"א באילן, כמו שחוטה בנבילה, דאנו מדברים רק על השינויים שמצד הדין, אבל עצם טבע של המהות על מקומו עומד, ע"כ אמרי' שפיר דמתי מועיל השיווי של הענין הרוחני, למשל של טהרת השחוטה בטומאת הנבילה, דוקא כשהשיווי הטבעי כבר נמצא שהוא מצד החומר מין במינו, אבל כשההבדל הטבעי מכריח שיהי' מין בשא"מ ויבטל אינו מועיל כלל מה שמצד הרוחני לבד יחשב למין במינו משום דבר מיהדר הוא, או משום שאפשר לנבילה שתיעשה שחוטה כדמסרחה. אבל כאן באילן בירק שאנו אומרים שהירק יקנה לו ע"י גודל כוחו של האיל ממש טבע האילן בתכונתו החומרית, וממילא יהי' שוה עמו ג"כ בענינו הרוחני, א"כ יהי' ממש מין במינו ושפיר הדין נותן שלא יהי' בטל. אלא שלפ"ז נהי' צריכים לחידוש של ענין נסיוני טבעי שאין לנו עדיין בירורים ע"ז. גם דברי מוהרש"א עוד נשארים הם בלא פתרון, דלפי דברי הנ"ל הענין מאילן וירק הוא ההיפוך מד' מוהרש"א שהוא כתב שלא בטל משום דהוי שלא בת מינה, ולפ"ד אדרבא הטעם הוא משום דהוי בת מינה טובא. ע"כ נראה לע"ד שענין ביטול זה דבטלה ילדה בזקנה, יחור בשורש, אינו ביטול כמותי, שאנו אומרים שיניקה זו של היחור קטנה היא ומועטת לגבי השורש, וע"כ היא בטלה אצלו ברוב, דא"כ הי' לנו לחשב על דבר השיעור כמה גדול הוא הענף וכמה השורש, כדי שנדע לשער את הכמות. אך באמת אין היניקה תלויה בכמות, וכה"ג פליגי ביו"ד (סי' י"ד סעיף ה') ביוצא, דאבר אחד שנולד אחר שנשחטה אמו דחלבו אסור, אם נלך בזה אחר שיעור האבר נגד בשר, גידין ועצמות דכל הגוף (כט"ז סק"ז, וש"ך סקי"ב, ונקוה"כ שם בענין דברי הב"ח שחידש זה), עכ"פ יש לדון בזה. אבל יותר נראה שכאן הוא ענין ביטול של הכחות, כעין זה וזה גורם, שאינו שייך להכמות כ"א לאיכות הכח; ע"כ כשאומרים ילדה בטלה בזקנה, הכונה הוא כח ההיתר לגבי ערלה שיש בזקנה גובר על כ האיסור שיש בילדה ומבטלה. א"כ ניחא באילן באילן, שבכל אילן כיון ששייך בו ערלה, שייך לומר שיש בו כח איסור וכח היתר לגבי ערלה, ואנו דנין מי הוא הגובר, אבל בירק דלא שייך ביה כלל ענין ערלה, הוי לגבי ערלה ממש כקרקע עולם דלא שייך שיבטל את כח האיסור של האילן החייב בערלה, וזהו תכנס של דברי המוהרש"א ז"ל, שאילן באילן כיון דבר מיניה הוא בטל, ושייך לומר שכח ההיתר גובר על רח האיסור, אבל אילן בירק, כיון דירק לאו בת מינה, ואין ענין ערלה שייך בי' כלל, לא שייך כלל לומר שיהי' כח היתר בירק לבטל את כח האיסור של האילן, שאין בירק שום כח לגבי ערלה לא בחיוב ולא בשלילה. והיינו דאמר בירושלמי דפרקין (סוטה הלכה ה'): "מה אנן קיימין, אם כשהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן ירק מין במינו נטוע כבתחילה הן". ופי' פ"מ: דקאי אמתני' דמבריך ומרכיב חוזר, היכי דמי מרכיב, אם הרכיב אילן מאכל ע"ג אילן מאכל מין בשא"מ, א"כ היא הרכבה אסורה ופירות עבירה הן. ונראה מכאן שהי' פשוט לירושלמי דפירות עבירה אינו חוזר מעורכי המלחמה, משום דאין סברא לומר, שיהיו פירות עבירה שייכים לחיוב רבעי שבזה תלוי ההחזרה מעורכי המלחמה "נטע כרם ולא חללו", וס"ל דאסור לעשות מצוה בפירות עבירה, וזאת ראי' אלימתא להלבוש, דאסור מצד עבירה אתרוג המורכב דמאיס לגבוה, ואי משום דבכרם רבעי כתיב: "קודש הלולים לד'", הרי גם גבי ד' מינים כתיב: "ושמחתם לפני ד'". וכל הבא לחלק בין רבעי למצוה עליו להביא ראיה. עכ"פ ס"ל לירושלמי דבפירות עבירה א"א לאוקמי מהאי טעמא, דלא שייך בהו חילול. ונראה דהירושלמי לא אתי עלה מטעם דאם מיירי בהרכבת איסור הוי כאן עבירה, וא"כ הוי מתני' דלא כריה"ג, לבד מה שאפשר לתרץ שעשה זה ארים כמו שתירץ מוהרש"א. נראה דירושלמי לא קפיד כלל לאוקמי מתני' כריה"ג, כן לא מטו לה משום דהוי דומיא דגזלן, כמו שפירש"י משום דלא מייתי כלל בירושלמי דרשא דלא חנכו פרט לגזלן, אלא על כרחין משום דפשוט להו לרבנן דבני מערבא דפירות עבירה פסולין למצוה, וסיים תלמודן (שם) ואם כשהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק מין במינו, נוטע כבתחילה הוא בירושלמי כתיב "הן" וצ"ל "הוא"}}. ופי' פ"מ: דאין זה הרכבה ופשיטא דחוזר ולפו" יקשה מנ"ל כ"כ דפשיטא דחוזר עד שהוא תמה על מתני' דא"צ להשמיענו כלל, אלא ודאי כיון שחזרה בחיוב ערלה ורבעי היא תלויה, ע"כ באילן מאכל כיון שיש בו דררא דערלה והוא פטור ממנה כשעברו עליו שנותיו, שייך לומר שכח ההיתר שלגבי ערלה מבטל את האיסור אבל אילן סרק שאין לו שום שייכות לגבי ערלה אין לו שום כח בזה לבטל, ודמי לקרקע עולם, ע"כ ודאי הוא חשוב נוטע בתחילה. וה"ה בירק דלענין זה אין הפרש בין אילן סרק לירק, דשניהם אין להם שייכות לענין ערלה, ואין שייך לומר שיבטלו את כח האיסור של ערלה, וכהא דזבחים הנ"ל דלאו מינה לא מחריב בה.

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף