אמרי בינה/דיני הלוואה/כו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני הלוואה כו

סי' כו

אם חתמו עדים למטה על נייר חלק ואחר כך כתבו למעלה מחתימתן את השטר מבואר מדברי תוס' ורשב"א גיטין (דף ד') דשטר לאו כלום הוא כיון דבשעה שחתמו לא העידו על שום דבר ואין החתימה חוזר וניעור אחר שכתבו השטר:

והנה תוס' ורשב"א לא כתבו טעם הדבר. ולכאורה יש לומר לשיטת הרי"ף (פ"ג) דיבמות דלא הוי הגדות עדות בשטר עד דנפיק מת"י המלוה וכל זמן דהשטר הוא תחת יד סהדי דאי בעו כבשי' לשטרא לא נגמר הגדה ומה"ט פסק בש"ע (סי' מ"ו סל"ה) בחתם עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו דאחרים יכולין להעיד על כ"י דהוא דוקא כשהשטר יוצא מת"י אחר אבל אם יוצא מתחת יד העדים לא ועיין שם בתומים מה שתמה על זה דהא הראב"ד והרמב"ן כתבו דדוקא בשטר קידושין דאינו ראוי לתת לבעל דין הוי מפי כתבם מה שאין כן בשטר שראוי ליתן לבעל דין אף שהוא תחת יד העדים הוי כפקדון ומ"מ תיכף הוי כנחקרה עדותן בב"ד. ובנתיבות שם מחלק בזה לדעת הרי"ף בין שטר קנין לשטר ראיה דבשטר הקנאה נגמר עדותן מיד וכל הרואה השטר אף שהוא ביד העדים נתברר לו הקנין שהיה והוי כמעיד ראיתי עדים שנחק' בב"ד אבל בשטר שאין בו קנין דלא הוי שטר עד שנמסר ליד המלוה וכל זמן שהוא ביד העדים אינה מוכח מתוכו כ"ז שלא נמסר ליד הבע"ד ואז נגמר עדותן עיי"ש בדבריו אם כן יש לומר נמי אם חתמו מקודם מ"מ אם כתבו אחר כך השטר מלמעלה כיון דגמר עדותן שיהיה כמו שנחקרה עדותן בב"ד הוא כשבא ליד המלוה בשטרא דלאו הקנאה וכיון דקודם שהוציאו השטר מת"י נתברר חתימתן על מה שהעידו ועיקר גמר הגדה שיהיה חתימתן כמו שנחקרה עדותן בב"ד הוא רק בעת שמוציאין השטר מתחת ידם מה לי אם כתבו ואח"כ חתמו או שחתמו מקודם שכתבו [וקצת יש לדקדק על דברי הנתיבות דהא לדעת הרי"ף גם בשטר הקנאה בעינן דוקא דמטא לידו ועיין מה שכתבתי לעיל (סי' י') במחלוקת הרמב"ן והרא"ש בדעת הרי"ף עכ"פ גם כן אינו מוכח גם מתוך השטר הקנאה שכבר זכה הלוה עד דמטא לידו] ואם כן יש לומר דהתוס' לשיטתם דסברו דמשעת חתימה הוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד לכך בעינן שיכתבו מקודם השטר וחתימתן הוי אחר כך כהגדה בפני ב"ד אבל לדעת הרי"ף דנגמר הגדה כשהוציאו העדים השטר מת"י יש לומר דאין לחלק אם כתבו מקודם או שחתמו שמותם קודם הכתיבה:

אך יש לומר דמ"מ אף דלא הוי נגמר עדותן עד שמוציאין השטר מידם מ"מ נגמר למפרע העדות משעת חתימה ואף דנמשך הדבר עד שיצא השטר מת"י מ"מ הכל הולך אחר התחלה היינו החתימה ואם חתמו קודם הכתיבה אז לא הוי כלל כהגדה כיון דלא חתמו רק על נייר חלק וכל זמן שלא נכתב שום דבר ל"ה הגדת העדו' לכך אינו חוזר וניעור החתימה ממילא כיון דאז לא עשו שום מעשה והוי רק ממילא כאלו נעשה חתימתם להגדה בזה לא עברו על לא תענה אם נעשה בשקר לכן ל"ה כנחקרה עדותן בב"ד וכן למה שכ' הנתיבות (סי' כ"ח) באורך לבאר לחלק בין שטר ראיה לשטר קנין דבשטר קנין דלא מסהדי העדי חתימה אגמר הדבר ועדותן אינו רק שנכתב בציווי המתחייב ועדות כזה אפילו אומר אמרי כשר וגם עד מפי עד כשר ולא בעי הגדה בב"ד ולא בעי מפיהם וכשר מפי כתבם ועיקר עדות על גמר הדבר הוא רק כשבא השטר מיד הלוה להמלוה ומהני כשהשטר ביד המלוה מטעם דאנן סהדי וכיון דע"ז לא בעי תורת עדות והגדה בב"ד ומהני אף עד מפי עד דנכתב בציווי המתחייב מאי איכפת לן אם נכתב קודם החתימה או אחר החתימה נכתב למעלה בידיעת העדים על הנייר החלק שחתמו למטה. אולם ז"א דהא מ"מ אף דכשר מן התורה אף מפי כתבם ואף בהגידו שלא בב"ד כיון דלא העידו על גמר הדבר על כרחך צריך לומר דמדרבנן הוי כנחקרה עדותן בב"ד וכאלו נתקבל עדותן דאם לא כן היה מהראוי לומר אם באו שני עדים והעידו עליהן דאנוסים היו וכדומה שיהיו האחרונים נאמנין לגמרי דהא לא נתקבל עדותן בב"ד שיהיה להם דין תרי נגד תרי כמו בכל הכחשו' העדים דשם האחרונים אינם נאמנין יותר מן הראשונים דאזלינן בתר תחילת העדות ואז לא הוו נוגעין בדבר והוי כאלו העידו שכל מי שיאמר היפוך מדבריהם מעיד בשקר ושייך לומר מה חזית דסמכי' אהני סמוך אהני וכמו שביאר הגאון מו"ה ח"י ז"ל ויבואר לקמן אי"ה מזה. וזה אתי שפיר אם הראשונים העידו בב"ד ונתקבל דבריהם אז הוי תו"ת אבל אם נאמר דמה דעדים החתומים על השטר עיקר עדותן על שנכתב בציווי המתחייב ובזה כשר אף מפי כתבם ואף חוץ לב"ד אם כן נאמר דהאחרונים שמכחישין בזה הוו כמעידין על גופן של העדים דעברו במעשיהם כיון דחתימתן לא הוי אז כנתקבל בב"ד ולהדיא מבואר ש"ס כתובות (דף י"ט) דבכ"י יוצא ממ"א אם באו שנים והעידו עליהן דאנוסים היו דהוי תרי ותרי ואמאי לא יהי' האחרונים נאמנים אלא ודאי דעכ"פ מדרבנן נעשה בכל שטרות חתימתן כנחקרה עדותן בב"ד וכאלו נתקבל עדותן בב"ד דנכתב בצווי המתחייב ומטעם חזקה דעדים לא יחתמו בשקר ולכך צריך שיחתמו אחר שכבר נכתב השטר דאז הוי כנתקבל עדותן בב"ד דנכתב ונחתם בציווי המתחייב אבל אם חתמו על נייר חלק דחתימתן לא הוי אז כנתקבל על שום דבר אינו חוזר וניעור חתימתן להיות כנחקרה עדותן כשכתבו אח"כ השטר:

ולפי"ז יש לומר דזה דוקא בשטר דבעינן תורת שטר ע"ז שיעש' כתיקון חכמים ואז לא הוי מפי כתבם יהיה הטעם איך שיהי' או מפני שהוא בתיקון השטר או משום דכתב מדעת המתחייב והוי מפי כתבו או משום דשטר שחתמוהו ביומו דההיא אורחיה להכי כמו שכ' רש"י גיטין (דף ע"א ע"א) בזה צריך דוקא שיהיה כתיקונו אבל בכתב ידו דהמתחייב אם חתם את עצמו המתחייב בנייר חלק ואחר כך נכתב עליו הפרטי החיוב כיון דהוא רק מצד הודאת בעל דין כמאה עדים מהראוי לומר דמהני. וראיתי בקצהו"ח (סי' מ"ה) שהביא דברי תוס' גיטין הנ"ל והביא גם כן דברי הב"ח בתשובה בחתמו על נייר חלק דאין החתימה חו"נ וכ' ויראה דהוא הדין בכ"י כהאי גוונא שחתם ואחר כן כתב עליו שדי קנויה לך לא מהני ולא כלום דאין חתימה גומרת הן חתימת עדים הן חת"י אלא אחר כתיבה והא דמהני בשטר שכ' אני פב"פ לויתי ממך מנה אף דשמו נחתם תחילה התם כל השטר הי' כ"י ול"ב חתימת שמו כמבואר (סי' ס"ט) וכתב שמזה ראיה ברורה דלא בעי חתימת שמו דיש פוסקים דבעינן חתימת שמו אם כן היכא מהני האי שטרא הא החתימה קדמה לכתיבה. ולא אדע מניין לו זה הא עכ"פ מודה דלהסוברים דבעינן חתימת שמו מהני אף קודם לכתיבה והנך פוסקים לאו קטלי קני באגמא הן דהביא אותם הבעה"ת ובעל העיטור מייחס דעה זאת לרש"י ז"ל ר"פ הנושא. אם כן אף דקיי"ל דכ"י שלו מהני אף בלא חתימה מניין לו לומר דלא מהני החתימה שחתם קודם הכתיבה כיון דלענין הודאת בעל דין לא בעי תורת שטר וכשר מפי כתבו ועיין מה שכתבתי לעיל דיני עדות (סי' מ"ח) דאף דהודאת בעל דין כמאה עדים כתב רש"י ז"ל קידושין (דף ס"ה) דילפינן מדכתב כי הוא זה ולחד תירוץ תוס' גיטין (דף ע"א) אמירה הוא דוקא בפה ואם כן הכא נמי כתיב אשר יאמר כי הוא זה מ"מ סוגין דעלמא דמהני כל הודאות וחיובין מצד הודאתו בשטר בכתיבה בעלמא עיין שם שהבאתי מדברי מכילתא פ' יתרו. ואם כן כיון דכשר מפי כתבו ולא בעי תיקון השטר כלל מניין לנו לומר דאם חתם שמו קודם שנכתב ההודאה דלא מהני אם מוסר לו אחר כך הכ"י ויוצא מת"י. וראיתי בתשובת הב"ח (סי' מ"ה) דנשאל על ע"א שהיה נחוץ לדרכו וחתם שמו על חלק למטה ואחר כך כ' הסופר שטר למעלה מחתימת העד ואחר כך חתם עד השני וכתב מדברי תוס' הנ"ל וכתב הטעם דשטר דגלי קרא דכשר דכתיב ואקח את ספר המקנה בעינן דלכתוב הסופר תחילה ואחר כך יחתמו עדים וכדכתיב שדות בכסף יקנו וכתב בספר וחתום והעד עדים ועד החתום על נייר חלק לית בי' מששא עיין שם הרי דעיקר הטעם דכך הוא תיקון השטר וכתוב וחתום. ואם כן מניין לומר דכותב כתב ידו היינו אם חותם תחילה קודם הכתיבה דלא מהני דזה הוא ענין אחר מצד הודאת בעל דין ואף לדעת הב"ח המובא בש"ך (סי' מ"ב) דפוסל בכ"י אחר בעדי חתימה בשטר קנין בדבר שיכול להזדייף כיון דאינו יכול לעמוד לימים רבים אלא לפי שעה כיון דיכול להזדייף אינו מוכח מתוכו והודאת נותן לא מהני וכמו בנתן נייר וכתב עליו בכ"י אחר וא"ב עדי חתימה דלא מהני וכיון דיכול להזדייף הוי כא"ב עדי חתימה וכאשר האריך בזה בקצוה"ח (סי' מ"ב) היינו דהו' כמוסר לו חרס וכמצחק ואין תורת שטר עליו אבל כשהוא אינו יכול להזדייף רק שחתם קודם שנכתב הכ"י מאחר עליו למה לא יהיה חוזר וניעור החתימה של המתחייב על מה שכ' למעלה וכשמוסר בינו לבינו מהראוי דמהני מצד הודאת בעל דין בזה אף שאין עדי' חתומים עליו כיון דמוכח מתוך השטר דנתחייב ולא בעינן בזה תורת שטר וכתוב בספר וחתום. וגם אנן הוו עדי מסירה כיון שהשטר יוצא מת"י ובא מיד המתחייב ומהראוי דמהני הן לקנין הן לראיה וצ"ע בזה:

ועיין לעיל (סי' ל"ט סי"ג) דאין כותבין שטר למלוה עד שיהא לוה עמו אפילו אם אמר כתבו וחתמו ויהיה בידכם לכשיבא הלוה אין שומעין לו ובש"ך שם משם המ"מ דאולי מערים הוא ובתומים שם הקשה הא כיון דלא צווה הלוה הוי מפי כתבם והוכיח מזה דכל שנכתב בנוסח השטר כשר ובנתיבות שם כ' כיון דלא נגמר עדותן רק כשמצוה הלוה למסור והרגיש מדין זה כשחתמו על נייר חלק ואח"כ כתבו דפסלו נדחק שם לחלק דכשכתבו בלא צווי הלוה אף דהוא שקר עכשיו נגמר עדותן למפרע כשאומר הלוה אחר כך תנו מה שאין כן כשחתמו על נייר חלק אין כאן הגדה כלל ויש לגמגם טובא בזה למה שכ' לעיל אולם לדברי הב"ח דעיקר הטעם דפסול בכתבו אחר החתימה הוא משום דכתיב וכתוב בספר וחתום והעד עדים א"ש בפשיטות דכך הוא גזירת הכתוב מה שאין כן כשכתבו וחתמו ע"ד אם יצוה הלוה ימסרו השטר כשר מן הדין דחו"נ לעשות שטר מעליא אם לא מטעם חשש ערמה ועיין רמ"ה ב"ב פרק ג"פ (אות ז') דכתב דאף ע"א לית ליה רשות לחתום ושישאר בידו דעדי' החתומין על השטר כמו שנחקרה וחיישינן דלמא נפל מניה עיין שם דכ' דלא מיבעיא תרי דלא דהא לא אפשר דנקטי ליה תרוייהו וכי נקט ליה חד מנייהו נפק שטרא לבר מרשותיה וכמאן דמסרה למלוה דמי אלא אפילו היכא דחתם עליה חד סהדא ונקט ליה בידו סד"א שפיר דמי קמ"ל דלית ליה רשותא למעבד הכין דעדים החתומין על השטר נעשו כמו שנחקרה עדותן בב"ד וחיישינן דלמא נפל מני' עיין שם עוד ואם כן יש לומר הא דאשמועינן דאין כותבין למלוה הוא אף היכא דצווה הלוה לעד אחד שיחתום ושיאמר לחבירו גם כן שיחתום דאז אם חותם השני ומאמין לדברי העד הראשון כשבא אחר כך הלוה ומצוה למסור למלוה לא הוי מפי כתבו כיון דאתברר לו אחר כך ששפיר חתם בצווי הלוה אולם אסור למיעבד הכי מטעם דחיישינן לדלמא נפל ממנו ויבא ליד המלוה וכל זמן דלא אתברר ליה דצוה הלוה כן עושה שלא כדין. ומיושב קושית התומי' דכן יש לומר גם כן כוונת המ"מ דאסור משום ערמה לעשות כן אף היכא דאם יתברר לו שצוה הלוה שיחתום ואז לא הוי מפי כתבו. ולמה שכ' אינו ראיה מדברי רמ"ה שס"ל דאף בחתימת עד אחד הוי כמו שנחקרה ודלא כדברי ריב"ש המובא ברמ"א (סי' מ"ו) בסופו ויבואר לקמן אי"ה:

עוד כתב שם הב"ח לדון אם העד נפסל בזה כיון שנתן מכשול לזייף לחובת אחרים ואף דהעד הראשון נסמך על עד השני שלא יחתום מ"מ נתן מכשול כשיזייף חובת אחרים ויתבע בעד אחד לחייבו שבועה ושמא לא ישבע וישלם ויש לפוסלו מטעם כל הגורם לממון כממון דמי דלענין פסול גברא לא מיפסל אלא אם כן הוי ליה חובת אחרים עכ"פ וכיון דהכא לא הוי חובת אחרים עכ"פ כיון שיכול לפטור בשבועה אין לפוסלו ואף דיכול לזייף ולעשו' שטר על מי שהוא' חשוד לשבועה מ"מ צריך שישבע שכנגדו. ולא אבין כל דבריו שם הא אף אם משכחת אופן שיכול לבא לידי חובת אחרים להוציא ממון מ"מ כיון דהוא לא עשה בידים ולא צוה להזיק לאחרים רק שחתם על נייר חלק אף שעשה שלא כהוגן מ"מ לא מיפסל על ידי זה ואף אם שניים חתמו על נייר חלק ומסרו ביד הסופר לא מיפסל בשביל זה דלא עברו על לאו דלא תענה כיון דלא העידו בחתימתן אז על שום דבר ואף אם זייף הסופר וכ' חובות אחרים והוציא ממון בשטר זה אינו חייב לשלם דזה לא הוי רק גרמא והסופר הוא המזיק והם פטורין מלשלם ומכ"ש כשלא נעשה שום דבר בחתימתו הדברים פשוטים דאם יחזור עד הראשון ויעיד עדותו בשטר מצטרף לעד השני ונעשה מלוה בשטר וכמו שכ' שם הב"ח ואינו דומה לעדים דהקדימו הזמן בכוונה דנפסלים דעשאו השטר בחתימתם ועברו על לאו דל"ת מה שאין כן כשחתמו על נייר חלק ומסרו ביד אחד בפקדון ודאי דלא נפסלו בשביל זה:

אם העדים צוו לאחרים שיחתמו בעדים מבואר בש"ע (סי' מ"ה ס"ה) דלאו כלום הוא ועיין שם בב"י משם התשב"ץ ובש"ך (ס"ק ה') דהוי כעד מפי עד דאינו כלום ובלוה המתחייב עצמו בכ"י וצוה לאחר שיחתום שמו וחתם פב"פ צוה לחתום מהני. ולכאורה בכל שטר קנין דאף אומר אמרי כשר ואף עד מפי עד כשר ואף לא צריך הגדה בפני ב"ד כיון דעדי חתימה לא מעידין על גמר הדבר ועיקר העדות הוא שנכתב בצווי הבע"ד וכמו שהאריך בזה הנתיבות (סי' כ"ה) ועיקר גמר העדות הוא כשרואין השטר יוצא מת"י ואנן סהדי על המסירה אם כן למה לא יהיה כשר בציוו העדים לחתום את השטר כיון דגם עדים הראשונים אין מעידין על גמר דבר רק ששמעו מן הבע"ד שיחתמו ואף אם שמעו מן אחרים סגי ואף למאן דפוסל באומר אמרי הוא מטעם דמיני לא מימסרן לשליח ולא מטעם עד מפי עד אם כן למה אין העדים יכולין לצוות לאחרי' שיחתמו אותם ויחתמו עצמם שכן צוו העדים לחתום והא דבגט מבואר בהגהות אשרי גיטין (דף י"ט) דדעת רבינו שמחה דאם הסופר חותם שמות העדים כשר אפילו לר"מ דאמר וכתב קאי על עדי חתימה מ"מ אם יאמרו לסופר חתום שמינו וחתמו כשר כיון דחותמין לפנינו והבעל נותנו לאשה בפנינו כשר כיון דלאו לראיה קאי והא"ז חולק יש לומר דשם עכ"פ צריך שיחתמו לשמה לכך צריך שהם עצמם יחתמו ואף דלר"א וכתב קאי אכתיבה ויכול הבעל לצות לאחר שיכתוב וכותב לשמה הוא כיון ששמע מפי הבעל או דאמרו לו שהבעל ציוה שיכתוב לשמה והוא בעל המעשה וזה עושה כמצותו אבל אם מצוה להעדים לחתום לשמה ולשם גירושין אם הם אינם עושין מעשה החתימה כלל רק שמצוין לאחר נחתום את שמות' וזה החותם אינו חותם בצווי הבעל ולא הוי לשמה אבל בשאר שטרות דלא בעי לשמה והעדות ששמעו מהמחייב שהתרצו שיעשו שטר קנין ושיחתמו וכיון דהוא כשר אף מפי כתבם והגדה חוץ לב"ד מאי איכפת לן אם מצוו לאחר שיחתום את שמותיהם בשליחותם:

אך כבר כתבתי לעיל דהא עכ"פ צריכין אנו לבא לתיקון חכז"ל דעדים החתומין על השטר הוא כמו שנחקרה עדותן בב"ד וחתימת העדים יהיה לתועלת כאלו נתקבל דבריהם בפני ב"ד לכך אם אחרים חותמים שמותיהם ואינם מעידין על גוף הדבר רק על העדים הוי כעד מפי עד. אולם אם המתחייב מצוה לכתוב ולחתו' שמו שפיר מהני וכמו שכ' הש"ך. ובקצוה"ח כ' דאין שייך בזה דין שליחות ואינו מוכרח וכמו שכ' הנתיבות דמועיל שליחות לעשות קנין. ומה שתמה הנתיבות על הש"ך דמניין ידוע שהדבר אמת כל שאין מן השטר ראיה לאו שם שטר עליו ואין קנין בשטר כזה ולא אדע מה שתמה הא להדיא מבואר בתשב"ץ (סי' קכ"ח) דמכשיר אם העד חותם על הכתיבה במצות החתן היינו שחותם אני פלוני בן פלוני חתמתי במצות החתן פלוני וכיון שחתם במצותו הרי הוא עד בדבר ועיין בתשובת רשב"ש (סי' תקס"ה) שאם העד לא הזכיר שמו אין לו תורת עד ואם הזכיר שמו יש לו תורת עד שכל עד גם כן אינו חותם אלא במצות המתחייב ואם נתקיים עדות החותם בשביל החתן הוה ליה כעד א' וקם לשבועה ואם נתקיימה עדותו של אחד מן העדים מצטרף עם החותם בשביל החתן ומוציא ממון עיי"ש וזה ג"כ כונת הש"ך דאחד חותם בשביל המתחייב וחותם שמו ג"כ עד עם עוד א' על זה דזה מהני מן הדין.

ומ"ש הקצוה"ח דרק על הכתיבה שהיא שטר ראיה בלבד דאפי' לא כתב לה יש לה מתנאי ב"ד ולכך מהני מה שאין כן היכא שבא להתחייב את עצמו המעיין בתשב"ץ יראה שלא קאי על כתובה דאורייתא בלבד רק על חיוביו וגם אף במה דיש לה מתנאי ב"ד כיון דיכולה למכור הכתובה ע"כ דהוי כמו שטר קנין וכמו שכ' הקצוה"ח בעצמו (סי' ס"ו) דכל השטרות מוסיף חיוב כשטר קנין דאם לא כן כיצד יכול למכור ועיין מה שכתבתי לעיל (סי' א'). ועיין בתשובת בעי חיי ח"מ (ח"ב סי' מ"ז) שהסכים גם כן לדעת הש"ך דיכול אחר לחתום בעד המתחייב וכ' דלכאורה החותם בעד הלוה אינו יכול לחזור ולחתום בעד כמו שכ' התשב"ץ בשם תשוב' רש"י ז"ל על כתובה שחתם עד א' וחזר וחתם בשביל עד השני שפסולה כיון שכבר חתם בעד הלוה אינו יכול לחזור ולחתום בעד אבל הא ליתא דשם כבר תתם בתורת עד ואם יחתום ג"כ בעד הב' כולה ממונא נפיק על פי עד א' ואפילו לא חתם אינו יכול לחתום בעד עד אחר דהוה עד מפי עד אבל כשחתם בעד המתחייב דליכא למימר הכי אין חשש אם יחתום אח"כ עצמו לעד ובספר ע"ה כ' ואין נ"ל שהרי לא הכשיר התשב"ץ אלא משום כיון דחתם עצמו במצותו הרי עד בדבר ואם כן אינו יכול לחתום בעד אחר דהוי כל הממון על פיו. ולא אדע ודאי גם הכנה"ג מודה דא"י לחזור ולחתום רק בעד א' לצרף עם עוד עד אחר רק במקום דנהגו שיחתום גם הלוה בח"י מלבד הב' עדים בזה שפיר קאמר דיכול החותם בעדו להיות גם כן עד בדבר לצרף עם עוד עד אחר כיון דלא נפיק כולה ממונא עפ"י רק עפ"י שני עדים וזה פשוט:

'ועיין רדב"ז (ח"ב סי' תק"ץ) דנשאל בשטר שחתם בו עד א' והעד השני צוה לחתום וב' עדים מעידים על זה וכתב דלא מהני דהוי עד מפי עד וכתב ומ"מ אם יבואו שני העדים אשר העידו על אותו שצוה לחתום בפני ב"ד ויאמרו אנו מעידים שפלוני צוה לחתום חתימה זו נתקיים זה העד דהוי שפיר מפיהם ולא מפי כתבם ולא הוי עד מפי עד שהרי על החתימה הם מעידים עי"ש ולא אבין הדברים הא לדברי הרשב"א והתשב"ץ הוא אף אם העדי' מעידים בפיהם דפלוני צוה לחתום לא מהני כיון דהם לא חתמו בעצמם ששמעו מפי המתחייב ורק חתמו בשליחותו דהעד וזה לא מהני ונראה דדעתו דמהני שליחות לזה וצ"ע כיון דאינו מוכח מתוך השטר עד שיעידו העדים ואין להאריך:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף