שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/כח
|
< הקודם · הבא > |
לידידי הרב ר' אברהם אב"ד דק"ק מעזריטש.
מ"ש מעכ"ת להסתפק בביאור ש"ע יו"ד (רסי' נ"ה) על איזה מקום כוונו לקרותו שוק, אצלי הי' פשוט תמיד דכל העצם המחובר לפרק שהפרסה מחובר בו בכלל ארכובה הנמכרת עם הראש, ולמעלה ממנו הניכר לנו לפרק הג' הוא השוק, וכמבואר בב"י דבעוף הרגל שבו הקשקשים הוא נגד ארכובה התחתונה בבהמה, וכמ"ש גם מעכ"ת לראיה זו, וכן מבואר באו"ה הובא בט"ז סק"א וז"ל ולמעלה ממנו עצם קטן שעומד בין הפרקים המחבר את עצם התחתון לעצם האמצעי והוא כנגד המקום שקורים קני"א, הרי דהמקום שקורים קני"א הוא בין עצם התחתון לאמצעי, וכן נראה ג"כ מדמצריכים בחולין ובבכורות ליתן סי' לארכובה העליונה וכנגדו בגמל ניכר, ואם נפרש דמקום הקני"א ולמעלה מתחיל הקוליא, זהו ניכר לעין בכל הבהמות, א"ו דמשם מתחיל השוק ולמעלה ממנו יש ארכובה המחבר השוק והקוליא וזה באמת אין ניכר לנו להדיא, והוצרכו למיתב ביה סימנא:
גם הרי אנו רואים דהטבחים מוכרים כל הרגל עד הקני"א עם הראש, ומה דדחה מעכ"ת דאולי בזמן התלמוד לא היה הנהוג כן, כעין זה כתב היש"ש (בסי' י"א) לענין טשיך. אבל אדרבא משם ראיה לענ"ד, דהרי דעת המהרש"ל דטשיך הוא בכלל ארכובה התחתונה, וכתב על זה אף דהאידנא אין כמכרת עם הראש שמא בימיהם לא היה כן, ואם נימא דהעצם שלמעלה מהפרסות הוא שוק, וא"כ אותו טשיך הוא בין העקב להעצם שלמעלה ממנו, איך כתב המהרש"ל דהאידנא מוכרים גם שלמעלה מהטשיך עד מקום הקני"א עם הראש, ויצטרך לומר דכמה פעמים נשתנה המנהג דבזמן הגמרא מכרו עם הראש גם הטשיך, ובזמן המהרש"ל לא מכרו כ"כ עם הראש. ועתה מוכרים ביותר מבזמן התלמוד עם הראש, ואפשר אם נעיין היטב לא ימצא כלל עצם שקורין שיך עד מקום הקני"א. ומ"ש ידידי נ"י דממתני' פ"ק דאהלות מבואר דאינו כן, דהא חשיב באדם מרגלים עד הגוף רגל שוק ירך קטלית, איני מבין ראייתו, דהא קטלית הוא הראש הירך, ומה הפרש בין שאנו דנין שהשוק הוא עצם שלמעלה מהפרסות, ולמעלה ממנו שוק, ועוד למעלה ממנו ארכובה הנקרא קני"א המחבר השוק לירך, ובראש הירך הוא קטלית או דאנו דנין דהקני"א משם ולמעלה מתחיל השוק, ולמעלה ממנו יש ארכובה המחבר לקוליא שהוא הירך, ואדרבא משם לכאורה ראיה להיפוך ממ"ש הרע"ב דקרסול הוא כרעיים מקום המחבר רגל לשוק, ופשיטא דכרעיים הוא מקום קני"א דעל שם זה נקרא כרעיים דשם כורעים, ומקום עצם התחתון שהפרסה מחובר בו בודאי אינו נקרא כרעים, וכן מ"ש בתיו"ט בשם הרד"ק דהביא בשם תרגום יונתן בפסוק ולא מעדו קרסולי רכובת דהיינו ברכיים, היינו ג"כ מקום הקני"א, דמקום ברך דשם כורעים, וכדכתיב תכרע כל ברך, וכרע וברך הכל חד, ובת"י פ' שמיני אשר לו כרעים פי' קרסול. ובשמואל ב' בשירת דוד ולא מועדו קרסולי, פי' רכובת, הרי דהכל אחד הוא, וכיון דכתבו דקרסול הוא המחבר רגל לשוק וכדמשמע באמת בסדר החשבון במתני' דאהלות, א"כ נראה דהשוק הוא למעלה מהקני"א, זולת למה דפירש"י קרסולי הוא עקב, היה באמת משמע בהיפך דלמעלה מעקב הוא שוק, ומה"ט אין ראיה מדברי רש"י חגיגה שהביא מעכ"ת, די"ל דרש"י לשיטתיה אזיל דקרסול הוא עקב, א"כ משמע במתני' דאהלות דשוק הוא למעלה מעקב, אבל לאידך פירושא דקרסול היינו כרע משמע בהיפוך וכנ"ל:
מ"ש מעכ"ת נ"י ראיה להיפוך ממתני' דחולין (דף קל"ד) כיון דקתני וכנגדו ברגל שוק, משמע דהוא מקום הזרוע ביד שהוא למעלה מן הקנה איני רואה בזה הכרע, כי רומ"פ כתב דארכובה הנמכרת עם הראש המוזכר בחולין הוא הקנה המוזכר באהלות, ואינו מוכרח, כי אף דבמתני' דחולין קאמר דהדין דהזרוע הניתן לכהן הוא מפרק הארכובה של ארכובה הנמכרת עם הראש, דהיינו אפשר מתפיסת יד עד הקנה, והקנה עד כף של יד מקרי בכלל זרוע, דהרי כיוצא בזה אמרינן לענין שוק דבאהלות קורא שוק עד מקום הירך, ובמתני' דחולין גם קוליא בכלל שוק האסור בשלמים, ואולם באמת מצינו חילוק לשונות בענין שוק, דבש"ע (סי' נ"ה) משמע בבירור דשוק היינו למעלה ממקום קני"א כדביארנו היטב, ואלו בש"ע אה"ע (סי' קס"ט סכ"ח) וצריך שיהא הקשר על בשר השוק והרי בודאי אין קושרים למעלה מהקני"א, וכאשר אנו עושים מעשה בכל יום. ולזה באמת יותר דיש חילוק בין בהמה לאדם ומה דחשב מעכ"ת נ"י זה לדוחק באמת כ"כ תוס' להדיא מנחות (דף ל"ז ד"ה קבורת) בין שוק שבפרק הזרוע ובין שוק דמסכת אהלות, עכ"פ לדינא ברור דארכובה התחתונה הוא עד הקני"א, כן נראה לענ"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |