עץ הדר/ו
< הקודם · הבא > |
והנה מכל דברי הגאונים מני אז אנחנו רואים שהי' המנהג פשוט להם לאסור אתרוג המורכב. והגדולים שבאו בטעמים לא באו לחדש את ההלכה, כ"א למצא טעמים נכונים על ההלכה המוחזקת. וכל מי שבא להוציא מהלכה ברורה ופשוטה בישראל עליו להביא ראי' עצומה וברורה וכולי האי ואולי, שהרי אפי' אליהו אינו יכול לשנות מנהג של הלכה פשוטה, כדאמרי' בפ' מצות חליצה (ק"ב א') אם יבוא אלי' ויאמר: "אין חולצין בסנדל אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל." ומה שצדד קצת הגאון בעל בית אפרים להקל בשעת הדחק, וגם זה רק לפלפולא ולא למעשה, כמבואר בדבריו למעיין, וניכר מכלל כל תשובתו שהי' לו אז פשוט דמורכב גמור לא שכיח כלל שהביא מד' הגאון מוהר"י מפדוא שכתב (בת' רמ"א) שרק בהיכלי שרים נמצא שמרכיבים יחור של אתרוג ע"ג לימון אבל בכלל אין זה מלתא דשכיחא כלל, וכל עיקר החשש לפ"ד הי' רק שמא נתערב יחור אחד של אתרוג מהמורכבים באופן הנ"ל בשאר אילני אתרוגים טהורים, אבל כל האילנות רובם ככולם היו אז מוחזקים אצלם בחזקת טהורים מהרכבה, ע"כ צדד הרבה להוציא את הלעז. אבל עכשיו בימינו הננו יודעים בבירור שאצל כל הגננים האתרוגים הם המורכבים ממש בלימונים, שעיקרם הוא הלימון והאתרוג מורכב על גביו, ובזה שקונים מהגוים את המורכבים מחזיקים אנחנו את ידם להרכיב עוד, וא"א כלל למצוא אתרוג מובטח שלא יהי' מורכב כ"א ע"י השגחה מעולה מבוררת. ואין שייך כלל לסמוך על חזקת מקומות שהיו מוחזקים מאז לקנות מהם שהרי הכל יודעים שאילן האתרוג אינו מאריך ע"פ הרגיל יותר מעשר שנים, ואח"כ ימות גזעו וצריכים לנטוע אחר במקומו, ואחד מטעמי הגננים שנהגו להרכיב הוא, כדי להאריך שנות קיומו, וא"כ איזה חזקה שייך כאן, אפי' אם היו משנים קדמוניות מוחזקים לקנות באיזה מקום הלא האילנות הישנים כבר אינם, והאילנות החדשים מי החזיקם עתה. ועוד קודם שנולדו ונטעו נולד כבר עליהם הספק והריעותא הברורה. ע"כ אין שום דרך ועצה לזכות באתרוגים בטוחים מהרכבה כ"א ע"י טיפול אחינו ב"י בהם מתחלה ועד סוף, וע"י השגחה ושמירה הגונה. ולפי מצב הדבר הנהוג עתה בעולם א"א להשיג דבר זה כ"א במושבות שבאה"ק שאחב"י עובדים אותם, שבהם אפשר לשמור מכל החששות של הרכבה, בין בעת הנטיעה ובין אח"כ במשך הזמן שמרכיבים שירכיבו דוקא מאתרוג על אתרוג, כמו שהיו נוהגים מאז בדקלים כמבואר בדברי רז"ל (בפ' מקום שנהגו נ"ו א') ובמדרש איכה (פ"א סי' ל"א) ועיי' בערוך ערך נסן שציין במת"כ (שם) וכדאמרינן בסוגיא דסוטה (מ"ג ב') בהרכבת היתר.
ולברר הדבר, שפרי שיסוד שלה הוא מין אחר בעיקר שמ"מ תהי' בעצמה אותה הפרי ע"פ היחור העליון לענין מצוה שבתורה, דבר זה א"א בשו"א בעולם. ואדרבא הדברים מראין להיפך, שעיקר מהות הפרי ופנימיות שלה תלוי בתר העיקר והשורש שזהו יסוד הויית האילן, והענפים יונקים ממנו שהם פועלים על הדפוס החיצוני, ועל איזה מקרים של הפרי, אבל לא יוכלו ליתן את המהות והעצמיות. ומשו"ה בעניני יניקה אזלי' אליבא דכו"ע בתר עיקר, כמש"כ לעיל (אות ג') והוכחה זו הפשוטה והברורה המוטבעת בשכל הישר א"א שתזוז ממקומה אפי' אם ימצאו איזה ראיות ע"ד הפלפול לעומתה, לא יצא הדבר מכלל ספק הקרוב לודאי. וכן לענין דין כרם דבעינן שתים כנגד שתים ואם אינם מכוונים אינו כרם, העיקר תלוי בעיקר, אם העיקר מכוון והנוף אינו מכוון ה"ז כרם, הי' הנוף מכוון והעיקר אינו מכוון אינו כרם. (כרמב"ם פ"ז דכלאים ה"י) ועיי' ירושלמי (שם פ"ה סוף הי"א). וק"ו הדברים ומה התם דעיקר הענין הוא מראית עין של תבנית כרמים אזלינן בתר העיקר, או הכורת בלשון הירושלמי, ק"ו בענינים התלויים בטבע ויניקה דודאי הכל הולך אחר העיקר. ע"כ אין ספק שראוי ונכון לקחת דוקא מהאתרוגים שיש עליהם השגחה מבוררת, והם קודמים לשארי אתרוגים אפי' אותם שהם נראים מהודרים לעין הרואה יותר מהם, כי כל זה ההידור נמצא בהם מצד כח ההרכבה של המין הזר שיש בהם מהלימון ולא מהאתרוג, א"כ עכ"פ ההידור ודאי כמאן דליתא דמי, אפי' אם נדחוק לומר דעצם האתרוג עוד נשאר. אע"ג דמצינו הידור ג"כ בדברים שאינם שייכים לגוף המצוה כה"ג דגימוניות של זהב (סוכה ל"ז א'). אמנם מסתברא דבמידי שיש בו פסול בעצם, אפי' אם נדחוק למצוא היתר שהוא בטל וכיו"ב, דמ"מ א"ז ראוי להידור, זכר לדבר אפי' למ"ד טריפה משבחת מ"מ במידי דמטרפה בי' לא מסתברא (כחולין נ"ז ב').
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |