עץ הדר/יג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עץ הדר יג

והנה שיטת רש"י (בע"ז מ"ט א') גבי נוטעים יחור של ערלה, דהא דילדה שסבכה בזקנה בטלה מטעם זה וזה גורם אתי' עלה, ולפ"ז לא יהי' מזה ראי' דהעיקר הוא הזקנה של השורש. מ"מ גם מדבריו ז"ל מוכח דלכה"פ שני הכחות מעורבים הם, ואתרוג מעליא לא הוי, וק"ו הדבר, ומה לקולא אמרי' דאין זה הפרי מן היחור, ק"ו לחומרא. אלא שעצם דברי רש"י צריכים תלמוד, דהתוס' (שם ד"ה שאם הראשון) תמהו עליו רק מן הלשון, דלשון בטלה משמע דהוא מטעם ביטול ולא מטעם זוז"ג, וזה יש לתרץ כד' הר"ן דזוז"ג גופי' ג"כ מין ביטול הוא, אבל גם עצם הענין קשה טובא, דלא מצינו זוז"ג כ"א באיסור שהוא בא בדרך תולדה: שעיקר האיסור הוא באופן אחר, ואח"כ מזדמן ממנו תולדה ודבר הבא מכחו, אז אם האיסור הראשי הוא לבדו הגורם אז אסור הוא באיסור הנאה, ואם יש עוד גורם של היתר אז הוי זוז"ג ומותר, כמו איסור ע"ז שאסור לעצמו קודם שנעשה זבל, ואח"כ כשנעשה זבל ונולד מזה הפרי היה ראוי ג"כ להיות אסור אלא מפני שיש כאן זוז"ג ע"כ הוא מותר. אבל איך אפשר לומר באיסור ערלה זוז"ג, שהרי על האילן עצמו ועל היחור אין שום איסור, וכל האיסור של תורה אינו כ"א על הפרי היוצא ממנו, א"כ זהו גוף האיסור עצמו ולא גורם של האיסור, ומה ענין זה לזוז"ג. ע"כ נלע"ד דרש"י ס"ל דכאן אנו צריכים לשתי הסברות בין לסברת ביטול הפשוט דעיקר היניקה היא של הזקנה, ואין יניקת הילדה עולה בשם כלל לגבי הזקנה. ובזה ניחא שאין זה נקרא נטיעה חדשה עד שנאמר שנחשוב לה שני ערלה משעת נטיעתה של ההרכבה. אבל מ"מ כיון דמיירי בילדה שלקח מאילן של ערלה קשה עדיין נהי דערלה מצד הנטיעה החדשה אין כאן, אבל הרי יש כאן היניקה שהביא עמו היחור של הילדה מקודם עקירתו מאילנו שהי' ג"כ ילדה, שזהו הדיוק של ר"א לאשמעינן רבותא, ילדה שסבכה בזקנה ולא סתם יחור שסבך בזקנה, וזאת היניקה הקודמת א"ז ממש אותו איסור הערלה שאסרה תורה שזהו רק מצד אותה הנטיעה שהאילן מחובר לו עכשיו, אבל ממה שהי' מקודם זהו נקרא רק כח איסור ואם לאו דזוז"ג מותר, הי' ראוי להיות אסור עד אותו הזמן שיצא האילן, שממנו נטלה הילדה, מכלל ערלה. ואולי עוד י"ל דהי' ראוי להיות אסור לעולם, דרש"י נראה דלא ס"ל כתוס' ע"ז (שם) שעל היחור לא שייך שום איסור, כ"א כמו שכתבתי, דשייך מ"מ איסור הכח כשיוצא ממנו אח"כ הפרי יהי' אסור מטעם ערלה הראשונה שלא הותרה, ואולי זה שאמרה תורה שיש היתר לשנה הרביעית, זהו דוקא כשהוא מחובר לאילנו, אבל כיון שנחתך בזמן האיסור י"ל שהוא נשאר באיסורו ורק מנין חדש של הנטיעה השניה הי' יכול להתירו. וכאן שאנו אומרים שאינו חשוב כלל כנטוע מחדש, דעיקר הנטיעה היא הזקנה, י"ל שלעולם נשאר בו כח ערלה. מיהו אפי' אם לא נפליג כ"כ בדבר, אבל מ"מ בזמן ערלה הראשונה של הילדה שפיר הוי רק בכח, וזה הותר רק מצד זוז"ג, אבל מ"מ הי' ראוי להאסר מטעם הנטיעה השניה של ההרכבה, אלא שזה מותר מטעם שאין ההרכבה נקראת נטיעה כלל מפני שבטלה באמת בזקנה, ועיקר היניקה והפירות נקראים ע"ש הזקנה, ולפי"ז יהי' הדין קיים מכאן שכל הפרי נקרא ע"ש העיקר ולא ע"ש הנוף והיחור אפי' לפי' דעת רש"י. ולפי גירסת הר"ן שלפנינו ברש"י דע"ז הנ"ל מדוייק יותר הכונה בד' רש"י ז"ל כמש"כ שבגמרא שלפנינו איתא ברש"י בזה הלשון: "והבריך והרכיב אם מבריך או מרכיב יחור של ערלה באילן זקן מותרים פירותיהן מיד, אע"פ שלא מלאו להם שני ערלה, דזוז"ג מותר, וה"נ אמרי' בעלמא ילדה שסבכה בזקנה בטלה". ובר"ן הלשון הוא בשינוי קטן למאד, אבל יש מקום לדיק בו וז"ל הר"ן: "אם הבריך והרכיב יחור של ערלה באילן זקן מותרין פירותיהן מיד אע"פ שלא מלאו לה שני ערלה דזוז"ג מותר דה"נ אמרי' בעלמא, דילדה שסבכה בזקנה בטלה כך פירש רש"י" והנה בלשון רש"י שבגמ' כתב: "שלא נמלאו להם שני ערלה", יש לפרש הכונה שני ערלה מהנטיעה של ההרכבה, ולפ"ז אין הפרש וחידוש בין אם היתה ילדה היחור שסבך או זקנה שגם היא נעשית ילדה כמש"כ רש"י עצמו, (בסוטה מ"ג הנ"ל) ויהי' חיבת ילדה למותר, וכמו שהעירו ע"ז כבר בתוס' (מנחות ס"ט ב' ד"ה דאמר) ותירוצם שכתבו שלא היינו יודעים דקאי לענין ערלה, כבר העיר בבית אפרים שלא הי' בגירסתם: "ואין בה דין ערלה", אבל לפי גרסתנו קשה. ובאמת קצת משמע מדיוק לשון רש"י בסוטה של"ה ג"כ בגירסתו אלה התיבות: "ואין בה דין ערלה" שכ' בד"ה בטלה לגבי זקנה ואינה חייבת בערלה ואין בה דין רבעי. ואם הי' בגי' "ואין בה דין ערלה" כמו שהוא לפנינו הי' למותר לחזור ולפרש "ואינה חייבת בערלה" גם הי' מנקיט ג"כ לשון הגמרא "אין בה דין ערלה" כמו שאמר "אין בה דין רבעי". אלא דעצם תירוץ התוס' הוא שאם הי' אומר סתם יחור שסבך בזקנה בטל דלא היינו יודעים לענין מה הוא הביטול, אלא עכשיו דנקיט ילדה ידעי' דמיירי לענין ערלה, וזה באמת קשה טובא דאיפוא לנו יתרון בזקנה אם לא בערלה, וכשם שתיבת ילדה מוכיחה שמיירי לענין ערלה ה"נ הי' מספיק תיבת זקנה לבדו. אמנם מה שכתבנו בכונת רש"י שבא להשמיענו עוד צד חידוש שבגינו אנו מוכרחים להשתמש בכח של זוז"ג והוא דוקא בילדה, ולא מצד הערלה של הנטיעה החדשה שאנו מונים ביחד עם הזקנה משעה שהורכבה כ"א מצד הערלה שיש בכח בהיחור מצד שנלקח מאילן ערלה, ועפ"ז מדויק לשון הר"ן בכונת רש"י שדייק להגביל את הענין על היחור, ולא כתב שלא מלאו להן שני ערלה דקאי על הפירות דהיינו משעת הנטיעה החדשה, דע"ז מספיק מה שבטלה הנטיעה לגמרי עד שלא חשוב כלל נטיעה חדשה. ובזה הדין שוה בחידושו בין אם היה היחור ילדה או זקנה שע"י חתיכתו מאילנו, ונטיעתו החדשה הי' נעשה ילדה, זולת מה שאין נטיעתו חשובה נטיעה ואין כאן איסור ערלה בעצם. אבל כיון שלוקח היחור מאילן ילדה במקומה יש כאן כח של איסור ערלה, מפני שלא מלאו להילדה, להיחור שסבך, שני ערלה, ע"כ בטלה מטעם זוז"ג כדין זוז"ג דעלמא, דקאי על איסורים הבאים בכח של גרמת איסור, ולא על איסורים שהם בעצמם עומדים כאן כה"ג דערלה מצד עצמותה של הנטיעה החדשה, שא"ז שייך לזוז"ג כלל. עכ"פ הביטול כולל בזה שני ענינים ועמקו מאד דיוקיהם של רבותינו הראשונים ז"ל ברוך שבחר בהם ובמשנתם ואע"ג דאפשר לדחוק ולומר דרש"י ס"ל שכיון שמצינו סברת זוז"ג בענין איסור הבא מצד כח וגרם איסור, ה"ה בענין ערלה שהיניקה אינה עצם האיסור כ"א הפרי הבא מחמתו, דמי לגורם דמהני גורם היתר המצורף להיות זוז"ג, אבל הוא דוחק מבואר דבכל זוז"ג נקלש האיסור העצמי בדרך שבא להיות רק גורם, אבל בערלה כן הוא דרך איסורו שאמרה תורה וכמש"כ, ועכ"פ מה שכ' הגאון בית אפרים שע"פ שיטת רש"י אזלא לה ראיתו של הגאון מוהר"מ אלשיך מילדה שסבכה בזקנה, לבד מה שאפי' לפי פשטם של דברים כשנאמר שרש"י אתי עלה מטעם ביטול, וזוז"ג וביטול חד הוא כד' הר"ן ג"כ ד' הרמא"ל ז"ל קיימים, דמ"מ יש כאן תערובות ממש של אתרוג ולימון, ואיך נוכל לצאת בפרי שאינה שלמה ואינה כצורתה, וככל יתר הטענות הנכונות שהובאו בת' מוהרמא"ל ז"ל. אלא שלפי מה שכתבנו נשאר קיים כל אותו הדיוק של מובן הביטול הפשוט שהכונה הוא שהיניקה נחשבת כולה מהשורש של גוף האילן העיקרי היונק מן הקרקע, ואין היחור עולה בשם כלל במילואו. ורש"י לא בא לגרוע סברא זו כ"א להוסיף עליה ג"כ הענין של זוז"ג מצד כח העבר, שבודאי לא יתכן לומר שמצד השירים של כח העבר יחשב הפרי אתרוג, בשעה שהיניקה שעל ידה גדל הוא עכשיו נחשבת כולה רק על שם השורש והיסוד של האילן המחובר לקרקע שעל ידו היניקה באה, כענין הזקנה לגבי הילדה ואע"פ שנראה מד' הר"ן שלא העתיק לשון רש"י אות באות כ"א תוכן הענין, אבל זה עצמו נותן מקום עוד לדייק יותר בשינוי הלשון, איך שיהי' בין שיהי' זה השינוי בין להן ובין לה בגרסתו ברש"י או שתיקן כך מעצמו הר"ן ז"ל, מרוחב לבבו הכונה נאותה בעה"י.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף