אמרי בינה/דיני הלוואה/פג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני הלוואה פג

סי' פג

אם הגיע זמן פרעון אעפ"י שהלוה ממהר לפרוע חובו כדי להציל עצמו מן היזק חילוף המטבע הדין עמו כמבואר בש"ע (סי' ע"ד ס"ב) ויש לחקור אם אין הלוה לפנינו ובא אחר ורוצה לשלם להמלוה בעד הלוה כדי להציל את הלוה מן ההפסד אם יכול לפרוע בעדו דיכול לומר זכין לאדם שלא בפניו ואני עומד במקומו או יש לומר כיון דזכיה הוא מטעם שליחות י"ל דאינו יכול לעשות עצמו שליח לחוב להמלוה ויכול לומר לאו בעל דברים דידי את ואיני רוצה לקבל ממך שיפקע חובי בהפרעון הזה. וראיתי בריב"ש (סי' קצ"ז) דכתב בנידון דהמלך עשה מטבע חדשה פחות הרבה מאשר היה מקודם וצוה בכל מלכותו שיקובל המטבע ואחר כמה שנים פסל אותו וזמן ידוע היה לפרעון חובות ובא אחד ופרע ביד נאמן ב"ד בעד לוה אחד לפדות משכונאממטבע הגרוע ודן הריב"ש אף דמצד דינא דמלכותא דינא מ"מ כיון דהלוה בעצמו לא עשה הפרעון ההוא ביד נאמן ב"ד ולא נתברר שהיה שלוחו אף אם היה מוסר ליד הלוה עצמו אם לא רצה לקבלם ואמר לו לאו בעל דברים דידי את הרשות בידו וכ"ש שהפרעון לחובתו של מלוה שמוציאין הקרקע מידו וכ"ש מפני חשש מטבע שהיה עומד לפסול בכל יום אעפ"י שהלוה בעצמו היה יכול לפרוע מ"מ אחר בעדו לא יפרענו לחובת המלוה כל שאינו שלוחו עיין שם בדבריו הרי מבואר דאחר א"י לפרוע בעל כרחו לטובת הלוה כל שהוא לחובת המלוה:

אך יש להבין אם נאמר דזה הוי חוב אף שהוא רק להמלוה מה מועיל אם עשאו לשליח הא קיי"ל דאינו יכול לעשות שליח לחוב לאחרים אף אם עשאו שליח כרוב ההפוסקים החולקים על רש"י כמבואר (סי' ק"ה) וכן דעת ריב"ש בעצמו (סי' ק"ז) ואף לומר קים לי כרש"י הסכימו כל האחרונים דאינו יכול לומר קים לי. אם כן אמאי מהני אם עשאו שליח. אולם י"ל למה שכתבו המחברים להשיג על הנו"ב דדעתו אף בזמן הש"ס דיכול אדם לגרש אשתו בעל כרחה מ"מ אינו יכול לגרש על ידי שליח בע"כ והשיגו עליו מכמה הוכחות מש"ס ופוסקים דיכול לגרש על ידי שליח בעל כרחה והטעם כיון דהאשה משועבדת לקבל גיטה כשרוצה לגרשה ולכך יכול לגרשה אף בעל כרחה ואף על ידי שליח דהא אינו חב אלא לדידה ולא הוי במקום שחב לאחרים ועיין בית מאיר (סי' קט"ו) וכן בקצוה"ח (סי' קפ"ב) כ' גם כן ע"ד זה ויש להסביר עוד דהא עכ"פ אין האשה מחויבת להזמין את עצמה לקבל הגט וכל זמן דיכולה להשמט ממנו ולברוח לא תפסיד מזונות כמו שכ' בספר הפלאה אה"ע (סי' ע"ו) מ"מ למה שכ' הרשב"א גיטין (דף ע"ה) דאף אם נתינה בעל כרחה לא הוי נתינה היינו במה שהפסיד המקבל במה שהוא שלו אבל בגירושין שיש להאשה שעבוד על בעלה בעודה תחתיו כשהוא בא לסלק שעבוד מעליו אם אתה בא לומר שאינו יכול לסלקו אלא מדעת האשה נמצא שאתה מחייב את שלו בע"כ ואל תחייבהו ולכך גם בפרעון חוב נמי נתינה בעל כרחו של מלוה הוי נתינה עיין שם ולכך מהני גם כן על ידי שליח אף שהוא חב להמלוה וכן בגירושין וביותר יש לומר כיון דמוסר ביד השליח הגט ועושה אותו במקומו לגרש אף בע"כ אבל מ"מ עומד במקום הבעל לגרשה ברצונה שהנתינה לידה מן השליח לגירושין יהי' כמו נתינת הבעל לכך כיון שהוא במקום הבעל יכול לגרשה אף בעל כרחה לסלק מן שעבודה מה שאין כן אם עושה שליח לגבות חובו דלא חל כלל עדיין השליחות דאף לכוף להלוה שיסלק לו אינו מועיל השליחות דיכול לומר לאו בעל דברים דידי את כמבואר ברא"ש ב"ק (דף ק"ג) דאף אם עשאו שליח בעדים אינו יכול לכוף להלוה ואינו חל השליחות רק אז כשמשלם לו מדעתו ורצונו אם כן אם תפס גם כן לא מהני כיון דאז אם תפס חל השליחות ואז אם הוא במקום שחב לאחרים אין אדם יכול להעשות שליח לחוב לאחרים כמו שכ' הרא"ש דלא כל כמינה לעשות שליח לחוב לזה אבל היכא דחל השליחות מיד כמו בגירושין שמוסר ליד השליח הגט וממנה אותו במקומו לגרשה הן מדעתה הן בע"כ ממילא שוב ידו כיד הבעל ויכול לגרשה ג"כ בע"כ. וא"כ כמו כן בנידון דהריב"ש אם מוסר לו הממון וממנה אותו לשליח לפרוע עומד במקום הלוה ולא איכפת לן במה שהוא חב להמלוה. מה שאין כן אם לא עשאו לשליח רק שבא לעשות במקומו בשעה שפרע לו ואז כיון דהוי חוב לו אינו יכול לפרוע בע"כ כדי לחוב לזה דזכיה ג"כ א"י לעשות לחוב לזה:

וראיתי בתשובת שער אפרים (סי' קל"ז) באחד שעשה מקח להעמיד ללוקח סחורה לזמן קצוב ובאם יעבור הזמן התחייב בקנס גדול ובסוף הזמן בא לוי ואמר שיודע בבירור שלא יבא המוכר לזמן וכדי שלא תתבע ממנו הקנס לכן אני מעמיד לך בעדו הסחורה לסלק ממנו הדו"ד והלוקח אומר לאו בעל דברים דידי את כיון שאינך שלוחו וכתב די"ל זכין לאדם שלא בפניו אף במקום דחב לאחרים בזכיה הזאת והביא ראיה מטוש"ע (סי' פ"א) דראובן האומר לשמעון חייב אתה מנה ללוי ואמר כן אעפ"י שלא בא בהרשאות לוי מ"מ הוי הודאה הרי דזכין לאדם שלא בפניו אף במקום שבא להתחייב. וראיה הזאת איני מבין כלל הא שם כיון דאמר אתם עדים ושתק הוי הודאה גמורה ומה חוב הוא לו כיון דבידו לחזור וכיון דאינו חוזר ועומד בהודאתו רוצה לחוב לעצמו ולהודות שכן הוא מה שאין כן היכא דמוחה ואומר לאו בעל דברים דידי את שפיר קאמר וכמו שכ' הריב"ש בנידונו. עוד הביא ראיה ממס' קידושין (דף כ"ג) גבי ע"כ דקונה עצמו בכסף על ידי אחרים אף שלא מדעתו משום דקבלת רבו גרמה לו הרי דחבין לו שלא בפניו כיון דעוסק בטובת האדון ה"נ אם הוא זכות לחבירו שלא בפניו. ועיין בתשובת ריב"ש מדין זה עכ"ד ובל"ס כוונתו על דברי הריב"ש הנז'. ומשם מבואר דאינו יכול לחוב לזה בעל כרחו אף שעוסק בזכות אחר וגם ראיה הזאת לא אבין כלל הא שם כבר פירש"י דהרב אינו נעשה שלוחו רק לצורך עצמו ומקניהו מאליו ואחרים אינם חבין לו רק קבלת רבו והיינו כיון שמקבל הכסף יוצא ממילא העבד לחירות ועיין שם בפ"י דהוי כמפקיר עבדו ואין צריך לזכות בעד העבד כלל ולכך אף שהוא חוב להעבד, לר"מ מ"מ אין האדון משועבד לעבדו. מה שאין כן בנידון דשער אפרים דהלוקח אינו רוצה לקבל שפי' יכול לומר לאו בע"ד דידי את כיון דלא בא בשליחותו של המוכר ואף דזכות הוא לו מה שזה מסלקו בסחורתו בעדו מ"מ אינו יכול לחוב לזה בע"כ:

הגם דיש לחלק נידון דש"א מנידון דהריב"ש דשם יש חוב גמור להמלוה דמסלק לו במטבע העומד לפסול בכל יום מה שאין כן בנידון דהש"א דאין לו שום הפסד מן הקרן רק מניעת ריוח וסילוק תביעתו על הלוקח מהקנס שחייב א"ע וכבר כ' בתשובת מהר"ם אלשיך ז"ל (סי' ל"ז) דלא אמרו רק במקום שחב לאחרים לא במקום שמונע ריוח לאחרים כמו בנידון דידיה שם באלמנה שתפסה על ידי שליח מטלטלין למזונותיה שאינו חב אלא שהיורשים היו מרויחים בנכסים אבל חיובא דמזונות בכל גוונא עליהו רמיא ודוקא במקום שמזיק לאחרים אבל לא במקום שמונע ריוח. ועיין בש"מ כתובות (דף פ"ה) דכתב ג"כ כדברי מהר"ם אלשיך דחב ליורשים לא הוי כחב לאחרים ולכך מהני באלמנה תפיסה למזונות על ידי שליח וכ' שמצא און לו מחכמי א"י וכוונתו על מהר"ם אלשיך הנז'. אם כן כמו כן י"ל דחיוב קנס שעדיין לא זכה בו לא הוי רק כמניעת ריוח. ואף דמצינו דהש"ס מדמה מגביה מציאה לאחרים לתופס לבעל חוב במקום דחב לאחרים ול"ק רק מטעם מגו דזכה לנפשיה מ"מ צ"ל דסברת המר"ם אלשיך ז"ל הוא דכיון דהוי הפקר ויד כל אדם בו עדיף טפי ודעת הרמב"ן בש"מ שם באמת דלדידן דר"י אמר קנה חבירו הוא מטעם זה דלא הוי חב לאחרים כיון דלא מפסיד לאחרים דהוי הפקר ואף לדעת תוס' ורוב הפוסקים דצריך לטעמא דמגו דזכה לנפשיה וזולת זה ל"ק אף דלא הוי רק מניעת ריוח י"ל דדעת מהר"ם אלשיך לחלק בין מניעת ריוח דהשת' למניעת ריוח העתיד לבא. מה שאין כן בנידון דהריב"ש י"ל דהוי חב לאחרים ממש דמונע ממנו זכותו שזכה מכבר בהמשכונת' וגורם לו היזק מטבע בבירור. אולם מתחילת דברי הריב"ש נראה דאף בלא טעמא דחב לאחרים אם לא רצה לקבל ואומר לאו בעל דברי' דידי את הרשות בידו רק הוסיף וכ"ש שהפרעון לחובתו כו' הרי דאף בלא חב כלל גם כן יכול לומר לאו בעל דברים דידי את וממילא בנידון דהש"א גם כן יכול הלוקח לומר לאו בעל דברים דידי את ואינך יכול לכוף לי לקבל הסחורה. ואף די"ל דהריב"ש שם לא סמך על זה בלבד כיון דהוסיף עוד לצדד שם בדינו מטעם דלא שילם כל החוב מ"מ משמע ודאי דעתו דבמקום דחב לאחרים א"י לכוף אותו שיקבל הפרעון:

גם בדיני דש"מ ומהר"ם אלשיך ז"ל משמע מדברי רמ"א אה"ע (סי' צ"ג סכ"ג) וב"ש שם (ס"ק מ"ד) דבכל גונא לא מהני תפיס' על ידי שליח אף במקום דאינו חב למקבלי מתנה רק ליורשים ולא הוי רק מניעת ריוח וכן דעת הב"י בתשובה הביא דבריו בספר נתיבות משפט שעל רבינו ירוחם (דף ש"ח) והסכים לזה אף שדעת מהרשד"ם ומבי"ט כדעת מהר"ם אלשיך ובאבני מילואים שם הביא ע"ד ב"ש הנז' דברי הש"מ כתובות הנז' וכתב ולפענ"ד נראה עיקר כדברי הרב מ' בצלאל ז"ל. ובאמת דברי הריב"ש (סי' קצ"ז) הנז' משמע קצת דמה שכ' (סי' ק"ז) דהוי חב למקבלי מתנה לא דוקא הוא רק חב ליורשים גם כן לא מהני ומ"מ אף דבנידון היכא דהוי הפסד והיזק מטבע ודאי הדין דאם המלוה אינו רוצה לקבל מן האחר דאין המוחזק יכול לומר קים לי ומוציאין ממון מן הלוה אחר כך. אולם בנידון דהש"א הנז' דלא הוי רק מניעת ריוח שיחוב לו קנס י"ל דיכול לומר קים לי כדעת מהר"ם אלשיך ורבינו בצלאל בש"מ הנז' דזה לא הוי כחב לאחרים ואין מוציאין ממנו ומ"מ צ"ע כיון דנראה מדברי הריב"ש דאף בלא חב כלל יכול לומר לאו בע"ד דידי את:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף