טורי אבן/מגילה/כא/ב

טורי אבן מגילה כא ב

דף כ"א ע"ב

ובלבד שלא יהי' ב' קורין וב' מתרגמין. נ"ל דב' מתרגמין דנקט כדי נסבה דאיסורא משום ב' קורין הוי אבל משום ב' מתרגמין לחוד לית לן בה ואפי' לכתחילה ש"ד כדתני רישא ובנביא א' קורא וב' מתרגמין אלא איידי דתנא רישא גבי תורה ובלבד שלא יהא א' קורא וב"מ דאפי' ב' מתרגמין בתורה לא. מסיים נמי גבי נביא וב' מתרגמין אבל א"נ לי לפ' הא דנקט גבי נביא ב' קורין וב' מתרגמין מיירי בעבר וקראו ב' וקמ"ל דהואיל וקראו ב' אין ב' מתרגמין אחריהן אע"ג בקרא א' ב' מתרגמין היינו כיון דל"ק אלא א' ונשמע המקרא שפי' ליכא קפידא תו אי ב' מתרגמין אע"ג דתרי קלי לא משתמעי שפיר אבל היכא דעברו וקראו ב' הואיל ומקרא לא משתמעי שפיר אין ב' מתרגמין אחרי' דבעינן השתא עכ"פ שיה' התרגו' משתמעי שפי' דלישנא לא משמע הכא דמשמע דסיפא להיפך מרישא קמ"ל דקא' ובנביא א' קורא. וב' מתרגמין וקא' בסיפא ובלבד שלא יהי' ב' קורין ועוד הדבר מסתבר דהיכא דקראו בנביא ב' ל"י וצריך לחזור ולקרות ואין לו תקנה ע"י ששומע התרגום שפיר א"ו כדפי' ב' מתרגמין דסיפא כדי נסבה:

אכל לפני' מצוה לברך. וה"נ אמ' אביי בפ"ג דסוכה (דף לט) דתנן התם גבי הלל מקום שנהגו לברך מברך צ"ל דאביי ס"ל כמ"ד בפ"ד דסוכה (דף מ"ו) מצות לולב כל ז' לברכה ודלא כריב"ל ור"י דאמרו התם יום ראשון מצות לולב פי' מה"ת ובעי ברכה מכאן ואילך מצו' זקנים וא"צ ברכה ולדידהו הלל ומגילה א"צ ברכה לפניהן. וליכא למימר דאפילו אינהו מודו בהלל ומגילה דצריכין ברכה ועדיפא משאר מצות דרבנן דמגיל' דברי קבלה הוי וברה"ק נאמרה כדא' בע"ק וה"נ הלל נביאים תיקנו לומר על כל פרק ופרק וה"ל כשל תורה כדאמ' בפ"ד דתענית הלילא דר"ח לאו דאוריית' מכלל דשאר הלל כשל תורה חשיבא דליתא דהא אביי מייתי ראי' לדבריו הכא והתם מדאר"י א' שמואל כל המצות כולן וכו' ש"מ דכללא הוא על כל המצות ואפי' דרבנן ולאו אהני לחוד וה"מ בפ"ב דשבת (דף כ"ג) דא' אביי ודאי דדבריהם בעי ברכה אלא דקק"ל מאי ראיי' מייתי למילתי' מהא דא' שמואל הא התם בפ"ד דסוכה אר"י א' שמואל מצות לולב כל ז' לברכה ופליגי עלי' ריב"ל ור"י וש"נ דבדרבנן לא בעי ברכה ומאי אולמ' דר"י א"ש מהני אמוראי דפליגי עלי':

כנגד עשרה הילולין שא' דוד בספר תהלים. בפ"ד דר"ה (דף ל"ב) פריך גבי הני עשרה מלכיות כנגד מי וקא' רמי ר' לוי כנגד עשרה הילולין ופריך הילולין טובא הוי ומשני הני דכתי' בהו הללוהו בתקע בשופר. וק"ל אמאי לא פריך ומשני לה הכא כהתם וכדמסיק דברי ר"י הכא כהתם הי נינהו ויאמ' וכו' ועק"ל דאי הכא ה"ט שתיקנו עשרה פסוקים משום הני הלולים דכתי' בהו הללוהו בתקע שופר. מה ענין זה של שופר לקריאות התורה כל השנה דבשלמא גבי מלכיות ניחא דאומרין אותן בין תרועה והיינו דנקט הנך דכתי' בהו הללוהו בתקע שופר דנקט גמרא קרא של אמצע המזמור משום דעיקר דתיקנו כנגד הילולים הללו משום שיש בו פסוק זה דתקע בשופר שהוא מענינא של יום דמצות היום בשופר אבל קריאות התורה דכל השנה אין להם ענין מיוחד דתיקנו עשרה פסוקים כנגד הילולים הללו יותר מהילולים טובא שבס' תהלים:

ונ"ל דהא דקא' הכא כנגד עשרה הילולים לאו אהני הלולים דתקע בשופר קאי כהתם דהני אין להם ענין הכא. אלא כי הא דאמ' ריב"ל בפ"י דפסחים (דקי"ז) בעשרה מאמרות של שבח נא' ספר תהלים בניצוח בניגון במשכיל וכו'. והיינו שבח דריב"ל והיינו הילולים דר"ל דהכא והא דפריך התם גבי מלכיות הילולים טובא הוי ולא קאמר דהיינו מאמרות של שבח קא' דמה ענין לתקן בר"ה מלכיות כנגד מאמרות של שבח שבס' תהלים שאין זה ענין לענין של יום דאי בשביל זה תיקנו ראוי' כמו כן לתקן כנגד כל יום הילולי' שבס' תהלי' וטובא הוי ומשני שתקנו כנגד הילול מיוחד דתקע בשופר דשייך לחובו' היום. מיהו אכתי צריך טעם למאי דאר"י שתיקנו ע"פ כנגד עשר' מאמרות שבהם נברא העולם מה ענין בריאות העולם לקריאות התורה בשלמא גבי מלכיות ניחא משום דבר"ה נברא העולם כדפרש"י התם וכן מ"ד כנגד י' דברות דשעת מ"ת ניחא דכנגדן ראוי' לתקן ע"פ דקריאות התורה אבל לר"י טעמא בעי ונ"ל דה"ט דהעולם נברא וקיים בזכות קבלת התורה כדאמ' בפ"ק דע"ז (דף ה') ובפ"ט דשבת מאי דכתי' ויהי ערב ויהי בוקר ביום הששי וכו'. והיינו דכתיב ארץ יראה ושקטה בתחילה יראה ולבסוף שקטה. ובפ"ד דר"ה יתבאר יותר:

ראשון שקרא ארבעה וכו'. פי' רש"י ואם יש להן ריווח בפ' וקרא כל א' ד' פסוקים כולן משובחין ואיני יודע מנין לו זאת די"ל דאין כאן שבח למי שקר' ד' אנא בקר' פסוק רביעי יותר על ג' פסוקי' שצריך הקורא בתורה לקרות והוא ממנין העשרה פסוקים שחייבים לקרו' בין כולן דבע"כ צריך א' מהן לקרות ד' פסוקי' כדי שיעלה עשרה פסוקים בין קריאית כולן אבל בקדם ראשון או שני וקרא ד' זכה ושוב אין שבח בקריאות הבא אחריו יותר על ג"פ כיון שבקריאות ג"פ שחייב הקור' לקרו' כבר נשלם מנין עשרה פסוקים שאמרו חכמים דאין פוחתין מהם בבה"כ. דאלת"ה א"כ כל המוסיף לקרות הרי זה משובח ואין קצבה בדבר. אפי' ה' או ו' פסוקים ויותר ומ"ש דמשבח לקורא ד' דווקא א"ו ה"ט כיון שזה הפסוק הד' בע"כ צריך א' מהן לקרות כדי להשלים בין שלשתן מנין י' פסוקים שחייבין לקרות לפיכ' משובח אבל בקריאת יתר על מנין י' פסוקי' שחייבו חכמים אין כאן שבח ונ"ל שזה הכריחו לרש"י לפ' כן דאי אין שבח לקרא ד' אא"כ פסוק זה עולה למנין ע"פ של חיוב התינח דמשבח לראשון ושני שקדמו וקראו ד' פסוקי' ויליף לה מקופות ומנורה כדמסיק ואזיל משו' שקדמו לזכות בקריאת פסוק ד' ולא הניחוהו לבא אחריהן שהוא האחרון שבהן אבל הא דמשבח לאחרון שקרא ד' ויהב טעמא משום דמעלין בקוד' ולא מורידין ל"ל הא. ת"ל דכיון דאותן שלפניו לא קרא כל א' אלא ג"פ בע"כ האחרון חייב לקרות ד' פסוקים כדי להשלים י"פ של חובה ואם לא יקרא אלא ג"פ אין כאן בין בין קריאות שלשתן אלא ט' פסוקים ואנן עשרה בעינן אלא ע"כ מיירי שקרא א' משלפניו ד"פ וקא' אם קרא נמי האחרון ד' משובח אע"פ שבלא"ה כבר עלה המנין עשרה פסוקים של חובה בין שלשתן והא דיהב טעמ' דמעלין וכו' לא משום מעלין מייתי לי' הא כיון דאחד משלפניו כבר קרא ד' אם הוא קור' ד' אין כאן מעלה אלא משו' דאין מורידין הוא כיון דאחד משלפניו קרא ד' אם הוא לא יקרא אלא ג' ה"ל הורדה. ולפי"ז צ"ל דהא דקא' שני שקרא ד' ג' שקר' ד' דלצדדין קא' שני שקרא ד' משובח כדאשכחן במנור' היינו בדלא קר' ראשון וקר' ב' דאי בקר' ראשון ד' צ"ל למילף ממנור' ת"ל משו' מעלין בקודש ולא מורידין ואחרון שק' ד' מיירי בדקרא א' משלפניו ד' דאל"כ ל"צ לטעמ' דמעלין בקוד' וכדפי' מיהו הא דפי' דלצדדין קא' לאו לצדדין ממש קאמינ' דזה א"א לפרש דמיירי בתרי גוונא א"ו בין ב' שקרא ד' בין ג' שקרא ד' מיירי בכל גוונא בין שקרא שלפניו ד' בין שלא קרא אלא בטעמא דמעלין בקודש בג' שקרא ד' לא צריך אלא בקרא א' משלפניו ד' אבל בלא קרא ל"צ לה' ט דהא ת"ל משום שצריך בהכרח לקריאות ד' כדי להשלים העשרה פסוקים של חובה ובשני שקרא ד' אע"ג דמיירי בכל ענין בין קרא הראשון ד' בין ל"ק מ"מ ל"צ לה"ט דאמצעי משובח ממנורה אלא בדלא קרא הראשון ד' דאי בדקרא ת"ל משום מעלין בקודש ויהב טעמא דאמצעי משובח ממנורה דמיהו מ"מ בדקרא הראשון ד' נמי סגי בה"ט. אלא משום הא לחוד ל"צ לה"ט דבחד טעמא דמעלין בקודש לחוד הוי סגי על ב' ועל אחרון שקרא ד' ולפי"ז צ"ל דדווקא אם קרא כל א' מהם ד' פסוקים ה"ז משובח דהואיל וא' מהן צריך לקרות ד' פסוקים בע"כ כדי להשלים מנין פסוקים של חובה הנך נמי אם קראו ד' פסוקים אע"פ שהוא יותר על מנין י' פסוקים של חובה הרי הן משובחין כיון דכל אחד מהן יש לו מעלה של שבח כדילפינן מקופות וממנורה ואחרון משום מעלין בקודש אבל לקרות יותר מד' פסוקים אין בזה שבח דכיון דלא מצינו כיוצא בו בקריאות של חובה שא' ממנין הקרואים צריך לקרות יותר מד' פסוקים והשתא רש"י שפי' ראשון מן הג' שקרא ד"פ משובח וכן ב' וכן ג' אם לא עשה הא' ועשה הב' וכן אם לא קרא האחד ולא הב' ד' פסוקים וקרא אותן הג' משובח אם יש להן ריווח בפ' וכו' כדלעיל הכל לפרש דברי רבא קאתא דרבא מיירי בכל ענין וע"ד שפי'. בין בקרא א' מהן ד' פסוקים בין שכל א' מהן קרא. אע"ג דלפרש דברי רבא סגי או בקרא א' מהן או בקרא הב' והג' לחוד מ"מ לא חש רש"י להאריך דהא אע"ג דאין הכרח בדברי רבא דמיירי בקרא נמי ראשון ד' או אחד מהב' והג'. מ"מ כיון דבקר' כל א' מהם ד' אינו הא' נמי אמרי' הכא דכולן משובחין נקט הכי. ועוד שבהכי מרווח יותר לפ' דברי רבא דמיירי או בקרא א' מהן לחוד ד' פסוקים או בקרא כל א' מהן ולא מיירי לצדדין דהא לחוד קרא ג' פסוקים והנך ד' ד' זהו מה שנ"ל לקיים פי' רש"י:

מ"מ ל"נ לפרש דאם קרא ראשון ד"פ תו ליכא שבח בקורין אחריו ד' ד' וכן אם לא קרא הראשון אלא ג"פ וקרא הב' ד"פ שוב אין שבח לג' אם יקרא ד"פ ואין כאן מטעמא משום מעלין בקודש אא"כ קורא ד"ת מקראיות י' פסוקים של חובה אבל במוסיף על קריאות של חובה לא ולא מבעי' בקרא הא' או הב' ד' פעמים אם יקרא הג' ג"כ ד"פ אין כאן שבח כלל דהא כגמר לקרות ג"פ כבר נשלם העשרה פסוקים של חובה אלא אפי' בקר' הא' ד"פ אם הב' יקרא נמי ד"פ אין כאן שבח דהג' שיקרא אחריו בע"כ צריך לקרו' ג"פ דהא אין פוחתין (מי"פ) [צ"ל מ"ג פסוקים] נמצא שהפסוק הד' שקרא הוא אין עונה לכלום וכ"ת א"כ הא דקא' ג' שקרא ד"פ משובח מטעמא דמעלין בקודש כיון דאינו משובח אא"כ ל"ק שום א' משלפניו ד"פ ל"ל משום מעלין בקודש ת"ל דבע"כ צריך לקרות ד"פ להשלים י"פ של חובה לק"מ דהאי. משובח לאו על אותו שקרא ד"פ קאי אלא אעיקר קריאה קאי דקריאות התורה זו נעשה כהוגן ובשבח כתקנת חכמים בכל דקדוקי קריאי כיון דכל א' מהני ג' אית בי' מעלה כל א' מהן ראוי לקריאות ד"פ ואיזה מהן שקרא אותה קריאה משובחת היא בלא חיסרון מיהו הא דקא' ראשון ושני שקרא ד' משובח אגברי נמי והיינו ושבחי' ר"פ דקא' אראשון:

דתנן בג' קופות של ג' וכו'. והי' כתב עליהן א' ב' ג' לידע איזה מהן נתרמה ראשון הכי גי' ספרי' דידן ונ"ל דגי' משובשת היא דבמתני' בפ"ק דשקלים לא תנן אלא בג' קופות וכו' והי' כתב עליהן א' ב' ג' ותו לא אבל ברייתא היא הא דלידע איזה מהם נתרמה א' וה"ג התם בספ"ה (דף סג) וברפ"ו (דף סד) ותניא אר"י למה כתב עליהן א' ב' ג' וכו' עד שמצוה בא' וכן צ"ל כאן. וק"ל מאי ראיי' מייתא מדר"י דראשון משובח הא ע"כ רבנן פליגי עלי' ול"ל דראשון משובח דהא תניא התם במס' יומא המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא הראשון והרי שניהם עומדין איזה מהן שירצה יקריב דברי חכמים רי"א מצוה בראשון אלמא לחכמים ל"ל הא דמצוה בא' והא דמי להאי דקופות וכ"ת בהאי דקופו' מודו רבנן דהת' בתחיל' מייתי ראי' דמצו' בא' מהאי דקופו' ודחי ודלמא בעידנ' דאיתחזי קמייתי לא אתחזי בתריית' והדר מייתי לה מהא דמפריש פסחו ומפרש רש"י התם ואח"כ נמצא הא' או קודם חצות של י"ד או אחר חצות ואר"י מצוה בא' ואע"פ שהופרש השני קודם חצות וכי מטי חצות תרווייהו חזו כי הדדי דהא כל כמה דלא מטא זמן שחיטות הפסח לא אתחזי לה קמא. ואפשר לומר דה"ט דרבנן דאמרי איזה שירצה יקריב ול"א מצוה בראשון דראשון משובח משום דלא אתחזי הא' קודם הפרשת הב' שהפרישו קודם חצות אבל בהאי דקופות דאיתחזי הא' קודם לב' וג' מודו דהא' משובח והא דראשון שקרא ד' להא דמי ליתא דבע"כ הא דמ"ל דבהפריש הב' קוד' חצות מיירי ואפ"ה אר"י מצוה בא' אע"ג דקמא ובתרא איתחזו כחדא בהגיע חצות היינו משום דכיון דקתני סתמא והפריש אחר תחתיו אפי' אי הפרישו קוד' חצות נמי במשמע וה"נ איכא למידק מדקתני סתמא אפי' הפריש להשני לאחר חצות נמי במשמע דאע"ג דבעידן דאיתחזי קמא לא אתחזי בתרא ודמיא להאי דקופת אפ"ה אמרי רבנן איזה מהן שירצה להקריב ול"א הא' משובח וה"ה בהא דקרא הראשון ד' אינו משובח והא ל"ל דהא דדייק דר"י מיירי אפי' בהפריש הב' ק"ח לאו משום דתנא לה סתמא דתידק מיני' מדקתני סתמא דאף בהפריש הב' לאחר חצות מיירי ואפ"ה לרבנן איזה שירצה יקריב אלא מש"ה משמע להגמ' דבע"כ מיירי בהפריש ק"ח משום דקיי"ל פסח טעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה כדאמ' בפ"ט דפסחים [דף צו] ואפ"ת דביקור אין מעכב בדעבד כמ"ש בחי' דמס' סוכה פ"ד (דף מ"א) מ"מ כיון דלכתחילה טעון ביקור ד' ימים אמאי אמרו רבנן איזה שירצה יקריב הא ודאי מצוה בראשון שנתבקר כדין ולא בב' שמחוסר ביקור. א"ו מיירי שהב' נמי נתבקר ד"י קודם והשתא אליבא דרבנן א"ל דמודו בהאי דקופות ובהאי דראשון קורא ח הא נמי ליתא חדא דאמ' התם דפסח שני אין טעון ביקור וא"כ אין ראיי' מחמת ביקור דמיירי בהפריש קודם חצות. די"ל בהפריש אחר חצות ומפסח שני איירי הא פלוגת' דר"י ורבנן ועוד אפי' (אין) [צ"ל אי] מפסח ראשון מיירי אינו. ראיי' מהא דביקור שע"כ הפרישו קודם חצות דהא ביקור והפרשה תרתי נינהו דהפרשה היינו שמקדישו לשם פסח דאמר התם פסח מצרים מקחו מבעשור והיינו שמקדישן לשם פסח כדפירש"י התם ופסח דורות אין מקחן מבעשור וביקור היינו שמבקר ממום ד' ימים קודם לפסח ואין מפרישו ומקדישו כלל והפרשה זו דפליגי ר"י ורבנן ע"כ היינו שהפריש אחר תחתיו והקדישו דאו לא הקדישו הא ודאי מצוה בראשון שהקדישו כבר ואם איירי שלא הקדיש נמי עדיין את הראשון ל"ש לומר מצוה בא' כיון דעדיין לא אקדשו הא ודאי הזמנה בעלמא לאו כלום הוא. וכיון שכן בע"כ הא דדייק דר"י אפי' בהפרי' הב' קודם חצות איירי היינו מדקתני סתמא וא"כ קשי' הא דאמר אליבא דרבנן ומיהו א"ל הואיל והאי דקופות סתם משנה היא בפ"ג דשקלים דתנן וכתב עליהן א' ב' ג' ובע"כ משום הכי הוא דמצוה בא'. וכדר"י ש"מ דהלכתא כוותי' דקיי"ל הלכה כסתם משנה:

מיהו אכתי ק"ל דהתם בספ"ה דיומא (דף סב) גבי שעיר יוה"כ אמ' היכא דנתן מקצת דמים ונשפך הדם דמביא ב' שעירים ומגריל עליהן דא' ר"פ משמי' דרבא ראשון משלח. ורב שימי משמי' דרבא א' אחרון משלח וקאמר בשלמא ר"ש דאמ' אחרון משלח קסבר הואיל וגמר בו כפרה. אלא ר"פ משמי' דרבא מאי קסבר ומשני ס ס"ל כר"י דא' מצוה בא' וא"ל להא דר"י דקופות והשתא אליבי' דר' שימי למה לי' לרבא הא דר"י דקופות. ותקשה לדידי' הא דאמר רבא הכא ראשון שקרא ד' משובח ומ"ל מהא דר"י דקופות ש"מ דס"ל לרבא הא דר"י דקופות וליכ' למימ' דר"ש נמי א"ל להא דר"י דקופות ומ"מ ס"ל אחרון משלח וכדדחי התם דשאני קופות דבעידנא דאיתחזי קמייתא ל"א בתרייתא. הא ליתא למאי דפי' דלמאי דמייתי התם אח"כ ההיא דהמפריש פסחו דלר"י בכל גוונא מצוה בא' אע"ג דאיחזא כהדדי דהיינו בהפריש הב' קודם חצות ולרבנן בכל גוונא איזה שירצה יקריב אפי' בהפריש אחר חצות דקמא חזא תחילה לשני ממילא אידחי לי' הא דדחי. ול"ל דיש לחלק בין בדאחזי קמא תחילה ללא איחזי דהא בין לרבנן ובין לר"י אין לחלק בהכי ממילא ר"ש אליבא דרבא בע"כ ל"ל הא דר"י דקופות והשתא הקשה הא דרבא דראשון שקרא ד'. וי"ל דהא דקא' התם אליבא דר"פ דס"ל כר"י דא' מצוה בא' לאו למימרא דר"ש אליבא דרבא דא' אחרון משלח לית לי' דר"י. אלא ה"ט דקא' הגמ' אליבא דידי' הואיל וגמר בה כפרה דה"ט עדיפא לי' מהא דמצו' בא' וא"ל בין ר"ש ובין ר"פ כר"י ס"ל דמצוה בא' אלא לר"ש ה"ט הואיל וגמר בה כפרה עדיפא מהא דמצוה בא' ולר"פ מצוה בא' עדיפא לי' מה"ט ובחי' למס' יומא אפרש עוד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף