אמרי בינה/דיני עדות/מ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני עדות מ

סי' מ

לדעת הראב"ד דסובר הטעם דפלגינן דבורו משום דדבר הנוגע לעצמו אינו בגדר עדות ולא נוכל לקבל והנוגע לחבירו מקבלינן והיינו דלא פלגינן המשמעות מלשונו רק אף דלא פלגינן המשמעות מ"מ הנוגע לעצמו אינו בגדר עדות והנוגע לחבירו מקבלינן וממילא אף באומר אני זניתי עם אשתך ג"כ נאמן לאסרה וכן כתב התומים והנו"ב בפשיטות וכן הבי' הנ"ב לשון הפירוש המשנה לרמב"ם סוף נדרים וז"ל לפי שעיקר אצלינו פסק ומוסכם עליו בכל התורה פלגינן דבורה רוצה לומר שאנו נאמינהו הדבר בעצמו לאיזה ענין שיהיה ולא נאמינהו לענין אחר עכ"ל הרי דמחזקינן לכל דבריו רק הנוגע לעצמו גזה"כ הוא דלגבי עצמו אינו נאמן ובשביל זה לא נתבטל העדות הנוגע לאחרי' וראיתי בתומים (סי' פ"ז ס"ק כ"ו) שכתב הכרח לסברא הזאת דזה מכלל גזירת הכתוב דאין אדם משים עצמו רשע ואינו נעשה רשע כ"א בשני עדים המוציאין אותו מחזקתו וכ"ז דליכא עדים אינו יוצא מחזקתו אפילו אמת שעבר עבירה אינו נפסל כ"א בב' עדים דאם לא כן באומר פלוני רבעני לרצוני דהוא ואחר מצטרפין להורגו נראה מה אומר עד השני אם אומר גם כן דנרבע לרצוני איך יצטרף עמו להעיד להרוג הרובע הלא מעיד על חבירו שהוא רשע ואין כאן ב' עדים ואפילו עדותו בטלה דהוי ליה נמצא אחד פסול ומדברי ח"מ וב"ש (סי' קט"ו) מבואר דאם אמר שזינה עם אשת רעהו ועד א' מסייעו נאמנים לאסרה על בעלה אע"פ שלדברי עד השני זה נעשה פסול וחשוד הוא וע"כ דאינו נעשה פסול על פי עד א' דגזירת הכתוב הוא דאין אדם נפסל כ"א עפ"י שני עדים:

ולי העני דבר זה צ"ע הא מבואר ריש (סי' ל"ד) דהיודע בחבירו שהוא רשע דע"ז נאמר אל תשת ידך עם רשע להיות עד ואסור לו להצטרף עמו להעיד עדות אף שיודע אמיתת הדבר בבירור מ"מ כיון שהב"ד יפסקו הדבר רק עפ"י שני עדים וזה יודע בחבירו דהוא רשע אסור לו להצטרף עמו לעדות. ובפשטות הדברים משמע אף שאין שני עדים בשום אופן לגלות הדבר שזה הוא רשע ועבר על עבירה דנפסל ע"י לעדות רק חבירו יודע בבירור וראה שעבר עבירה דנפסל על ידו ואחר כך ראה עמו עדות אחת ויודע אמיתת הדברים שבזה אינו משקר. ובכל זאת הואיל דכלפי שמיא גליא שזה רשע והב"ד אינם יודעים ויפסקו הדין על פי עדותן בחזקת שני עדים כשרים אסור לו להצטרף עמו. אם כן ע"כ דאין זה כגזירת הכתוב דאין אדם נפסל רק על פי שני עדים ולא איבר' סהדי אלא לשקרא ואם ידעינן דאמת אתו היינו פסלינן אותו רק גזירת הכתוב שלא יקום דבר רק על פי שני עדים היינו דהב"ד לא יוכלו לדון מדבריו לגבי דבר הנוגע לאחרים ונשאר בחזקת כשרות לכל עדות שבתורה הואיל דליכא גילוי לדבר אם עשה מעשה רשע. ור"י סובר הואיל דלא נוכל לקבל כל דברי עדותו דאם לרצונו הוא רשע וזאת ל"נ לקבל לכן בטל כל עדותו ורבא ס"ל דאף דאומר שקר לגבי' דנפשי' דאין אדם משים עצמו רשע ואנן מחזקינן לדבריו דאמר לרצונו דשקר הוא מ"מ משום דפתך שקר בעדותו לא נבטל עדותו הואיל דלגבי זה אינו בגדר עדות וכיון דלכל העולם נשארו כשרים לכן מקבלין עדותן הנוגע לפלוני אף דאמר בעדות זה גם כן שקר דהי' לרצונו מכל מקום בשביל זה לא נתבטל העדות לגבי' דחבירו הואיל דיכול להיות זה בלא זה:

והא דק"ל לתומים מפלוני רבעני י"ל אף לגבי חבירו דאומר שנרבע לרצונו אמרינן פלג"ד דאם אמת שרבעו לרצונו א"כ יודע בחבירו שהוא רשע ופסול ואינו רשאי להעיד עמו בעדות אחת ואם כן גם הדיבור שנרבע לרצונו נוגע לעצמו ושייך בי' לומ' אין אדם משים עצמו רשע ופלגינן דבורו. וגם לדברי הסמ"ג קרא דלא יקום עד אחד באיש הוא ללאו שלא יעיד עד אחד על חבירו שעשה עבירה היכא דלא יש אחר עמו ובודאי איירי ע"כ דזה שאומר שפלוני רבע אותו העיד מקודם דבזה אפשר דחבירו שמעיד גם כן כן שלרצונו היה אינו עובר בלאו דלא יקום נגד חבירו כיון שהודה מעצמו שכן הוא ואם כן איך מעיד חבירו עמו אם אמת הוא הוא רשע ואינו רשאי לצרף עמו בעדות אחת אף אם אמת הוא הדבר. א"ו דגם בזה פלג"ד ומקבלין עדותו שפלוני רבע אבל לא מה שאמר שלזה האיש רבע לרצונו דזה דבר הנוגע לעצמו שאומר שעשה שלא כדת להעיד עם רשע ביחד:

ועיין תומים (סי' מ"ו ס"ק מ"ח) בעדים שאמרו אנוסים היינו וכל אחד מעיד על חבירו אף כשאומר מחמת ממון נאמן לגבי חבירו במגו דאין כ"י וכתב לפקפק דהוי במקום חזקה והוכיח כן משיטת ראב"ד דפלג"ד אף דנאמן על המעשה כמות שהוא מכל מקום לגבי עצמו גזירת הכתוב הוא א"כ למה אינן נאמנין אנוסים היינו וע"כ כמו"ש. ולכאורה הא לרב"ח לס"ד דהיכא דיש להן מגו נאמנים על עצמן אף דאינם נפסלין עי"ז רק אנן מאמינים להן במגו דאין כ"י ולא עדיף מטענת המיגו דל"ה נפסלין מ"מ לגבי המלוה נאמנים ורבא פליג וסובר הואיל דאין אדם משים ע"ר א"נ אף במגו אבל לגבי אחר מה"ת לא יהיה נאמן לגבי חבירו כיון דמכל מקום לא נפסל ועיין (סי' פ"ב) דהלוה נאמן אמנה על השטר במגו דמזויף אף דמשוי לעדים לרשעים. אולם למ"ש א"ש כיון דמעידין ביחד לומר כ"י אם אמת כמו שאומר דאנוס הי' חבירו ורשע הוא האיך מעיד עמו ביחד לכן ע"כ דאינו נאמן אף לגבי חבירו במגו כיון דעי"ז עושה עצמו לרשע. וא"ל אם אמרו תרוייהו וייהו אנוסים היינו וכל אחד מעיד ע"ח נימא ממנ"פ אם העיד שקר יתבטל העדות של כ"י הוא זה כמו הא דב"ק (ע"ג) מיגו דאתזמו על טביחה מפסלו העדות של גניבה מטעם עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה. ועיין תומים כ"מ (ס"ק נ"ב) שהקשה כן על האומר אניס היתי נימא ממנ"פ ותירץ כיון דלא הוי תועלת בעדותו זה לא נפסל דהוי כאלו הגיד דבר שקר דלא מפסל בשביל זה עיי"ש. וזה א"ש לגבי נפשו אבל כשמעיד לשם עדות על חבירו דאנוס היה ויש בזה תורת עדות ואף עד א' המעיד בתורת עדות על חבירו בשקר אף דלא נתקבל עדותו דהוי רק עד אחד מ"מ מפסל על ידי זה לעדות כמו דמבואר מדברי ר"ן כתובו' גבי תרוייהו בא"א מסהדי המובא בש"ך (סי' ל"א) וגם הא נ"מ באם יעיד עוד ע"א על חבירו זה החתום על השטר דעבר עביר' אחרת יהיה פסול ע"י צירופי שני עדות ואם כן אם זה שמעיד עכשיו עליו דהיה אנוס מעיד עדות שקר יתבטל העדות של כ"י גם כן. וע"כ צ"ל דמה דמעיד מקודם לא נתבטל ובנתגרשה הכל על ידי דיבור אחד ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בחידושיו שבספר ד"מ (סי' ל' ול"א) ובדברי רמב"ן המובא בש"ך (סי' מ"ו ס"ק ק"ח) אף דשם הם שני דבורים כ"י הוא וזה אומר תנאי הי' וז"א ל"ה תנאי מ"מ שם עכ"פ חד מכחיש לחד וכיון דמכאן ולהבא נפסלין להעיד יחד לא נוכל לצרף מדבריהם של השתא שום דבר משא"כ באומר ע"ח שהיה אנוס כיון דלא נפסל לשום דבר מכאן ולהבא בזה לכ"ע אמרינן אף אם העיד שקר מ"מ לא נתבטל הדבור של כ"י הוא זה ועיין ס' דו"ח כתובות שם ובמה שכ' בס' ד"ח דיני עדות (סי' ג') בהשמטות:

ומה דקשה לתומים על שיטת הראב"ד י"ל דמ"מ כיון דלא יהי' נאמן רק במגו דאין כ"י ואף אם יהיה נאמן יהיה הדין דלא מקרע קרעינן ולא מגבי גביינין כמבואר במהרש"א כתיבות שם אם כן שוב אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו ואין לגמגם דמטעם דל"ה רק עד א' ל"ש עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דהא מ"מ א"נ תרוייהו בעדותן רק מצד מגו דהפה שאסר ואם היה השטר מקוים לא היו נאמנים לומר אף אנוסים מחמת נפשות מטעם כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד רק הואיל דאין כ"י יממ"א נאמני' מכח הפה שאסר אבל א"נ לבטל השטר לגמרי ואף למ"ש בש"מ שם ומדייק בדברי רש"י במשנה דכיון דצריך עתה לקיים השטר ולא נמצא לקיים רק על ידי עדותן שאמרו כ"י הוא זה שוב נאמן לגמרי אף לקרוע השטר ואף אם יתקיים אחר כך ממקום אחר גם כן לא מהני ואם כן לא נתבטל שום דבר מעדותן אל הנוגע לאחרים אכן מ"מ אף דנתבטל השטר מ"מ אל הנוגע להמלוה שעשה מעשה רשע ואנס להם לחתום בשקר זה ודאי נתבטל ולא נוכל לקבל כיון דאינו נאמן רק בכח המגו דהפה שאסר לא נוכל להאמין יותר מכח המגו וא"כ אף דאחד מעיד ע"ח אמרינן עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה וגם דנתבטל כח העדות לגבי חבירו כיון דמן התורה הוי חוזר ומגיד דא"צ קיום רק מדרבנן לא נקבל עדותו מן התורה אל הנוגע להמלוה וז"ב. אולם למ"ש אתי שפיר בלא"ה או דגם עדות זה נוגע לעצמו או מטעם דאף לדעת ראב"ד ע"כ דלא מקבלין הדברים כהויתן דאם באמת יהיו כנים הדברים כמו שאמר הוי רשע ופסול ולא שייך בזה לומר גזה"כ דאינו נפסל על ידי עצמו רק הטעם הוא דלגבי עצמו לא נקבל הדברים רק דבר הנוגע לעדו' ואמרינן דהנוגע לעצמו משקר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף