שבות יעקב/ג/קכ
|
< הקודם · הבא > |
פנויה שזנתה בעיר שיש לישראל שכונה בפני עצמן ותבעה ליהודי אחד בפני ב"ד וע"פ בירור הדברי' פסקו הב"ד שישא אותה או יתן לה קנס וכעת רצתה לישא לכהן אם יש לחוש לדעת הפוסקים דאמרינן כשם שזינתה עם זה כך זנתה עם אחר הפסול לה ואינה נאמנת לומר לכשר נבעלתי עד דאיכא תרי רובא כדעת הרמב"ם או לא:
דבר זה כבר נפתח בגדולים ראשונים ואחרונים ע"פ סוגי' דש"ס דכתובות כמבואר הכל באורך בטא"ה וב"י ובסימן וי"ו דהרמב"ם וסייעתו מחמירין הצריך תרי רובא אפי' לכתחלה למנשא לכהן ומתיירא אני להכניס ראשי ורובי להכריע בין גדולי פוסקים אלו ולטחון קמח' טחינא אשר כב' ביררו וליבנו ליבון הלכתא ע"פ דברי האחרונים אשר אנו נמשכין אחריהן והובא לפנינו בש"ע א"ה סימן ו' סעיף ז' שהביא מר"ן הב"י דעה ראשונה כהרמב"ם כסתם דבעינן תרי רובא אבל בחד רובא לא תנשא לכהן לכתחלה וי"א דבאומרת לכשר נבעלתי בחד רובא מכשיר לכתחלה עכ"ל הש"ע ולפי קבלתינו בדרכי ההוראה באיסור דרבנן בספיקא דדינא יש להקל וכן נראה מדברי הד"מ הנדפס אצל הטור שם וכן הכריע מהרש"ל בתשובתו סימן י"ז ובפרטות הני כהני דידן נ"ל דאין להחמיר גבייהו כולי האי כיון דריעי חזקייהו וגדולה מזו מצאתי בתשובת מהרשד"ם בא"ה סימן רל"ה דכל כהני זמנינו ה"ל כהנים מספק ומותרין בשבויה דרבנן כיון דאין להם כתב יחוס לכהונה וכן בתשובת מהרי"ט סי' קמ"ח ח"א כתב דחכמי לועזים מסכימים עמו אף דלא נעלם מאתי ששם בתשובת מהרי"ט סימן קמ"ט גם בתשובת חוט השני סימן י"ז השיגו על דעת מהרשד"ם בזה ומחא עליו מאה עוכלא בעוכלא יע"ש מ"מ בספרי שו"ת שבות יעקב ח"א סימן צ"ג דחיתי כל דבריהם באורך ע"פ סוגי' הש"ס והפוסקים ע"ש ואע"ג דכתבתי שם דלמעשה לא רציתי להחליט דעתי היינו דוקא בשבויה דעשו חכמים מעלה ביוחסין כיון שהיא חבושה אצלם והם פרוצים בעריות ומה"ט אפילו כבר נשואה לכהן תצא כמבואר שם בטא"ה סימן ז' לכן אפשר דאין להקל לענין זה ואף דבשאר דברים מצינו בשבויה הקילו משא"כ בפנויה שזינתה ואומרת לכשר נבעלתי אפילו בחד רובא משום מעלה דיוחסין א"כ ודאי בכהני זמן הזה אין להחמי' האי ומצאתי ג"כ ראי' ואון לדברי מספ' בית שמואל ריש סי' ז' שכתב וז"ל ואם היא נשואה לכהן תצא ממנו אע"ג דבזנתה ואומרת לכשר נבעלתי ונשאת לכהן קי"ל דלא תצא אפי' ברוב פסולין וכאן אפי' אומרת טהורה אני אינ' נאמנת שאני זנות דאמרינן אשה בודקת ומזנה עכ"ל הרי שלך לפניך דחילוק גדול יש בין זונה לשבויה אך באמת דברי ב"ש בזה אינם מוכרחים לי ודבריו לכאורה תמוהי' בזה דהרי להדיא אית' בש"ס דכתובות דף י"ד להיפך דמשני התם הכי השתא בשלמא התם אשה נשאת בודק' ונשאת.(וכדאמרינן בעלמא אשה דייקא ומנסבא) הכא אשה מזנה דייקא ומזנה בתמי' משמע בכל ענין אינה בודק' ומזנה רק בנשאת אמרי' דבודקת ונשאת ואולי נמשך הב"ש אחר דברי התוס' שם דף י"ג ע"ב ד"ה השבתני על המדברת דכתבו התוס' ג"כ אשה מזנה בודקה ומזנה אבל באמת אין מזו ראיה דזה כתבו התוס' רק בפלפולא דש"ס אבל לפי המסקנא דרבא משמע אליבא דהלכתא דלא אמרינן אשה בודקת ומזנה ועוד דהתוס' כתבו כן אליבא דר"ג אבל ר' יהושיע ס"ל דלא אמרינן כן ואולי יש לתרץ בזה דברי ב"ש כיון דהלכתא כר"ג ועי"ל בדוחק אע"ג דכנגד נשואה אשה זונה לא חשובה בודקת מ"מ נגד שבויה חשובה בודקת מ"מ קשה מנ"ל לומר כן כי בלא"ה אין לדמות שבויה לזונה דשאני שבויה דרוב פסולין אצלה והם פרוצים וחבושה אצלם הוי כנבעלה לפסול לה ובודאי חילוק זה מבואר להדיא בש"ס דכתובת דף י"ג ע"ב בתשובת ר' יהושיע לר"ג יע"ש (ולמה תפס הב"ש חילוק אחר שהוא נגד הסוגי') ומה"ט אפי' בדיעבד בשבויה תצא מן הכהן אע"ג דלענין עדו' שבויה הקילו חכמים אין לך אלא מה שאמרו חז"ל משא"כ בפנויה כיון דקי"ל כר"ג בזה רק שאת' לא תעבד עובדא עד דאיכא תרי רובא ובדיעבד אם נשאת לא תצא כהסכמת כל הפוסקים פשיטא שאין לפוסלה לכהונה בחד רובא אם אומרת לכשר נבעלתי ושומעין להקל בספיקא דרבנן בפלוגת' דרבוותא בפרט בהני כהני בזמנינו כנ"ל הק' יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |