דבר אברהם/א/לג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דבר אברהם א לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סימן לג

שתי ברית מילה אחת בזמנה ואחת שלא בזמנה איזה מהן קודמת:

[א] הנה שאלה זו נמצאת בשו"ת יד אלי' (סי' מ"א) הביאה

הגאון רש"א בהגהותיו ליו"ד (סי' ר"ס), ומסיק שם דמילה בזמנה קודמת משום דחביבה מצוה בשעתה, וכן הסכים נם בשו"ת ברית אברהם (חאו"ח סי' י"ד) דמילה בזמנה קודמת. אבל אחר בקשת המחילה מהגאונים הנ"ל נלענ"ד שאינו כן אלא דזו שלא בזמנה קודמת:

והנה הגאון בעל ברית אברהם כתב להסתייע דמילה בזמנה

קודמת מהא דקיי"ל באו"ח (סי' ק"ח) בנאנם להתפלל דמתפלל אחר זה שתים דמקדימין תחלה זו שבזמנה ואחר זה השניה לתשלומין, ובלבוש כתב הטעם משום דתדיר קודם והיינו משום שהוא מצוי. והכי מפורש בסוגיא דזבחים (דף צ"א ע"א) דמילה לגבי פסח הוי תדיר והיינו משום דמצוי יותר, וה"ה הכא ראוי להקדים זו שבזמנה משום דתדיר קודם דמצוי יותר מילות בזמנן ממילות שלא בזמנן כמו בתפלה. אבל תמה תמה אני ע"ז אטו מילה שלא בזמנה מצוה חדתא היא שנידון בה לומר שאינה מצויה כ"כ כמו מילה בזמנה, הרי חדא מצוה היא ותרווייהו בין בזמנה בין שלא בזמנה שוין הן דאותה מצות מילה עצמה שהיתה מוטלת עליו בזמנה מוטלת עניו גם עכשיו אלא שנתאחרה ומכיון דמצות מילה מצויה כמה שהיא מצויה גם מצוה זו שיש במילה שלא בזמנה מצויה היא כמותה דהיינו הך מצוה ואיך שייך לפלוגי מינה ובה גופה. משא"כ גבי תפלה דלאחר זמנה היא באה רק לתשלומין ואינה כתפלה עצמה של חובה שבזמנה לכן שפיר אמרינן דתפלת תשלומין אינה מצויה כעיקר תפלה שלא באה לתשלומין דתרי מיני תפלות נינהו. ואין ראיה מתפלה למילה כלל:

תו כתב הבר"א דבפשיטות י"ל כיין דשבת עדיפא ודוחה

מילה שלא בזמנה ומ"מ נדחה שבת מפני מילה בזמנה דעדיפא משבת כש"כ שמילה בזמנה דוחה למילה שלא בזמנה לאחרה. אבל לדעתי י"ל דק"ו פריכא הוא, דעד כאן לא מצינו דמילה בזמנה דוחה את השבת אלא עיקר המצוה דיום השמיני אבל הקדמתה בו ביום גופיה לאו כלום היא, ר"ל דדוקא באופן שאם לא היתה שבת נדחית מפניה היה זמן דיום השמיני במילה זו בטל לגמרי בכה"ג הוא דשבת נדחית מפניה אבל אלו הי' יכול לקיים מצות יום השמיני שלא באיסור שבת אלא שמפני זה היה צריך לאחרה איזה שעה בו ביום גופיה לא היתה דוחה לשבת כלל, וא"כ תהא מילה שלא בזמנה כשבת וכי היכי דלענין שבת אין עדיפות במילה דזמנה בהקדמתה לחוד במקום שאינה נעקרת לגמרי מיום ההוא ה"נ לגבי שלא בזמנה אין לה עדיפות אלא באופן שאם ימולו תחלה זו דשלא בזמנה תיעקר זו שבזמנה לגמרי מיום השמיני אבל במקום שלא תיעקר לגמרי מיום השמיני אלא שתתאחר איזה שעה וימול אח"כ בו ביום [שזהו

הוא הנידון בשאלה שלפנינו] אין לה עדיפות כלל על זו דשלא בזמנה:

עוד הביא ראיה ממג"א (סו"ם רפ"ב) בענין החיובים לעלות

לתורה שכתב דבמילה שלא בזמנה החיוב בשבת שקודם המילה ומ"מ מי שחל המילה בשבוע זה הוא מוקדם לעלות לתורה דמילה בזמנה עדיפא, והיינו מטעמים הנ"ל דחביבה מצוה בשעתה וגם דדוחה שבת כהנ"ל וגם דהוי תדיר דהוא מצוי יותר ומכש"כ לענין הקדמת מילתו דשייך ג"כ הטעם הנ"ל עכ"ד. אבל מלבד שאין להסתייע ממנהגים אלו לדינא עוד אפשר לומר דלאו מהני טעמי כלל קפסיק המג"א דאותו דבזמנה קודם לענות לתורה, שהרי המג"א לא איירי לענין מי להקדים לקריאה, ר"ל דלא מיירי באופן שיש עליות הרבה שמספיקות לשני בעלי הברית ומספקא לן רק למי לקרוא ראשון ולמי אחרון שהרי לא מצינו שתהא קפידא בהקדמה ואיחור לענין חיובים אלו ואין נ"מ בדבר ולא שייך לספוקי בהא, אלא מיירי כשאין כאן אלא עלי' אחת ואם יקרא האחד ידחה השני לגמרי, משו"ה ס"נ להמג"א דדין עליי' לתורה שוה לדין המילה עצמה דזה שמילתו נדחית מפני מילת חברו גם עלייתו לתורה נדחית מפני חברו, דבאופן שאם ימול את זו דשלא בזמנה תדחה את המילה דבזמנה לגמרי מיום השמיני בודאי דמילה שלא בזמנה נדחית מפני זו שבזמנה דק"ו הוא משבת כמש"ל, ומשו"ה גם עלייתו לתורה נדחית מפני אותו בעל ברית שמילתו בזמנה, וא"כ אין ראיה מזה לענין הקדמה לחוד היכא דהמילה שבזמנה לא תדחה בשביל זה לגמרי מיום השמיני כנ"ל. עוד אפ"ל דכי היכי דכתב המג"א שם דמי שאין לו דין עירנות אינו דוחה שום חיוב ואפילו הנמוך ממנו ה"נ זה שזמנו קבוע אפשר שנידון יותר כקביעות עירנות ושלא בזמנו אין לו לגביה דין עירנות כ"כ. ובכלל אין זו ראיה אלא זכר בעלמא:

אך יש לדון דמילה בזמנה קודמת דהוי מקודש יותר כמ"ש

בשו"ת יד אליהו משום שדוחה שבת וכל המקודש מחברו קודם לחברו כדתנן בזבחים (דף פ"ט). עוד כתב שם משום חביבה מצוה בשעתה עיי"ש שהאריך בראיות:

ב

[ב] אבל לענ"ד נראה דכ"ז אינו ואין אנו נזקקין לכל

דברינו הנ"ל לדחיית ראיותיהם ז"ל. דאפילו אי יהיבנן דמילה בזמנה הוי מצוי ומקודש וכו' נגד מילה דשלא בזמנה מ"מ אין לדון בשביל זה דזו שבזמנה קודמת. דעד כאן לא אמרינן תדיר ומקודש קודם אלא היכא שבדחיית האינו תדיר והאינו מקודש לא יהא איסור יותר מבדחיית התדיר והמקודש. אבל היכא שבדחיית האינו תדיר והאינו מקודש יהא איסור ובדחיית התדיר והמקודש לא יהא שום איסור בדבר בודאי דשאינו תדיר ואינו מקודש קודם בכדי שלא לעבור אאיסורא. וא"כ לית דין צריך בשש דמילה דשלא בזמנה קודמת, דזו שבזמנה הרי זמנה קבוע כל היום ואם תהא לדחות לשעה חדא ביום השמיני גופיה לא עבר על שום איסור ועדיין הוא נימול כדינו בזמנו ביום השמיני ואין מצוה להקדימו כלל אלא מצד מצות זירוז בלבד, משא"כ זו דשלא בזמנה דמכיון שהגיע לשעה שיכולין למולו כל שעה ושעה שמאחרו עובר בעשה כמ"ש הרמב"ם ופ"א מהלכות מילה ה"ב) וכל יום ויום שיעבור עליו משיגדל ולא ימיל את עצמו הרי הוא מבטל מ"ע אבל אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד עכ"ל ועיי' בראב"ד, הרי שבכרת פירש שאין חיובו נגמר אלא כשנשאר ערל אבל לענין ביטול העשה אין חילוק כלל דאע"פ שמל אח"כ מ"מ ההוא שעתא דהוה ערל עבר וביטל מ"ע, ודבר פשוט הוא דמ"ש הרמב"ם בכל ויום ויום הוא מבטל מ"ע לאו דוקא הוא אלא בכל רגע ורגע עובר אע"פ שלא עבר עליו יום שלם דמאי שייך הכא שיעורא דיום כמובן, וא"כ בודאי יש להקדים את המילה דשלא בזמנה בכדי שלא יבטל ממ"ע בשעת האיחור משא"כ זו שבזמנה אם מאחרה איזה שעה אינו עובר בכלום דכל יום השמיני זמנה הוא:

ג

[ג] ובגוף דברי הרמב"ם במה שלא דן את המ"ע כדין

הכרת, ר"ל במה שפסק דאפילו מל אח"כ ביטל מ"ע ולענין כרת אם מל אח"כ נפטר, ואמאי לא נימא דהמ"ע דמיא נמי לחיוב הכרת דכי היכי דאם מל אח"כ ליכא לחיוב כרת ה"נ לא ביטל ולא עבר על מ"ע כלל, ולפי"ז כשמאחר מילה דשלא בזמנה ומל אח"כ איגלאי מילתא למפרע דלא עבר אאיסורא ולא משכחת לביטול העשה אלא כשמת בערלתו כמו לענין כרת, נ"ל להביא קצת ראיה לדבריו דאף שמל אח"כ מ"מ ההיא שעתא שאיחרה ביטל מ"ע ואין לה תקנה מהא דקיי"ל בשבת (דף קל"ב ע"ב) דמילה דוחה צרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה, ומוכח התם (דף קל"ג) דהיתר מילה בצרעת נגדר בגדרי הדחייה ואמרינן התם דאי איכא אחר [שאינו מתכוין לקציצת הבהרת] נימהל אחר כדר"ל דכ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב, ומבואר להדיא ברמב"ם (פ"א מהלכות מילה ה"ט) דמילה דחיא צרעת משום עשה דוחה ל"ת וכ"ה בכל הראשונים וכן מתבאר מירושלמי נדרים (ספ"ג) עיין שם, [ועיי' במל"מ (פ"י מהלכות טומ"צ) שתמה על זה, ועיי' מה שכתבתי בזה בעז"ה לעיל (סי' כ"ב אות ו', ז')], ואם כן התינח במילה בזמנה שפיר דחיא לצרעת דאי אפשר להמתין עד שתתרפא הצרעת דביני וביני יעבור יום השמיני אבל שלא בזמנה אמאי דחיא צרעת והרי אפשר לקיים את שניהם שימתין עד שתתרפא וימולו אח"כ ולא עבר אאיסורא, ולא מצינו בשום מקום דבנראה שתתרפא צריך להמתין, ואמרינן נמי התם דבדליכא השתא אחר לימהל אבוהי אע"פ שאפשר להמתין עד שיבוא אחר, והרי כתבו התוס' יבמות (דף ה' ע"ב ד"ה כולה) דמשריפת קדשים שאינה דוחה יו"ט איכא למילף לעלמא דכל שאפשר לקיים העשה למחר שלא בעבירת ל"ת אינה דוחה ל"ת היום, ואמאי דחיא הכא מילה שלב"ז לצרעת כה"ג, אע"כ דמכיון שעבר יום השמיני כל רגע ורגע שאינו מולהו עובר בעשה ומשו"ה דוחה צרעת דא"א כבר להמתין למחר ולקיים את שניהם. ועפי"ז יתחדש לן במילה בזמנה אם נראה שבו ביום תתרפא הצרעת שאסור למול עד שתתרפא שהרי אינו עובר בהמתנה זו על מ"ע דבתר שתתרפא הצרעת עדיין יום השמיני הוא וימולו אז, ומצות זירוז בלבד בודאי לא דחיא צרעת. אבל במילה שלב"ז אע"פ שתתרפא הצרעת לאחר שעה אינו רשאי להמתין. ואע"ג דמילה שלב"ז אינה דוחה יו"ט וכתב רש"י בשבת (דף כ"ד ע"ב) משום שיכול לעשותה למחר, הנה התוס' שם פירשו משום דיו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה לתו"ע יעו"ש, ויעוי' ביראים (סי' קי"ג) ובתו"י שבת וברשב"א שם, ויש להאריך בזה. (עיי' מ"ש בספרי חלק שני סי' ד'). ובטעם הדבר במה שחלוקה לענין זה המ"ע מחיוב הכרת י"ל דכל שהי' יכול לקיים את המ"ע ולא קיימה ה"ז עבר עליה אבל כרת הוי עונש רק על ביטולה לגמרי. ויש להסמיך דבכרת כתיב את בריתי הפר והפרה משמע כשאין תקנה עוד. ואע"ג דאמרינן ביבמות (דף ע"ב ע"א) את בריתי הפר לרבות את המשוך וזה יש לו תקנה ואפ"ה הוי בכלל הפרה, הרי מסקינן התם דאסמכתא בעלמא היא:

ואחר החיפוש מצאתי בעז"ה בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד

(סי' ס') שכתב ג"כ דזו דשלא בזמנה קודמת למול מטעמא דכתיבנא, והביא עוד ראיה לדבר יעו"ש, והנאני מאד שכוונתי לדעתו:

ולפי"ז יש ליזהר במילה שלא בזמנה שלא לאחרה כלל אלא

למול מיד שנראה למילה, וכן אני רגיל להזהיר בבוא מעשה לידי, ולא נכון הוא מה שמאחרים את המילה גם שלא בזמנה שלא לשום צורך כ"א בשביל הקרואים עד שיתאספו, וראוי לעורר על זה:

אחר שיצא ספרי בהוצאה ראשונה חברו עלי חברי בהשגותיהם על

הוראה חדשה זו שלא כדברי האחרונים ז"ל הנ"ל ותשובותי עליהן הלא כתובות על ספרי חלק שני סי' א', ב', ג', ד']:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף