אמרי בינה/דיני הלוואה/כד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני הלוואה כד

סי' כד

כתב הב"י מדברי בעה"ת משמע שהמוציא על חבירו שטר מאוחר עד דמטא זמניה לא טריף ובש"ך (ס"ק כ"ה) הקשה למה הוצרך לכתוב בשם בעה"ת הא ש"ס ערוך הוא בע"ז (דף ט') וכמובא בב"י. והנה הב"י הביא מקודם דברי הר"ן גיטין (פ"ב) דכתב דלדעת הסוברים דאינה מתגרשת בגט מאוחר אלא מזמנו של גט ואילך אפשר לומר דהוא הדין לכל שטר הקנאה שאינו לראיה אלא השטר בעצמו מקנה שאם הוא מאוחר שלא קנה הלוקח או מקבל מתנה עד זמן השטר דהוי ליה כאלו התנה הנותן בכך וכ' ודעת הראב"ד דמשעת כתיבה מתגרש' ועל זה הביא משמעות דברי בעה"ת ומבואר דדעתו דלדעת הראב"ד דמתגרשת מיד הוא הדין בקנין חל מיד ויקשה הא מוכח מש"ס דע"ז דמאוחר לא טריף עד דמטא זמניה. וצריך לומר דהתם יש לומר בשטר ראיה איירי והעדים מוציאים הקול עד זמן הכתוב בו מה שאין כן בשטר הקנאה המעשה קיים מעכשיו וכן כתב בעל קצוה"ח בספר אבני מלואים (ח"ב סי' קכ"ז) אולם דבר זה לומר דהעדים אין מוציאין הקול עד הזמן הכתוב בו לא מצאתי מבוא' וגם הדבר זר לומר כן דאם כן אם מתו העדים בטרם שבא זמן הכתוב בהשטר יהיה פסול השטר וזה לא ניתן להאמר וגם אם כן היה לחז"ל לפסול שטר מאוחר דדלמא ימותו העדים עד זמן השט' ולא יוציאו הקול ויטרוף מלקוחות שלא כדין אלא ודאי דהעדים מוציאין הקול מיד והטעם דלא טריף עד הזמן הכתוב בהשטר הוא כמו שכתב שם רש"י במס' ע"ז דמחל לו השעבוד קרקעות עד אותו זמן אבל הקול מוציאין מיד ועיין באו"ת (סי' קי"ב ס"ק א') רק על כרחך הא דאחרוהו הוא לתועלת דלא יטרוף מלקוחות עד אותו הזמן דמחול לו השעבוד דאם לא כן לאיזה תכלית אחרוהו. ובאמת אם אחרהו העדים שלא מדעת המלוה יש לומר דטורף אף מאותו לקוחות שקנו עד זמן הכתוב בהשטר כיון דלא מחל לו השעבוד וקול מוציאין העדים מיד ועיין ש"ך (ס"ק כ"ד) דבאחרוהו שלמ"ד המלוה ודאי השטר כשר דהאיך יעלה על הדעת לפסול שטר שנכתב למלוה מפני שאחרוהו וגרעו כחו ומשמע דעכ"פ אף אם נתברר בבירור דאחרוהו שלמ"ד המלוה גרעו כחו ואינו טורף רק מזמן הכתוב בהשטר. וצ"ל דהטעם כיון דחז"ל עקרו השעבוד במלוה על פה אף דשעבודא דאורייתא שוב השטר עושה עיקר הקנין להשתעבד וכמו שכבר כתבו כן האחרונים ונתבאר לעיל וכיון דלא חל השעבוד רק ע"י השטר לא נשתעבדו הנכסים אף דקול מוציאין העדים מיד יותר ממה שנכתב בהשטר עכ"פ עיקר הטעם דאינו טורף עד דמטא זמניה הוא משום דנמחל השעבוד עד אותו זמן דאם לא כן לאיזה תועלת אחרוהו אבל בשטר קנין היה מקום לומר כיון דמכר או נתן השתא הקנה לו גופו מהיום ופרי מאותו זמן ולכך אחרוהו אבל הגוף קנה מהיום וא"י לחזור ולכך הוכיח הר"ן ז"ל מדברי ר"י בתוס' גיטין שם דכתב דבגט מאוחר אינה מתגרשת עד הזמן וע"כ הטעם משום דאינו מוכח מתוך הגט כן נמי בשטר קנין לא מהני לקנות רק מזמן הכתוב בשטר וגרע מאין בו זמן כלל דשם משבא לידה מוכח מתוכו מה שאין כן במאוחר ועיין ב"ש (סי' קמ"ז) ובבית מאיר שם בחוץ בכתב אחר התורף לא הוי פסול רק מדרבנן אם בשעת נתינה אמר הרי את מותרת לכל אדם כיון דביטל בדיבורו ועדי מסירה כרתי הוי דברים אלו הכתוב בתוכו כלא היה וכשר מדינא. ולכאורה מדכתבו תוס' דאינו ראוי לגרש בגט מאוחר ולא מפסיד פירות לא משמע כן דכתבו דל"א דבעל מפסיד פירות משעת כתיבה או משעת חתימה אלא בגט הראוי לגרש בו מעתה אבל בגט מאוחר כיון דאין ראוי לגרש בו מעתה לא מפסיד פירות ואם כשר ע"י ביטל בדיבורו על ידי עדי מסירה הא ראוי לגרש בו אולם יש לומר דנכתב ביום לר"ש ראוי לגרש בסתם על ידי עדי מסירה וחזינן דנתן עיניו לגרש אף דרוצה לחתום הא היה יכול לעשות ביומו רק מקרה היה שלא חתמו לכך שוב אין לו פירות אבל במאוחר הרי חזינן דאינו רוצה לגרש עד הזמן אף דבידו לגרש בו ולפרש על ידי העדי מסירה ולבטל זמן הכתוב מ"מ אינו מפסיד הפירות ומזה למד הר"ן כיון דחזינן דירדו חז"ל לסוף דעת בני אדם כשמאחרין הזמן דאין רצונם שיחול עד אותו הזמן בשטר קנין נמי אמרינן כן וכתב הר"ן ואפשר כיון דבקנין תליא גם בדעת הקונה גם כן נימא מדלא אמר בפירוש דעתו שיקנה מעכשיו מה שאין כן בשטר מאוחר בהלואה ליכא למתלי סיבת האחור בשום דבר רק דמחל השעבוד עד אותו זמן וז"ב ופשוט שוב ראיתי בריטב"א גיטין שם דכתב ככל דברי הר"ן וסיים מיהו אם כתב בו מעכשיו הו"ל כמעכשיו ולזמן פלוני דגופא מעכשיו ופירות לאותו זמן עיי"ש ומבואר דכל הספק בסתם מאוחר שלא כתב בו מעכשיו הוא משום דיש מקום לומר דכוונתו דהוי כאלו התנה וגופא מעכשיו וכמו שכתבתי או דכוונתו היה לאחר גוף המתנה ועיין שם בריטב"א דכתב כמו שכ' הר"ן ואפשר לומר דהוא הדין בכל שטרי הקנאה כו' והוי ליה כאלו אמר ליה לא תקנה עד זמן פלוני ואם הקנה לאחר ביני וביני אין ללוקח או למקבל מתנה כלום עכ"ל ובודאי דהוא הדין דהיה יכול לומר נ"מ אם חוזר בו ביני וביני או דמת בנתיים דאינו יכול להוציא מן היורשין:

והנה אם נאמר דאינו חל השעבוד עד שיגיע הזמן יש לעיין אם המלוה יכול למכור השטר בטרם שיבא הזמן דיש לומר דהוי דבר שלא בא לעולם דעדיין לא נשתעבדו הנכסים ואף דיש שעבוד הגוף מ"מ שעבוד הגוף אינו יכול למכור רק השעבוד נכסי וזה לא נשתעבד עדיין ותליא בזה אם מחוסר זמן הוי דבר שלא בא לעולם או לא כמבואר באורך דבר זה במל"מ (פ"ז) מאישות ולדידן תליא במחלוקת הפוסקים יו"ד (סי' ש"ה) בפודה את בנו הבכור תוך ל' ונתאכלו המעות אם בנו פדוי לאחר ל' ודעת רבינו ב"י המחבר שם לפסוק כרב דבאמר לאחר ל' יהי' בנו פדוי בכסף זה מהני אף בנתאכלו המעות אף דאין בידו לפדות עכשיו ודעת הרמ"א שם דאין בנו פדוי כשמואל כיון דאין בידו לפדות תוך ל' והכא נמי דכוותיה כיון דעכשיו אין לו למלוה שום שעבוד נכסי רק מן אותו זמן שנתאחר השטר הוי כמוכר דבר שלא בא לעולם וגם אף אם מחוסר זמן לא הוי דבר שלא בא לעולם מ"מ אם מוכר השטר מהשתא לא מהני עד שיאמר שמוכר לו השעבוד לכשיבא הזמן כמו לר"מ דסובר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ צריך דוקא שיאמר לכשיבא לעולם כמבואר בר"ן נדרים (דף פ"ו) וברא"ש ב"מ (דף ט"ז) וברשב"א קידושין (דף נ"ו) והוא הדין לדידן דאין אדם מקנה דשלבל"ע רק במחוסר זמן יכול להקנות ולמכור מ"מ צריך שיאמר לכשיגיע הזמן ועיין מה שכ' אאזמ"ו ז"ל בדברי משפט (סי' רי"א ס"ק ד') ובמה שכ' אאמ"ו ז"ל בדברי חיים דיני מכיר' (סי' ל"ה) ובמה שכתבתי בעניי שם בהגהה. והכא נמי עכ"פ צריך שיאמר קני לך היא וכל שעבודה דאית בה לכשיגיע הזמן אבל אם מקנה מעכשיו לא מהני. ועיין בדברי משפט (סי' ס"ו ס"ק ב') דכתב לדון דאף דקיי"ל דאקני משתעבד אם כתב בהשטר דאקני מ"מ כשמכר המלוה השטר חוב לאחר ואחר כך קנה הלוה נכסים ומכרן אין לוקח השטר חוב טורף הנכסים דאף דדאקני משתעבד להמלוה משום דשעבוד עדיף מ"מ אינו חל עד שיקנה ואינו יכול למכור דשלבל"ע. ולכאורה יקשה אם כן אמאי מאוחר כשר אף אם כתב בו דאקני מ"מ אף דיכול למכור שטר חוב אין הלוקח השט"ח זוכה בשעבוד דאקני ויטרוף מן הלקוחות שלא כדין דלגבי דאקני לא מהני המכירה וכיון דנתאחר הזמן של השטר לא ידונו לשדה שקנה קודם לכן לדאקני ויטרוף שלא כדין. אולם למ"ש דגם גוף השעבוד אינו יכול למכור רק אם אומר לכשיגיע זמנו של שט' אתי שפיר דצריך לכתוב כן בשטר של כתיבה ומסירה דאותיות נקנו בהם שמוכר לכשיגיע זמן ממילא נדע דהיה מאוחר:

אך יש לומר דאף אם כותב בסתם שמוכר לו שטר חוב שזמנו בתשרי והוא מוכר באייר מ"מ כשר אף אם אין בו זמן בשטר של כתיבה שיקנה בו השטר ואף אם לא כתב בו לכשיגיע הזמן שיקנה די אם אומר לו שיקנה בשטר זה שטרו שבידו על זמן תשרי ומ"מ לא חיישינן על זה שיטרוף הלוקח השטר חוב שלא כדין כיון דאם לא היה קונה הלוקח השטר חוב היה גובה בו המלוה דכיון דכתב בשטר חוב דאיקני היה גובה בו אם כן לא יפסידו הלקוחות בזה כלל דמה איכפת להו ללקוחות אם המלוה היה גובה מאתם הדאיקני או הלוקח השטר חוב דעל כרחך לא חיישינן רק היכא דיטרוף מלקוחות שלא כדין ויפסידו במה שמאחרים השטר אבל אם לא יפסידו בזה דאף אם היה ביד המלוה הי' גובה מהם רק דהלוקח השטר חוב יטרוף שלא כדין לא איכפת לן בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף