האלף לך שלמה/אורח חיים/רצג
|
< הקודם · הבא > |
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
במ״ש בסי' תס״ב דיש לברור המלח קודם פסח ראיתי בפמ״ג במשבצות שהקשה ממקואות וביו״ד סי' ר״א דמוכח דמלח הוי דין מים ולק״מ כי המעיין בטור הוא עצמו הביא זה לדבר פשוט שהוא תולדת המים וז״ל שם מ״כ כי הוא מתולדת המים וכו׳ הרי שזה דבר פשוט לו שבא מתולדת המים ואעפ״ב הוכיח מן הש״ס דהוי כמו מ״פ והיינו דאינו דומה למקואות כלל דהתם בשמא תליא מלתא כל ששמו מים הוי מקוה שבשם מים תלתה התורה ואין הדבר תלוי בטעמא רק בשמא שבשם מים תלוי ולכך גם מלח ביון דבא מתולדת המים שם מים עליו ובתר מעיקרא אולינן אבל הכא בחמץ שאם הי׳ כותבה התורה בפירוש שאיסור חמץ הוי במים הוי אסור במה ששם מים עליו והוי אזלינן בתר שמא אבל התודה לא כתבה כן רק בתבה דחמץ אסור והיינו במידי דמחמיץ תלה רחמנא והיינו במה שדרכו להחמיץ ולכך בטעמא תלה רחמנא כל שיש בו טעם ודרכו להחמיץ אסוד ומה שאין דרכו להחמיץ מותר וכיון דבטעמא תלוי בזה אזלינן בתר השתא וקים להו לחז״ל כיון דהשתא נעשה ממנו מלח ומלח אין טעם שלו עושה חמץ ולכך לענין טעמא הוי מ״פ ואולינן בתר השתא וז"פ לדעתי דבדבר התלוי בשמא אדלינן בתר מעיקרא ובדבר התלוי בטעמא אזלינן בתר השתא והוא נכון