ספר האגור/הלכות יום הכיפורים
|
< הקודם · הבא > |
- הלכות יום הכפורים
(תתקכד) נהגו העם לטבול ערב יוה"כ ואמר רב עמרם טובל האדם בשעה שביעית ומתפלל מנחה. ואומר רב סעדיה גאון בעלייתו לטבול מברך על הטבילה. וכתב הרא"ש ואין דבריו נראין בזה שלא מצינו בכל התלמוד רמז לטבילה זו ואינה לא יסוד נביאים ולא מנהג נביאים ולא עדיפא מערבה דאמרי' חביט חביט ולא בריך מפני שאינו אלא מנהג נביאים לה"ט. וכתב הר"ר שמחה כל הטובל בערב ר"ה ויה"כ לשם תשובה מברך ברכת טבילה עד שלא נכנס לנהר או לים שכל השבין חייבין בטבילה. שבה"ל. והעולם נוהג שלא לברך על הטבילה כדעת הרא"ש:
(תתקכה) מקום שנהגו להדליק ידליק על הדלקת נר של שבת מברכין אבל על נר של יה"כ אין מברכין מרדכי פ"ד דפסחים. יש מביאין ראיה לשחוט הכפרות ולהשליכה על הגג ואין כל כך ראיה. מרדכי:
(תתקכו) באשכנז נוהגין לומר על חטא על סדר האלפא ביתא. ומפרטין החטאי' וכ"כ רב עמרם וכן הרמב"ן וה"ר יונה שצריך לפרוט החטא. ובספרד אין נוהגין לאומרו וכן נראה שאין לפרוט החטא שרבי עקיבא אומר שאין צריך לפרוט החטא והלכה כדבריו. לה"ט:
(תתקכז) יש נוהגין לברך בליל יה"כ על מצות היתר נדרים וטעות הוא משבה"ל. ר"י פירש פ"ב דשבת גבי הדלקת נר בשבת חובה. נר של יה"כ אם יארע בשבת צריך לברך אבל אם יארע בחול א"צ לברך. ובספר המצות כתב יה"כ שחל להיות בשבת מדליקין בלא ברכה הואיל ואינו בא לצורך אכילה מרדכי:
(תתקכח) עונות שהתוד' ביה"כ שעבר ולא שינה בהם כתב ה"ר יונה שא"צ להתודות עליהן אא"כ גנב או גזל והתודה עליהן בשנה שעברה ואומר במקום גזלתי גנבתי געלתי בדרכי שהוא דרך כלל. והרא"ש כתב שיכול להתודות עליהן אף ע"פ שלא שינה בהם:
(תתקכט) בחתימת הוידוי כתב רב עמרם האומר בא"י הסלחן טועה. יכול לחתו' ובכל סדורי אשכנז יש בהם חתימה ובספרד אין חותמין ומוטב שלא לחתום כיון שיש פלוגתא דרבוותא:
(תתקל) ולענין חזרת הש"ץ הוידוי במנחה כתב ראבי"ה שאין לנו להחזירו כיון שאינו יכול לאומרו באמצע התפלה כמו בשאר התפלות וכן דעת הרי"ן גיאת וכן נוהגין באשכנז וכתב רב האי אין מנהג שיתודה ש"צ במנחה:
(תתקלא) וכתב בתשובה אחרת יפה אמרו הראשונים שלא לומר ש"צ וידוי בסלח לנו שלא שמענו בבבל שמזכי' ש"צ בוידוי של ערב יה"כ אבל רב עמרם כתב שש"צ צ"ל וידוי במנח' להוציא מי שאינו בקי וכן נוהגים בספרד:
(תתקלב) ולענין הטמנות חמין ביה"כ כתב רב עמרם שאין להטמין מפני שאין מטמינין החמין אלא לכבוד השבת וזה שאוכלו בחול במוצאי יה"כ אין לו להטמין לכבוד החול וכ"כ ראב"ן וכבר הפליגו אנשי אספמיא ועשו הסכמה שלא להטמין אבל נטרונאי גאון כתב להטמין ערב יום הכפורים לצורך מוצאי יום הכפורים למה הוצרך ימתין עד למוצאי יום הכפורי' ויעשה כל צרכיו אבל אין אסור בדבר ואין מוחין ביד העושין. ורב שרירא גאון כתב ושפיר דמי שמטמין מחול גם אני לא ידעתי מה חשש אסור יש בדבר שהצריכו גאוני עולם לדבר בו ואדרב' נראה יותר טוב שיטמין כדי שימצא סעודתו מוכנת למוצאי יום הכפורים דגדול' מזו התירו קניב' ירק מן המנח' ולמעלה ביום הכפורים עצמו כדי למהר סעודתו כ"ש הטמנת חמין שמותר כתב ראבי"ה דדבר שאין ראוי לאכילה אפי' אסור ליכא לאוכלו ביה"כ:
(תתקלג) כל המשקין מצטרפין לכשיעור ושיעורן כדי שתית רביעית והראב"ד כתב שעור צירוף שתיה היא כדי אכיל' פרס כמו צירו' אכילה:
(תתקלד) כתב בעל העטור איכא מ"ד שאין מברכין ביה"כ על נטילת ידים ושעשית לי כל צרכי כיון שאסור בסנדל ובנטילה ומסתבר' כיון דבידו וברשותו הוא להנעיל משום סכנת עקרב יכול לברך כמו בשאר הדברי' לה"ט:
(תתקלה) כתב ה"ר אליקו' אמר לי מורי צדק דכשהוא עומד ממטתו שחרית הוי כמלוכלך ויכול ליטול ידיו ועיניו נמי מותר לרחוץ. וכ"כ בעל הדברות ופניו אסור שבה"ל:
(תתקלו) אמר רב הונא בן ח' ובן ט' מחנכין אותו לשעות בן י' ובן י"א משלימין מדרבנן. בן י"ב משלימין מדאורייתא בתינוקות. רב נחמן אמר בן י' ובן י"א מחנכין אותו לשעו' בן י"א וי"ב משלימין מדרבנן בן י"ג משלים מן התורה. ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ור' יוחנן אמר אשלמה מדבריהם ליכא ובת י"א מחנכין ובת י"ב משלימין מדאורייתא ותינוק בן י"א וי"ב מחנכין ובן י"ג משלים מדאורייתא. ופסק ה"ר ישעיה דלית הלכתא כר' יוחנן דהא אתותב וכ"כ בעל הדברות ועבדינן כרב נחמן בתינוק וכרב הונא בתינוקו' והרי"ן גיאת פסק כר' יוחנן משבה"ל:
(תתקלז) המלך והכלה רוחצין פניהן וחכמים אוסרין ונקראת כלה כל שלשים יום הרי"ן גיאת פסק כחכמים ורב אלפס פסק כר"א ולזה הסכים הרא"ש:
(תתקלח) ולענין טבילת בעל קרי כתב הר"ר יהודה ברצלוני שטובל כדרכו וכן בה"ג. והרמב"ם כתב כיון דקי"ל בעל קרי א' טבילה לתפלה ולא לד"ת אף בשאר ימות השנה אזלינן לחומרא ולא ירחוץ אלא ירחוץ אותו מקו' לבד. וכ"פ ר"ת וכן פסק בעל הדברות ושאר חייבי טבילות כתב בה"ג שטובלין כדרכן ביה"כ ור"ת כתב דהא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן היינו דוקא למ"ד טבילה בזמנה מצוה אבל אנן קיימא לן דלא הוי מצוה הלכך ימתין עד למחר:
(תתקלט) כתב בה"ג מי שצריך לילך ללמוד בצבור והוא ירא ללכת בלי מנעלים משום חשש עקרב יכרוך דבר ברגליו ויצא ולא נהירא דמשום נשיכת עקרב מותר אפי' לנעול מנעל ממש וכן לצורך מצוה נמי:
(תתקמ) איכא מ"ד מדקאמר מאכילין אותו ע"פ בקיאין ש"מ יחיד מומחה ומוחזק ורופאים אחרים שאינם מומחין וחכמים כל כך הולכין אחר הבקי ואין נראה להרמב"ן אלא כיון שכולם רופאים במלאכה אין דבריו של אחד במקום שנים ומכ"מ המופלג בהן בחכמים חוששין לדבריו אם הוא אומר שצריך ומדברי הרמב"ם יראה שהולכים אחר רוב הדעות ואחר בקיאי הרופאין ולא נראה אלא כדפרישית:
(תתקמא) נוסח דכל נדרי מי"כ שעבר עד יום כפורים זה וכן הסכים רבינו ישעיה והקשה ר"ת מה מועיל להתיר על מה שעבר כבר והנהיג לומר מיום כפורים זה עד יום כפורים הבא. וכן הנהיג לומר דאדרנא ודאשתבענא והרא"ש כתב ומיהו נראה דמנהג קדמונים דכל לשון כל נדרי מוכח דנתקן על הנדרים שעברו בשנה שעברה ומתירין אותם כדי להנצל מן העונש לה"ט:
(תתקמב) יש מן הגאונים שאמרו שאין כל הדברים האלו נוהגים אלא בנדרים בלבד ולא בשבועות ואי אפשר לו להתיר בלי חרטה דמעיקרא ובלי יחיד מומחה ובלי ג' הדיוטות ועוד דהלכה כרב פפא דאמר שצריך לפרוט הנדר ע"כ:
(תתקמג) ועוד כתב ר"ת דוקא מושבע מפי עצמו ולא מושבע מפי אחרים וכן הדין לחרמי הקהל. תשובת הרשב"א. ורוב הגאונים מיחו לומר כל נדרי לפי שאין בו שום תקנה רק רע זולתי הנוסחא מרב האי גאון. והכי איתא בסדורי כל נדרי ואסרי מיום צום כפור שעבר עד יום צום כפור הזה. ועברנו עלייהו בשלו או באונס נבעי רחמי מן קדם מרי שמיא דלישרי לן. שבה"ל. ומנהג אשכנז לומר כר"ת:
(תתקמד) כתב בעל העטור שחרית מתודה שלשה פעמים וכן במוסף ובמנחה אבל בנעילה פעם אחת והם עשרה ודויין כנגד עשר פעמים שמזכיר כהן גדול השם ביה"כ ובלילה אינו מתודה. ויש מקומות שאינו מתודה רק לכל תפלה ודוי אחד והצבור פעם אחת הרי ח'. ושני פעמים בערב אחד במנחה ואחד בערבית. ותניא כיצד מתודה אומר עויתי פשעתי. ופסק רב סעדיה כר"מ וכ"פ הרי"ן גיאת. ובעל העטור ורב אלפס פסקו כרבנן וכ"פ בה"ג ורב פלטוי ור"ח והכי נוהג רבנן:
(תתקמה) יש גרסות במקצת ספרים בודוי בשני אנא בשם ואיתא בירושלמי אמר ר' חגי בראשונה היה אומר אנא השם ובשניה היה אומר אנא בשם. וכן בסדר אתה כוננת כתוב בשניה אנא בשם. וכתב ראבי"ה כיון שפי' רבי חגי דבראשונה היה אומר אנא השם ובשניה אנא בשם הכי עבדינן רב האי כתב ולא בלשון הזה היה אומר כהן גדול אנא השם אלא השם של מ"ב אותיות ועדיין מצוי הוא בישיבה בבבל וידוע לחכמים. וגם כשהיה אומר לפני ה' תטהרו היה אומר שם המפורש וכתב הרא"ש ולא נראין לי דבריו כתב רב סעדיה גאון שראוי לומר לפני ה' תטהרו כמו באומר אנא השם והרי"ן גיאת כתב אם אומר לפני ה' תטהרו אין בכך כלום דקרא היא דקרינן. ואין אנו הוגים השם באותיותיו וכ"כ ראבי"ה לה"ט:
(תתקמו) בעיר קולוני"יאה ערבית שחרית ומנחה נוהגין לומר אתה מבין ובמגנ"צא אין אומרים אותו אלא בערבית. וכן א"א אבינו מלכנו במוסף ואשכחן בתשובות הגאונים ובמנהג של ישיבה בשחרית אומר ז' פעמים ויעבור ובמוסף ז' ובמנחה ששה ובנעילה ג' וראבי"ה קבל שבתפלת יוצר י"ל י"ג פעמים ויעבור כנגד י"ג מדות מרדכי:
(תתקמז) כתב רב עמרם בתפלת המנחה א"א לא סליחות ולא רחמים אלא אחר סיום תפלתו אומר אבינו מלכנו אבל רב נטרונאי כתב לומר סליחות במנחה הרשות בידו שיום סליחה הוא ובכל תפלה ותפלה ראוי לומר. וכן מנהג בשתי ישיבות וכן מנהג עתה לומר סליחות בכל ארבע תפלות. ואם חל בשבת אומרים צדקתך:
(תתקמח) כתב עמרם שאין נשיאות כפים במנחה אבל בה"ג כתבו שיש בהן נשיאות כפים. לה"ט. וכ"כ רבינו גרשום דגרי' בגמרא מאי טעמא פרשי כהניא ידייהו במנחתא ולא גריס במנחת' דתענית' וכן גורס ר"י אלפס ורב האי ובעל הדברות. שבה"ל:
(תתקמט) רב עמרם כתב לומר בנעילה במקום זכרנו לחיים חתמנו לחיים. ולא נהגינן כן וגם אין לומר במי כמוך חותם יצוריו לחיים ברחמים. ומ"מ נוהג העולם לומר בנעילה בתפלה וחתמנו בספר החיים ובסוף בהודאה וחתום לחיים טובים וגם בשלום נזכר ונחתם לפניך כו':
(תתקנ) כשמגיע בנעילה לאתה ידע רזי עולם אומר אתה נותן יד לפושעים וכו' עד כי אתה סלחן. ובסדר רב עמרם אינו חותם כמו שאינו חותם בשאר תפלות. ונראה דאפי' למי שפוסק דאין לחתום בשאר התפלות מ"מ בתפל' נעילה חותמין בברוך. וכ"כ ה"ר זרחיה הלוי. מ"מ כיון דאיכא פלוגתא טוב שלא לחתום. לה"ט:
(תתקנא) במרדכי יש שא"א אבינו מלכנו בנעילה. ובאשכנז כשיש שעות אומרים. דין נעילה להתפלל אותה ביום וכן פי' ה"ר יהודה מפרי"ז וכ"פ מהר"ם ופירש דמה שהנהיגו העם להתפלל אותה בליל' ודאי לא הנהיגו רבותינו כך אלא מפני שהזקנים מושכין עד הלילה סוברין שבדין עושין. ותוקעין תקיעה אחת זכר ליובל. ובתשובת רב פלטוי גאון תוקעין בשופר תקיעה ושברים תרועה תקיעה וכן מנהג בשני ישיבות מרדכי. ומנהג אשכנז בתקיעה אחת לבד ובצרפת ואיטלי"ה קשר"ק:
(תתקנב) כד מקלע מילה ביה"כ השיב רבי יעקב בר שמעון שא"א ברכת המילה על הכוס דלמא אתי למיסרך. ודוקא ביה"כ שיש בו כרת אבל בשאר תעניות לא. אבל ר"ת חולק בדבר ולא מיבעיא דבלא כוס עבדינן ליה דלא עדיפא מברכהמ"ז דבעינן כוס ועבדינן נמי בלא כוס אלא אפי' בכוס נמי עבדינן:
(תתקנג) אחר שגמר תפלת המוסף פותח באשרי כדי להפסיק בין תפלת מוסף לתפלת מנחהוכ"כ בסדר רב עמרם אבל אנו נוהגין לפתוח באשרי אחר גמר תפלת המנחה וכן קבלתי. וכן המנהג המרדכי:
(תתקנד) בהפטרה במנחה חותם ג"כ על התורה וחותם מקדש ישראל ויום הכפורים ואם חל בשבת מזכיר נמי של שבת בהפטרה של יוצר ומנחה עם יום הכפורים בחתימה. וכ"כ רב עמרם וריב"א ורשב"ט וכן נוהג נמי רבינו יואל. ובאשכנז אין חותמין בעל התורה:
(תתקנה) מה שהורגלו לנדור צדקה בעבור המתים ביום הכפורים יש להביא ראיה מפרשת עגלה ערופה דתניא כפר לעמך ישראל אלו החיים. אחר פדית אלו המתים מלמד שהמתים צריכין כפרה מרדכי:
(תתקנו) דרש רבא עוברות ומניקות מתענות ביה"כ אבל חיה אסורה להתענות עד שלשים יום וכן הלכתא. ובעל הדברות כתב וחיה לא אתמר בגמרא ואי משום דקתני והחיה תנעל את הסנדל וסתם חיה שלשים יום התם משום צנה אבל באכילה אסורה. דאם לא כן הוי ליה למתנייה גבי אכילה ומסתברא דדינה כמעוברת אם היתה צריכה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה שבה"ל:
(תתקנז) החסידים ואנשי מעשה באשכנז רגילים לעשות שני ימים יום הכפורים והיו מתפללין בעשרה ככל סדר של יה"כ והרא"ש היה מוחה בידם ויש אומרים מי שעושה פעם אחת שני ימים יום הכפורים שוב אינו יכול לחזור לעולם כיון שקבלו עליו הרי הוא עליו באסור כרת. והרא"ש היה מתיר לשאול עליו: