ערך/חצי שיעור
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
חצי שיעור
הטעם שאסור מן התורה[עריכה]
כתב החכם צבי (סימן פו סוף ד"ה ומזה בתירוצו השני) שהוא מטעם אחשביה (ועיין אתוון דאורייתא כה ד"ה ואין להקשות מש"כ ע"ז).
כשמפורש שיעורו בתורה[עריכה]
בחוות יאיר (דף כב:) כתב שאין חצי שיעור אסור בדבר ששיעורו מפורש בתורה.
במשהו[עריכה]
ברש"י (שבועות כא:) ובתוספות (שם) מבואר שאיסור חצי שיעור הוא אף במשהו. וכן הוכיח בגליוני הש"ס (יומא עד.).
בשו"ת אבני נזר (או"ח סימן שעו בהגה) כתב בדעת הרמב"ם (חו"מ פ"א ה"ז) שחצי שיעור היינו דווקא חצי שיעור. וכן משמע קצת ברבינו גרשום (כריתות יח:). וכן דעת מהר"ם חלאווה (פסחים מד:) שאין איסור חצי שיעור בפחות מחצי.
בטעימה[עריכה]
כתב הריב"ש (סימן רפח) דהיינו דווקא באכילה אבל בטעימה אין חצי שיעור אסור אלא מדרבנן, כיון דלא שייך בה טעמא דחזי לאצטרופי.
בשתייה[עריכה]
אם מודה ר"ל בשתייה שחצי שיעור אסור מן התורה - עי' מנחת יצחק (ח"ב סי' קלה, ובליקוטי תשובות סי' קעג אות ב), ועי' חדש על ה(מ)דף (סוכה מט, בסופו).
במצוות עשה[עריכה]
האחרונים נחלקו אם נאמר דין חצי שיעור גם לגבי מצוות עשה. דעת השבות יעקב (ח"ב סימן יח)[1] שבמצוות לא אמרינן דין חצי שיעור ואין כל טעם בעשיית חצי שיעור של מצווה. וכן משמע במשנה למלך (הל' חמץ ומצה פ"א ה"ז בסופו) שכתב לענין מצוות עשה שהאוכל פחות מכשיעור "לא עשה ולא כלום".
דעת המהרי"ט אלגאזי (הל' חלה פ"ח אות פא) שאף במצוות אמרינן דין חצי שיעור, ואם אי אפשר לו לקיים אלא חצי שיעור חייב בקיומו. וכ"כ להוכיח רבי שלמה קלוגר בחכמת שלמה (או"ח סי' תעה ס"ה).
דעת השאגת אריה (סימן ק) שבאופן שמקיים חצי שיעור במצווה אף יכול לברך על כך[2].
דעת החיד"א (ברכי יוסף או"ח סימן תפב) שאף שאינו מקיים בכך המצווה מכל מקום קצת מצוה איכא, ואם אם אין בו מצוה אלא זכר למצווה די בכך כדי שיקיימנו.
ועיין תורה לשמה (סי' ב) לענין טלית קטן שאין בו כשיעור.
ועיין קהלת יעקב (תוספת דרבנן סי' קלז); אבני נזר (או"ח סי' שפג אות ט); שו"ת בנין עולם לרי"א חבר (סימן י"ט); כה"ע מוריה גליון רצ"ט-ש' עמ' צג.
לעיון נוסף[עריכה]
- חדש על ה(מ)דף (קידושין לח).
קישורים חיצוניים[עריכה]
חצי שיעור בלאו דבל יראה ובל ימצא[עריכה]
ע"ע *בל יראה ובל ימצא.
חצי שיעור במלאכות שבת[עריכה]
איתא בשבת (עד א) מתקיף לה רב יוסף וכי מותר לאפות פחות מכשיעור. ופרש"י דהא קי"ל ביומא (עד א) חצי שיעור אסור מן התורה. וכן הוא בהגהות אשרי (ר"פ המוציא יין)[3].
אמנם בחידושי הר"ן (שבת צד ב) בשם הרא"ה, מבואר דהוצאת חצי שיעור לרה"ר אסורה רק מדרבנן[4].
ובשיטת הסוברים שגבי מלאכות שבת אין חצי שיעור אסור מן התורה, וכמה טעמים נתבארו בשיטה זו:
- יש שכתבו טעם דנתמעט בשבת ח"ש מדכתיב "בעשותה" ולא מקצתה, וכ"כ בקרי"ס[5].
- יש שכתבו טעם אחר דעשיית מלאכה פחות מכשיעור אינה חשובה מלאכה כל עיקר, שאינה מלאכת מחשבת, וכ"כ בתוצאות חיים (סימן ח סק"א). וחזון יחזקאל (ביצה שם), ועי"ש בתוצאות חיים שדימה לעקירה בלא הנחה. ועיין אבן האזל (שבת פ"א ה"ג). ועיין חלקת יואב (יו"ד סימן ט)[6].
- יש שכתבו טעם אחר דחזי לאיצטרופי פירושו שאותו חצי שיעור ראוי להיות שיעור שלם אם יקיאנו ויחזר ויבלענו, ובמלאכת שבת אינו "חזי לאצטרופי", שאין חצי שיעור זה עצמו ראוי להיות שיעור שלם, שאם הוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים וחזר והכניסו אינו חייב עליו, וכ"כ בחמדת ישראל (קונטרס נר מצוה עמ' 88)[7].
- ולדעת החכם צבי [שו"ת סי' פ"ו] אין איסור חצי שיעור רק באיסורי אכילה ולפיכך אין איסור חצי שיעור במלאכות שבת[8].
באבר מן החי[עריכה]
עי' שד"ח כללים (מע' הח' כלל א).
באיסורי הנאה[עריכה]
באיסורי הנאה מודה ר"ל דאסור. ירושלמי תרומות (פ"ו ה"א) ועי' שו"ת בית יצחק (או"ח סי' כ"ט אות ו').
בשבועה[עריכה]
עי' משנה למלך (הל' שבועות פ"ד ה"א), הובא ברש"ש (שבת עא.).
בגיד הנשה[עריכה]
עי' פרי מגדים (יו"ד סימן סה משב"ז סק"א ד"ה נסתפקתי) שהעלה שחצי שיעור מותר בגיד הנשה, שהרי כל יסוד דין חצי שיעור מבואר בגמרא שהוא משום סברת 'חזי לאצטרופי' - דהיינו שמכל מקום אם יאכל עוד מן האיסור בכדי אכילת פרס וישלים את השיעור, יחתייב. אבל לענין גיד הנשה שאם חילקו ואכל מקצתו ואחר כך השלים אכילתו אפילו בתוך כדי אכילת פרס אינו חייב, שצריך שתהיה אכילתו בבת אחת, אם כן גם לא שייך לדון בו דין חצי שיעור מסברת 'חזי לאצטרופי'. ואמנם רבי עקיבא איגר (חולין קג:) חלק על זה ולדעתו בגיד הנשה עובר אם אכלו בתוך כדי אכילת פרס.
באכילת חרצן לנזיר[עריכה]
עי' חדש על ה(מ)דף (נזיר לד).
לעיון נוסף[עריכה]
- ארעא דרבנן (סימן רנט - רס).
- מפתח שבת דף ב עמוד א.
- ↑ והסכים עמו בפרי מגדים (או"ח סי' תפה משבצות זהב ס"ק א).
- ↑ ולגבי אכילת פחות מכזית מצה כתב מהר"י אסאד (סימן קמח) שבכה"ג לא יברך על אכילת מצה אלא על מצות מצה.
- ↑ והרב המגיה במשנה למלך (פי"ח מה' שבת ה"א) העיר על דברי הח"צ וסייעתו שאין איסור ח"ש בשבת, שלא זכר מפרש"י והג"א הנ"ל.
- ↑ זה לשונו שם, ומסתברא דלר"ש כי היכי שהוצאת המת לרה"ר דהויא מלאכה שא"צ לגופה אסורה מדרבנן, הכי נמי לכרמלית דאסור, דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, דרשות כרמלית עשאוה לגמרי כשל תורה לכל מילי וכו', תדע לך שהרי אין הוצאת חצי שיעור מותרת בכרמלית, ולא היה מי שאמרה. זו היא שיטת הרא"ה ז"ל.
- ↑ אמנם יש חולקים דמקרא זה לא בא להתיר חצי שיעור, אלא למלאכה הנעשית ע"י שנים לפוטרם מקרבן, וכ"כ בחידושי הר"מ קזיס (שבת ב.), ועי"ש שתמה עוד שפסוק זה לא נאמר בשבת דוקא, אלא אמור בפרשת חיוב חטאת; שו"ת בנין עולם (או"ח סימן יט אות כא)].
- ↑ שכיון שלא נתפרשו בתורה המלאכות עצמן, אלא שהל"מ שהן פירוש "לא תעשה כל מלאכה", אין הם בכלל הלאו אלא בשיעוריהן, ולכן ח"ש מותר כמו באיסורים ששיעורן מפורש בתורה, ועי"ש שדוקא באופה כ' רש"י שאסור מה"ת, לפי שעצם המלאכה מפורשת בתורה.
- ↑ ובאמת נסתפקו האחרונים כשעשה המלאכה פעמיים באותו חצי שיעור אם מצטרף לחיוב.
- ↑ עיי"ש דדוקא באיסורי אכילה ילפינן ביומא (עד א) מדכתיב כל חלב, לאתויי חצי שיעור, אבל בכל שאר איסורי תורה, כגון התולש שער אחד בשבת, או המוציא פחות מכשיעור אין בו איסור תורה כלל, דטעמא דחזי לאצטרופי לחוד לא מהני לחשבו איסור מן התורה. ע"ש.
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |