באר יצחק/חושן משפט/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

באר יצחק חושן משפט ג

סימן ג

המ"מ והש"ך (ח"מ סי' שמ"א ס"ק ו') תמהו על הרמב"ם (ה' שאלה) שפסק בהיתה לו פרה שאולה וטבחה בשבת דפטור אלמא דנכסי שומר מעת פשיעה אשתעבדו, ובהניח לבניו פרה שאולה פסק דאם הניח להם אחריות נכסים חייבין לשלם במתה אלמא דמעת משיכה אשתעבדו וסתרי פסקיו אהדדי, ובכתובות (דף ל"ד) אמרו בהא דאמר רבא הניח להן אביהן פרה שאולה כו' הניח להן אחריות נכסין כו' מאן דמתני לה ארישא כש"כ אסיפא ופליגא דר"פ ונלע"ד לתרץ בהקדם מה שנסתפק הב"י בח"מ (סי' ר"ז) בהא דקיי"ל דעל מנת כמעכשיו דמי, וכן קיי"ל דאם לא הוי כמו מעכשיו. א"כ היכא דאין הכרע בלשונו דלא אמר ע"מ ולא אמר אם, כגון שאמר בלשון על תנאי, מה דינו, אי הוי כמו מעכשיו או דאינו מתחיל אלא בעת שיחול התנאי, והמחנה אפרים (ה' זכיי' ומתנה סי' ט"ו) כתב להוכיח מהא דקידושין (דף ח') דאמר ר"א התקדשי לי במנה ונתן לה פרוטה ה"ז מקודשת וישלים דכמאן דאמר ע"מ דמי, אלמא דסתם הוי כמעכשיו ודוקא לשון אם דפשטות הלשון הוא דיחול בעת קיום התנאי אבל היכא דאין הכרע בלשונו אמרינן דקנה מעכשיו עכ"ל, וקצת יש לחלק די"ל דשאני קדושין דלקרובה אתי כדאי' בקידושין (דף נ"ט ודף ס' ע"ב). הג"ה [ובירושלמי גיטין (פ"ז ה"ד) איבעיא להו לרבנן דס"ל מהיום ולאח"מ גט ואינו גט אם אף בקדושין כן, והפני משה נדחק שם בביאור הספק ההוא ע"ש, ובאמת כוונת הירושלמי לחלק ביניהם הוא משום סברת הש"ס דילן דשאני קדושין דלקרובי קאתי].

ולענ"ד נראה לומר אם סתם הוי כמו מעכשיו או לא היא פלוגתת אמוראי בנדרים (דף מ"ח) בעובדא דאי' התם ההוא גברא דה"ל ברא אסרינהו לנכסי עלי' וא"ל ליקני הדין ואי הוי בר ברי' צורבא מרבנן לקנויי כו', וע' בר"נ (שם) בד"ה וההיא שעתא הדר לי' סודר למרי' כו' ורב נחמן ס"ל התם דכיון דלא אמר בהדיא דלא ליקני עד דהוי צורבא מרבנן ואמר סתם כמאן דאמר מעכשיו דמי, ורב אשי דחי לי' דכיון שלא רצה להקנותה אלא כי היכי דלקניי' לבר ברי' לא נתכוין שיקנה עד אותה שעה ע"ש, וסברת רב נחמן היא דאף דקיי"ל דאם לא הוי כמעכשיו עכ"ז שא"ה דהא אמר סתם למקני הדין בלא שום תנאי אמר דאי הוי בר ברי' צורבא מדרבנן יקנה לו, ודוקא בה"ז גיטך אם לא באתי וכה"ג חל התנאי בהגט, אבל לא בזה דאמר מתחלה סתמא, ותנאי אם שייך למה שאמר אח"ז שיקנה לו כשיהי' צורבא מרבנן, לכן ס"ל לרב נחמן דהוי כמעכשיו, א"כ לפי' הר"נ פליגי בזה אמוראי אם סתם הוי כמעכשיו, [אך הרמב"ם והמחבר ביו"ד (סי' רכ"ג) כתבו בלשון אחרת להך עובדא דאמר אם יהי' בן בני ת"ח יקנה בני זה נכסי ע"ש, ואפ"ה פסקו דקנה, ואף דקיי"ל דאם לא הוי כמעכשיו ע"כ מוכח דשא"ה דכל קנין חליפין הוי כמעכשיו, ויש עדיין לעיין בזה].

ויותר נלע"ד דהך מילתא אי סתם הוי כמעכשיו או דאמרינן כיון דלא רצה להקנות ולהתחייב רק בתנאי דהיתה כוונתו שיחול בעת קיום התנאי, היא פלוגתת הני תרי לישני בב"מ (דף ל"ד) דרבא בלישנא קמא אמר דנעשה כאמר לו פרתי קנוי' לך מעכשיו כשתגנב ותשלם לי, ובלישנא בתרא אמר רבא נעשה כאומר לו פרתי קנוי' לך סמוך לגניבה, ובתוס' (שם) ד"ה א"נ כו' הקשו אמאי לא אמר נעשה כאומר קנוי' לך מעכשיו סמוך לגניבה עכ"ל, ולעד"נ לתרץ קושייתם משום די"ל דהנך ב' לישני אליבא דרבא אזלי לשיטתם בנדרים( שם) דאי' (שם) במשנה לישנא יתירא דכל מתנה שאם הקדישה כו' אינה מתנה ואמרו בגמ' שם דלחד לישנא דרבא אתי זה לרבויי להך עובדא דנדרים דסתם לא הוי כמעכשיו וכפי' הר"נ בנדרים שם, ולחד לישנא דרבא מרבה ענין אחר ע"ש, ולכן אם אמרינן דסתם לא הוי כמעכשיו בהא דנדרים, ע"כ בהך מילתא דאמדוהו רבנן לדעתו של המפקיד דמקנה הכפל לכשתגנב וישלם, א"כ לא עדיף מן פי' בפירוש, דאם בפירש לא הוי כמעכשיו כש"כ בסתם אומדנא דלא הוי כמעכשיו, אבל לשון א' דרבא ס"ל דסתם הוי כמעכשיו, וכמו דס"ל לחד לשון לרבא בנדרים שם, א"כ לכן אין לומר דהקנה מעכשיו סמוך לגניבה משום דהא לל"ב דאמר סמוך לגניבתה ס"ל דסתם לאו כמעכשיו ע"כ לא מצי לומר דהוי כמאן דאמר מעכשיו ולכשתגנב, וע"כ אמרינן דסמוך לגניבתה הקנה משום דאחר שתגנב לא הוי בר קנין כלל דאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו, ולכן אף דסתם לאו כמעכשיו אפ"ה אמרינן דהקנהו בעת הגניבה דזה ידוע לכל דאחר שתגנב לא מצי להקנותה ומתורצת קושית התוס' הנ"ל בעז"ה.

ואף לפמש"כ לעיל בשם הרמ ב"ם והמחבר ביו"ד (סי' רכ"ג) דכתבו בלשון אחרת להך עובדא דנדרים, עכ"ז י"ל דזהו ענין בפ"ע דהני תרי לישני דב"מ פליגי בזה גופא אי סתם הוי כמעכשיו או לאח"ז, דאל"כ מאי טעמייהו דהני ב' לישני הנ"ל.

ובב"מ (צ"ד ע"א) אי' בגמ' על הא דמתנה שואל להיות כש"ח דלא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה משום דמעיקרא לא שעבד נפשי', ובתוס' (כתובות דף נ"ו) ד"ה ה"ז כו' כתבו דכוונתם היא משום דהא דחייבה התורה לד' שומרים הוא משום דירדה התורה לסוף דעתן שמשעבדין א"ע לכל הכתוב בפ' לכל שומר כדינו, וש"ש משעבד א"ע לכשיגנב ישלם, ובשיטה מקובצת לב"מ שם ביאר זה ביתר ביאור ע"ש, נמצא כל שומר מחייב א"ע לכשיגנב ישלם, ואף דדברים שבלב לא הוי דברים עכ"ז במקום שיש אומדנא דמוכחת הוי כמפרש כמבואר בכמה דוכתי, אך נולד לנו ספק בחיוב שלו דכיון דעיקר חיובן הוי בתנאי אם יגנב ישלם, איך היא כוונתו אם מתחייב מעכשיו לכשיגנב או דאינו מתחייב רק מעת הגניבה ולא מעכשיו, ולמאי דפסקינן בב"מ (דף ל"ד) כל"ק דרבא דאמר נעשה כאומר פרתי קנוי' לך מעכשיו כשתגנב אלמא דסתם הוי כמעכשיו, משום דסתם דעת המתחייב הוי להתחייב מעכשיו כיון דלא אמר בפי' דלא יקנה עד אותו הזמן שיקויים התנאי וכפי' הר"נ בנדרים הנ"ל, א"כ ה"ה בכל שומרים שמחייבים א"ע לכשיגנב דישלמו ע"פ אומדנא כנ"ל אמרינן ג"כ דכוונתו היתה במעכשיו מעת דמשכה.

והנה בטור ח"מ (סי' ס"ו סעי' ל"ה) פסקו במוכר שט"ח או בית וקיבל אחריות ומחלו או שרפו המוכר דאינו מקרי מזיק רק משעה דמחלו ושרפו ואינו גובה ממשעבדי אף מלקוחות שלקחו לאחר מכאן, משום דסתם קבלת אחריות אינו רק במה שבלא אחריות הי' פטור וע"כ קיבל אחריות ע"ע בזה, אבל במה שגם בלא קבלת אחריות הי' חייב דלא גרע מאחר דמזיקו ודאי לא קיבל אחריות ע"ז וע"כ אינו גובה ממשעבדי ע"ש, וכמו כן בכל שומרים דמקבלים ע"ע לשמור ולהתחייב דזה הוי ג"כ משום לא שדי זוזי בכדי, כמש"כ הפוסקים והנ"י בב"מ דמשום זה אמרו בכל השומרים דמחייבים א"ע בכל חיוב אחריות כל אחד כדינו, וכמש"כ התוס' בכתובות הנ"ל, לכן אינו צריך להתחייב רק בפשיעה וכה"ג דבלא קבלתו עליו הי' פטור כמו במי דלא קבל שמירה על עצמו דפטור אף מפשיעה לכן השומר דחבירו סמך עליו מחייב א"ע בחיוב אחריות, אבל במזיק ממש כמו בטבחה דאף אם לא הי' שומר ג"כ הי' חייב א"כ כיון דלא צריך לקבל חיוב זה על עצמו לא נכלל בהאחריות שקיבל עליו ולכן במתה פסק הרמב"ם שפיר דמשתעבד ממשיכה, משום דכיון דקבל האחריות עליו וסתם הוי כמעכשיו כנ"ל לכן משתעבד ממשיכה, אבל טבחה דהזיק בידים ולא נכלל זה בקבלת האחריות אינו מתחייב רק מעת שהזיק ואינו משתעבד רק מעת פשיעה ואונסין, והא דקאמר הגמ' דפליג רבא על ר"פ היינו דוקא אליבא דרבא דס"ל בחד לישנא בב"מ הנ"ל דסתם לא הוי כמעכשיו, ומ"מ חזינן דרבא פסק דנכסי שומר ממשיכה אשתעבדו, ואף דמחמת חיובו לא שייך לחייבו מעכשיו, בע"כ מוכח דסברתו היא דלכן ממשיכה אשתעבד משום דס"ל דהתורה חייבה מעת המשיכה, ומשום חיוב התורה לא שייך לחלק בין מתה לטבחה בידים לכן קאמר בש"ס ופליגא דר"פ, אבל אליבא דדינא דקיי"ל דסתם הוי כמעכשיו יש לתרץ הני תרי לישני דלא פליגי אהדדי, ויש לי כמה ראיות לזה ואכמ"ל, ודברי הרמב"ם הנ"ל מתורצים, וע' בגיטין (דף ע"ה) בתוס' ד"ה אלא אמר רבא כו'.

ועפמש"כ ניחא קושיית הגאון בעל קהלת יעקב (פסחים דף ו') שהוכיח דמזיק הקדש חייב מה"ת ולא כמש"כ התוס' בב"ק דאינו חייב רק מדרבנן מדאיצטריך קרא דרעהו למעט הקדש מדין שומרים ואם איתא דמזיק הקדש פטור פשיטא דפשיעה פטור דאטו גרע ממזיק בידים עכ"ל, ולפמש"כ בשם התוס' דכתובות דעיקר חיוב התורה בשומרין מחמת דירדה לסוף דעתו של אדם שמשעבדים א"ע לכל הכתוב בפרשה, ובפרט בהקדש דקיי"ל גמר בלבו א"צ להוציא בשפתיו כדאיתא בשבועות (דף כ"ו), א"כ לולא דנכתב בפי' רעהו למעוטי הקדש משומרין הי' מקום לומר דאף דמזיק הקדש פטור מ"מ שומרין חייבין משום דחייבו א"ע לכל הכתוב בפרשה ואמירה להקדש כמסירה דמי' אף במחשבה, ובפרט דיש כאן אומדנא דמוכחת דזו הוי' כפי' בפירוש, וע' בח"מ (סי' ש"א סעיף א') דמבואר שם דגם עוד ענין א' נתמעט מדין רעהו זולת הקדש הנ"ל, ויש להאריך בכ"ז הרבה.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף