האלף לך שלמה/אורח חיים/רעט
|
< הקודם · הבא > |
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
מ״ש בסי' תנ״ג סעיף ט׳ דצריך לטחון החטין יום וכו׳ לפני הלישה וכו' לפי שהקמח בשעת טחינה רותח מחמם המים והעיסה נוח להחמיץ ועיין במג״א כ״ק ט״ו מה שעמר רמזה משמע דהרתיחה עצמה .אינה מחמיץ ובירושלמי לא משמע כן וכוונתו דשם כיים שלא ירתיחו ויחמצו כן הוא הלשון בב״י ובמרדכי משמע דהרתיחה עצמה מחמיץ ובאמת יק״מ להמעיין בב״י ס״ס זה שכתב דלכך אין מהרין מזה דזה מדבר מאם לתתו והאידנא אין לותתין לכך אין נזהרין בזה עיי״ש וא״כ משמע דלאו מכח הרתיחה לבדו מחמיץ רק מכח הרתיחה פילט המים שבו ומה שקיבל מכח הלתיתה לכך מחמיץ בעצמו אבל כאן מדבר ממה שנוהגין האידנא דלא לתתו לכך אין החימום שמצד עצמו מחמיץ רק כשבא למים, ואף שכתב הרמ״א ליזהר שלא יניחו הרבה שקים זע״ז והאידנא לא לתתו מ״מ בזה שוב חזר תי׳ המג״א למקומו דמיירי בסמוך ללישה גם לא ידעתי מ״ש המג״א דמן הירושלמי לא משמע כן ראפשר דכוונת הירושלמי בעצמו הוי רק מכח שירתיחו ויחמצו ע״י המים שיתנו אח״כ[א]
ןעכ״פ מוכח מזה דזיעה מחמת עצמו אם לא נלחת תחלה אינו מחמיץ ולפ״ז נראה בקמח של פסח שנמצא בו דבוק בשק איזה לחלוחית מעיסה שכבר נתייבשה ואז מן הרין ראוי לאסור כל הקמח כמשמעות הפוסקים והש״ע אך אם הי' עליו כובד ומשא מן שקים אחרים בענין דיש לתלות שמכה החמימות נתהוה כך ומחמת עצמו בא עליו לחלוחית ער שנעשה קצת כעיסה בזה יש לשאול למוכרי קמח המורגלים בזה אם דרך לפעמים להיות כך בקמח להיות מכח החמימות נעשה כעיסה וקצת פירורין אז יש לתלות שמכח חמימות עצמו נעשה ואף אם ספק הוא רומה למ״ש הח״י בשם גיסו בענין ספק אם הוי ממ״פ עיי׳ש בסי׳ תס״ו כן ה״נ בזה אבל אם יאמרו שאין דרך להיות נמצא פירורין מחום עצמו אז מוכח דהוי ממים דתולין במצוי יש לאסור ואם הי׳ מונח אצל החומה בענין תראה רמזיעת החומה נעשה הי' מקום להקל בזה מכח ס״ס כיץ דהש״ע לקמן הביא שני רעות אם זיעת החומה מחמיץ או לא לכך הוי ס״ס שמא אינו מחמיץ ושמא לא נתערב יותר ויותר אך נראה רהספק בזיעת החומה הוי בזיעה שהוא מזיע למעלה בכותל במקום שאין מים סמוך לו בחוץ אבל בחומה שלמטה הסמוך לקרקע ובימות הגשמים שיש בחוץ סמוך לכתלים רפש וטיט אז נכרים הדברים שהמים שבחוץ בולטין דרך הכותל והחוש מציר על זה שלמטה מזיע יותר למעלה ואם מגוף החומה הוא למה מזיע יותר מלמטה מלמעלה בע״כ מחמת שהמים הם סמוכין לו בחוץ בולט שם יותר א״כ זה וראי הוי מחמת המים שבחוץ ובזה כ״ע מודים שמחמץ ואין בזד. פלוגתא לכך אם הי׳ מונח סמוך לארץ אצל החומה או אסור בודאי ואם הי׳ מונח למעלה אצל החומה אז יש להתיר מכח ס״ס כנ״ל כנלפענ״ד
- ↑ א) בחבורי צה״ש סי׳ תנ״ג ישנתי קו׳ הוונ״א דלק״מ דשאני חימום שלו מחימום היוצא משל חכרו דכח עצמו חינו מהמין אבל חימום היוצא מחברו שפיר החמין וכיון דמונחים זה ע״ז שניתם מתחממים ויוצא מחימום כ״א לחבייו וחימום של חברו שפיר החמין כיון שנא לו הימים חדש חון לגופו הוי כמו מיס הנאים עליז משא״כ כה עצמו שמחובר עמו מעולם ואין דוהה לקמחא דאנשינא דהתם כיין דנה החימום שולט הרנה אז הסתכר טפי שנתייבש תיכף ואינו מניחו להחמין רק נתבשל תיכף כיון שהחום הרנה אבל בהרבה שקים זע״ז דאין החום חיובה להיות מבשלו וגס הוי חימום מד״א מחדש לכך יש שהחמיצו לכך יש ליזהר לנהחלת יא״ש ונכון והרחיים עצמו אף דהם מתחממין נ״נ ע״י הטחינה מ״מ כיון שהוא דבר קשה נען ואבן אין החמימות שלו מחמין מעצמו אי; 15 לחלוחית כל כן נמו מקמח דהוי דבר קלוש ולדעת נמה פושקים נקרא לח בלח כשהוא רותח לכך כה תמימות כניו מחמין יעיין נתיס, דס״ל כן דהוי לה כשהוא רותח ומוכח מזה דנשהוא רותח יש נו צחות ודוק