שבות יעקב/ב/קעז
|
< הקודם · הבא > |
באחד שרצה לשכור סוס אחד משמעון ושכר ג"כ אביו של שמעון לילך עמו להראות לו הדרך ופסק עמו כמה ליתן לו שכירות מהסוס ובשעת השכירות אמר שלכך מזלזל בשכר השכירות לפי שאביו הולך עמו וישגיח על הסוס ביותר ובחזרתו נעשה הסוס פסח קצת והיה רוצה להניח הסוס בדרך ואמר לו אביו של בעל הסוס שירכב על הסוס כי אין היזק לסוס כלל כשירכב עליו עד ביתו ויהי כאשר בא אל ביתו חלה הסוס מאוד ובא בעל הסוס ותבעו שפשע שלא היה לו לרכוב עליו על הסוס כיון שנעשה פסח:
הנה לכאורה נראה דזו היא פשיעה גמורה כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל צ"ב סי' ג' להדיא דכה"ג הוי פשיעה כיון שנעש' פסח והי' לו להניח הסוס במקום משומר עד שיתרפא וכ"פ רמ"א בש"ע סי' ש"ט סעיף ד' בהג"ה והסמ"ע שם ס"ק ז' גם אין מקום לומ' דאף ע"ג דהוי פשיעה בבעלים דאביו של בעל הסוס הוי כשלוחו של בעל הסוס ושלוחו של אדם כמותו ואף דהוא מחלוקת ישנה בין גדולי ראשוני' אי אמרינן בזה שלוחו של אדם כמותו או לא כדאי' בפרק השואל ד' צ"ו והובא בטור ח"מ סימן שמ"ו פלוגתא דהרי"ף וסייעתו עם הרמ"ה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ואין להוציא מיד מוחזק וכן משמעות דעת הרמ"א שם בש"ע סי' שע"ו סעיף ו' בהג"ה אי משום הא לא תברא דבנדון דידן לא היה אביו כלל שלוחו של בנו רק שזה בא בשכרו ולא שויא שליח כלל ואדרבה מצינו בש"ס דקדושין דף מ"ה ע"ב דכל דאפשר לומר דלא שוויא לאבוהו שליח אמרינן וכדאמרי רבנן לרבינא ודלמא שליח שוויא לא חציף אינש לשוויא לאבוהו שליח אם אמרינן כן לדבר מצוה המוטלת עליו להשיאו אשה וכ"ש שלא לשויה שליח לרוץ לפני סוסו כעבדא ברם יש לזכות לו מצד אחר כיון שאמר המשכיר בשעת שכירו' שלכך מזלזל בשכר השכירות לפי שאביו הולך עמו וישגיח על הסוס הרי שסמיכתו בכל כחו היה על אביו כי סתם אב מרחם וחס על ממון בנו וכיון שאביו צוה לו לרכוב על הסוס עד שיבא לביתו כי אין היזק כלל להסוס והי' חס על בנו שאם יניח הסוס בדרך שירבה עליו הוצאות הרי שהשוכר לא פשע כלל ופטור נ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |